השבוע שהתחיל במתיחות ובחשש מהסלמה בדרום, מסתיים באותו האופן בצפון. התקיפה הנרחבת של חיל האוויר על מטרות איראניות וסוריות, בתגובה לזירת המטענים שאותרה בדרום רמת הגולן, מבשרת על שובה של הזירה הצפונית אחרי כמה חודשים של שקט.
בדיוק כמו בפעם הקודמת באוגוסט, מי שהניחו את המטענים היו מקומיים תושבי הגולן שגויסו בידי כוח קודס האיראני. בשונה מהפעם הקודמת, השבוע צה"ל לא עקב אחריהם בזמן אמת, והם לא חוסלו. מניסיון העבר אפשר להניח שצה"ל יידע לעלות על עקבותיהם, ואולי אף לסכל אותם בטרם יפעלו שוב.
אבל הבעיה העיקרית של ישראל היא לא הפעילים הטקטיים בשטח. כאלה קיימים בשפע בסוריה. מטרידה בהרבה היא הפעילות הנמשכת של כוח קודס: מי שחשב שהאיראנים בנסיגה מסוריה, התבדה השבוע שוב. לא רק שאיראן לא שינתה את מדיניותה, היא משכללת אותה ומחפשת דרכים חדשות ויצירתיות לפגוע בישראל.
מי שהפעילו את המקומיים שהניחו את המטענים היו תת־יחידה בכוח קודס. בשונה מגורמים אחרים שעוסקים בהברחות, בהתבססות ובשינוע אמצעי הלחימה לחיזבאללה וליתר הכוחות הפועלים בסוריה, היחידה הזאת עוסקת רק בטרור מקומי. אנשיה לא מתואמים עם חיזבאללה ולא סופרים את הצבא הסורי; הם אחראים למימון, לאימונים ולפעילות השוטפת, שעליה הם מפקדים בפועל.
תקיפת התגובה בדמשק כוונה לכוח הזה, ולמפקדיו. היא נועדה להעניש, אבל בעיקר להרתיע ולהבהיר שישראל לא תבליג על ניסיונות הפגיעה בה. במערכת הביטחון העריכו אתמול שאיראן לא תגיב מיידית, בין היתר בלחצה של סוריה. בשונה מקודמו, קאסם סולימאני, שחוסל בראשית השנה, המפקד הנוכחי של כוח קודס, איסמעיל קאאני, עדיין לא מגלה עצמאות מוחלטת, ורגיש יותר למצבה של סוריה, שאחרי שנים מדממות של מלחמת אזרחים רוצה בשיקום ולא במערכה נוספת.
בישראל מעריכים שגם אם הקו הסורי הזה יגבר כעת, בטווח הארוך הוא נדון לכישלון. האיראנים נחושים, וללא איום משמעותי על האינטרסים הקיומיים שלהם אין להם כוונה לסגת מתוכניותיהם בסוריה. בינתיים, כאמור, סביר שאיראן תימנע מלעשות גלים גדולים מדי בבריכה; על הפרק עומדות מבחינתה סוגיות קריטיות יותר, ובראשן (בסדר יורד) הסרת הסנקציות, המצב הכלכלי, הקורונה, וכמובן הרצון לשמר את פרויקט הגרעין בחיים.
מן הסתם, גם בטהרן קראו השבוע שהנשיא היוצא דונלד טראמפ קיים בשבוע שעבר דיון בנושא תקיפה אפשרית של המתקן הגרעיני בנתנז. ספק אם האיראנים רוצים לאתגר את טראמפ בשלהי כהונתו, וספק אם ירצו להתחיל ברגל שמאל עם ממשלו החדש של ג'ו ביידן, שכבר הצהיר שבכוונתו לשוב להסכם הגרעין.
האתגר הישראלי כעת יהיה לשמר את הפעילות וההרתעה בזירה הצפונית, ובמקביל לנסות להשפיע על הסכם הגרעין החדש. איראן אמנם הצהירה שתהיה מוכנה לשוב רק להסכם הקודם ומבלי שיוכנס בו שינוי כלשהו, אבל ספק אם הכוח נמצא בצד שלה; עם כלכלה מתפרקת וחוסר שקט פנימי גובר, היא זקוקה להסכם - ולהסרת הסנקציות שבצידו - כמו אוויר לנשימה, וזאת בדיוק הנקודה שבה נדרש לשפר את ההסכם בסוגיות של מחקר ופיתוח בתחומי הגרעין, של פיתוח הטילים הבליסטיים, ושל יצוא הטרור לזירה הצפונית, וגם לעזה.
אבו מאזן חלש, וזקוק לכסף
גם עזה סערה השבוע, וגם בה הגורם השולט - חמאס - עשה הכל כדי להרגיע את העניינים. מרגע ששוגרו שתי הרקטות למרכז הארץ הפך חמאס עולמות כדי להסביר לישראל שמדובר היה בתקלה; אנחנו מבינים שתגיבו, היה המסר, אבל אנא - בואו לא ניגרר להסלמה.
קר רוח. הרצי הלוי // צילום: דובר צה"ל
במערכת הביטחון נטו לקבל השבוע את גרסת חמאס כי אכן מדובר היה בתקלה שנבעה משילוב של מזג האוויר הקשה ותחזוקה לקויה של הציוד (ושל מערכת החשמל הכושלת בבורות שמהם משוגרות הרקטות). גם העובדה שחמאס הפך בשבוע שעבר עולמות כדי למנוע מהג'יהאד האסלאמי לירות לציון שנה לחיסול מנהיגו, בהאא אבו אל־עטא, סייעה לשכנע את הספקנים. "מי שעושה הכל כדי שאחרים לא יירו, לא יורה בעצמו", קבע השבוע קצין בכיר.
במערכת הביטחון סבורים שחמאס מוכן ללכת רחוק מאוד למען ההסדרה. כמה רחוק? התקופה הקרובה תגיד. ספק אמנם אם השיחות שהתנהלו השבוע עם הרשות הפלשתינית אכן יובילו לפיוס פנים־פלשתיני אמיתי, אבל אפשר שדווקא חידוש הקשר בין ישראל לפלשתינים יביא מזור חלקי לעזה; בישראל מקווים שהרשות תירתם להעברת כספים ולסיוע בנושאים אזרחיים לרצועה. נראה שגם על רקע משבר הקורונה, יש סיכוי גדול מבעבר לקרב בין הצדדים.
גם חזרת אבו מאזן לתיאום הביטחוני נבעה ממצוקה: הוא חלש, והוא זקוק לכסף. אבל היא גם היתה איתות לביידן שהוא נכון לחזור לא רק לתיאום הביטחוני; הפלשתינים מקווים לזכות לכתף אוהדת יותר מהממשל החדש, למרות שאפשרי שגם הפעם הם יתבדו: ארה"ב תהיה עסוקה בשנה הבאה (וכנראה שגם מעבר לה) בכלכלה ובקורונה, בסין וברוסיה, ויישאר לה מעט מאוד זמן, אם בכלל, לכאב הראש הבלתי נגמר במזרח התיכון.
לקחת סיכונים, כשנדרש
"מינוי טבעי", כך סיכם שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, את מינויו של הרצי הלוי לתפקיד סגן הרמטכ"ל. הלוי היה מפקד פלגה ו"מצביא" ביחידה כשיעלון היה ראש אמ"ן, ואחר כך מפקד היחידה כשיעלון היה רמטכ"ל. "מה שמאוד מרשים אצל הרצי זה שהוא יסודי מאוד, שקול, עם ראש פתוח", מספר יעלון. "הוא קר רוח, ויש לו עמוד שדרה. הוא לא מתכופף ולא מעגל פינות. יש לו יושרה ואומץ לב ציבוריים".
הלוי מכיר מקרוב את כל זירות הלחימה שצה"ל מתמודד איתן. הוא היה מפקד חטיבה בשטחים, מפקד אוגדה בצפון ואלוף פיקוד הדרום, וכראש אמ"ן התמקצע באיראן. יחד עם הניסיון שלו במבצעים מיוחדים ובעבודת מטה (כראש חטיבת ההפעלה), אמור תפקיד הסגן להיות עבורו תחנת מעבר הכרחית לתפקיד הרמטכ"ל.
בשנתו האחרונה בפיקוד הדרום עבר הלוי שינוי, שניכר גם בפעילות בשטח (כולל השבוע). לא עוד גלישה קלה לסבבי לחימה שמתישים את תושבי העוטף, אלא נשימה עמוקה, והתפוצצות במועד שנוח לישראל, בדיוק כפי שקרה בחיסולו של אל־עטא. "אני לא חי במשוואות", הוא נוהג לומר. "הפנקס פתוח, והתגובה תבוא".
בחירת שר הביטחון גנץ בהלוי מחזקת את הקו הפרגמטי בצמרת הביטחונית: נכונות לקחת סיכונים ביטחוניים כשנדרש, אך גם נכונות לצעדים אזרחיים שיבטיחו רגיעה. זו גישה מבורכת, שמקטינה סיכונים ומאפשרת לישראל להתרכז במשימתה העיקרית: ניצחון על הקורונה ושיקום הכלכלה, גם כתנאי לשימור עוצמת צה"ל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו