רצח ב"חצר האחורית": כה רחוק, כה קרוב

הטרור הפלשתיני בוחר בשנים האחרונות את קורבנותיו בשתי זירות עיקריות - צפופות והומות אדם, במטרה לפגוע בכמה שיותר אנשים, או הרחק מעין רואה; מחוץ לשטחים מבונים ומאוכלסים, כדי ש"מלאכתו" לא תופרע; שאיש לא יוכל להיחלץ לעזרת הקורבן ושניתן יהיה להימלט ביתר בקלות. רוצחיה שלאסתר הורגןשייכים לקטגוריה השנייה. היא נרצחה בלב חורש קסום, שמוכר גם כיער האגדות, ב"חצר האחורית" של תושבי טל מנשה.

אורי אנסבכר, ילדת פרח מתקוע,נרצחה לפני כשנתייםבחורש דומה ובדרך דומה, בלב שמורת עין יעל שבדרום ירושלים. יוסי אשרן וקובי מנדל, שני ילדים אוהבי טבע ואדם כמוה, נרצחו אף הם לפני שנים רבות כשהתבודדו ב"חצר" שלהם - מערת חריטון, סמוך ליישובם תקוע. הפיגועים מהסוג הזה מרחיקים עד שנות השמונים של המאה הקודמת. כבר אז נרצח הילד רמי חבה, ב"חצר המשחקים" שלו, ביער, סמוך לביתו שבאלון מורה, אבל גם כה רחוק משם. כבר אז איש לא שמע ואיש לא ידע, עד שהתגלתה הזוועה. בכל הפיגועים הללו, המחבלים לא "סתם" רצחו, אלא גם פגעו קשה בקורבנותיהם, השחיתו חלקים בגופם. לעיתים הם אף התעללו בהם.

הניגוד החריף בין יפי הטבע וציוץ הציפורים והשקט האינסופי,לבין מעשי התועבהשמבוצעים דווקא בפינות חמד שכאלה, מכה בנו בכל פעם מחדש וקשה לעיכול, אבל התשובה הכי נכונה לטרור היא להמשיך בחיים, ובטיול ובריצות, ובעיקר לדבוק באינסטינקט היהודי הכי בריא; בשיבת ציון של דורנו: חיים ובנייה בתגובה למוות ושכול, נטיעה על כל עקירה, יישוב ושכונה מול כל קורבן, גלעד של חיים לנופלים, בבחינת "בדמייך חיי".

זאת הנקמה האמיתית במרצחים, והיא אמיתית ונכונה גם מבלי שירצחו בנו. בתור ממתינים אנשי "ההתיישבות הצעירה", שנתניהו משהה את הסדרתה, ושכונת עטרות שבנייתה מוקפאת, והשוק היהודי בחברון שנשדד על ידי פורעי תרפ"ט, ועוד תוכניות בינוי רבות ביהודה ובשומרון.

בעוד ימים ספורים, כשהרוצח ייתפס, ידברו שוב ב"טרור הבודדים". יציינו, מן הסתם, שהרוצח פעל לבד, שלא בשליחות ארגון טרור. אלא שבהגדרה הזאת: "טרור יחידים", יש משהו מטעה. אלה אינם באמת פיגועי "בודדים". אין מדובר ב"זאבים בודדים", אלא בזאבים שהם חלק מלהקה; להקה תודעתית אמנם, אבל להקה. הם אמנם מחליטים לבד, ומבצעים לבד, אבל יונקים כולם מאותה באר מורעלת, שמכשירה רצח יהודים או בשם "האסלאם", או בשם "העניין הפלשתיני".

הדוקרים, והיורים והדורסים וגם אלה שמרוצצים את ראשי קורבנותיהם בסלעים ובאבנים, שואבים את ההשראה לפיגועי ה"סולו" שלהם מהפסטיבל המתמשך של ג'יהאד והאדרת טרור בשטחי הרש"פ, וגם את זאת אסור לשכוח בימים קשים שכאלה.