ראש הממשלה ויתר לפני כשנה ויתור אחד יותר מדי, כשחתם על ההסכם הקואליציוני עם בני גנץ. ה"יותר מדי" דווקא לא נוגע לרוטציה שאותה דווקא חשב שיש סיכוי שיקיים - אלא לנושא המשפטי.
בכחול לבן הצליחו לשכנע את נתניהו שעם ניסנקורן יהיה אפשר לעבוד. שהוא גמיש ופרגמטי. בדיעבד התברר כי הוא הכל - חוץ מזה. משרתם של אנשי הפרקליטות ושופטי האקטיביזם. נתניהו מוכן לסתום את החור בהסכם שמאפשר לו לצאת לבחירות על רקע אי אישור תקציב, אבל מנסה לנצל את ההזדמנות לתקן את התקלה ההיא. גנץ היה קופץ על ההזדמנות בשתי ידיים, השאלה אם יצליח להתגבר על ההתנגדות מבית.
נראה כי שניים בלבד להוטים להשיג הסכם - נתניהו וגנץ, בעוד לכל השאר בחירות עשויות להיות אופציה רעה הרבה פחות. בליכוד חוששים השרים בקול, שנתניהו יחמיץ גם את ההזדמנות הזאת. שהסיפור המשפטי, שהפך להיות קריטי בעיני רבים, שוב ייזנח.
נתניהו רוצה שותפות במינוי יועמ"ש ופרקליט המדינה, אבל מבחינתם, מדובר בטיפה בים. רק לאחרונה מונו 61 שופטים חדשים, כאלה שיעצבו את דמותו של בית המשפט העליון בעוד כמה שנים, כשלימין לא היתה שום השפעה על זהותם. האקטיביזם ממשיך להשתולל בבית המשפט ובפרקליטות אין מי שיטפל ויעשה סדר כבר עשרות שנים.
גם בכחול לבן חוששים. מעטים הם חברי המפלגה שעדיין סומכים על גנץ שיידע לעמוד על עקרונותיהם במו"מ מול נתניהו. חלקם ממש אורבים לו בפינה במבטים מאיימים של פרישה. אבל בניגוד אליהם, נתניהו וגנץ רואים דברים אחרים - את איום הבחירות, שהפך להיות מוחשי לשניהם כמעט באותה מידה. מה שהיה נראה כסיוט של גנץ וכאדישות של נתניהו השתנה בשבוע האחרון, אחרי גדעון סער, וזרק את שניהם לאותה סירה מקרטעת של אי ודאות מאיימת.
גנץ רואה את אחוז החסימה מתקרב מלמטה, נתניהו חוזה קואליציות חלופיות בלעדיו, ואין צורך מעבר לכך כדי שמהסיפור הזה תצא מרקחת חדשה של אחדות מחודשת.
המפסיד הגדול, במקרה של הסכם, אמור להיות גדעון סער, אבל במחשבה נוספת - העובדה שעצר מערכת בחירות כי רה"מ חושש מהתמודדות מולו אינה יכולה להיות בשורה רעה כל כך מבחינתו.