ממלכת השופינג
טיסה קצרה, אטרקציות מדבריות ואווירת שלום ואחווה? עזבו הכל - דובאי היא בעיקר גן העדן החדש של חובבי הקניות והאובר ווייט. רק אל תשכחו את המסיכה
גדול מהחיים, מוגזם, עשיר, יוקרתי, ענק, צועק, הזוי, מרהיב ויקר - (כמעט) כל מה שסיפרו לכם על דובאי נכון. טסנו לשם בטיסת ישראייר השנייה, יום למחרת טיסת הבכורה ההיסטורית, ומצאנו מדינה ירוקה עם ארומה טרייה של שלום, מזג אוויר נוח, עושר מופלג - אבל יותר מהכל, גן עדן לחובבי הקניות. דובאי לא מביישת שום עיר בירה אירופית בכל הנוגע לגיהוץ כרטיסי אשראי.
המטבע באיחוד האמירויות הוא דירהם, שקרוב לערך השקל (דירהם אחד שווה לכ־90 אגורות שלנו) - מה שמקל למדי את כל החישובים. כבר בנמל התעופה יעוטו עליכם נציגים שינסו לגרום לכם להמיר את הדולרים, אבל מומלץ מאוד להמיר את הכסף בקניון, שם תקבלו הצעה טובה והוגנת יותר. הפער יכול להגיע לעשרות דירהם לכל 100 דולר, וזה לא מעט.
שימו לב, השטרות עלולים לבלבל: על צד אחד של השטר מופיע הערך הנקוב בספרות בערבית, וקיים דמיון רב (אולי מדי) בין שטרות ה־5 וה־50. שיעור המע"מ בדובאי עומד על חמישה אחוזים, אבל ההסכם הטרי עם ישראל טרם גיבש מדיניות בנושא, כך שהחזרים לא ניתנים בשלב זה. אם אתם בעלי דרכון זר - יש לכם סיכוי טוב יותר בסוגיה.
היעד הראשון וההכרחי, גם למי שלא הגיעו בכוונה לבזבז, הוא דובאי מול, שנמצא סמוך לבורג' חליפה. הקניון המופרז הזה, שידוע גם כ"קניון הגדול בעולם", פרוס על שטח כולל של יותר מחצי מיליון מ"ר ומפעיל יותר מ־1,500 חנויות, לצד האקווריום הגדול בעולם ומתחם החלקה על הקרח. בחלק מבתי המלון דואגים לשאטלים מיוחדים אליו.
כראוי לשמו המחייב, יש בו ה־כ־ל. כדי להספיק ליהנות ממנו, או להקיף לפחות רבע משטחו, מומלץ מאוד שתפנו לעצמכם כמה שעות טובות. מכורים כבדים לא יתקשו לשוטט בו אפילו יום שלם. "מרוב שהכל גדול, אתה אף פעם לא זוכר איפה היית, ומסתובב כל הזמן בתחושה שיש עוד הרבה חנויות שלא הספקת לראות", מספר מורן מתל אביב. באופן אישי, אני ביקרתי ב"דובאי מול" פעמיים, חמש שעות בכל פעם, ולולא עומס השקיות הנערמות על הידיים, הייתי נשאר שם עוד.
בקניון פועלות כל הרשתות הגדולות בעולם, עם אזור של מותגי יוקרה ומותגים מקומיים. המחירים ברשתות הבינלאומיות די דומים למחירים בארץ, ולעיתים נמוכים יותר. חלק מהרשתות מציעות הנחות וסיילים בהתאם לתקופה. בזארה וב־H&M, למשל, יש בימים אלה מבצע 1+1, שחוזר על עצמו, ולעיתים 1+2 (רוכשים שני פריטים והשלישי במתנה).
רשת החנויות הבריטית Top Man, שהודיעה לאחרונה על פשיטת רגל בשל משבר הקורונה, מציעה בסניף שלה בקניון הרבה מאוד מציאות במחירים מפתים ביותר (למשל, סווטשירט של קלווין קליין, מגוון חולצות טי שלו וגם מכנסיים של המותג - כולם נכללים במבצע שני פריטים ב־70 שקלים).
ברשתות מקומיות שמציעות את כל המותגים הבינלאומיים הגדולים, ובהם נייקי, אדידס, ארמאני ג'ינס, ניו באלאנס ו־The North Face, המחירים נוחים, עם הרבה מאוד מבצעים, וגם עם אופציית מיקוח קלילה, שיכולה לחסוך לכם עד חמישה אחוזים מהמחיר הנקוב.
