הפסיקה שמרוקנת את האחריות הפיקודית

בצעד יוצא דופן, בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל החלטה שלהרמטכ"ל אביב כוכביוראש אכ"א מוטי אלמוז להדיח את מפקדמצ"חבאר שבע, זאת לאחר שפקודיו ניסו לגייס כסוכן חייל מתוך אחת היחידות אשר לאחר מכן התאבד.

ההחלטה להדיח את הקצין התקבלה, ככל הנראה, מתוקף אחריותו כמפקד יחידה שתחתיו אירעה הפעולה שהובילה לכאורה להתאבדותו של החייל. אולם בית המשפט לא מצא אחריות ישירה של הקצין, בדרגת רב-סרן, לאירוע זה. הקביעה הייתה כי "ההדחה אינה נשענת, ולו באופן מינימלי, על תשתית עובדתית וראייתית". צה"ל שוקל לערער על החלטה זו.

המקרה שלפנינו מטריד. לא רק שמדובר בפעולה כושלת של מצ"ח, שככל הנראה הובילה למותו של חייל, אלא שההחלטה הפיקודית שבגינה מפקד היחידה יודח לא מקבלת גיבוי של בית משפט אזרחי. בכך למעשה מוסד אזרחי מבטל את החלטתו של הרמטכ"ל.

מדובר באירוע חריג ביותר שבו, למעשה, גורם אזרחי מתערב בהחלטה פיקודית ומשנה אותה - ועוד כשמדובר בהחלטת רמטכ"ל.

בשנים האחרונות דובר רבות על האקטיביזם השיפוטי, כל שכן המעורבות הגוברת של פרקליטים בהחלטות הפיקודיות - סוגיה שהביאה לכך שביחידות צה"ל השונות משובצים פרקליטים במפקדות, בעיקר לשם קבלת החלטה מקצועית בהקשרים של הפעלת אש מבצעית. בצה"ל הבינו, בעיקר לאחר מבצע "עופרת יצוקה" בשנת 2009, כי נדרשת סמכות משפטנית שתאפשר הגנה על פעולות צה"ל. דובר אז על הגנה מפני תביעות אזרחיות, כמו למשל בית הדין לפשעי מלחמה בהאג.

אך האירוע שלפנינו מגיע מכיוון אחר לגמרי - כאן מדובר בהחלטה פיקודית של ראש אגף כוח אדם, האלוף מוטי אלמוז, שקיבל גיבוי מהרמטכ"ל להדיח קצין, כביכול בשל כשל פיקודי. אותו קצין עתר לערכאה אזרחית - וזכה להגנה של בית המשפט מפני צה"ל עצמו.

לאן חותרת מערכת המשפט בהתערבות זו?

אם באירוע הופעלו סוכני מצ"ח לגיוס חייל כסוכן שהובילו להתאבדותו - הרי שמדובר בכישלון חמור ביותר, והדעת נותנת שמפקד היחידה נדרש לשאת בהשלכות הפעולה הכושלת הזו. ככל הנראה, זו הייתה כוונתו של ראש אגף כוח אדם בצה"ל בבואו להדיח את הקצין. מדובר כאן באחריות פיקודית, שבמכללות הצבאיות המחנכות תפקידי פיקוד נקראת "אחריות כוללת". במסגרת אחריות זו, למפקד יש אחריות מלאה לפעולות המתבצעות ביחידתו.

עם זאת, האחריות הישירה באירוע זה אינה על המפקד. הוא לא גרם לכשל, וגם בית המשפט סבר כך. השאלה היא - מדוע בית המשפט החליט לפסול את ההחלטה הפיקודית של צה"ל? האם אחריות פיקודית כוללת נכנסת לתחום דיני הראיות? האם לא די בכך שלמפקד יחידה יש אחריות על המתרחש בתחומו, גם אם קרה משהו ללא ידיעתו? הרי מדובר באחריות.

בהחלטה הזו, מעבר להתערבות של בית משפט אזרחי בפעולות הצבא, מוטל ספק רב במושג "אחריות כוללת". בית המשפט, בהחלטתו זו, למעשה לא מאפשר לצה"ל לבוא בקובלנות כלפי מפקדי יחידות, בדגש על ענישה נגדם, אם התרחש משהו חמור ביחידתם. ללא "תשתית עובדתית", גורס בית המשפט, לא ניתן להעניש.

התערבות זו של בית המשפט פוגעת במושג יסוד צבאי שנקרא "אחדות הפיקוד", ונוגע גם להלימה הנדרשת בין סמכות לבין אחריות. עיקרון "אחדות הפיקוד" מביא לידי ביטוי את העובדה שבכל יחידה או כוח צבאי יהיה מפקד אחד - סמכותו הבלעדית היא להפעיל את הכוח תחת פיקודו, והוא הנושא הבלעדי באחריות זו. מכאן יש לו גם סמכות לפעול משמעתית מול פקודיו.

כעת, לפי בית המשפט האזרחי, אין תוקף לאחריות פיקודית, ומפקדים בצבא לא יוכלו לפעול משמעתית נגד מפקדי יחידות שתחתם אירע כשל חמור, כאמור מבלי שהייתה להם "אחריות ישירה".

החלטה חריגה זו תוביל לכך שגם בתחום ההחלטות הפיקודיות שאינן בגדר פעולה מבצעית, יתקיים מעתה סיוע של פרקליטים על מנת להגן על "סבירות ההחלטה" ועל "המצאות תשתית ראייתית" להחלטה.

כך מצליחה מערכת המשפט האזרחית לעקר מתוכן את מושג הפיקוד בצה"ל, ואם עד עכשיו פחדו מפקדים לפתוח באש נגד אויב מפאת החשש שהדבר יגיע לבית הדין בהאג - מעתה הם יחששו גם לפעול משמעתית נגד מפקדים שכשלו מפאת החשש מבית המשפט האזרחי. זוהי עובדה מטרידה.

עמית לשירות הצבאי, מפקד לוחם, סיפר פעם לי שבאחד מהמפגשים שלו עם מפקד מאוד בכיר בצה"ל, בימי הפרישה שלו מהשירות, אמר לו אותו מפקד: "אתה פורש כי אין לך אופי של עורך דין".

עמיתי שאל את אותו אלוף: "מה הקשר בין הפרישה שלי לכך שאינני משפטן?"

והאלוף ענה: "היום מחפשים מפקד שהוא עורך דין באופי, וכבר לא צריכים מפקדים עם סכין בין השיניים. לכן אתה פורש. ואלו שנבחרו במקומך הם משפטנים באופי שלהם".

המקרה הזה אירע לפני כמעט עשור. כששמעתי עליו אז פקפקתי בכך שהדברים נכונים. היום, שנים לאחר מכן, ניתן להבין שאותו אלוף ראה את הנולד. אפילו ראה היטב.

הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה.