שנת 2020 מגיעה לסיומה, אבל נראה שהחיים לצד הקורונה עוד איתנו לזמן ממושך. ממצב בו היינו תקועים בבתים בסגר מלא, לאט לאט התחלנו להבין כיצד ניתן לחיות לצד הקורונה עד שהמחלה הארורה הזו תיעלם ונוכל לחזור לשגרה באמת.
בתקופה זו כולנו היינו סגורים בבתים יותר מתמיד, ומי שהרוויח מכל זה היו דווקא חיות המחמד שלנו, שזכו להיות עמנו יותר זמן, בסגר, או אפילו בשגרת קורונה בה חלקנו עדיין עובדים מהבתים ולא יוצאים לברים והופעות וכו'.
כעת מגיעה השאלה, כשנלך לחופשה, האם נפקיר את חברינו הטובים ההולכים על ארבע? האם נשאיר אותם לבד לאחר שהתרגלו להיות עמנו בכל רגע נתון? דבר זה יכול להשפיע רבות על בריאות הנפש של חיית המחמד שלנו, שיכולה לפתח חרדת נטישה.
חיפשנו פתרון לבעיה, ובתקופה מורכבת זו מצאנו אותו בדמות רשת "מלונות מטיילים", שדוגלים בקבלה של בעלי חיים למלונותיהם (מלבד אחד הממוקם במטולה, שם כניסת בעלי חיים אינה מותרת) שהזמינו את הכלב שלנו (וגם אותנו) לחופשה על נהר הירדן.
המקום:
בקתות האירוח ממוקמות בסמוך למפגש נהר הירדן ונחל שניר. חלק מהבקתות מצויות ממש על המים. המרחק מהנהר והנחל כמובן תלוי באיזו בקתה השתכנתם, אך כל המתחם כולו מאוד קרוב למים וזה יתרון גדול לנופשים.
החדרים מרווחים. לזוג + כלב (כפי שאנחנו היינו) זה די והותר. ישנה גם אפשרות כמובן להגיע עם ילדים בנוסף, ובחדרים ישנה ספה הנפתחת למיטה. בנוסף לכך, במקום יש גם וילה גדולה שמתאימה לכ-14 אנשים. החדרים עצמם היו נקיים מאוד ולא הייתה לנו אף בעיה לאורך כל השהות שלנו, מלבד בעיית מים במקלחת שהיו חמים מדי משום מה, אך כאשר פנינו לקבלה עם הבעיה, הופתענו לטובה כאשר תוך פחות מ-3 דקות איש תחזוקה הגיע למקום ופתר את הבעיה מיד (מה שלא בטוח היה קורה אם היינו בוחרים לנפוש בצימר).
.jpeg)
הקורונה:
הגענו למלון ה"ווילג'" שממוקם כאמור ממש על נהר הירדן (שדה נחמיה) וחששות הקורונה שלנו התפוגגו מיד בדלת. למרות שזו רשת מלונות, בעצם מדובר במתחם בקתות פרטיות, כך שאין שום מפגש ישיר או קרבה מהותית אל המבקרים האחרים במקום. החוויה יותר דומה לביקור בצימר מאשר לזה של מלון. ארוחת בוקר המגיעה עד אלייך, ואפשר לפנות לקבלה בכל נושא ובעיה, לעומת חוויית הצימרים שלעיתים היא פחות "שירותית".
המפגש היחיד שהיה לנו במהלך החופשה עם אדם אחר היה בעת הרישום בקבלה, וגם שם נשמר מרחק תקין, הוצבו מחיצות, עמדת חיטוי מלאה, וכל ההגנות הנדרשות על פי החוק ואפילו מעבר לכך.
האוכל:
ארוחת הבוקר, שבימי שגרה מוגשת בחדר האוכל, מגיעה ארוזה בבוקר ישירות אל החדר, וניתן לאכול אותה בכיף או בתוך הבקתה או בחצר בה ממוקם שולחן גם כן. אנחנו מצאנו את החוויה יותר מהנה ופסטורלית מזו של חדר אוכל עמוס מבקרים גם כך.
