"ממש לפני שיצאנו להלוויה אספתי את כל המשפחה ואמרתי להם: 'אנחנו לא נהיה משפחה שנופלת, אנחנו נהיה משפחה שמרימה'. אמרתי את זה גם לעצמי, שאני רוצה להיראות אחרת מאיך שאלמנות נראות. לא רוצה להיות במקום הנופל. אלמנה לא צריכה רק להיות עצובה, והיא לא בהכרח גלמודה, מסכנה ונתמכת".
כשלוש שנים אחרי שבעלה, רזיאל שבח ז"ל, נרצח בפיגוע בסמוך לחוות גלעד, אוספת אלמנתו יעל את השברים בדרכה המיוחדת. חוזקה וכאב, עצב והומור שחור.
בימים אלה היא מוציאה לאור ספר חדש ומטלטל בשם "א', אלמנה", שכתבה כבר מליל הרצח ובמשך תקופה ארוכה. בחודשים האחרונים הודבק לה התואר "אושיית רשת" בשל לא מעט פוסטים ויראליים ברשתות החברתיות.
"לא סובלת את המילה"
"אני לא יכולה לסבול את המילה הזאת, 'אלמנה', אני לא אוהבת אותה ולא אוהבת את הביטוי הזה, הוא לא מייצג אותי בשום צורה", מבהירה שבח נחרצות. היא סבורה שהביטוי הזה "מציג מישהו חלש, מסכן. חשבתי אולי על 'דוגמנית טרור', כי לפעמים אני משתתפת בפעילויות הסברה, אז אמרתי שאני 'מדגמנת טרור' כי אני מספרת את סיפור האלמנות שנפגעו מטרור. אבל לא אוהבים שאני משתמשת בזה. מה שכן, אני בהחלט מרגישה הרבה יותר דוגמנית טרור מאשר אלמנת טרור".
ובכל זאת, על ההתמודדות עם האובדן היא מספרת שנוכחותו של בעלה בביתם לא פגה. "אפשר לראות את זה בתמונות על הקירות. הוא גם נוכח במהות שלו, ואני הולכת לפי משנתו החינוכית, אחד לאחד, בדרכו לגמרי. זה משהו שאני מעבירה לילדים - דרכו של אבא. אנחנו שרים את שירי השבת שאבא אהב, מקיימים סעודות ראש חודש".
את הפעילות שלה ברשתות החברתיות היא רואה כמבורכת ומאפשרת לה דינמיקה חברתית, בצד ההנצחה לבעלה המנוח.
"זאת פלטפורמה מצוינת להכיר אנשים שלא הייתי מגיעה אליהם בשום מקום אחר", היא אומרת במבט מסופק, "תחשוב על איריס לעאל מעיתון 'הארץ', מה לה ולי? בזכות הטוויטר נפגשנו והפכנו לחברות. יש בינינו כבוד בהתכתבויות ובתגובות אוהדות".
והיא לא היחידה. "התחלתי", מתארת שבח, "לדבר בטוויטר עם הח"כית לשעבר איילת נחמיאס־ורבין, מהעבודה. היא שאלה אם אני רוצה לבוא לקחת לגו לילדים שלי. נפגשנו, ונשארנו חברות".
הריאיון המלא - מחר במוסף שישבת של "ישראל היום".