ממעמקי הבור שכרה לעצמו, גנץ צריך להחליט כיצד לסיים את חייו הפוליטיים

כשמתבוננים בימים האחרונים על בני גנץ, אפשר לקבל המחזה מוחשית למראהו של אדם המתבשל במיץ של עצמו. אחרי אולטימטומים שהופרו, הבטחות שנזרקו לשווא ושובל ארוך של מצביעים מאוכזבים וכואבים, ניצב גנץ בפני הדילמה הקשה בחייו הפוליטיים. סיטואציה שאותה, אגב, יצר במו ידיו. זה אולהתקפל בנושא התקציב, להעניק לנתניהו מועד חדש מאוחר ליציאה לבחירות לפני הרוטציה ולחסל סופית את שאריות כבודו העצמי - וכנראה גם את גורלו הפוליטי, או לעמוד על שלו, לא למצמץ, וללכת בעיניים פקוחות למערכת בחירות, שבסופן, ובכן, סוף דרכו הפוליטית. נראה שמעולם לא חפר אדם לעצמו בור עמוק כל כך, בלי שום תרחיש אופטימי, ושמוביל בוודאות לסיום עגום כל כך.

נתניהו לא מתכוון לנהל משא ומתן עלההצבעה על חוק פיזור הכנסתשתעלה מחר. אין לו גם סיבה לעשות זאת. את תחנת היציאה שלו לבחירות הוא רוצה להשאיר פתוחה ויהי מה, ואם זה לא יקרה במועד מאוחר כפי שהוא מעוניין, זה יכול מצידו לקרות גם עכשיו. בניגוד לגנץ, הסקרים די מאירים לו פנים, ואפילו המשפט המאיים, בעל הפוטנציאל לחרב את הקמפיין, כבר לא בטוח שייפתח בפברואר. אולי רק אחרי הבחירות.

הקו הרגוע, המתון, המאחד, שנוקט נתניהו בתקופה האחרונה, מוציא את גנץ מדעתו. לעימות צריך שניים. בינתיים זה נראה כי צד אחד רגוע ונינוח, כולו נופת צופים ומילות אחדות ואהבה, ואילו הצד השני בוויברציות בלתי פוסקות, מאיים ומתלהם, מנסה בכוח לגרור לעימות שלא מתרחש.

ההודעה של מקורבי גנץ ללשכת נתניהו כי בכוונתו לתמוך בהצעת החוק לפיזור הכנסת ביום רביעי לא מאוד מפתיעה. היא גם לא מלמדת הרבה על מה שיתחולל מכאן ולהבא.

בניסיון לרצות את הבייס הבלתי קיים שלו, הגה גנץ את ועדת חקירת הצוללות ואת שורת חוקי הדמוקרטיה, השוויון והלהט"ב שהניחה סיעתו על שולחן הכנסת. ייתכן שתמיכה בפיזור הכנסת בקריאה טרומית תביא בהמשך לכניעה בנושא התקציב, ועוד לא דיברנו על התחמושת העיקרית שטרם נשלפה במערכה הנוכחית - החוק למניעת כהונת ראש ממשלה תחת כתב אישום והחוק להגבלת קדנציות. אם יהיה צורך גם הם יישלפו במסגרת הצגת השרירים, לקראת הדגל הלבן שיניף, אולי, בנושא התקציב.

הכל מסכימים כי אם גנץ היה מקבל את ההחלטה בעצמו ופועל על פי נטיית ליבו בלבד, היה כבר מזמן מודיע לנתניהו כי אפשר למצוא פשרה על התקציב ולהמשיך הלאה, כמה שבועות, אולי חודשים, עד התחנה הבאה. אבל בבור שאותו חפר נמצאים עוד מחבריו, המונעים ממנו להרים את ראשו ולנשום קצת אוויר.

בישיבת הסיעה אתמול נתקל גנץ בהתנגדות חריפה של האגף המיליטנטי של מפלגתו, לכל פשרה או שיח שלא יובילו להקדמת הבחירות, מה שאילץ אותו לזרום ולהפקיד בידם את עתידו בחוסר רצון מובהק. העליהום של אשכנזי, ניסנקורן, חיימוביץ' וזמיר לא הותיר לו אתמול הרבה ברירה. יותר מהפגנת שרירים מול נתניהו, היה זה מופע כניעה מול בכירי מפלגתו.

אם כחול לבן אכן יצביעו בעד פיזור הכנסת, ילך ויעמיק הבור עד שכבר לא ייראה האור מלמעלה. לחזור בו אחר כך, למצוא פשרה ולהתנגד לשאר ההצבעות בהליך החקיקה, יגרום לשבירת שיא של כל הזמנים בסמרטוטיות פוליטית.

נראה שכמו מפלגת שינוי, או קדימה בשעתן, גם יומה של כחול לבן הגיע. כגודל הציפיות, כך התנפצות החלומות. מלחמות פנימיות הן שהכריעו את גורלן של אותן גוויות פוליטיות נשכחות. כחול לבן צועדת בדרך הישרה והבטוחה באותה הדרך בדיוק.