החבר'ה מהעולם ההפוך של המפלגה הדמוקרטית התחילו לעבוד בקצב מסחרר, אובאמה נותן עבודה, העולם מתהפך עלינו ברגעים אלה ממש. הוצאת החות'ים התימנים מרשימת ארגוני הטרור, למרות שהלחוח שלהם קשה ושומני, היא איתות לחזרה למדיניות "קרב את אויביך ובעט בידידיך", כפי שהגדירה זאת יפה ניקי היילי הצדיקה. כל המזרח התיכון עומד להשתנות בזמן קצר מאוד: מזרקות בכל מקום, מזרקות של דם.
היה קטע השבוע עם הנשיא הפוחלץ ביידן. שודר דיווח בחדשות שהוא נשא נאום על מדיניות החוץ ולא הזכיר את ישראל. מעניין. איך? למה? מה עשינו רע? ואז, בסוף הידיעה, היה ההסבר: כי הוא התבלבל בדבריו, התחיל להשתעל וירד מהבמה, לפני שהגיע לישראל. נשיא אמריקה מתבלבל ויורד מבמה? זה לא אמור לפתוח מהדורות, במקום לסיים אותן בחטף? ואיפה הצילום של זה? פתאום אין? ברור. אסור שיגלו שמדובר בבובה. התקשורת נאמנה למשיחי השקר שלה עד הסוף.
מכרו לנו נשיא "ציוני" וסגנית נשיא אוהדת. בולשיט. הממשל הנוכחי יהיה מר ואכזר אלינו כפי שלא היה שום ממשל. ביידן מסנן את ביבי כמו פסטה. נסגר הקו הישיר. בעיניי יש מקום ניכר לחשש שנתניהו סומן כעוד פריט של מורשת טראמפ שיש להכחיד - כמו החומה, כמו התמיכה בסעודיה, כמו המלחמה באיראן. עם כל כישרונו הדיפלומטי וכל קסמו האישי ושליטתו בדיבור האמריקני לסוגיו ולרבדיו, זה לא יעזור הפעם. ביבי הוכרז אישיות לא רצויה בוושינגטון, וההתערבות האמריקנית בבחירות שלנו, הפעם נגד ביבי, כבר מתרחשת.
מילא בבחירות, זה מקובל בין ידידות. השאלה מה יהיה אם ביבי ייבחר שוב, ויצטרך להתנהל מול אנשים שרוצים לחסל אותו כפי שחיסלו את פטרונו, לחיוב, טראמפ. אם היכולת של ביבי ביחסי חוץ היתה נקודת זכות שלו אצלי עד עכשיו, מעכשיו אני חושש שהדלת בבית הלבן נסגרה, במיוחד עבור ישראלי אחד, הוא, ואני צריך דובר אנגלית מעולה אחר בחדר הסגלגל בפגישה עם הנשיא. על המבטא נתפשר.
יחסינו עם ארה"ב לקראת חורף קר. צריך לדעת את זה, צריך להיערך. המתקפה עלינו תהיה מכל החזיתות, כולל חזית אנטישמית אמריקנית קשה, שטרם הכרנו. הממשל הנוכחי יביא לשיא את הדיון בשאלה: מדינת ישראל, האם בכלל? התשובה "לא" תיחשב לגיטימית.
זמן טוב לבריתות חדשות, להחייאת ישנות, להתכרבלות משותפת מול גל הקור מאמריקה. דיבוק השתלט על בעלת הברית המרכזית שלנו, על אמא. הלוואי שתבריא בקרוב, כי אין לנו באמת ארץ אחרת.
דת
בימים אלה אני עומד למשפט בבית המשפט בהרצליה. התובע נפגע מזה שאמרתי שמתנגדי החיסונים פועלים כמו כת ותבע אותי על הוצאת דיבה ולשון הרע. אני עומד על כך שאמת דיברתי, ויש מאפיינים רבים של כת אצל מתנגדי החיסונים. מקווה לנצח, ושפסק הדין יהיה תקדים חשוב ביחס להתנגדות חיסונים מאורגנת.
אבל האמת היא שאני נאלץ להכפיל את אמירתי מאז ולקבוע שבשבועות האחרונים, מאז הגיעו לישראל החיסונים הנכספים, הכת השתדרגה לדת. זאת כבר לא קבוצה קטנה ודי אומללה של אנשים, שמוסתים לפעול נגד האינטרס של עצמם בשלל דמיונות ובדותות. זאת תנועת המונים, שהתלקחה בבת אחת, סוחפת אל תוכה אלפים שמתמסרים להביא עוד אנשים פנימה, נותנים עבודה ברשתות. ויש גם כהן גדול לדת, הרב יובל הכהן אשרוב, פעם איש שהערכתי, היום מפיץ שקרים לחסידיו השוטים, והם מאמינים להבלים שהוא מוציא מהפה ולא מתחסנים.
עיקר האמונה של הדת הזאת הוא שלילת כל מה שהגיוני ומוכח, קידוש כל מה שמומצא ואינו מתיישב עם המדע המקובל. יש שיאמרו: זה מה שכל דת עושה, אין היגיון בדתות. אבל הדת הזאת היא וריאנט חדש בעולם הדתות - דת שמטרתה להמית את חבריה. כמו ההוא, זוכרים, ג'ים ג'ונס, שגרם לכל קהילתו להתאבד. העניין הוא שפה יש לחברי הדת הזאת גם מטרה נשגבת יותר מהתאבדות קולקטיבית: להמית כמה שיותר אנשים בדרך, בעודם מקשקשים על חופש וחיים.
חשוב להגיד מילה לתקשורת בנקודה הזאת, אסור להזין את העמלק הזה שצמח בתוכנו. עמלק, כמו שנאמר בתורה, "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ". העמלקי הוא זה שמזנב בחלשים, מקרר את ההתלהבות, מכניס ספקות במקום ביטחון. כל ידיעה על מישהו שקיבל גרד בגב אחרי חיסון היא בופה פתוח בשבילם. כתבה על אשרוב? משתה המוני. מאות יחלו ועשרות ימותו, חלילה, כתוצאה מכתבה שבה ניתנה במה לדעתו ולדתו. חברים, זאת מלחמה. ואנחנו בתקשורת לא מהאו"ם. גם אנחנו לוחמים. לוחמי תודעה. תכניסו את זה לתודעה שלכם.
ויש עוד נקודה. אם מחודש מארס עד עכשיו הכל היה מתנהל בהיגיון, בשקיפות, בתחושת הוגנות, אם לא היו גורמים לנו להטיל ספק בממסד - יכול להיות ששיעור המתחסנים היה גבוה בהרבה. בכמעט שנה של החלטות מגומגמות ושל זגזוגים גרמו לרבים מאיתנו לחפש פרצות, לאתר חורים בתוכנית, לבדוק באותיות הקטנות. לחפש אלוהים אחרים. ובדיוק שם נכנסים השרלטנים.
שלט
אדם הולך לו ברחובו, ועל עמוד או גדר או קיר הנה שלט. השלט תלוי עקום. יש בו מילים קטנות, הרבה מספרים, הרבה פסיקים בין מילים בלתי ברורות, הרבה מונחים מעולמות רחוקים. כותרת השלט: "הודעה בדבר תכנון ובנייה". הבנאדם עוצר, מביט בשלט. עד שלב הכתובת זה עוד ניתן לפענוח, אבל אחר כך זה נהיה בליל של ראשי תיבות, קיצורי סעיפים, מילים מלקסיקונים שנמכרים רק בחנות האוניברסיטה אקדמון. זוועה. מאבד האדם עניינו, ממשיך בדרכו.
חולפת שנה. יום אחד מגיעים פתאום כלי הבניין. חופרים, יוצקים, מרימים, ומרימים, ומרימים, והי, זה מגדל! על המגרש של הבית הישן של שושני קם מגדל, ולמגדל חניון, והכניסה שלו בדיוק איפה שהיתה ערוגת הוורדים של הגברת שושני.
מה קרה פה? למה לא שאלו אותי? ואם היו שואלים, מה הייתי אומר? זה יפה, וחדש, אבל משהו מהנשמה של הרחוב הלכה.
ואז נזכר האדם באותו שלט תמוה, שסיפר לו בשפה שהוא לא מכיר מה הולך לקרות פה, כדי שימשיך בדרכו, ולא יטריד את עצמו במחשבות על עולמו המשתנה ועל נשמות של רחובות.
צריך לשנות את השיטה. במקום מודעות בעיתונים - הודעות סמס. "שלום. שכנים שלך ברחוב החוחית 6 מתכוונים לבנות עוד קומה. סבבה או מתנגד?" ובמקום שלטי הרחוב החידתיים האלה - שלטים עם כמה מילים בלבד: "פה יקום מגדל שיחסום לצד הזה של הרחוב את השמש לעולם. מי בעד? מי נגד?"
השכונה שלי משתנה. בכל שבוע נהרס בית נמוך ישן, ובמקומו קם בית קומות מתוחכם. זאת דרך הטבע, וככה ערים מתנהלות, הצטופפות מלוא העין. ועדיין, כל שלט שמופיע ברחוב עם הודעה על הקמת בית מידות הוא סיום של זמן אחר. זמן שגרו בקטן, וחיו בקטן, וגם חלו בקטן. הבתים האלה, משנות ה־50 וה־60, שהיו אז הישג רציני, נראים היום כה נזיריים, בקושי מאפשרים חיים. יושבים להם ומחכים לשלט שאומר בהמון מילים: זמנכם עבר.