מחיר הדרישות של החרדים גבוה מפתיחת חזית מולם

ינואר היה חודש שנתניהו היה מעדיף שיישכח מקמפיין הליכוד. כשקצב הפחתת מספר החולים מדשדשובתי החולים ממשיכים לדווח על תפוסה מלאהבמחלקות הקורונה, קשה לדמיין את הסוף של הסיוט הזה.

אם לא די בכל אלה, גם השותפים הפוליטיים מבית לא מוסיפים טוב למערכת הבחירות של נתניהו, ונראה שהם לוקחים אותה עד הקצה ממש.

בתוך הליכוד כבר מתחילים למרוט שערות בעקבות התנהלות הסיעות החרדיות בימים האחרונים. מצד אחד, שותפים נאמנים, שהלכו עם נתניהו באש ובמים לשלוש מערכות בחירות, לא נטשו אותו ולא הוא אותם.

אבל יש גם צד שני. והוא הולך ונהיה מעיק מיום ליום. סדר היום בתקשורת הפך להיות, שוב, אנטי־חרדי באופן מובהק. בתי ספר פתוחים, חתונות המוניותוהפגנות שבהן שורפים אוטובוסים ומכים שוטרים, מככבים במהדורות. חברי הכנסת מהסיעות החרדיות עומדים מנגד חסרי אונים, ובעיקר חסרי מעש.

מי שמשלם את המחיר זה נתניהו, שלא דופק על השולחן ועושה סדר. הזעם הציבורי הופנה השבוע כלפיו לא פחות מכלפיהם. והדבר כבר ניכר בסקרים: הליכוד מחק השבוע את העלייה המתונה והעקבית של השבועות האחרים ושב לקידומת 2 בסקרים.

בכירים בליכוד אמרו השבוע כי הגיע הזמן שנתניהו יחתוך. למרות הצורך הפוליטי הברור ולמרות איומיו של משה גפני ש"נתפס" בשיחת טלפון פומבית מאיים כי ישקול את השותפות עם הליכוד. בסוף, הם אומרים, הליכוד יאבד את השלטון, ואז גם אנחנו וגם הם, אנשי הסיעות החרדיות, נמצא את עצמנו באופוזיציה.

הגיע הזמן, המשיכו, שנתניהו יפסיק לראות בסיעות החרדיות כשותפות שבהן הוא תלוי ולהיכנע לכל גחמותיהן, אלא כמובנות מאליהן. ככאלה שאין להן שום ברירה אחרת אלא ללכת עם הליכוד לטוב ולרע. שאנשיהן תלויים בו הרבה יותר. כי מה שקורה עכשיו זה לא פחות מאסון פוליטי, סיכמו.

אמש נתניהו הכריע.המחיר הפוליטי של כניעה לחרדיםהפעם, וסיום הסגר מוקדם מדרישות מערכת הבריאות - גבוה יותר מאשר פתיחת חזית מולם. נציגי הליכוד בוועדת החוקה נדרשו להבהיר שיצביעו בעד העלאת הקנסות ויישרו קו עם כחול לבן.

הטור המלא - מחר במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום"