מדינה מטורפת, עם פצצות גרעיניות

מה רוצה קים ג'ונג און? זאת השאלה שמסקרנת את העולם כולו, אחרי שמנהיג צפון קוריאה חצה השבוע את הגבול - בלי להזיז כוחות - כשנתן אור ירוק לצבאו למתקפה גרעינית על ארה"ב וסגר את אזור התעשייה המשותף לשתי הקוריאות. אביו של קים ג'ונג און, קים ג'ונג איל, כבר הרגיל אותנו לצעדי טירוף מייד־אין פיונגיאנג, אבל נדמה שהבן לוקח את הטירוף צעד אחד קדימה - בעולם מקווים שאין זה צעד אחד יותר מדי. 

מגישה: דניאל רוט, צלם: פז בר רויטרס

צבא צפון קוריאה העריך שלשום שהמתקפה על ארה"ב יכולה להתבצע "היום או מחר", ואל מול האיום הספק מפחיד, ספק מגוחך, שיגר הפנטגון מערכת נגד טילים לאי גואם, שבאוקיינוס השקט. שר ההגנה האמריקני, צ'אק הייגל, שוחח ארוכות עם עמיתו הסיני, כדי לבדוק אם יש ביכולתה של בייג'ין לרסן את קים ג'ונג הקיצוני. במקביל, גם מטוסי החמקן, F-22, צורפו על ידי האמריקנים לתמרונים באזור, צעד שהרתיח את פיונגיאנג.

נתמקד תחילה בראשית ההסלמה. מאות אזרחי דרום קוריאה צריכים לחצות מדי שבוע את נהר האימג'ין ואת מעבר הגבול המפריד בין מדינתם לשכנה - מאחר שהם עובדים בצפון קוריאה. כמעט בכל מקום אחר בכפר הגלובלי שבו אנחנו חיים, הפרט הזה היה חסר משמעות, אך לא במקרה הזה, שבו העובדים נכנסים לשטחה של מדינת אויב. 

אחת מהם היא גברת רו (55), שמשאירה מאחור את הטלפון הסלולרי שלה וכל פרט שלדעת המשטר הצפון־קוריאני נחשב לתעמולתי (אפילו מגזין אופנה). רק אז היא הולכת לעבוד כמנהלת, במפעל באזור התעשייה, כעשרה קילומטרים בתוך שטח צפון קוריאה. היא ישנה במתחם סמוך, ורק לבני משפחתה היא רשאית להתקשר בטלפון מקומי שהיא מקבלת בכל פעם מחדש במעבר הגבול. 

אלא ששלשום עוד קו אדום נחצה על ידי קים ג'ונג: אזור התעשייה המדובר, ה־KAESONG, נסגר. סין, המדינה הקרובה היחידה לצפון קוריאה, הביעה "דאגה עמוקה", כיוון שמתחם ה־KAESONG הוא השריד האחרון לניסיון שיתוף הפעולה שנעשה בין שתי הקוריאות. 

צפון קוריאה עשתה השבוע את כל הנחוץ כדי להסלים את המצב - מהכרזת מלחמה ועד להודעה על חידוש הפעילות במתחם הגרעיני שלה ביונגביון, אך בינתיים אפילו ירייה אחת לא נורתה. המלחמה נותרה לעת עתה בגדר דיבורים. 

משרד האיחוד בסיאול הודיע ביום רביעי כי 480 מנהלים דרום־קוריאנים לא הורשו לחצות את הגבול לכיוון צפון. דובר המשרד קרא לצפון קוריאה לשנות את ההחלטה מייד, אך מפיונגיאנג נמסר שעד 10 בחודש, על כל המפעלים הדרום קוריאנים לעזוב את ה־KAESONG.  

צפון קוריאה היא ללא ספק מדינה ייחודית ביותר. כמה משטרים סטליניסטיים מהמאה ה־20 כבר שרדו בעולם? בפיונגיאנג מתקיים המשטר הקומוניסטי הראשון והיחיד בעולם שבו השלטון עובר בירושה מאב לבנו. שושלת קים, מאז מלחמת קוריאה (1953-1950), לא רק שורדת אלא אף מצליחה לגרום לעולם להזיע מדי פעם. בכל פעם היא מספקת את המטורף התורן, והדור השלישי בהחלט לא מבייש את המשפחה, בטח לא את הסב קים איל סונג, שפלש ב־1950 לדרום קוריאה, במטרה לאחד בין המדינות תחת שליטתו.

לא חסרו (או יחסרו) לנו מטורפים בעולם הזה, מסדאם חוסיין (עיראק), דרך מועמר קדאפי (לוב) ועד מחמוד אחמדינג'אד, שיפנה את הבמה באיראן בחודש יוני וייעלם כמו שאר השמות המוזכרים. אך אל דאגה, טירוף יש בשפע. הרי החל משלשום,  קיים מנהיג של מדינה מרקסיסטית מבודדת בעלת יכולת גרעינית, המאיים על ארה"ב במתקפה גרעינית, כשבנוסף הוא חובר לאיראנים, וכל זאת לא כתסריט לסרט הוליוודי. 

אין ספק, מנהיגה של צפון קוריאה גנב השבוע את הכותרות העולמיות והלחיץ את כל בירות המערב, כולל בייג'ין ומוסקבה. עם זאת, כאמור, כל המנהיגים שואלים את עצמם, האם יש להתייחס ברצינות לאיומי המלחמה של קים ג'ונג, ילד שטרם מלאו לו 30?

בין שת"פ להסלמה

ולמרות כל המהומה הזאת, גברת רו לא נרתעה מהמיקום הייחודי של עבודתה. כמו דרום־קוריאנים רבים, היא כבר התרגלה לשכן המופרע, שאחת לזמן מה דואג להסלים את המצב ומקצין רטוריקה. ייתכן כי בדיעבד היא היתה בוחרת בשני האחרון להישאר בבית ולא לצאת לעבודה, אך היא העדיפה כמו שרבים סבורים, להיות אמיצה ולהמשיך בשיגרה. כעת, כפי הנראה, היא אחת מכ־800 בני הערובה הלא רשמיים, מרגישה על בשרה את הסכנה. 

היא לא ראתה את זה מגיע, אף שהשבוע הנוף בדרך לעבודה היה שונה. רו נתקלה בעשרות עיתונאים ובמצלמות טלוויזיה של רשתות מקומיות ובינלאומיות, שציפו לה ולחבריה במעבר הגבול וביקשו לדעת איך זה ללכת לישון אצל האויב המאיים על מדינתה, בלי לדעת אם תחזור.

אזור התעשייה KAESONG חשוב מאוד לצפון קוריאה. הוא מכניס למדינה דולרים רבים, מטבע זר שמאוד חסר לה. לכן, די ברור שאזור התעשייה המשותף הזה הוא מדד טוב כדי לבדוק אם אנחנו ערב מלחמה או לא. לפני שלוש שנים, לדוגמה, כשטורפדו, כנראה של צפון קוריאה, הטביע קורבטה של הצי הדרום־קוריאני וגרם למותם של 47 מלחים, הפארק התעשייתי פעל ודרום קוריאה הבליגה. הפעם מבטיחים בדרום מתקפת מנע נגד מטרות בצפון קוריאה, אם האיום יימשך. 

דומה כי קים ג'ונג און החליט להעלות את הרף של ההצהרות המיליטנטיות שאליהן הורגלנו. יש הטוענים שעשה זאת כדי לחייב את ארה"ב לשבת איתו למו"מ, יש הרואים בכך רצון שלו לבחון את נשיאת דרום קוריאה החדשה, פארק ג'ן הייאה השמרנית, ויש שרואים כאן סיבות פנימיות. קים ג'ונג רוצה לבסס את מעמדו במשטר המבוסס על המנהיג, על הצבא ועל המפלגה. כך או כך לוושינגטון די נמאס. מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, שביקש להתעסק עם המזרח התיכון, צריך עתה להתעסק עם בעיות בוערות גם באסיה. "הרטוריקה של צפון קוריאה בלתי מתקבלת", אמר קרי שלשום.

מאז חתימת הסכם הפסקת האש בחצי האי הקוריאני ב־27 ביולי 1953, לא נראה רצון להסלים את המצב עד לרמה הנוכחית. נכון, מדובר בינתיים בעיקר בדיבורים, כאמור ללא תזוזת כוחות צפון־קוריאניים, כפי שהודיע הבית הלבן, אך בכל זאת מדובר בהצהרה מקצינה של מעצמה גרעינית.

הכרזת המלחמה של קים ג'ונג און הזכירה למבוגרים שבינינו פרק אפל באזור זה של העולם. מלחמה קשה שגרמה למותם של 1.3 מיליון דרום־קוריאנים, כמיליון סינים וכחצי מיליון צפון־קוריאנים. גם 37 אלף חיילים אמריקנים נפלו. מלחמת קוריאה היתה עוד מלחמה ארורה. היתה זו הפעם הראשונה שבה התנסו כוחות האו"ם במלחמה מוגבלת, בעידן שלאחר המצאת פצצת האטום. מי היה אז מאמין, שכעבור 60 שנה חצי האי הקוריאני יהיה עדיין חצוי ושדווקא למשטר הקומוניסטי תהיה יכולת גרעינית. מישהו ללא ספק נרדם בשמירה.

ובחזרה לאזור התעשייה המשותף. הוא הוקם ב־2005 ומאפשר ל־123 חברות דרום־קוריאניות ליהנות מכוח עבודה זול של 53 אלף עובדים מקומיים. בצפון קוריאה, שבה חיים 25 מיליון איש, זו טיפה בים, אך בכל זאת מדובר באזור מסחרי שמספק חמצן לכלכלה המקומית הנחשלת, שמתקיימת הרבה בזכות התמיכה מסין. 

גם יונג'יה או (שם בדוי, 52) מועסקת במקום, בעלת מפעל. השבוע, טרם אירועי יום רביעי, היא כנראה צפתה את העתיד לקרות ואמרה: "טוב לדעת שיש לנו אבטחה". מינסו קים (51), עובדת ייצור דרום־קוריאנית, הוסיפה בפטריוטיות: "אני לא חושבת שהם יעזו לתקוף. הם יודעים היטב שאם הם ייתנו לנו אגרוף אחד - הם יחטפו שניים בתגובה".

אין צורך במלחמה

אין ספק כי חצי האי הקוריאני סיפק לנו השבוע כותרות רבות. הטלוויזיה הצפון־קוריאנית היא זו שהכריזה כבר בשבת בבוקר על "מצב מלחמה", וכי מעתה והלאה סוגיות המחלוקת בין המדינות יטופלו בהתאם למצב הנוכחי. "המצב של לא שלום ולא מלחמה הגיע לקיצו", בישרה סוכנות הידיעות המקומית.

בדרום קוריאה לא התרגשו תחילה מההודעה ואמרו כי אין מדובר במצב חדש, אלא שבוושינגטון התייחסו להודעה, כבר הבנתם, "ברצינות רבה". קייטין היידן, דוברת המועצה לביטחון לאומי, אמרה כי "הדבר לא תורם ליציבות, אך הוא לא נדיר". צפון קוריאה, אולי בתגובה לדברים אלה, החליטה להסלים עוד יותר את המצב עם סגירת ה־KAESONG, ולזה הוסיפה את האיום המגוחך: ג'ונג און צולם לצד קציניו, כשמאחוריו תרשים תחת הכותרת "התוכנית האסטרטגית לתקיפת ארה"ב". 

בוושינגטון לא נלחצו מהצגת התרשים, מאחר שגורמים צבאיים אמרו כי "אתה לא מראה מפות ותוכניות לפני מתקפה". אבל מה שכן מדאיג את האמריקנים הוא החשש הוא מאותה תקרית שתצית מלחמה שאיש באזור לא באמת רוצה.

ואולי זה בעצם הדבר המרגיע בסיפור הזה. לאף אחד מהצדדים אין אינטרס למלחמה של ממש, בטח לא כזו שתביא לקוריאה אחת: עבור המשטר הצפון־קוריאני, תקיפה כמוה כהתאבדות; ליפן, המאוימת על ידי צפון קוריאה, אין רצון באיחוד קוריאה, שיהיה בבחינת איום כלכלי. גם ארה"ב לא רוצה באיחוד, מאחר ששיקום קוריאה יעלה מיליארדים שאינה רוצה להשקיע, כעת. גם הסינים לא ששים לקוריאה אחת. הם יודעים שהיא תהיה בעלת ברית של האמריקנים, והמשמעות מבחינתם היא איבוד אחיזה באזור. נזכיר כי הנשיא האמריקני ברק אובאמה, שהורה לשר ההגנה שלו צ'אק הייגל לבצע קיצוצים, דווקא רואה באזור הזה קריטי ואף מודה כי תהיה השקעה מוגברת במדינות שהן בעלות בריתה של ארה"ב.

סין, שלה הנהגה חדשה, נבוכה מאוד מההתנהגות של פיונגיאנג. היא אינה מבינה כיצד קים ג'ונג און עדיין לא בא לבקר, ובנוסף הופתעה, כמו כולם, מניסוי הטיל הבליסטי בדצמבר האחרון ומהניסוי הגרעיני השלישי של צפון קוריאה בפברואר. לכן, אין זה פלא שהסינים הצטרפו להחלטה 2094 של מועצת הביטחון, בעקבות הניסוי הגרעיני, שעניינה עיצומים חדשים על המשטר בפיונגיאנג. סין גם היתה חתומה על ארבע החלטות קודמות, אך השאלה היא: האם היא איבדה את השפעתה על צפון קוריאה או שמא אינה עושה די כדי לרסן את הבן הסורר? 

סגידה לטירוף

בדרום קוריאה משוכנעים כי קים ג'ונג און מטורף, אבל עדיין מאמינים שהוא רק מאיים כדי לקבל מזון וכסף. בינתיים, בסוף השבוע שעבר התכנסו בכיכר פיונגיאנג 100 אלף איש, בעיקר סטודנטים וחיילים, כדי לתמוך בשליט ולגנות את האימפריאליזם האמריקני.

העיתון הצפון־קוריאני "רודונג" אף טען שאילו לקדאפי ולסדאם חוסיין היתה יכולת גרעינית, משטרם היה עדיין שורד. הדברים תאמו במדויק את הכרזתו ביום שני של ג'ונג און בפני חברי מפלגתו, כשאמר: "עוצמתנו הגרעינית היא הרתעה נגד מלחמה והיא שתבטיח שלום". כעבור יום כבר נתבשרנו כי צפון קוריאה מתכוונת להפעיל מחדש את המתקן הגרעיני שלה ביונגביון, שנסגר ב־2007, בעקבות מאמצי הקהילה הבינלאומית. צפון קוריאה הודיעה כי חידוש העבודה נובע מהמחסור בחשמל במדינה ולנוכח רצונה "להגדיל את כמות ואיכות הארסנל הגרעיני". 

ג'ונג און, אין ספק, מדאיג את העולם, בעיקר משום שהוא לא צפוי ועומד בראש משטר חסר היגיון. מספיק לראות כיצד נתיני המדינה סוגדים במקביל - חוץ מלשליט כמובן - ליוסף סטלין ולמאו צה טונג, כדי להבין כמה הטירוף שם חוגג.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו