הוקסמנו: הקתולית שהתאהבה במוזיקה יהודית

קולין דיקר אינה זמרת נשמה יהודית טיפוסית.

היא עילוי מוזיקלי, קוריאנית-אמריקנית שמנגנת בשלל כלי נגינה, מכינור, גיטרה ועד פסנתר. דיקר גדלה בבית קתולי אדוק וניגנה מדי יום ראשון בכנסייה יחד עם שלושת אחיה.

אבל לאחר תקופת מרד בשנות העשרים לחייה, שבה התמודדה עם התמכרות, דיכאון ואתאיזם, דיקר נתקלה בהופעה יוצאת דופן של להקת תפילה נודדת בקנזס סיטי.

"לא ידעתי דבר על יהודים, מפני שבילדותי הלכתי לבית ספר קתולי ומעולם לא היה לי קשר קרוב עם קהילות או אנשים יהודים", היא סיפרה.

דיקר נשאבה לעולם הבר מצוות, החגים היהודיים והשבת, ועד מהרה גילתה מחדש את הרוחניות - הפעם מנקודת מבט יהודית.

"כל המוזיקה שאני מנגנת נובעת מהמסע הרוחני שלי", אמרה. "התאהבתי במוזיקה יהודית".

דיקר התחילה לעבוד כפסנתרנית בבית כנסת רפורמי בשנת 2012, למדה במהירות עברית וסייעה בתוכנית המוזיקלית במהלך התפילות. שנה לאחר מכן הפכה למנהלת המוזיקלית של בית הכנסת ועבדה עם הרב כדי לעצב מחדש את תפילות הימים הנוראים של הקהילה.

העניין של דיקר ביהדות הלך וגבר, והיא ביקרה בפעם הראשונה בישראל.

בחנוכה 2016 היא התגיירה והפכה רשמית ליהודייה. היא בחרה בשם העברי רפאלה זימרה.

דיקר בת ה-31 אינה מנגנת מוזיקה יהודית בלבד. היא חברה בלהקת רוק אירית בשם Flannigan’s Right Hook ושרה בטורקית ובספרדית.

"אני אוהבת לנגן מוזיקה רועשת עם אנשים בבר. אני מרגישה שזה חשוב באותה מידה כמו לשבת בבית הכנסת עם מתפללים יהודים", אמרה דיקר. "מוזיקה היא הבסיס למסלול הרוחני שלי".

מאז פרוץ המגפה, דיקר נתקלה במספר מכשולים. רוב בתי הכנסת הלא-אורתודוקסיים בארצות הברית עברו לפעילות וירטואלית, ולכן היא הפסיקה להופיע בבתי כנסת עם להקת התפילה. באפריל שברה את רגלה והייתה מרותקת רוב הזמן לביתה.

אבל דיקר אומרת כי למגפה יש גם צד חיובי. כיוון שנאלצה להישאר בבית, היא הזמינה אליה חברים ושרה עימם מדי שבת. היא הקליטה שירים ומחרוזות יהודיים, העלתה אותם למדיה החברתית וערכה מספר הופעות וירטואליות בבתי כנסת, כולל תפילת יום כיפור שהקליטה מראש לבית כנסת מקומי.

"המגפה היא מתנה", היא אומרת. "היא מאלצת אותנו ליצור מזון רוחני משלנו ולחשוב: מה משמעות היהדות עבורי?"