על ראש הממשלה אהוד ברק אמרו שהוא טוב בפירוקים. בדרך כלל פירק את הענף שעליו ישב - מפלגתו ומחנהו. נתניהו, מתברר, גם הוא טוב בפירוקים. אבל בניגוד לברק, התמחה בפירוק אחרים. בכל מערכת בחירות מנסה ראש הממשלה להנדס את מחנה הימין ולטחון עד דק את יריביו משמאל. לא תמיד זה עובד באופן מושלם. הפעם, כך נראה, הוא קרוב להצלחה יותר מתמיד.
לאחר שפירק את כחול לבן, ויתר מרכיבי גוש השמאל התפרקו מעצמם, התפנה נתניהו לשתי משימות פוליטיות בוערות, עוד לפני סגירת הרשימות, החיסונים והסכם השלום החדש שבדרך: פירוק הרשימה המשותפת, ולהבדיל, פירוק ימינה. בשני המקרים המשימה טרם הושלמה, אבל התהליך כבר עמוק בעיצומו.
גם אתמול נועד ראש הממשלה, בזום, עם ראשי רשויות ערביות. גם אתמול, כמו בפעמים הקודמות, ליווה את הפגישה ויכוח סוער בתוך המגזר, האם לשתף פעולה עם נתניהו או להחרים אותו על מעשיו והתבטאויותיו. בינתיים מליצי היושר לשיח עם ראש הממשלה מייצרים לגיטימציה למי שהיה רק לפני כמה חודשים דמות בלתי לגיטימית, וקורעים את הרשימה המשותפת לחתיכות.
אם רק בבחירות האחרונות נהרו ערביי ישראל בהמוניהם לשלשל את פתק הרשימה הערבית המאוחדת, היום הזמירות הן בעיקר של ביקורת ואכזבה. חברי הכנסת הערבים רואים את המראות, שומעים את הקולות, מבינים היטב מה נתניהו מעולל להם, אבל נאלמים חסרי אונים ונטולי תגובה הולמת. המתקפות עליו ושלילת הלגיטימציה לשיח עימו רק מעודדות את מתנגדיהם. המוטיבציה של האוכלוסייה הערבית לתמוך ברשימה המגזרית התרסקה, והדבר ניכר היטב בסקרים, שמורידים אותה בכשליש מכוחה הנוכחי.
גם אם לא יעברו שלושה מנדטים לליכוד, כפי שטוען נתניהו, את הנזק הוא כבר מצליח לחולל ממילא. לאחר פרישתו של הרב רפי פרץ, חברי מרכז הבית היהודי יבחרו מחר את מנהיגם הבא. בפעם הקודמת נתניהו ניסה לשכנע את נפתלי בנט להכניס את איתמר בן גביר כדי לא לאבד שום קול, וגם הפעם הוא מוצא את עצמו בסרט דומה, כשיעד השכנוע הוא בצלאל סמוטריץ', שכנראה כבר החליט סופית להתמודד לבד.
נתניהו לוקח סיכון
ברגע אחד הפכו הבחירות הפנימיות במפלגה הציונית־דתית הגוועת לרלוונטיות מאי פעם. זהות המנצח עשויה להכריע לאן פניה של המפלגה, ושל מחנה הימין כולו: למרוץ מאוחד עם ימינה, או לריצה מפוצלת, שעשויה להגדיל את הסיכוי להשיג 61 למחנה הימין, אולם גם טומנת בחובה סיכון של אי מעבר אחוז החסימה של אחד מהם. נתניהו מוכן לקחת את הסיכון. בלי זה הסיכוי להשיג 61 כמעט בלתי אפשרי.
ברירת המחדל של נתניהו היא ליכוד גדולה ומולה מפלגה מקבילה מגוש השמאל. כך הוא רגיל ליצור את המתח שמדרבן את אנשי הימין להצביע לליכוד, על חשבון המפלגות האחרות. בבחירות הפעם לא בטוח אם תהיה מפלגה כזאת. לכן האסטרטגיה עשויה להיות שונה: ליכוד גדולה והרבה מפלגות קטנות ובינוניות מסביבה. בחלוקה הגושית זה לא משנה הרבה, אבל למפלגה קטנה יהיה קל יותר לעבור צד ולהצטרף לממשלה, מאשר לגרור לבחירות נוספות ולהימחק סופית. ממרומי 16 המנדטים יכול גדעון סער למשל לרנן על הרכבת ממשלה ועל סירוב טוטאלי לחבור לנתניהו. אם יסיים בחמישה-שישה - הוא יצטרך לחשב מסלול מחדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו