הלמידה מרחוק נשארת על הנייר

מאיה, אמא לתלמיד בכיתה ו', כבר הרימה ידיים. "כמה פעמים תפסתי אותו באמצע השיעור מול מחשב פתוח, אבל במקום ללמוד או להקשיב, הוא שם את המורה על השתק ורואה סרטונים של שחקנים שמשחקים ב'פורטנייט'. בפעמים אחרות קלטתי שהוא משחק בסמארטפון בזמן השיעור. פעם אחת מאוד כעסתי עליו. אמרתי לו שהוא מזלזל בזמן של המורה וחשבתי שהוא יפסיק, אבל הוא כל הזמן חוזר למשחקים כי הם מול העיניים שלו. זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת. אין שונה בין זה לבין להבריז משיעור". 

הסיפור של מאיה רחוק מלהיות יוצא דופן. משחקי מחשב, יו־טיוב, הודעות בטלפון ועייפות הפכו את הלמידה מהבית ללא יעילה. תלמידים רבים כלל לא מתייצבים בבוקר מול המסך ולמעשה "מבריזים" מהשיעורים בזום, ומבין אלה שכן מתייצבים, רבים מתחברים מבחינה טכנית, אבל הראש שלהם נמצא בכלל במקום אחר. 

למשרד החינוך אין תשובה ברורה להיקף התלמידים שמבריזים משיעורים וירטואליים. אומדן כזה היה יכול להגיע מעריכת מדגמים בבתי ספר או בכיתות, שאלונים מקיפים ועדכניים לתלמידים, למורים ולהורים על היקף התופעה וניסיון לטפל זה. 

בסקר שנערך לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית בקרב כ־1,000 הורים לילדים שלומדים בזום, רק כ־22% דיווחו שילדיהם לא השתתפו אף לא במפגש אחד או שהשתתפו בחלק קטן או בכמחצית מהמפגשים. אך אלו נתונים שהתייחסו לתקופת לימודים עמוסה פחות. 

גורם במערכת החינוך, שמכיר את המצב הנוכחי, אמר השבוע: "יש גם מקרים שבהם רק כ־50% מהתלמידים בכיתה באמת לוקחים חלק בשיעור. השאר לא מתחברים או בפועל לא באמת לומדים אלא המחשב דלוק - אבל אין אף אחד מאחורי המסך".

למידה לא יעילה

בבתי הספר מכירים את הבעיה מקרוב. "יש למידה, אבל זו לא למידה יעילה לאורך זמן אצל כל התלמידים", אומרת דפנה, מחנכת ומורה בבבית ספר תיכון ממרכז הארץ, "קורה שאני פונה לתלמיד שמחובר לשיעור, שואלת שאלה והוא לא עונה. אני אומרת לתלמידים שהוא כנראה חזר לישון, שהוא נכח בשיעור אבל לא באמת היה בו. לחלופין, אני רואה תלמיד שכל הזמן מזיז את הראש לכיוון אחר ומחזיר אותו למסך ואז זה מאוד ברור שכל השיעור הוא שולח הודעות ומתכתב בטלפון - מה שבכיתה הוא לא היה יכול לעשות". 

תירוצים לא חסרים. "שמעתי כבר הכל", מספרת דפנה, "תלמידים שבדיוק אין להם אינטרנט, שטכנאי בא לתקן אצלם משהו בבית או שיש הפסקת חשמל יזומה. יש תלמידים שמודים ואומרים 'לא התעוררתי', 'אני הפוך' ולא נכנסים לשיעור". 

במקביל, חובת הנוכחות יוצרת לא מעט מתחים בשיעור: "יש לנו בשכבה מורה שלא מוכנה שתלמיד יישב מול המחשב בלי מצלמה פתוחה, היא ממש מתעקשת. אחד התלמידים החליט לעשות לה דווקא ולהוכיח שהוא יכול גם לשחק במשחק מחשב תוך כדי השיעור שלה וגם להיות עם מצלמה פתוחה אבל לא להקשיב למילה. יש הבדל מאוד גדול בין לשמוע את המורה לבין להקשיב לו ולהבין אותו".

"יש שמתביישים בביתם"

פן אחר של הבעיה כלל אינו נוגע למשמעת. "יש תלמידים שלא רוצים לפתוח מצלמה בגלל מצוקות אמיתיות, תלמידים שמתביישים בעצמם או בבית שלהם, ולזה אנחנו יודעים לתת מענה. מדובר בילדים גדולים, גם להורים נורא קשה להשפיע עליהם. בסופו של דבר, גם לתלמידים קשה, בגלל זה מצאנו דרכים אחרות לגרום להיות פעילים עד כמה שאפשר גם בלי המצלמה. צריך לעשות את השיעור אטרקטיבי ואינטראקטיבי". 

גם ביסודי מבריזים

לצד האמור, הברזות מהשיעורים בזום מתיישבות על עלייה בהיעדרויות בלתי מוצדקות מהשיעורים בחמש השנים האחרונות. נתונים, שנאספו בקרב מאות אלפי תלמידים עוד בטרם הקורונה, הראו כי בשנת 2019 מחצית מהתיכוניסטים במגזר היהודי "הבריזו" או "חתכו" משיעורים ללא סיבה מוצדקת.באוכלוסייה הערבית, 33% מהתלמידים דיווחו כי נעדרו ללא שום סיבה מוצדקת. הברזות בלי סיבה משותפות לכל שכבות הגיל, 26% מתלמידי חטיבות הביניים (ז'-ט') הודו כי "הבריזו" בלי סיבה מוצדקת ואפילו 10% מתלמידי היסודי עשו זאת. 

שיעור בנפקדות

בעוד מערכת החינוך אינה יודעת כיצד להשאיר את התלמידים צמודים למסכים, נראה ששיטות ההברזה עצמן משתכללות והולכות. 

"יש לנו קבוצה פרטית שבה אנחנו מחפים או מגבים אחד את השני", מספר גיא (שם בדוי), תלמיד י"א, "אם המורה בודקת שמות, אנחנו מייד כותבים בקבוצה או מתקשרים ואומרים לחבר להתחבר. בכלל, יש כל מיני שיטות 'להבריז': אפשר להיכנס לשיעור, לשים על 'השתק', לכבות מצלמה ולחזור לישון. אפשר גם להיכנס לשיעור ואחרי בדיקת נוכחות לצאת ממנו, כי אף אחד לא בודק שמות גם בסוף. אפשר גם להגיד שיש תקלה ואין כרגע אינטרנט או חשמל". 

"המורים לא עולים על זה"

לדברי גיא, לא כל המורים משקיעים את אותם המאמצים כדי לבדוק שהתלמיד אכן בשיעור. "יש מורות שבשיעורים שלהן אנחנו פשוט יכולים לשחק 'פורטנייט' אחד עם השני, להיות מול המסך עם מצלמה ואוזניות, אבל מנותקים לחלוטין מהשיעור".

אור, תלמיד כיתה י', מצביע על פרצה אחרת: ההכשרה הטכנולוגית של המורים. "לא כל המורים מבינים איך עובד הזום. יש אפשרות לייצר רקע וירטואלי, אז מה שיצא לי לעשות זה לצלם סרטון שלי מסתכל למצלמה ומקשיב, להעביר אותו למחשב, לחסום את המצלמה ולהקרין את הסרטון, כך שהמורה תחשוב שהיא רואה אותי ולהתעסק בדברים אחרים. המורה עסוקה בשיעור, בללמד, היא רואה אותנו בחלונות קטנים, אין סיכוי שהיא תעלה על זה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו