רוב הציבור הדתי לאומי מביט בימים אלה בתימהון, באכזבה ובעייפות, בסאגת הפירוד והפילוג העונתית שמספקים לו שוב הפוליטיקאים שלו, גם ערב הבחירות לכנסת ה-24.
רוב הציבור הזה הולך עם בנט. אורי אורבך ז"ל, כינה פעם את הרוב הזה: "הדתיים הרגילים", או "דתיים של שגרה". "הרגילים" האלה הם סבלניים ומכילים הרבה יותר ממנהיגיהם. "הדתי הרגיל" מוכן "לסבול" את השונה גם אם אינו "דתי" בדיוק כמותו; בין אם ה"דת" שלו היא לייט ובין אם היא דומה מעט יותר לזו החרדית. הדתיים ה"רגילים" אינם מבינים מדוע מגיע להם עונש על כך? מדוע הפוליטיקאים הכה מוכשרים שלהם – בנט, שקד וסמוטריץ’ - מעלים מחדש, מדי ערב בחירות, מופע פיצול מדכדך?
בנט ושקד ימניים וביטחוניים ונאמנים לארץ ישראל בדיוק כמו סמוטריץ' - והפוך. סמוטריץ' 'דתי' יותר מבנט ובודאי יותר משקד. אז מה? מה איפשר להם לשבת ולעבוד יחד בהרמוניה כמעט שנה, שפתאום השתנה עכשיו? המחלוקת על המיקומים ברשימה? מנקודת מבטו של הציבור, המחלוקת המחודשת הזאת מבטאת ניתוק והעדפה של אגו ואינטרסים אישיים. היא בוודאי אינה מצדיקה פיצול.
המוקש השני - מרחב התמרון הפוליטי של בנט ביום שלאחר הבחירות והשאלה לאיזו ממשלה יצטרף - הוא מהותי יותר, אבל גם הוא פתיר. כי השאלה אינה נתניהו - כן או לא, אלא עקרונות הימין כן או לא. בנט וסמוטריץ’ מסוגלים לנסח יחדיו רשימת עקרונות, שיהיו תנאי מוקדם מול כל קואליציה, ובלבד שתגשים הלכה למעשה את העקרונות הללו, או לפחות לא תפעל בניגוד להם, למשל בתחום התיישבות או חלילה - עקירתה. נתניהו, יודעים הן בנט והן סמוטריץ’, מדבר לא פעם ב"ימנית", אבל התנהלותו בסוגיית הבנייה בעטרות שבצפון ירושלים למשל, או בסוגיית הסדרת ההתיישבות הצעירה, מזכירה כבר שנים רבות התנהלות של "שמאל". המהות היא איפוא העיקר ולא נתניהו כן או לא.
הפיצול עלול להיות מסוכן גם מבחינה פוליטית. העבר הלא רחוק הוכיח שתומכי ימינה בסקרים, הם ציבור "פריך" ולא פעם נודד; אלקטורט "חונה" שלא פעם ממשיך בנסיעה הלאה, למפלגות אחרות. גם לסמוטריץ’ כמפלגה עצמאית, לא מובטח שיעבור את אחוז החסימה, והייצוג הפוליטי של מרכיבי ימינה עלול לצאת קרח מכאן ומכאן.
יותר מכל ביטא האיחוד של מרכיבי ימינה את הצלחתו של הציבור הציוני דתי להתערות בחברה הישראלית, ולהשתלב בהנהגתו כמובילים בתחומי הכרעה מרכזיים; לממש את האידיאולוגיה של אחריות משותפת ואנטי מגזריות במגוון של תחומי חיים, וגם לשלב ידיים – דתיים, מסורתיים וחילונים - תחת קורת גג פוליטית אחת. הפיצול ה"קדוש" הזה עלול להחזיר את הייצוג הפוליטי של הציונות הדתית לימי "המגזר" והבדלנות, לעידן שרבים מ"הדתיים הרגילים", אינם מתגעגעים אליו. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
