ברגע שאלקין סיים את נאומו החשוב והאמיץ, התחילו העורבים האורבים לקרקר. הוא "מתהפך", הוא "שר המים בטעמים", הוא ממורמר כי לא קיבל תפקיד כערכו. ככל שרם הקרקור, כך עמוק הפחד שאותו דבר יקרה גם למקרקר/ת.
מה זה "מתהפך"? מה קורה עם מילת הגנאי הזאת, שמוטחת בכל מי שהיה בעד ביבי ועכשיו יוצא נגדו? חידוש לשוני של מירי רגב, למיטב ידיעתי. המילה הזאת מתכוונת קודם כל לרמוז שהאישיות המטופלת היא גבר מסוג הומו. מתהפך זה כינוי להומו, בשפת הדיבור. לא ביטוי נפוץ, אבל מובן לכל. ולקרוא לגבר סטרייט "מתהפך" זה להטיל ספק בזהותו. וחוץ מזה, המילה הזאת, "מתהפך", שוללת את זכותו של אדם לשנות דעה. ואני עומד כאן על זכותו של כל אדם להתהפך. לשנות עמדה ב־180 מעלות, להיות היום כזה, ומחר הפוך.
למה? כי נכון שעד אתמול הוא עוד היה משהו אחר. נאמן, סופג, מדקלם. אבל בליבו כבר התחילה המהומה מזמן. זמן רב הוא כבר ידע שהוא לא שם, ועדיין המשיך לשיר את הזמירות. אני יודע את זה ממני. כמה זמן אחרי שהבנתי שמנטרות השמאל שאני מדקלם כבר לא מתאימות לי בכלל, עוד המשכתי למלמל אותן. קשה להתהפך. להתהפך זה כואב. משלמים מחיר כבד מאוד. התהפכות היא גם תאונה קשה ביחסים עם הרבה אנשים, באפשרויות תעסוקה, בשיח ברשתות. המתהפך הפוליטי גוזר על עצמו חיים שלמים של נאצות מצד הצד הנבגד. בוגד.
אבל זאת טעות, כי המתהפך דווקא כן נאמן. נאמן לעצמו. הוא קשוב ללב שלו, וכשהלב שלו לא יכול עוד לשאת את הזיוף, הוא מתפקע, והאדם כבר לא יכול עוד לעשות שקר בנפשו. התהפכות מעוררת בי כבוד והערכה, ולא בוז. כי מי שנאמן לדברים חיצוניים, כמו מנהיג, למשל, ולא נאמן לעצמו - מאבד צלם. נהיה משרת, עבד.
אני מדבר עם אלקין בטלוויזיה פה ושם. אני רואה איך במהלך הזמן הוא נובל. הוא הגן על נתניהו, אבל בלי הלהט של פעם. הוא לא אמר מילה לשון הרע גם בזמן הפרסומות, מה שאחרים לעיתים עושים, אבל אפשר היה להרגיש שהוא סובל.
ובום, הוא התפוצץ. ואני מאמין לכל מילה שלו, כי הוא בן אדם אמיתי, משרת ציבור קלאסי, איש רב יכולות וצניעות טבעית מרשימה. ואני מקווה שעוד רבים ייצאו לחופשי, ויושיעו עצמם, ויזכו לשמוח בשליחותם. אמן.
מפלגה
אצא לי השוקה
מפלגה קטנה אקים לי
עוד מנדט, גלו גלו גלו גלו גלו גלו... אשתה אותו עד אור הבוקר
מנדט אקח מלפיד
שלושה מבנט־שקד
אחתים כמה אנשים
אתן גם ראיונות
ואחרב ת'דמוקרטיה.
מתפזמן לי השיר הזה בלב כבר כמה ימים, וכל יום יותר. נסו לשיר בעצמכם. מלא אנשים פתאום שרים את השיר הזה ורוצים מפלגה משל עצמם. הם מרגישים שהם יושיעו אותנו מהברוך, וזה מוערך. לרצות להנהיג - אם זה לא מגיע ממגלומניה לא מחוברת למציאות - זה מבורך. חייבים מנהיגים.
אין טעם להלעיג על מנהיגים. הם עושים את העבודה השחורה. אבל כעת מתרחש משהו שונה. הרבה אנשים, בכל קצווי היקום הפוליטי, רוצים להנהיג. בשבילם הדרך להנהגה עוברת בהקמת מפלגה חדשה. מבחינתם הם צודקים, אין שום מפלגה שבה ניתן להגיע עכשיו לעמדת הנהגה. או שלא היו אף פעם פריימריז, או שבוטלו הפריימריז. לכן אין ברירה אלא להקים מפלגה.
הבעיה היא שהמפלגות האלה אינן מפלגות, אלא חבירות לרגע של אנשים שרוצים להגיע לתפקידי השפעה. לא מדובר בגופים פוליטיים מלוכדים, אלא בבריתות נזילות לרגע. לכן לא תהיה פה דמוקרטיה מתפקדת, אלא סחר מכר באצבעות תמורת אתננים. וזה רע למדינה. מפלגות־לרגע מרסקות את הדמוקרטיה והופכות אותה לחלשה וקלה להשתלטות על ידי בעלי כוח ותחכום.
ברור שלא כל המכובדים המעמידים עצמם למנהיגות ייבחרו. אבל ריצתם בנפרד, כספורט יחידני, תחליש את המחנה שלהם. זה נכון בשמאל ונכון בימין. אגב, שווה לבדוק אם בעידן פוסט קורונה ומלאכת השיקום הנדרשת יש בכלל משמעות לשמאל ולימין. נראה לי קצת כמו הסיפור של אתמול, לא של מחר. ובכל אופן, כל הטוענים לכתר פועלים נגד האינטרס שהם מייצגים. רוצים לחזק דמוקרטיה, ונמצאים מחסלים אותה בהבל מפלגתם.
רבאק, רוצו כולכם יחד, כל הביצועיסטים הכי טובים. צאו לסקר רחב ממדים או בחירות עממיות רחבות באינטרנט, ותחליטו מי מוביל, לדעת העם. תתקדמו. עייפנו מכם עד מאוד, מכם ומפילוגיכם. תנו לנו אחדות, הראו בדרך פעולתכם את הערכים שאתם מדברים בשמם. הביאו דוגמה. אתם לא כאלה חשובים. תירגעו
אמרו
אמרו, לא יהיה חיסון, לוקח שנים. אחר כך אמרו, היעילות של החיסון תהיה ככה ככה. אחר כך אמרו, לא יאשרו כל כך מהר. אחר כך אמרו, לא יצליחו לייצר את הכמויות. אחר כך אמרו, אין מקרר מתאים. אחר כך אמרו, מי אנחנו שנקבל בין הראשונים. אחר כך אמרו, אנשים לא ירצו להתחסן. אחר כך אמרו, נחסן את הסלבס שתהיה דוגמה, ומייד אחר כך אמרו, היי, למה סלבס מתחסנים? שחיתות ונפוטיזם. אחר כך אמרו, אין מזרקים. אחר כך אמרו, אין תורים. אחר כך אמרו, לא ברור כמה חיסונים יהיו. אחר כך אמרו, יש מוטציה, החיסונים לא יועילו. אחר כך אמרו, כן יועילו. ואמרו ואמרו ואמרו. אז אמרו. ומה נהיה מכל זה? כלום.
כמה פעמים מאז פרוץ המגיפה טולטלנו על ידי שאלה מדאיגה, חמורה ונוראית, שכעבור זמן קצר קיבלה מענה מפתיע לטובה, וכל הפסימיות הזאת שנדחסת לנו לוורידים התאדתה לכמה דקות, עד שהתעבתה שוב לענן מדאיג עם סיפור אחר לגמרי. ולא יהיו ביצים, וננגב עם עיתונים. ותוסיפו את שלכם, היו עוד.
אנחנו בתקשורת מרוויחים על מניה גם כשהיא עולה וגם כשהיא יורדת. המניה היא מצב הרוח של הציבור. כשהציבור שווה נפש, רגוע, אנחנו מפסידים. לכן אנחנו מלבים תנועות למעלה, ומייד אחר כך למטה, נד נד, העיקר שהנדנדה תעבוד. ואם אפשר גם לעלות וגם לרדת באותו רגע, זה הכי טוב, חוויית משתמש מלאה.
ראיתי דיווח במהדורה על תחילת מבצע החיסונים באמריקה. רגע היסטורי. המשפט הראשון היה: "אדם אחד באלסקה הראה היום תגובה אלרגית לאחר שקיבל את החיסון". המניה עוד לא גמרה לעלות, כבר מפילים אותה, שיהיה אקשן ברגשות הצרכנים.
תעשיית האקטואליה הפכה לתעשיית בידור, שמפעילה את רגשות החרדה וההקלה. פה ושם, כדי לכסתח, מראים גם כתבה על אנשים שפויים, שעושים מעשים של נדיבות שפויה לאנשים אחרים. אבל זה רק כדי לסמן וי. האמת שבצדק, כי אנחנו רואים איך נושאים מפחידים מביאים יותר צפייה, ונושאים של שיתוף פעולה וחמלה נופלים באחוזי הצפייה. צרכני התקשורת כבר מכורים לרגשות החזקים, אימה־הקלה.
קחו המלצה מבפנים: תצרכו תקשורת בתשומת לב. במקום להדהד את הפחדים בווטסאפ המשפחתי - להאמין פחות בתחזיות ובנבואות. במקום לשער איזה דבר נורא יקרה, מותר להודות שאנחנו לא יודעים כלום. לזכור שפוש שקופץ בטלפון הוא משחק ציני ברגשות הכי פגיעים שלנו, שנועד בסוף למכור לנו פרסומת. מומלץ לצרוך באחריות.