יאמר לזכות המקום שגם הארוחה הייתה טעימה ומגוונת. אומנם לא היה מדובר בארוחת גורמה מוגזמת עם עשרות אפשרויות שונות והעמסה על הצלחות כמו שאנחנו מכירים מחדרי האוכל של בתי המלון, אך בהחלט הארוחה הייתה מספקת. בין השאר סופקו בארוחות הבוקר שאכלנו (הארוחות משתנות מדי פעם): סלט, מאפים, לחמים, גבינות, ריבה, חמאה, קוראסונים ובשבת אפילו ג'חנון שהגיע ממש בזמן ובמקום (רק חבל שקיבלנו כל כך מעט). מעבר לכך במתחם זה ניתן לעשות מנגל בסמוך לבקתה (מרחק בטיחות של מטרים ספורים). בבקתה עצמה יש מקרר, מיקרוגל וקומקום.
עם זאת, צריך לקחת בחשבון שאין בבקתות הסטנדרטיות (לעומת הוילה הגדולה) מטבחון מלא ומאובזר, ואת כלי האוכל תצטרכו להביא בעצמכם. בחדר האמבטיה ישנו כיור ומסופקים חומרים חדשים לניקוי כלים לכל מבקר. בנוסף ישנן מספר מסעדות שעושות משלוחים למקום שאת שמותיהן ומספרי טלפון ליצירת קשר תקבלו בקבלה עם הגעתכם.
החוויה של הכלב:
גוסט (שפיץ יפני, 6) מאוד התרשם מקבלת הפנים. רשת "מלונות מטיילים" שהחליטו לחרוט על דגלם קבלת בעלי חיים, השכילו להוסיף למהלך גם חבילה לכלב המטייל המגיע למלון. בחדר חיכתה לנו שקית שכללה צלוחית שתייה מתקפלת ושקיות איסוף גללים במתקן נוח בצורת עצם שניתן לחבר לרצועת הכלב, מתנת המלון. בנוסף מתקן שתייה גדול יציב ונוח הוצב בחדר.
עם שלב הרישום בקבלה, לצד מגוון פעילויות שניתן לעשות באזור שהוצעו לנו, קיבלנו גם רשימת מסלולי טיול שניתן לבצע יחד עם הכלב המצויים בקרבת מקום. גוסט מייד קפץ על הספה והתמקם, ולאחר מכן הבין שכמו בבית, גם כאן, מדי פעם יתנו לו לקפוץ על המיטה של ההורים. מעבר למקום עצמו גוסט גם זכה לטייל עמנו במסלולים בצפון הארץ דבר שבדרך כלל לא יכול היה לקרות כאשר הוא היה נאלץ להישאר אצל סבתא כשאנחנו מטיילים.
הטיולים:
בקרבת הירדן ישנם המון מסלולי טיול, אך יש לקחת בחשבון שחלקם בשמורות טבע בהן אסורה כניסת בעלי חיים. לכן צריך לבחור את המסלולים הנכונים לטיול עם כלבנו. אם באחד מימות הטיול תרצו לטייל במקום בו אסורה כניסת כלבים, תוכלו להשאיר את הכלב למספר שעות באחד מהפנסיונים שבסביבת המלון (גם את פרטיהם תקבלו עם ההגעה לקבלת המלון).
המסלולים שאנחנו בחרנו בהם בזמן שהותנו (ישנם מסלולים נוספים בקרבת מקום):
*קל*: 'טיילת עמי' – מסלול הליכה קליל ונעים לאורך טיילת לצידה נהר זורם, מפלונים קטנים, והמון המון מדשאות וירוק בעיניים. הטיילת ממוקמת ממש ביציאה ממלון הווילג' מעבר לכביש. הטיילת כוללת שטח בנוי ומונגש ממעל למדשאות המשקיף על כל השטח ובקרבת מקום מצוי גם ה"ירדן ההיסטורי" שם ניתן לחזות במפל די מרשים.
*הגעה - בוויז: 'טיילת עמי' או בהליכה רגלית של דקות ספורות מהמלון.
*קל*: 'הטנק הסורי' – מסלול קליל בו ישנה הליכה של כ-15 דק' מהחניה אל נחל חרמון (בניאס) המצוי למרגלותיה. שם תמצאו פינת חמד מרהיבה ביופייה, כאשר בתוך מימי הנחל מצוי טנק סורי הפוך עליו ניתן לטפס בזהירות. גם ללא כניסה אל תוך המים מדובר בנחל מרשים ומהנה, כאשר ניתן להמשיך ולטייל ל'בריכות' נוספות הדומות לזו של 'הטנק הסורי' המצויות בהמשך השביל. לא מדובר במסלול מעגלי, חוזרים את הדרך בחזרה אל החניה בה החנינו את רכבנו.
הגעה – בוויז: 'הטנק הסורי'.