• • •
מתחם מותגי היוקרה בקניון לוכד את כל תשומת הלב. הוא מתפרס על אלפי מטרים, וכל חנות בו מחזיקה שתיים־שלוש קומות. במידה מסוימת, הקניון הזה הוא התצוגה הכי מנקרת עיניים של הפערים שקיימים בדובאי בין העשירים - ותחשבו על עושר בדימויים הכי הוליוודיים שלו - לבין כל השאר, בעיקר עובדים זרים שנמצאים באמירות רק כדי לסייע לבעלי הממון. כך יוצא שרוב המוכרים בחנויות, ובאופן כללי נותני השירות במדינה, הם אסיאתים, הודים, אפגאנים ועוד - כולם דוברי אנגלית טובה.
במתחם היוקרה תמצאו כל מותג "מושחת" שיעלה על דעתכם: שאנל, ברברי, ורסאצ'ה, פנדי, סן־לורן וחנות לואי ויטון שלא נגמרת. לטובת אנשי דובאי, שמות מותגי האופנה מתורגמים גם לערבית. מין כבוד למקומיים.
חנויות היוקרה עמוסות בתיירים, אך גם גדושות ברוכשים מקומיים, שנהנים להסתובב כאן בגלביות מסורתיות, ולא נראים מוטרדים מדי מחישוב המחירים בדרך לקופה. במיוחד הנשים, שמתהדרות בתיקים ובנעליים של מותגי פרימיום מעור חיה שיעוררו (בצדק) סיוטי לילה אצל לוחמים לזכויות בעלי חיים.
בזמן שאני בהיתי בתדהמה במחירי התיקים בחנות לואי ויטון, ורשמתי לעצמי תזכורת - לפנות להבא כמה משכורות חודשיות נטו - קונה אמירותי לצידי שלף באשראי כמעט 80 אלף שקלים, ובתשלום אחד. הייתי מצטרף אליו, רק חבל שפה אין 1+1.
"רוב האנשים שקונים אצלנו לא זקוקים ל־20 אחוזי הנחה, והעובדה שאין מבצעים לא תמנע מהם לשלוף כרטיס פלטינום", הסביר לי אחד המוכרים בחנות הרמס. "ואליהם בדיוק אנחנו מכוונים". אז אם התמזל מזלכם להיות בסקטור שיכול להרשות לעצמו, תקבלו בחנויות היוקרה האלה יחס אדיב מאוד, לפעמים אדיב מדי, שעשוי גם להציק.
כך, למשל, בכניסה לחנות ברברי הוצעו לי מייד מים או סודה. בכל רגע נתון יעמוד מישהו שיאסוף עבורכם את הבגדים שתמדדו וילווה אתכם מחוץ לתא. כשתצאו, הוא ילווה אתכם לקופה. רוכשים כבדים במיוחד יועלו לחדר צדדי שמוקדש במיוחד למקרים כאלה, שם יקבלו ארוחת צהריים קלה ואלכוהול.
אם אתם לא מתניידים בבנטלי או ברולס רויס נוצצת, וכמו רובנו מעדיפים לחפש מבצעים ומציאות, מקומכם הוא בקניון "אאוטלט דובאי", מרחק נסיעה של 35 דקות ממרכז העיר.
גם כאן, למרות ששטחו רק עשירית משטח הקניון הקודם, תמצאו נציגויות של כל המותגים הגדולים, אבל בהנחות גדולות. כדי לדלות את הפנינים הטובות באמת, תצטרכו לגייס לא מעט סבלנות ונחישות לחפש. כך, למשל, בחנויות הספורט אתם עשויים למצוא בגדים ונעליים בפחות מ־100 שקלים לפריט, כולל ממותגי הספורט הגדולים ביותר.
אחד המבצעים השכיחים ביותר כאן הוא "קנה שני פריטים ושלם על אחד". בניגוד לתוספת הישראלית כל כך "הזול מביניהם", בדובאי תופתעו לגלות שבלא מעט מקרים מחיר הפריט הראשון הוא כבר נמוך להחריד. למשל, על שישה תחתוני גברים של קלווין קליין (שני מארזים של שלושה) תשלמו כאן 68 שקלים! בקניון יש גם כמה מותגי יוקרה דוגמת ברברי ובלמיין, שמציעים הנחות של עד 75 אחוז.
• • •
אחרי שמיציתם את הקפיטליזם ה"מושחת", אל תוותרו על חוויות קניות באווירה מקומית ואותנטית יותר. "שוק התבלינים" (Spice Souk) הוא שוק חביב שמציע הרבה מאוד פריטים מקומיים שווים, ובהם גלביות מגוונות לגברים, חיג'אבים לנשים, כאפיות, ציפיות לכריות, מגנטים ואפילו צעצועים. בשוק יש גם מתחם בולט של תבלינים מקומיים, ובהם לימון שחור, לימון סומלי, זעפרן וברבריס.
כמו בכל שוק אוריינטלי, אפשר - ואף רצוי - להתמקח כאן על המחירים. ההצעה הראשונה מפיו של המוכר היא לרוב גבוהה פי שניים מהמחיר שתשלמו לבסוף בפועל. אני, למשל, שילמתי על זוג גלביות לבנות קלאסיות 220 דירהם, בעוד המוכר ביקש בתחילה 260 דירהם לגלבייה בודדת.
דובאי היא חגיגה לחובבי הקולינריה, והעובדה הטעימה הזאת עלולה לעלות לכם לא מעט כסף. המדינה עמוסה במסעדות טובות מאוד ומגוונות, עם תודעת שירות גבוהה ביותר.
אם כבר נחתתם בדובאי, מומלץ לחפש אוכל ערבי טוב. מסעדה מקומית מומלצת היא "עבד אל־וואהב" (על שמו של הזמר והמלחין המצרי האגדי), שממוקמת במרפסת ב"דובאי מול". בשל העומס צריך להזמין אליה מקומות מראש, ומומלץ לבקש לשבת בחוץ. הסיבה: מלבד האוכל המצוין והמחירים הנוחים (200 שקלים לסועד), המסעדה צמודה למופע המזרקות האור־קולי המרהיב שמתקיים מחוץ לקניון אחת לחצי שעה.
באופן כללי, מומלץ לבדוק את מחירי המנות לפני ההזמנה. המחירים ברשתות הג'אנק פוד הבינלאומיות כמעט זהים לאלה שבארץ, ולעיתים מעט פחות. ארוחת וופר ברשת בורגר קינג עלתה לי 35 שקלים. עם זאת, מחיר פיצה אישית באתרים בעיר עשוי להגיע עד 100 שקלים, ופלאפל עד 25 שקלים.
משקאות קלים בדובאי עלולים להיות סיפור יקר. אמנם אם תקנו פחית קולה בשוק או בסופר (מומלצת רכישה מרוכזת אם אתם בקבוצה) תשלמו פחות משלושה שקלים, אבל המחירים הולכים ומטפסים בשאר המקומות: בקניונים תשלמו על אותה פחית 12-8 שקלים, ובאולמות התיאטרון כמעט 25 שקלים (ו־29 שקלים לפופקורן).
כיאה למדינה מוסלמית, האלכוהול קשה כאן להשגה, ואם תמצאו (אפשר להזמין במלון), תשלמו עליו הרבה. כך, למשל, על בקבוק יין רוזה שבארץ היה עולה לי 50 שקלים שילמתי במלון לא פחות מ־330 שקלים.
אפרופו מלון, בניגוד למה שהפחידו אתכם, איש לא טורח לבדוק את הסטטוס הזוגי שלכם ברישום בקבלה. לא אכפת להם אם אתם זוג נשוי, סטרייטים, הומואים, לסביות, סתם חברים טובים ובאופן כללי - עם מי אתם ישנים בחדר.
המלון היקר והמפואר ביותר הוא "בורג' אל־ערב", מלון שבעה כוכבים, שנחשב לאחד הבניינים היפים בדובאי, ובעבר הוא אירח על מגרש הטניס שבגגו משחק בין נדאל לפדרר. הוא הוקם בסכום של כמיליארד דולר, וכל חדר בו הוא דופלקס. העלות ללילה במלון מתחילה ב־2,000 דולר ועשויה להאמיר לעשרות אלפי שקלים.
• • •
דובאי היא בית "אח גדול" אחד גדול. הכל כאן מרושת במצלמות ומתועד, בכל אתר אפשרי ומכל זווית. באופן רשמי זה נעשה לצורכי אבטחה וסדר ציבורי. אני מודה שביומיים הראשונים התחושה להיות חשוף כל כך היתה מעט מוזרה, אבל עם הזמן מתרגלים.
בדובאי אוהבים לצלם, אבל הרבה פחות להצטלם. אם החלטתם להגיע עם מצלמה מקצועית שהיא יותר ממצלמה רגילה בסלולרי, אתם עשויים להיות מעוכבים ולהישאל לגביה, עד שתנוח דעתם באשר למטרתה. בתוך כך, לא בכל המקומות מותר לצלם באופן חופשי, ורצוי לשאול לפני הלחיצה על המצלמה. כך, למשל, לא מומלץ לצלם את המקומיים ללא אישורם, וצילום של נשים נחשב למחוץ לתחום (וגם לא לוחצים להן יד).
ובענייני הליכות: אל תזרקו כאן דברים על הרצפה, התנהגו בנימוס, אל תהיו קולניים (ישראלי שהגיע לביקורת גבולות עם חטיף ביסלי גדול, לעס מול עיני שוטר ודיבר בקול רם עוכב בביקורת הדרכונים והורשה להיכנס רק כעבור שעתיים). וחלילה - אל תחשבו לוותר על תשלום במקום כלשהו.
התחבורה הציבורית בדובאי מתקדמת, אבל לא מגיעה לכל מקום. אם בכוונתכם להסתמך עליה, ודאו שהמלון שלכם ממוקם במרכז העיר, או לפחות בסמוך לתחנות המטרו, שעקב נטיית המקומיים להתנייד ברכב הן די ריקות רוב הזמן. בהקשר זה, מחירי המוניות בדובאי נוחים. מחיר הנסיעה ההתחלתי הוא חמישה שקלים, והמונה כאן פחות "מהיר" ופחות יקר בהשוואה לישראל.
המלצה: אל תתווכחו עם נהגי המוניות על מחירים. אם תסתכלו היטב, תבחינו שגם במונית הכל מתועד ומצולם. ועוד משהו: שימו לב שאתם לא עולים על מונית של רכב יוקרה. נהג שמציע את שירותיו במכונית מפוארת ללא הסימון TAXI על הגג יגבה מכם סכום כסף גדול פי שניים או שלושה.
בכל המוניות בדובאי יש קליטת WIFI, וברובן גם תא מטען נדיב. בגלל החשש מקורונה מותרת כעת כניסה של עד שני נוסעים לכל מונית. אתם משפחה? הזמינו לעצמכם מונית גדולה, שבה מותר להסיע יותר. ועוד פרט טריוויה: מונית עם גג ורוד היא כזו שיש בה נהגת והיא מיועדת לנשים בלבד או למשפחה. גבר לא מורשה לעלות עליה לבדו.
הזכרנו קורונה. החשש מהיתקלות בנגיף העולמי לא יחמוק מכם גם בדובאי, והטיפול בסוגיה הבריאותית מתחיל כבר בנמל התעופה וממשיך גם לתוך העיר ולמרכזי הקניות. עם הנחיתה מתבקשים המבקרים לעבור בדיקת קורונה בשני מסלולים אפשריים: בדיקה חינמית, אבל איטית, שתוצאותיה יגיעו לאימייל או לטלפון (ישראלים רבים דיווחו שלא קיבלו כלל את התוצאה) עד 24 שעות מרגע ביצועה (עד אז תידרשו להישאר בבידוד במלון).
התורים לבדיקה זו נמצאים בכניסה לנמל התעופה, והם עשויים להיות ארוכים, בכפוף למספר הנחיתות באותו זמן. מייד לאחר הבדיקה תידרשו להציג את תוצאות הבדיקה שביצעתם מראש בארץ (הקפידו להצטייד בהעתק מודפס של התוצאה באנגלית), ורק אז תורשו להמשיך אל מעבר הגבולות ומתחם איסוף המזוודות.
בדיקה הקורונה הקצרה יותר נערכת בסמוך למעבר הגבולות, ועלותה כ־150 שקלים. התוצאה הפעם מגיעה מהר בהרבה - בתוך שעות אחדות.
האמירותים לא מאפשרים לקורונה לעצור את חייהם, והרחובות, הקניונים והאטרקציות בדובאי עמוסים. עם זאת, חובה לעטות מסיכות בכל מקום, ומי שמפר את ההנחיות נקנס (בקניונים יעירו לכם על כך המאבטחים). אפשר למצוא בקבוקי אלכוג'ל בכל מקום, כולל במעליות ובתאי שירותים. ובדומה למצב בארץ - גם בדובאי יש הגבלה על מספר האנשים המותר בכניסה לכל חנות. העיקר שנמשיך כולנו להיות בריאים עד החזרה ארצה. √erans@israelhayom.co.il
הכותב היה אורח ישראייר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו