קייט בלאנשט נגד הפמיניזם

מיני סדרה חדשה בשם "גברת אמריקה" תעלה הערב (ראשון) ב־yes בכיכובה של קייט בלאנשט, שהיתה מועמדת לאמי על תפקידה זה בטקס פרסי האמי האחרון.

עלילת הסדרה חוזרת לימי הגל השני של הפמיניזם בתחילת שנות ה־70 בארה"ב, ימים שבהם התנהל מאבק סביב התיקון לחוקה לשיוויון זכויות, שנועד להבטיח בחוק שוויון לנשים בסוגיות כמו גירושין ותעסוקה. בלאנשט מגלמת את פיליס שלאפלי, עורכת דין שמרנית ואנטי פמיניסטית ממיזורי, שהובילה את המאבק נגד התיקון. 

שלאפלי, שהלכה לעולמה ב־2016, הקימה ב־1972 לובי פוליטי כנגד מאבקי הנשים וקהילת הלהט"ב. היא טענה כי "על נשים להינשא כך שהבעל יפרנס אותן בעוד הן דואגות לילדים בבית, וכל עוד הוא משתכר יפה אין להן עניין בנושא פערי השכר. מטרתן של פמיניסטיות היא לכפות שוויון לא הגיוני, ולא משנה להן בכמה אנשים הן יפגעו".

כל פרק במיני סדרה מתמקד בדמויות מובילות נוספות מאותה תקופה, בהן העיתונאית הפמיניסטית גלוריה סטיינהאם (שאותה מגלמת רוז ביירן) והפוליטיקאית שירלי צ'יסהולם, שהיתה האישה השחורה הראשונה להתמודד בפריימריז לקראת הבחירות לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית (שאותה מגלמת אוזו אדובה מ"כתום זה השחור החדש"). אדובה אף זכתה באמי על תפקידה זה, וזו היתה הזכייה היחידה של "גברת אמריקה" מבין עשר מועמדויות לאמי השנה.

הנשים ניצבו בחזית

בלאנשט (51), שנולדה במלבורן באוסטרליה, היא גם אחת ממפיקי "גברת אמריקה", וזה הפרויקט הטלוויזיוני השני שבו היא מעורבת השנה. הראשון היה מיני סדרה אוסטרלית בשם "עקורים" שעלתה בנטפליקס לפני מספר חודשים בכיכובה של איבון סטרהובסקי ("סיפורה של שפחה"). בשלושת העשורים האחרונים היא מככבת על בימות התיאטרון ועל המסך הגדול. היא שיחקה בסרטים כמו "הכישרון של מר ריפלי", טרילוגיית "שר הטבעות", ו"אליזבת", שזיכה אותה במועמדות ראשונה לאוסקר על תפקידה של המלכה אליזבת הראשונה. ב־2005 זכתה באוסקר הראשון שלה על הסרט "הטייס" וב־2014 גרפה אוסקר שני על הסרט "יסמין הכחולה" של וודי אלן. 

באירוע לקידום "גברת אמריקה" סיפרה בלאנשט: "אני מקבלת השראה כשאני שומעת נשים מדברות ומבטאות את רחשי ליבן. הנשים בסדרה הובילו דיונים פומביים תוססים, הן אלו שניצבו בחזית המאבק, על אף שהן היו חלוקות על סוגיות שונות. אבל כולן היו נשים. לצערי זה משהו שלא קיים יותר בתקופה הנוכחית". 

"זה לא סרט ביוגרפי סביב אישה אחת", פירטה בלאנשט, "כי אם סרט על אסופה של נשים מרקע סוציו־אקונומי וגזעי שונה. העלילה לא עוסקת בתולדות הפמיניזם, כי למעשה היו שתי תנועות מנוגדות. עם זאת, על אף שהיו מחלוקות ונקודות מבט הפוכות, היו גם צמתים שבהן התנועות נפגשו, וזה מה שיעניק חומר למחשבה לצופים. לכן זהו פרויקט טלוויזיוני מובהק ולא סרט קולנוע. סדרה מאפשרת לסיפור להתפתח מספיק זמן כדי שהצופים יוכלו לגבש דעה וליצור דיאלוג".

"התחברתי בקלות לדמות"

לדברי באלנשט, למרות שבחיים עמדותיה הפוליטיות הן ליברליות, היא התחברה בקלות לדמותה של שלאפלי. "למרבה האירוניה זיהיתי בה קודם כל את העובדה שהיא אמא עובדת ופעלתנית, בדיוק כמוני", היא אומרת. "צפיתי בשלל ראיונות שלה לתקשורת ונאומים שהיא נשאה, והיתה בה תשוקה להעביר את עמדותיה כך שיובנו. היה מקרה שבו הטיחו בפרצופה פאי, ומבלי לאבד את העשתונות היא הגיבה ב'אני שמחה שזה לא פאי דובדבנים כי אלה כתמים שלא היו יורדים לעולם משמלתי'. 

"היא היתה אישה חזקה. לפני מותה היא הספיקה להביע את תמיכתה בטראמפ, והוא נכח בלווייתה. אני זוכרת שצפיתי בזה בחדשות ותהיתי לעצמי למה הוא נכח בהלווייתה, ואז הבנתי שהיתה לה רשימת אנשי קשר קריטית, גורמים משפיעים שהיו מקורבים אליה עוד מימי הנשיא רייגן. היא היתה דמות בעלת השפעה אדירה בתוך המפלגה הרפובליקנית, כזו שרבים נשאו אליה עיניים. היא היתה נקבת אלפא, תופעת טבע שמשנה סדרי עולם. כמוני (מחייכת)".

 בלאנשט ידועה כאייקון אופנה שכובשת שטיחים אדומים במיטב שמלות המעצבים בכל הטקסים והפרמיירות. גם בסדרה שמו דגש על הנראות והלבוש של הנשים שמוצגות בה. "היה עלינו להשתמש בהמון פוליאסטר", סיפרה. "אלה נשים אייקוניות, עם לוק מאוד מסוים של שיער ואיפור, והצלחנו לשחזר את זה בצורה מכובדת ומלאת ניואנסים, לא מכבידה. זה היה אתגר לעשות שיחזור ויזואלי נאמן לתקופה. אני פריקית של היסטוריה. איך נבין את ההווה אם לא נכיר את העבר? הטעויות שלנו בחיים הן כשאנחנו שוכחים מה קרה בעבר. ברור שכל הנושאים הללו של שיוויון זכויות וצדק רלוונטיים היום מאי פעם". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו