שמי לא סינדרלה

בשבוע שעבר חרג ראש הממשלהממנהגו. במקום לחתום על עוד הסכם שלום עם מדינה ערבית - נכנס לאולפן והקליט דואט עם עדן בן־זקן. השניים חידשו את "יש בי אהבה" מאת ארקדי דוכין, שהתפרסם בביצועו של אריק איינשטיין לפני 25 שנה.

הביצוע המשותף צבר קרוב למיליון צפיות ביו־טיוב, והניב את התגובות הרגילות מימין ומשמאל, עד שכולם עברו לעסוק בענייני המציאות הרגילים, וכך הוחמצה ההזדמנות לדבר על שותפתו של ראש הממשלה לדואט, עדן בן־זקן - והיא סיפור פוליטי מעניין בפני עצמה. פוליטיקה של אגדות.

בשנת 2011 בן־זקן לא עברה את הסינון הראשוני ל"כוכב נולד", אבל שנתיים אחר כך, כשהיתה בת 19, התייצבה ל"אקס פקטור". לאודישן שלה יש עד היום 6.5 מיליון צפיות ביו־טיוב, כולן מוצדקות, שכן לא זו בלבד שהיא שרה נהדר, אלא גם לובשת אוברול מנומר הורססססס שקנתה ב־30 שקלים בחנות בשם "יפו תל אביב", שנמצאת כמובן בקריית שמונה. בן־זקן התפקעה מכישרון ואבק כוכבים ובכל זאת, לא זכתה במקום הראשון, אלא בשני.

השתתפות או זכייה בתחרויות ריאליטי לא מבטיחה בהכרח קריירה משגשגת. כמו כן, לא תמיד דווקא הזוכה בתחרות הוא זה שמותיר את רישומו לאחר סיומה. עומר אדם הספיק להתגנב ל"כוכב נולד" למרות שהיה צעיר מדי להשתתף בה על פי כללי התחרות, וכיום הוא מצליח יותר מרוני דלומי, שניצחה. אבל בן־זקן לא הפסידה למתחרה אחר, מוכשר ממנה, אלא לגרסת סינדרלה משכנעת יותר מזו שלה.

כל תחרות שירה טלוויזיונית היא סיפור סינדרלה, שכן כל המשתתפים הם אלמונים, וכל אחד מהם מועמד לגלם את הגיבור הראשי בנרטיב המוכר והכובש: "מעוני ואלמוניות אל ארמון המלוכה". אלא שמול בן־זקן ניצבה אזרחית פיליפינית בשם רוז פוסטאנס, בת 47, ששהתה בישראל רק שנים ספורות, באשרת מטפלת, ושלא היה שום סיכוי שבעולם שתפתח קריירה מוזיקלית בין הבארבי לקיסריה. "רשת", הזכיינית ששידרה את התחרות, בחרה לשתף מתמודדת ששייכותה לישראל היתה תעסוקתית, ארעית, עם תאריך תפוגה. אולי כדי להציג גרסה מקומית של סוזן בויל הבריטית (אישה כפרית, מבוגרת וגלמודה שהפליאה בשירתה וזכתה במקום השני, ובתהילה עולמית), ואולי כדי להדהד את הרעיון התל־אביבי שגם פיליפינים הם סוג של ישראלים. אין לדעת.

פוסטאנס לא ידעה עברית,לא גדלה על שירים ישראליים, שהותה כאן היתה מוגבלת בזמן, ולמרות שבסופו של דבר זכתה בתחרות - מה שזכה הוא הסיפור שייצגה: מטפלת סיעודית, לא צעירה ולא זוהרת. מה זה חשוב לאיזה מקום היא שייכת, שהרי סינדרלה הוא סיפור גלובלי, וכולם אוהבים סינדרלות. גם הזכיינית, שקנתה פורמט בינלאומי, מן הסתם סברה שפורמט בינלאומי יכול להתקיים על בסיס סיפור בינלאומי. ככל הנראה גם הצופים התחברו לסינדרלה הגלובלית, והצביעו עבור פוסטאנס.

המטפלת בגיל העמידה מהפיליפינים, שרבבות ישראלים מפקידים את הוריהם בידיה ובידי עמיתיה למקצוע ולמולדת, זכתה להצבעת הוקרה בתחרות שירה. במעין הצדעה לשירות שהיא נותנת, ופחות מכך לסיכוייה להצליח בתור זמרת. בתחרות בין הישראלית הצעירה והיפה, שכל עתידה לפניה, לבין הפיליפינית המבוגרת, הזרה - ניצח נרטיב סינדרלה הפיליפינית. חייה היו קשים יותר, ולכן על פי כללי האגדה "הגיע" לה לנצח.

אחרי הניצחון בתחרות - קרה מה שהיה צפוי שיקרה. פוסטאנס גילתה שלא צפוי לה עתיד מזהיר במוזיקה, או בישראל - למרות ששני שרי פנים בזה אחר זה עדכנו את אשרת העבודה שלה כך שתוכל לעבוד כאן כזמרת. בן־זקן גילתה שהשתתפות בתחרות לא מבטיחה הצלחה, והתחילה לעבוד. וכיוון שלחריצות שלה נוספו כל רכיבי ההצלחה ההכרחיים: טעם טוב, קול גדול, יופי וחן - בתוך זמן קצר היא הפכה לזמרת הישראלית המצליחה ביותר בשנים האחרונות.

בן־זקן היא לא סינדרלהמקריית שמונה עם אוברול ב־30 שקל, אלא בדיוק הטיפוס שבדרך כלל זוכה בתחרויות בחיים האמיתיים. מי שמוכשר יותר, מתאים יותר, חרוץ יותר ואטרקטיבי יותר. אלא שתחרות הסינדרלה כפתה העמדת פנים שעל פיה לשייכות תרבותית אין חשיבות, ליופי אין חשיבות, לגיל אין חשיבות - לכל מה שחשוב אין חשיבות. רק הסיפור חשוב.

ולכן אני מוצאת סמליות נחמדה בכך שבן־זקן היא זו ששרה לצד נתניהו. הרי גם הוא מתנהל בשני נרטיבים. האחד, המציאות, שבה איש מוכשר מאוד זוכה במשך שנים לאמון הציבור, כפי שראוי והגיוני. וכיוון שהוא לא האנדרדוג בסיפור, אלא נציגו של הרוב, הסיפור הזה קצת קשה לעיכול למי שמתקשה לעכל את המציאות ומעדיף למצוא מפלט באגדות. וכך מוצא את עצמו נתניהו גם באגדה הגרנדיוזית שבה הוא מפלצת המעמקים שיש להציב מולה גיבור אחר גיבור אחר גיבור, חמוש במילות הקסם "רק לא ביבי", ובחרב חלודה.

מי שמקיים קשר בריא ובוגר עם המציאות, יסתפק בסיפור האמיתי על הצלחתם של בן־זקן ולהבדיל, של נתניהו: שני אנשים מוכשרים וחרוצים שהגיעו באופן מובן והגיוני למקום שאליו הגיעו. אלא שסיפור מציאותי, מובן והגיוני לא תמיד עובר את רף אנינות הרגש של מי שמעוניין בתוספת קיטש, ומתקשה לשמוח בהצלחות הגיוניות מתוצרת העולם האמיתי. לאנשים כאלה לא יספיקו ארבעה הסכמי שלום עם העולם הערבי - ואין לדעת כמה עוד נמצאים בצנרת, מספר נמוך בצורה היסטורית של הרוגים בצה"ל, כלכלה ששרדה בהצלחה את מגיפת הקורונה. את כל אלה הם ידחו מפני אגדה מגוחכת על הדרקון בעל שלושת הראשים (שוחד, מרמה והפרת אמונים). זה יובס כאשר פלוגת אבירים בצוללת תשוט בירקון עם הכתובת "לך" על דגלה.

בריאליטי שירה אפשר להצביע לסינדרלה הפיליפינית ושום דבר נורא לא יקרה. אבל המציאות אינה ריאליטי, ושם הכללים אחרים.