חומש חדש, עידן חדש: מה חשוב לדעת על פרשת שמות?

הפרשה מתחילה בנושאים שבין אדם לחברו ומסיימת בנושאים שבין אדם לאלוקים • מדוע הדבר מתרחש, ומה הקשר בין "הידיעה" שמופיעה שוב ושוב בתורה?

תמונת המחשה // צילום: AP // תמונת המחשה

עידן חדש מתחיל עם פתיחת החומש השני - חומש שמות, הנה קם מלך חדש על מצרים ''אשר לא ידע את יוסף'' (שמות א', ח').

פירושים רבים נאמרו על פסוק זה מכיוון שקשה לקבל אותו כפשוטו. הרי איך אפשר לשכוח את יוסף שהציל את מצרים בשנות הרעב? והרי כל השליטה והעושר של המלך הפרעוני, הכל התגלגל כך בזכות יוסף שידע בחכמתו לרכז את כל טוב מצרים תחת ידיו של המלך.

לכן צריך לומר כאן שהידיעה היא לא ידיעה שטחית של עובדות. בוודאי שהמלך החדש היה בשיעורי היסטוריה. אלא מדובר כאן בידיעה עמוקה יותר.

אנחנו מכירים שיש רמות שונות למושג ''לדעת''.

הידיעה הראשונה המוזכרת בתורה היא ''והאדם ידע את חוה אשתו'' (בראשית ד', א'), ידיעה שפירושה התחברות, יחסי אישות ובעקבותיהם גם הולדה. בנוסף ליחסי איש-אישה קיימת גם ידיעה במרחב של אדם ואלוקיו. מה שהתורה מכנה לדעת את ה'.

מעניין לגלות שהידיעה הזאת גם היא מופיעה בפרשתנו.

בהמשך הפרשה (פרק ה', א'-ב') נרקם המפגש הראשון של משה כמנהיג ישראל הניצב אל מול פרעה ודורש ''שלח את עמי'', על כך עונה לו המלך החדש: "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל?" וממשיך המלך וחוזר שנית: "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". מה נוסף כאן? את כל זה כבר הבנו במשפט הראשון.

הרב מאיר צבי גרוזמן בספרו ''על פרשת השבוע'' מבדיל בין שני המשפטים ומתאר כאן שתי רמות שונות של ידיעת האלוקים. ראשית פרעה קרא - ''מי ה'?" ומשמעותו שאינו מכיר בכלל במציאות שיש בורא לעולם. ואילו בקריאה השנייה כאשר הוא אומר ''לא ידעתי את ה'! '' הכוונה לידיעה מוצקה יותר. לא רק לדעת שיש בורא לעולם, אלא שהוא נוכח ומשגיח על העולם, בהוויה היומיומית.

נסכם ונראה כיצד הדברים מתחברים אחד לשני ומשם אלינו.

פגשנו בתחילה את הידיעה במרחב של בין אדם לחברו, כאשר פרעה אמנם יודע מי זה יוסף אבל לא יודע את גדולתו, מעשיו וזכותו. על גבי זה ישנה הידיעה במרחב של בין אדם לאשתו, חיבור שלם שיוצר חיים פיזיים ונפשיים בעולם. ועל גבי זה ידיעת האדם את אלוקיו, קודם כל ברמת התודעה הכללית שיש בורא לעולם ויותר מכך ברמה הפרטנית ''יש אלוקים!'' ויד מכוונת לכל דבר ואירוע בחיינו.

לא במקרה פתחה הפרשה בין אדם לחברו וסיימה בין אדם לאלוקים. וזה כבר היה נעוץ במדרש יפה בפירוש דעת זקנים בתחילת הפרשה: "אמר רבי יהודה בן לוי: משל למי שרגם איקונין (תמונת דיוקן) של מלך נטלוהו (למאסר) והתירוהו (לחופשי). למחר רגם את המלך עצמו. כך פרעה בתחילה לא ידע את יוסף ולבסוף לא ידע את ה'.''

מערכת היחסים של האדם והאנשים סביבו קרובה ביותר למערכת היחסים שלו עם אלוקיו. כל אדם הוא צלם אלוה ולכן עלינו לשמור אחד על השני, לכבד ולהוקיר תודה. התרשלות במרחב הזה משליכה על מרחבים נוספים עמוקים יותר.

ונסיים בתפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק, שנצליח לראות כל אחד את מעלת חברו.

הכותב הוא מנהל הפייסבוק של עמותת תימורה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר