לגור עם הקורונה

כיצד השפיע נגיף הקורונה על סוגיות תכנוניות בדירה ובבניין המגורים שלכם? מחקר ראשון מקיף מסוגו על יחידת הדיור הישראלית בזמן קורונה נערך במסגרת סטודיו IPLAN של מנהל התכנון במשרד הפנים.

המחקר בחן במשך כחודש וחצי את מצבם של תושבי מדינת ישראל שהיו ספונים בבתיהם בעקבות התפרצות נגיף הקורונה וחוו באופן אינטנסיבי את סביבת מגוריהם, על איכויותיה ומגבלותיה. הסגר הנרחב יצר הזדמנות ייחודית לבחון את סטנדרט המגורים הישראלי והדגיש את החשיבות של תכנון איכותי. ראיית סביבת המגורים כחלק מהחוסן האישי והחברתי האירה נושאים חדשים. "משבר הקורונה מחדד כי המרחב הביתי נדרש לתת מענה למגוון פעילויות מעבר למה שהורגלנו בשגרה", נכתב.

הגבלת השהות בחוץ חידדה את חשיבות הקשר בין פנים יחידת המגורים לסביבה המיידית שבחוץ: אור שמש, אוויר, צמחייה וטבע, ובין המתגוררים בה לבין קהילתם הרחבה. כל אלה הדגישו את הצורך בתכנון עדכני ואיכותי של חללים אלה, בגמישותם, במתן פרטיות ושקט, ובפרט את האתגר להשיג זאת ביחידות דיור עירוניות במרחב מחיה מצומצם.

הגבלת התנועה לטווח 100 מטר הציפה את חשיבות מרחבי הביניים בבעלות משותפת, ששימשו את הדיירים כמקומות מפגש ומקום מפלט לשאיפת אוויר צח והוצאת אנרגיה. קומת העמודים הפכה למקום מפגש ושיחה, הגג המשותף לגינת תבלינים וחדר כושר, שביל הגישה והחצר למקום משחק לילדים.

בחלק מהמקרים בבנייה חדשה המרחבים המשותפים המתוכננים מצומצמים למינימום הנדרש, ובעלות משותפת נתפסת כמקור להזנחה וסכסוכי שכנים. גינת הבניין הפכה למגרש חניה מרוצף, קומת העמודים הוחלפה בלובי בעל חלל כפול יוקרתי, שטח המגרש שנותר בקומת הקרקע הוצמד לדירות הגן, הגג המשותף נוכס לפנטהאוז ומעליו גג משותף מינימלי ולא שמיש, המכיל בעיקר מערכות טכניות.

פרטיות ושיתוף

"מגמה זו של היכחדות המשותף לטובת הפרטי מאפיינת את הסטנדרט המקובל בשנים האחרונות", נכתב במחקר. "היא עלולה לעורר את תחושת הניכור והזרות בשגרה, ובחירום לחזק את תחושת הבדידות והמחנק. מנגד, בשנים האחרונות מגמה הפוכה שהיא בבחינת הזדמנות מציעה חללים משותפים לעבודה, לציוד משותף, לכביסה וחללים לאירועים קטנים. מעניין לראות איך מפשרים ביניהם, כך שהשימוש במשותף לא ייגדע בעתות משבר ויאפשר המשך שיתוף המשאבים".

נייר עבודה זה מתמקד בקנה המידה של הדירה ובניין המגורים השזורים במארג השכונה והעיר. הגל השני של המחלה והצפי לשנת קורונה מדגישים את הצורך בפיתוח חלק מהנושאים והסוגיות שהעלה המחקר על מנת לשפר את מרחבי המגורים בראייה ארוכת טווח.

הסגר בזמן משבר הקורונה חידד יתרונות וחסרונות בין טיפולוגיות המגורים השונות: צמודי הקרקע (זיקה מיידית לשטח חוץ ושטח מגורים רחב), מגדלים (קהילתיות ועזרה הדדית), שיכונים ותיקים ומבנים מרקמיים (שטחי ביניים שמצאו שימוש חדש) ועוד.

הרחבת רב הקומות ל"רב מקומות": מיצוי איכויות השטחים המשותפים בחלופות בנייה עירוניות רוויות באמצעות הנחיות תכנון או הקצאת שטחי בניה ייעודיים לנושא זה.

איך תשתנה הבנייה בישראל לעתיד בעקבות הנגיף? לדוגמה בלוק רציף בנוי המגדיר חזית רחוב וכולל חצרות פנימיות משותפות, שיאפשר שטחי חוץ משמעותיים ולא זניחים בהיקף המבנה.

יהיה צורך לאפשר גמישות בתכנון פנים יחידת הדיור: אופן חלוקת החללים, טכנולוגיה שתאפשר מיקום תשתיות גמיש בדגש על אינסטלציה וחשמל, מיקום הכניסה ואף ארגון החלונות והפתחים. אפיון מיקום המרכיבים הקבועים באופן שיאפשר גמישות בתכנון הפנים. הבחנה בין מרכיבים שייקבעו בזמן ההיתר לבין מרכיבים ניתנים לשינוי.

השהייה הממושכת בבית תוך הגברת הפעילויות בו גרמו להפרעה בשלווה ויכולת הריכוז של הדיירים. ייבחנו כלים עדכניים ליצירת סביבת מגורים שקטה בחללים מוגדרים לפעילויות כדוגמת לימודים, עבודה, וידאו-קונפרנס וכדומה.

טכנולוגיות בנייה

בחינת הסטנדרט הקיים בבידוד הקירות והדלתות בפנים הדירה תוך הבנה שחללי השינה משמשים גם לעבודה ולמידה.

גיבוש המלצות לשיפור אקוסטי בדירות ישנות (בהן החיץ בין דירות אף מגיע לבלוק 7 ס"מ בלבד): מתוספת אביזרים ועד המלצות לחומרים במסגרת שיפוץ (דוגמה למגוון חומרים, ביניהם חומרים דקיקים שלא יפגעו בשטח חללי הדירה וכן כאלו בעלויות נגישות).

חלוקה גמישה נדרשת במצב בו חלל אחד משרת כמה בני בית במקביל. בחינת כלים ומוצרים עם מאפיינים אקוסטיים משופרים, בידוד גמיש, יצירת חללים פרטיים מהירים (כדוגמת Molo Design) וכלים נוספים מעולם המשרדים בהתמודדות עם אופן-ספייס.

ניהול עירוני

ברמת הבניין והשכונה הרעש מהרחוב בסביבות בנויות גבוה לעתים עד כדי מטרד בפתיחת חלון. לעיתים הדבר נובע מסביבות מעוטות עצים וצמחייה המהווים מסנן טבעי.

הסגר בתקופת הקורונה הדגיש את הצורך בשטח חוץ, בצמחייה ובשטחי טבע בקרבת הבית, בייחוד עבור משפחות עם ילדים, אוכלוסייה מבוגרת, אוכלוסייה המתגוררת במבני מגורים גבוהים, בערים צפופות ועוד. יש לבחון יצירת רשת של מרחבים ירוקים וטבעיים שהדירה והבניין שזורים בה כחלק בלתי נפרד.

שטחי גינון וחקלאות אורבנית זעירה במרפסות, בגגות, בקומות הקרקע, בגינות כיס ובגינות קהילתיות, ברחוב ובפארק. חשוב לראות בעיר חלק מהאקולוגיה והמרקם הטבעי, במטרה לאזן את סביבות המגורים בשגרה ובחירום.

הצמחייה תורמת בהפחתת טמפרטורת החום הממוצעת, קיבוע פחמן ושיפור איכות האוויר. ניתן להשתמש בה כמבודד אקוסטי ולהרחיב באמצעותה את המגוון הביולוגי ולצמצם נזקי הצפות.

הקמת חללים ציבוריים זעירים לאירועים קטנים ולתפילות מקומיות, ברמה שכונתית/רחוב. לדוגמה בפרויקט Global Neighborhood בהמבורג.

שילוב מרחבי עבודה באוויר הפתוח תוך יצירת הצללה נאותה ואפשרות להתחבר לרשת החשמל. דרישה לשכפול קרקע על ידי קירוי שטחי חניונים ליצירת גינות נוי ומאכל ובחינת מתן הטבות בדומה לשטחי הגגות.

קומת הקרקע

בחינת ההשפעה על המרווח הקדמי של מבנה המגורים: חצרות פרטיות של דירות גן מבטיחות תחזוקה ברמה גבוהה, אך מייצרות גדרות גבוהות ואטומות לרחוב. מאידך שטחים משותפים לעתים רבות חשופים לרחוב אך אינם מתוחזקים כיאות.

לאור זאת, יש לבחון שילוב מרחבים ירוקים בקומת הקרקע בהתאם לטיפולוגיה וליכולת התחזוקה של האוכלוסייה המקומית או בהשתתפות ותמיכה עירונית. כולל מדרכות רחבות בגישה לבניין עם פינות ישיבה מוצלות ומגוננות.

גינות בקרבת הבניינים מאפשרות מרחב פתוח בקרבת הבית ללא קטיעה של הרצף האורבני כפי שמייצרים גני הענק בשכונות חדשות. בזמן הסגר הראשון הפארקים נסגרו בעוד שהגינות הקטנות המשיכו לתפקד.

הקמת מקומות משחק סמוכים לבית, כחלק מהבניין ולא רק גן משחקים שכונתי (שהיה סגור בתקופת הגל הראשון למניעת התקהלות ושמירה על היגיינה). גם בשגרה יצירת סביבה בנויה משחקית ומגינה על ילדים תעודד עצמאות ותאפשר להסתובב בה בחופשיות.

שימוש במרפסות

בתקופת הסגר המרפסות שימשו כפינת משחק ויצירה לילדים שניתן לנקות בקלות, משרד משודרג באור ואוויר טבעיים, מקום לאכול, שטח גינון, חלל כושר, מרחב לחיבור קהילתי ועוד. בכך המרפסת היא דוגמה ייחודית לחלל שאינו מוגדר על פי פונקציה, אלא על פי איכותו. המרפסות מאפשרות גמישות ומגוון שימושים, במיוחד באקלים הישראלי.

ניתן לשער שהתקנה המגדירה כל מ"ר נוסף על 12 מ"ר מרפסת כשטח עיקרי הופכת את הבנייה של מרפסות גדולות יותר ללא כדאית. מאידך, הנורמה היא בנייה של מרפסת שמש בכל יחידת דיור, ככל שניתן. לאור זאת נבחן מחדש את המרפסת הישראלית.

בחינת המלצה למימדי המרפסת הדרושים לסוג פעילויות מינימלי כדוגמת: אכילה, כושר, משחק ועוד. יילקחו בחשבון תנאי השהות במרפסות ונוחות השימוש בהן: רוחות, צל, פרטיות ואקוסטיקה מול השכנים וכן פתרונות לחציצה איכותית בין חללים.

בחינת ההשלכות של הגדלת שטח המרפסות והאם כלל נדרשת הגבלה? במידה ולא יוגבל גודל המרפסת, נשקול כלים איכותיים במטרה לשמור על מרווחים בין בניינים.

עידוד מרפסות אישיות (מרפסות הרצל): תותר מרפסת בעומק 50 ס"מ (או מידה אחרת) מעבר לחזית המבנה. שטח זה לא יחושב במניין השטחים.

לשקול יישום מרפסות היקפיות שיתרמו להצללה על חזית המבנה והנמכת הטמפרטורה בתוך הדירה. במקביל מאפשרות הצבת צמחייה מול חלונות הבית. כדוגמת טיפוס הבניין היווני, ה-Polykatoikia.

בחינת כלי רגולציה, תכנון ואכיפה המונעים סגירה של מרפסות. בחינת מבנה מרפסות ושטחי חוץ בהתאם לחתך הבניין והגובה. לדוגמה: חתכים נסוגים המייצרים מרפסות גג גדולות יותר ומאפשרים החדרת אוויר ואור בין הבניינים. שילוב מרחבים משותפים בקומות הנמוכות בהן הערך הנדל"ני נמוך יותר. לאפשר רצף מרפסות המחברות בין בניינים - כדוגמת Logements Bercy.

בחינה של פתרונות אדריכליים לבעיות נפוצות כדוגמת מטרדי רעש ועשן מנגלים (לדוגמה סטנדרט ארובת ברביקיו במבני מגורים בטורקיה). במקביל, עדכון תקנות בית משותף שיאפשרו מנגנונים אפקטיביים לאכיפה של מטרדים אלה.

בחינת מתן תוספת זכויות לשטח מרפסת, תוך התניה שיהווה שטח מגונן לנוי או לחקלאות זעירה. יש לשקול הקלות מיסוי בהיתר ובתפעול לשטחים שיתוכננו ויתפקדו כחלקות זעירות לנוי ומאכל.

מפלסי ביניים

המפלסים במבני מגורים מהווים רצף חזרתי של קומות זו על זו ללא קשרים ביניהן. המבואות, חדרי המדרגות והלובאים סגורים ללא אור טבעי ואוורור. התייחסות למבנים כאל שכונה ורטיקלית תאפשר הסתכלות חדשה על שילוב של חללי ביניים איכותיים: קומות מפולשות ומגוננות מוצמדות לפונקציות משותפות, שילוב חדרי מדרגות פתוחים שיעודדו עלייה רגלית בשגרה וימנעו הצטופפות יתר של דיירים בחירום, בניית לובאים קומתיים סביב חצר פנימית, מקומות הנהנים מאור טבעי, אוויר, צמחייה ונוף.

כל אלה מזמינים בחינת כלים לעידוד שטחי חוץ משותפים במפלסי הביניים בבניינים על ידי תוספת שטחי בנייה והקלות ליזם בתמורה להקצאת שטחים בעדיפות גבוהה לשימושים אלו.

גגות ירוקים

במהלך משבר הקורונה גגות מבנים מרקמיים שימשו כחדר כושר בנייני, פינות ישיבה ומפגש חברתי מצומצם. ניצול הגגות פתח מרחב חדש לשטח מגונן ולפעילות משותפת.

החשיפה לשמש ומי גשמים והשטח הנרחב הופכים את הגגות לאחד המרכיבים הפשוטים בבניין ליצירת טבע מקומי. גג מגונן תורם להשהיית מי נגר ומניעת הצפות ולוויסות הטמפרטורה בדירת הגג.

עם העלייה בבנייה לגובה או בשל מבנה טופוגרפי נתון, החזית החמישית הנשקפת ממבנים סמוכים מלאה בדודי שמש ומכוסה יריעות איטום אפורות. הפיכת הגג לירוק מספקת שכבת נוף נוספת. ראייה של הגגות כאדמה החדשה של העיר המצטופפת תביא להסתכלות אחרת על מרחב זה. נבחן כלים לעידוד הקמת גגות ירוקים וחיים.

אור ונוף

חלונות מהווים מרכיב חיוני בתחושת הרווחה, איכות האוויר והאור. דרושה בחינה מחודשת של תקנות המינימום לסך שטח החלונות והתאמתן לגודל הדירה (בפרט ביחידות דיור קטנות), כמות כיווני האוויר והנוף הנראה.

תקנות להוספת מערכות אוורור להחדרת אוויר צח בדירות ללא חילוף אוויר מספק. בחינת מדדים לחיוב הקמת גגות ירוקים ואיגום מים במבני ציבור, משרדים ומסחר, תוך יצירת מנגנון כלכלי שיעודד את הקמת הגגות ותחזוקתם. במבני מגורים יש לשקול השתתפות מרפסות הפנטהאוז בדרישה זו מעבר לגג.

הכנת תשתית לשילוב צמחייה בבניינים כחלק מסטנדרט הבנייה (אף כהכנה לביצוע עתידי): חוזק קונסטרוקטיבי וכושר נשיאה, הכנה למערכת השקיה, איטום, מיקום האביזרים הטכניים, נגישות לגג כולל מעלית במידת האפשר, אמצעי הצללה.

גגות עם רצף המשכי בבנייה רוויה יכולים לייצר מסלולי הליכה מגוננים עיליים. יש לבחון בראייה טיפולוגית. גגות ירוקים כאפשרות להשלמת מסדרונות אקולוגיים בין אתרי טבע עירוני, פארקים, שמורות טבע ושטחים פתוחים.

בחינה מחודשת של שטח הגג כשטח משותף ולא כשטח פרטי המשויך לדירת הפנטהאוז. יש לקחת

בחשבון את הטיפולוגיה וסבירות השימוש הציבורי בגג. יש לבחון ישימות שטחי הגג כשטחים שכירים לחקלאות אורבנית.

דיורית צמודה

לאור מקרים רבים של היענות נמוכה להתפנות לבתי מלון מרוחקים, ניתן לראות ביחידות דיורית מאגר דירות אזורי לשעת חירום. המאגר יהווה מלאי שכונתי המאפשר שיכון אוכלוסייה בתוך סביבת המחיה המוכרת לה, מבלי לנתקה מהקשרים קהילתיים.

במצבי חירום תוכל הדיורית לשמש כיחידת בידוד צמודה לשימוש המשפחה או להשכרה. הדיורית מאפשרת מקום מגורים זמני להורים מבוגרים בקרבה חברתית וקבלת עזרה בחירום.

יש להעמיק בקיום מנגנוני מיפוי של היחידות בשגרה, ובשעת משבר גיוסן ומתן תגמול על הפעלתן. הקמת מנגנונים למימוש הדיורית כדוגמת חברות שהוקמו בעולם כ-One Stop Shop.

ייבחנו המשמעויות החוקיות והמבניות ליחידות אלו ופירוק חסמים למימושן (פרק הדיורית מקודם במסגרת עבודת סטודיו Iplan) .

קהילה פעילה

יוזמות רבות במהלך הסגר אורגנו על ידי הקהילות המקומיות: קונצרטים, תפילה ושירה במרפסות לעידוד התושבים, איסוף וחלוקת מזון לנזקקים ומבודדים, טקסי זיכרון מקוונים, איתור ומתן תמיכה לאנשים בודדים ורכישה מעסקים מקומיים.

הלכידות הקהילתית מהווה משאב חיוני להתמודדות בזמני משבר, מעבר לתרומתה לאיכות החיים העירונית בשגרה. לעומת זאת, הסתמן חסר בשמירת קשר ומעקב אישי אחר אוכלוסיות בסיכון ובפרט מול קשישים עריריים.

בחינת מנגנונים תומכים בסביבת המגורים והקהילה: מיפוי יוזמות קהילתיות כמנגנון משלים לתפקוד העירוני. בזמן חירום עשוי לתת מענה יעיל יותר מאשר המערכות הממוסדות. יצירת רשימת אחראים על טיפול בנושאים בעת חירום לפי אזורי שכנות קרובה. במהלך הסגר קמו בן לילה מיזמים לסיוע, לדוגמה: אמץ רופא ו-דור 2 דור שחילקו תרופות, דאגו לארוחות חמות וחיברו בייביסיטר לילדי המערך הרפואי.

יצירת מרחב דיגיטלי שכונתי בתפעול ועידוד העירייה. אמצעי זה יאפשר לתושבים לארגן פעילויות משותפות, להתעדכן בשגרה ובחירום, להתנדב לעזרה בקהילה. ניתן להיעזר במנגנון גם ככלי לשיתוף ומעורבות התושבים בתכנון.

ניהול מרחבים שכונתיים אשר נמצאים בשימוש רק חלק משעות היום באמצעים טכנולוגיים, תוך תיאום זמנים, גביית תשלום, מיפוי ופרסום שירותים וכיו"ב. בעת חירום ניתן לאפשר שימוש במתקנים משותפים תוך הקפדה על ההנחיות הרלוונטיות למשבר כדוגמת מניעת התקהלות, שמירה על כללי בטיחות וכו'. חלק מניהול התשתית הקהילתית ניתן לבצע על ידי גופים פרטיים העוסקים בשגרה בניהול קהילות (כדוגמת

VENN) ויכולים לשמש כזרוע תפעולית של השלטון המקומי.

עידוד כלכלה מקומית על ידי יצירת קשרים בין העסקים בשכונה לבין התושבים ומערך מקומי משותף להזמנת משלוחים בעת חירום. עידוד יוזמות מקומיות ויצירת רשת של שיתופי פעולה בשגרה יחזקו את שרידות הסביבה הקרובה במשבר. יותר קל לדאוג לסביבה הקרובה לנו, שאנחנו חווים ביום יום: הזיקה האישית והבעלות לסביבה המיידית, לאדמה, לעץ ולגידולים, מגינה עליהם. האינטרס מבוסס על איכות חיים ואינו כלכלי בלבד.

כלכלה ותעסוקה

ימי הקורונה יצרו מציאות חדשה בה מסה קריטית מהמשק עבר לעבודה ולמידה מהבית או מרחוק. נראה שגם בשגרה מקומות עבודה רבים יאמצו את העבודה מרחוק במינונים שונים. סביבת המגורים תידרש לתת מענה לצרכים חדשים.

לפיכך נבחן תכנון דירות המשלב מרחבי עבודה שונים: חדרי עבודה בכניסה לבית, בצמוד לחדר ההורים או לחדרי השינה, פינות עבודה מובנות וכו'.

הקמת מרחבי תעסוקה משותפים לדיירי הבניין או מספר בניינים סמוכים. ניתן לשלב עם מרכז תעסוקה, שמהווה חלק ממרכז תשתיות קהילתית (למשל בתוכנית רובע הים בחדרה קיבל הגדרה סטטוטורית בתקנון כמרכז תעסוקה קהילתי).

תכנון מראש לגמישות בשימושים שונים: לדוגמה דירות קרקע עם תקרה גבוהה, כך שיוכלו לאפשר הסבה למסחר במידת הצורך. או יחידות יצרניות (מייקר-ספייס) הצמודות ליחידת המגורים ומאפשרות המשך עבודה יצרנית גם בחירום.

בחינת דירות הכוללות משרד או קליניקה ביתית: האם לאפשר כניסה נפרדת כחלק משלד הדירה? אפשרות לאיחוד ופיצול. כנראה בשילוב עם קידום הדיורית.

משבר הקורונה חשף את השבריריות של שרשראות האספקה הגלובליות ונראה שנוצרה הזדמנות לחזק את כושר הייצור המקומי ולהפוך אותו לחלק אינטגרלי מהפעילות הכלכלית. הגבלות התנועה הביאו להכרה בערכם של בתי העסק המקומיים, אשר נתנו פעמים רבות מענה מהיר ויעיל יותר מרשתות השיווק והתאגידים הגדולים.

קידום חקלאות אורבנית כחלק מתשתית של בטחון תזונתי: גידול עצמי בגינה או מרפסת, על גגות מבני המגורים ובחצרות, גידולים הידרופוניים בחניונים ובמרתפים שיוסבו לכך, כחלק מרשת המרחבים הירוקים. דוגמה לשילוב חווה חקלאית כחלק מהפארק העירוני באמסטרדם ב-Boerderij Westerpark.

ניתן לבחון קביעת תגמול על אחריות עירונית ושכונתית בנושאים כדוגמת ניהול קומפוסט וגזם (תפעול מקומי או מרוכז), מנבטה שכונתית, הפיכת הצמחייה המקומית לצמחייה המניבה יבול ברמת השכונה. יצירת שיתופי פעולה לייצור מזון שיכללו מערכות שיווק ישיר, גינות קהילתיות, קואופרטיבים ועוד.

יד שנייה

בזמן שבתי עסק היו סגורים, אנשים אלתרו פתרונות מחומרים וכלים שהיו ברשותם או שמצאו ברחוב. בנוסף נזקקו דיירים לתקן בעצמם תקלות בדירותיהם בשל אי-זמינות בעלי מקצוע, או חשש מהכנסת זרים לביתם. נבחן קידום מערכים של יד שנייה לשימוש התושבים.

הקמה של מרכזי ייצור מקומיים הכוללים כלים טכנולוגיים מתקדמים ללמידה ובניית מוצרים עבור תושבי השכונה, בעדיפות כחלק מבתי הספר. בעת חירום יכול לשמש לייצור של פריטים נדרשים בקוד פתוח (מסיכות מגן, שולחנות כתיבה זמניים מקרטון).

קידום של מעין מחסן אוצרות שכונתי, בו ניתן להניח פריטים שאין בהם צורך לשימוש אחרים (מערך כזה פועל בטבעון בצמוד למייקר-ספייס המקומי, וחומריו משמשים את תלמידי בית הספר ומשתמשי המרחב וכן אנשים מהיישוב שמוצאים בו פריטים לשימוש חוזר). שיתוף כלי עבודה, ספרים, משחקים ופריטים אחרים שאינם בשימוש תכוף

ועדי הבתים

ועדי בתים וחברות ניהול בתים מהווים תשתית ארגונית קיימת שניתן לרתום בחירום. מגדל מהווה מעין שכונה ורטיקלית. לפיכך יש לשקול הסדרת ניהול בית משותף והגדרת אמות מידה לניהולו בין השאר בהקשר לבריאות הבניין ומתן מענה בשעת משבר.

הסדרת תשלום לקרן תחזוקה לבניין מעבר לניהול השוטף כמקובל במדינות רבות. במידה שבניינים יכללו מערכות מורכבות יותר, כדוגמת תשתיות סולאריות, חללי עבודה ואירוח משותפים, מים אפורים וגינון אורבני, גורם זה עשוי להיות חיוני לשמירה על תקינות המערכות ותפקוד המבנים לאורך זמ

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו