קצין הכנסת שהזהיר מפני פיגוע - שהתגשם

ב-29 באוקטובר 1957, יממה אחת לפני השבעתו של הנשיא יצחק בן צבי לתקופת כהונתו השנייה, צעיר מעורער בנפשו בשם משה דואק השליך רימון רסס מיציע הקהל לאולם המליאה של הכנסת. ראש הממשלה דוד בן־גוריון והשרים משה שפירא, גולדה מאיר ומשה כרמל, נפצעו והובהלו לבית חולים. שברי ריהוט וזכוכית, כתמי דם וניירות התפזרו לכל עבר, וישיבת הכנסת, שהיתה עדיין במשכנה הישן בבית פרומין ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, הופסקה.

עתה מתברר, שכשנה וחצי קודם לכן, ב־31 במארס 1956, שלח קצין הכנסת הראשון, יונה חצור, מכתב מפורט ליו"ר הכנסת יוסף שפרינצק בנושא האבטחה בכנסת, והתריע מפני מצב שבו יתרחש אירוע כזה. במכתב, שתוכנו נחשף לראשונה ב"ישראל היום" בסוף השבוע, כתב חצור לשפרינצק: "לפי המצב הקיים יכול סתם מטורף לעלות ליציע הכנסת ולזרוק משם רימון יד בלי שיהיה לאל ידינו לעשות דבר. אפילו יתפסוהו הסדרנים בעוד מועד - בזאת יש להטיל ספק - לרוב לא יוכלו למנוע את התפוצצות הרימון. כל מה שדרוש לאיש זה הוא תעודת זהות והופעה חיצונית נורמלית".

חצור גם פירט במכתבו כי "המצב הביטחוני השקט יחסית, והעובדה שלא היו תקריות רציניות בכנסת בזמן האחרון, עלולים להרדים את האחראים לביטחון הבית וחבריו. אני רואה את היעדר סדרי הביטחון בדאגה רבה". הוא פירט שורה של צעדים שיש לנקוט כדי להגביר את האבטחה על השרים והח"כים.

בצל הלם הרימון

באותה תקופה לא היה קיים עדיין משמר הכנסת, ועל האבטחה הופקדו רק הסדרנים. חצור ציין בסוף מכתבו ליו"ר הכנסת כי "סיכון הביטחון אינו נובע מכניסת בלתי רצויים, אלא אף מעצם הצפיפות בבניין. אנו צריכים פעם אחת להכיר בעובדה המרה שיש לנו בית בלתי מתאים, ולהפסיק לנהוג בבית הזה כאילו היו בו אולמות גדולים, יציעי ציבור וכד'". חצור הציע לצמצם למינימום את מספר אישורי הכניסה לכנסת, שמספרם מגיע ל־400, ולאפשר לח"כים להזמין אורחים למזנון רק במקרים מיוחדים.

מכתבו של חצור ליו"ר הכנסת, בצד מסמכים חשובים אחרים שאסף, ובהם יומנו האישי וכן פתקים ששלח וקיבל וכמה הקלטות היסטוריות, נתרמו לכנסת על ידי בנו איתמר חצור (ראו מסגרת נפרדת) ויישמרו בארכיון הכנסת.

עיון ביומנו של חצור מגלה פרטים מרתקים על האופן שבו הוא בתיאום עם מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, נחמיה ארגוב, אפשרו בדרך מתוחכמת את קיום טקס השבעתו של הנשיא השני יצחק בן צבי למחרת האירוע המסעיר בכנסת.

חצור מספר כי יו״ר הכנסת שפרינצק החליט לבטל את השבעת הנשיא, שהיתה מיועדת למחרת היום. "אני מגייס את הסדרנים", כותב חצור, "מפשיל שרוולים ויחד איתם אני עובד בפינוי ההריסות וניקוי האולם. הוראתו של יו״ר הכנסת בצל ההלם של הרימון נראית מוגזמת, ובעיקר פוגעת במעמד ירושלים. בינתיים מתברר שזורק הרימון הוא איש מעורער בנפשו, ואין למעשה רקע פוליטי. איני מצליח להניע את היו״ר לשנות את הוראתו. ביודעי ששפרינצק מאוד מעריך את בן־גוריון, ולא פחות מכך פוחד ממנו, אני מחליט לנקוט על דעת עצמי צעד לא תקין בימים כתיקונם. עד היום לא סיפרתי איך בן צבי הושבע אחרי הכל, ביום שנועד להשבעתו ובנוכחותו המלאה של הקורפוס הדיפלומטי.

"השעה כבר שמונה בערב. אני נוסע לביה״ח שערי צדק ומבקש לראות את בן־גוריון. אני מוצא שם את שלישו הצבאי, סגן אלוף נחמיה ארגוב. נחמיה אומר לי שראש הממשלה בהלם עמוק ואי אפשר לגשת אליו. אני מספר לו על מטרת ביקורי. לאור השעה המאוחרת ומשקל הסוגיה, אנו מסכמים בינינו שאמסור לשפרינצק כי ראש הממשלה עומד על כך שההשבעה תיערך כמתוכנן, ואכן השבעת הנשיא נערכת ברוב עם ובסדר מופתי ביום ובשעה המיועדים. אני מאושר בליבי שיכולתי לתרום בסתר קורטוב למען בירתנו ירושלים".

מכנסיים ללא כיסים

חצור מספר כי יו"ר הכנסת הטיל על ח"כ יגאל אלון, שהיה בעברו מפקד הפלמ״ח, לחקור את הנסיבות להשלכת הרימון ואת סדרי הביטחון והאחריות לאירוע. "חקירה זו", כותב חצור, "קירבה אותי מאוד לאלון. החקירה מסיקה כי קצין הכנסת עשה את כל הנדרש אך לא זכה לשיתוף הפעולה המתבקש מצד הנהלת הכנסת... מסקנות החקירה ממליצות למנות את קצין הכנסת באופן רשמי לקצין הביטחון, עם סמכויות מעוגנות בחוק".

אלון גם המליץ להקים מחיצת זכוכית בין יציע האורחים ומקום מושבם של הח"כים. הוא היה זה שהמליץ על הקמת משמר הכנסת, וחצור נתבקש להכין רשימת תפקידים והתוקף החוקתי שלהם. כאשר הקימו את מוסד קצין הכנסת, הציע יו"ר הכנסת לחצור לכהן בתפקיד זה, והוא נענה להצעה והיה קצין הכנסת הראשון. הוא עיצב את סיסמת הכנסת וגם את מדי המשמר עם כובעי פונפון. היה לו חשוב שלא יכניסו את הידיים לכיסים, ולכן המכנסיים של המשמר היו ללא כיסים. חצור גם שאף לכך שמדי המשמר יהיו ייחודיים "כדי שלא ייראו כמו דוורים". חצור גם היה האיש שהעניק לכנסת את השם "משכן".

האיש שהקים את משמר הכנסת

יונה חצור נולד בקלן שבגרמניה בשנת 1920. הוא למד בביה"ס היסודי "יבנה" ולאחר מכן בביה"ס התיכון "מוריה". היה חבר בתנועת "עזרא", ולכן בשנת הלימודים האחרונה למד בישיבה תיכונית, צעד שנדרש כתנאי לעלייה לא"י. לאחר ליל הבדולח עבד כמדריך נוער בקהילה היהודית. ב־1939 עבר להמבורג, סיים בהצלחה את לימודיו וקיבל תעודת בגרות.

באותה שנה קיבל היתר עלייה לישראל כסטודנט. בהגיעו, נקלט על ידי דודו החורג, ד"ר מרדכי מקס לבנשטין, והחל ללמוד אדריכלות בטכניון בחיפה. לימודיו נפסקו בשל התנדבותו לצבא הבריטי. כעבור שנתיים, ב־1941, הגיע לדרגת קפטן, והגיע עם היחידות הארץ־ישראליות למדבר המערבי, למלטה, לאוסטריה ולאיטליה, כדי לאסוף פליטים מרחבי אירופה. במלחמת העצמאות שירת כסגן מפקד גדוד חי"ר 24 ב"כרמלי", התמנה למפקד ביה"ס לקציני תחבורה ולמפקד בסיס הדרכה וראש ענף במטכ"ל של צה"ל. לאחר מכן היה מנהל לשכת נשיא המדינה הראשון, פרופ' חיים ויצמן. בסוף 1949, כשהוחלט על כינון שירות קבע בצה"ל, הוא הצטרף לשורותיו.

ב־1958 הקים חצור את משמר הכנסת ואף עיצב עבורו מדים וכובעי פונפון. לאחר גיוס אנשי המשמר הם נשלחו לבית ספר לשוטרים. במהלך עבודתו בכנסת השלים את לימודיו בפקולטה למשפטים, וב־1960, כשפרש מהכנסת, מינה אותו השר פנחס ספיר למפקח על היהלומים במשרד המסחר והתעשייה. משנת 1962 ניהל את חברת הברוקרים העולמית ליהלומים "הניג" במשך 20 שנה. חצור נפטר ב־2015.

סדר עולמי חדש

בנו איתמר חצור, שהעביר לכנסת את היומן האישי של אביו, וכן מסמכים ופתקים בעלי ערך ארכיוני רב, מעיד על אביו כי "הוא היה אדם צנוע ששקל בקפידה את מילותיו ולא הבליט את עצמו. לאור היותו יליד גרמניה, נושאי הסדר, הארגון והטקסיות היו מאוד חשובים בעיניו".

חצור מספר כי מפאת קומתו הנמוכה של שפרינצק, דאג אביו לבניית פודיום גבוה לקראת אירועים רשמיים שנערכו בכנסת, כמו קבלות פנים בכניסה למשכן בבית פרומין, על מנת שיו"ר הכנסת יוכל לעמוד עליו ולקבל את פני המשלחות.

נוסף על כך הוא מספר שאביו היה גם הממונה על אירוח משלחות מחו"ל. "הוא ידע כיצד לארח את האורחים. הוא נהג לקחת אותם לארוחות אצל הדרוזים וגם היה מארח אותם בביתנו בצהלה. אני עדיין זוכר כילד את הלימוזינות עם השגרירים מגיעות אלינו הביתה".

מנכ״ל הכנסת, סמי בקלש, פגש בשבוע שעבר את איתמר חצור שהציג בפניו את כומתת הפונפון וסיכת משמר הכנסת הראשונה שעיצב אביו: "יונה חצור כתב פרקים חשובים בתולדות המשכן. הוא לקח על עצמו את משימת בניית כוח האבטחה העצמאי והאיכותי, שאיפשר מאז ועד היום את קיומם של ההליכים הדמוקרטיים במדינה. ארכיון הכנסת פועל לאיסוף ותיעוד מידע היסטורי משנותיה הראשונות של המדינה, ודרך התכתובות של יונה חצור ז״ל אנו נחשפים לאירועים מכוננים מהמדינה הצעירה שבדרך. בכוונתנו למצוא מקום של כבוד לפרטי הארכיון הרבים שהעביר בנו לכנסת. הם יישמרו בארכיון ויוצגו במוזיאון הכנסת ההולך ונבנה בימים אלו".