*קשה*: 'נחל קדש' הוא מסלול הממוקם כ-20 דקות נסיעה ממלון הווילג'. היתרונות במסלול זה: לא מדובר בשמורת טבע, ומותר לטייל שם עם בעלי חיים. המסלול אינו ארוך במיוחד ומדובר בכ-3 ק"מ של מסלול בסך הכל. בנוסף, רוב המסלול מוצל כך שגם ביום שמשי ניתן לטייל עם ההולכים על ארבע. החסרונות במסלול זה: מדובר במסלול מעט מאתגר שמותאם למטיילים מטיבי לכת ואפשרי למשפחות אך לא מומלץ לילדים קטנים. המסלול כולל מספר עליות וירידות יחסית תלולות חלקן מצריכות היעזרות בברזלי עזר שהוצבו במקום.
יש לציין שבחלקים אלו תצטרכו לסייע לכלב לעלות ולרדת בעצמכם, כלומר, להרימו ולהעבירו את החלק התלול. זה בהחלט אפשרי כאשר מדובר בכלב קטן, אך אם מדובר בכלב גדול, מומלץ לא לבחור במסלול זה. המסלול עצמו מאוד מרשים, מגוון, פסטורלי ויפהפה למראה. יש בו מעט שלוליות מים ובריכות קטנות שמוסיפות לחוויה, אך רוב המים שם נראים כעומדים ולא בטוח שמומלץ לתת לכלב לשתות מהם. הביאו עמכם למסלול מספיק מים עבורכם ועבור הכלב המטייל, חשוב מאוד. לנו לקח לעשות את המסלול כשעתיים, בקצב איטי מאוד והפסקות מרובות בשטח.
*הגעה: המסלול אינו מעגלי. הוא מתחיל בנקודת ההתחלה של 'נחל קדש' ומסתיים ב'מצודת כ"ח'. אם יש לכם שני רכבים ניתן לשים רכב בכל צד של המסלול. אך אם אתם עם רכב אחד אנו ממליצים לעשות כמונו: משאירים את הרכב ב'מצודת כ"ח' ('מצודת כ"ח' בוויז), משם הולכים ברגל לצידי הכביש לכיוון קיבוץ יפתח (ניתן ללכת מאחורי הגדר המפרידה וכך לא לסכן את עצמנו או כלבנו בהליכה על הכביש) כ-15 דק' הליכה עד לשלט: "נחל קדש" – שם נתחיל את המסלול ונצעד בכיוון דרום-מזרח לאורכו כאשר אנחנו צועדים לפי סימון שביל ישראל (לבן-כחול-כתום) שיוביל אותנו עד למצודת כ"ח בסופו, שם יחכה לנו רכבנו שהשארנו בהתחלה.
*יש לקחת בחשבון שבנחלי הצפון היו מקרי עכברת בעבר ויש ליצור קשר עם רשות הטבע והגנים או לבדוק באתר האינטרנט שלהם, ולוודא כי בתקופה בה אתם מטיילים, המסלול שבחרתם הוא אזור בו מותרת הכניסה למים.
לסיכום:
הפלוסים: האפשרות להביא עמנו את החבר לחופשה. האפשרות להכין אוכל (במנגל) ולשמר את המצרכים (מקרר בחדרים). אנשי הקבלה האדיבים והשירותיים שפותרים הכל במהרה באם צצות בעיות. חופשה ללא חשש קורונה. מחיר הוגן.
המינוסים: לא תוכלו להשאיר את הכלב בבקתה ולנסוע לטייל בלעדיו. הנהלת המלון מאשרת את הימצאות בעלי חיים במקום רק בתנאי שבעליו מצויים עמו יחד. כמובן שהדבר הזה מובן מצד אחד - כלב לעיתים יכול לפגוע בציוד ובחדר, בעיקר היות שמדובר בסביבה שאינו מכיר והוא מושאר שם לבד לראשונה, וכמובן שכלב יכול לנבוח לאורך זמן כשבעליו הולכים ממנו ומשאירים אותו לבד במקום לא מוכר ובכך להפריע לפסטורליות של המקום ולשאר המבקרים. מצד שני, כן חשוב לקחת את הדבר בחשבון כשמגיעים למקום ולתכנן פעילויות שכוללות את הכלב איתכם בטיול. ובנינו? הרי הבאנו אותו כדי להיות איתו כמה שיותר, לא?
הכתב היה אורח של רשת "מלונות מטיילים", צילומים: ליאור פלג וספיר טל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו