הסדרה המדוברת כל כך של כאן 11, "שעת נעילה" הגיעה אמש (שני) כמעט למחצית דרכה, ונדמה שכמות התלונות עליה זהה לכמות המחמאות שקיבלה. אכן, היא לא חפה מטעויות ועם זה אין ויכוח, אבל למרות דברי הביקורת שעשו אצלנו הרבה רעש בשבוע שעבר, "שעת נעילה" עושה את העבודה – ובהצלחה אדירה.
זה נכון שבמיוחד במקרה של מלחמת יום הכיפורים - המציאות עלתה על כל דמיון. לא חסרים סיפורים מצמררים משדות הקרב, ולכן לא כל כך ברור רצון היוצרים להעמיס על העלילה תוספות דמיוניות שרק מכבידים עליה, סטייל סופר/עיתונאי מזדקן, לוחם צעיר ופנתר שחור דובר מרוקאית, או קצינה שבאה להושיע את אהובה מלב התופת.
גם נכון שהסדרה לוקה באי אילו אי דיוקים מעצבנים, שלא לומר פוגעים, במי שלא רק צפו בקרבות העקובים מדם מהכורסא בסלון, אלא ממש חוו אותם על בשרם ונצרבו בנפשם. עבורם החוויה על המסך לא משקפת את החוויה במציאות, ואפשר להבין את הכעס.
אפשר גם לומר שבניגוד למצופה משדה לחימה אכזרי, במיוחד כזה שאפיין את ימיה הראשונים של המלחמה ההיא, תחושת הוויזואליה של המלחמה, עליה אמונים האפקטים המיוחדים, לא מגיעה לקרסולי העוצמות שהיו מנת חלקם של סרטי מלחמה שונים כמו "להציל את טוראי ראיין", "זעם" (של בראד פיט) או המיני סדרות "אחים לנשק" ו"פסיפיק", וכן שהדחף להעביר את דפנה הקצינה למצב גופיה, צורם, כאילו אין הצדקה נוספת לדמותה.
כן, הכל נכון. ובכל זאת, מדובר בסדרה הראשונה שנוגעת ככה בעצבים החשופים של מלחמת יום הדין, בדגש על הדרג הלוחם שהרגיש, לפחות בימים הראשונים, בודד במערכה מול הענק הסורי השועט לעברו. מעבר לעובדה הזאת, נכון לפרק הרביעי, ולמרות כל הביקורות, "שעת נעילה" ממלאת בנאמנות את מחויבותה לשני גורמים מרכזיים – הלוחמים והצופים.
חלק ממבקרי הסדרה, בין השאר גם במסגרת במה זאת, טענו נגדה כי היא גורמת עוול ללוחמים בכך שהיא מייצרת נרטיב תבוסתני ופציפיסטי והיו אף ש"האשימו" אותה בשמאלנות. לטעמי, אותם מבקרים צריכים לנקות את המשקפיים, מכיוון שהעלילה רחוקה מכך ומשקפת לא מעט את גבורתם של הכוחות. דוגמאות? רוח הקרב של מפקד מוצב החרמון מזוז, המאמצים הכבירים של רב"ט מלאכי להגיע בדרכים עקלקלות (ומלאות בהקאות) לחבריו לפלוגה, אחוות הלוחמים בין מרקו למפקדו כספי שזה עתה כיוון אליו נשק טעון והחלטתו הנועזת של אותו כספי להציל טייס שמטוסו נפגע מידי הסורים שמנסים לחטוף אותו.
• "שעת נעילה": השחקן שגנב את המלחמה
• "שעת נעילה": פצע פתוח ועוצר נשימה
• "'שעת נעילה' הולכת להתפוצץ על העולם"
אני אמנם לא שועל קרבות ותיק, לא לוחם דגול, ואפר לרגליהם של כל אותם הלוחמים במלחמת יום הכיפורים (ושאר מלחמות ישראל), אך כמי שלחם ברצועת עזה במהלך האינתיפאדה השנייה וחזר אליה במבצע צוק איתן, ביכולתי להעיד כי הסדרה בהחלט הצליחה להחזיר אותי לכאוס שבשדה הקרב, להזכיר לי את ריח הפחד של הלוחמים שמתלווה אליה. הפחד למות.
הצופים, שמרביתם לא היו בגיהינום ההוא שהשתלט על רמת הגולן בסתיו 73, מקבלים ישר לווריד את התחושות המצמררות והכואבות של הלוחמים, את המבט המחייך למפקד הנערץ, שמתחלף במהירות לפרצוף מבועת לנוכח העובדה שהוא חטף כדור בראש ונהרג ממש לנגד עיניך, את הפחד בזמן היתקלות מפתיעה באויב עוצמתי, ואת הדילמות והצורך לאלתר בתנאי לחץ אדירים, יכולת שלעתים היא גבול דק בין חיים למוות.
• טראגי: מתה כוכבת "אמריקן איידול"
• נמרוד הראל: זה הנשיא הבא של ארה"ב
בסופו של דבר מטרתה האמיתית של הסדרה ויוצריה, וזאת היא משיגה בהצלחה, היא שניכנס לכמה שעות לראשם של הלוחמים ונרגיש, ולו במעט, איך זה להגן בגופך על מדינה שלמה מפני חורבן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו