חודשים ארוכים שיובל שטייניץ מתריע. בתוך ממשלת ענק שהמיטה על ישראל כשל ענק, מנסה שר האנרגיה, דוקטור לפילוסופיה, המדען היחיד בממשלה, להציל את חבריו מפני הקטסטרופה. הוא זועק, מסביר, מפרט ומנמק, אך דבריו נופלים על אוזניים ערלות.
בסוף מאי היה שטייניץ היחיד להצביע נגד ביטול איכוני השב"כ, במבט לאחור נראה שצדק. בתחילת יולי טען בממשלה, "אנחנו צריכים להגיע מהר ככל האפשר לסגר נושם של שבועיים, כדי לעצור באופן מיידי את הזינוק בתחלואה". בתחילת ספטמבר הוסיף, "עדיף בהרבה לספוג נזק של שבועיים עם סגר נושם, מאשר להמשיך ככה לאורך שנה שלמה". כשהגל השני של הקורונה הפך לנחשול, החל נתניהו לזמנו לקבינט. שטייניץ, שסבור כי גם הסגר הנוכחי לא מספיק קשוח, מצדיק את מהלכי נתניהו ויותר מזה. בכירי משרד הבריאות וגם הרופאים הבכירים האחרים שמייעצים לקבינט הקורונה, פשוט לא מבינים את המגיפה, הוא אומר.
"יש לי הרבה כבוד והערכה לפרויקטור הקורונה, רוני גמזו, למנכ"ל משרד הבריאות, חזי לוי, לאיתמר גרוטו ולאחרים. אבל הרופאים טעו פה בענק, וגמזו עשה טעות גדולה כשטען שאפשר לנצח את המגיפה בלי סגר. הוא אמר זאת ביולי כשהיינו כבר עם יותר מ־1,000 חולים ליום. זו היתה אמירה לא רציונלית שהתבססה על אינטואיציה ולא על לוגיקה. בגלל האמירה שלו, ובגלל שהצטרפו אליה עוד אנשים, כמו מנהלי בתי החולים שאמרו 'אנחנו רחוקים מקריסה', בזבזנו חודשיים והגענו לסף קריסה בבתי החולים. הוא והם פשוט לא הבינו את המתרחש, ובשל כך הגענו למצב איום ונורא שעכשיו נשלם עליו באלפי מתים".
במה הם טעו?
"את הסגר היה צריך להטיל כאשר היו כמה מאות חולים. אסור היה להגיע ל־1,000 ו־2,000 חולים ליום, ובטח לא ל־8,000. במספרים כאלה יותר קשה להשתלט על המגיפה, והסגר צריך להיות יותר ארוך. אם היו מקבלים ביוני את ההצעה שלי לסגר קצר, כאשר היינו עם כמה מאות חולים ליום, ישראל היתה כיום מדינה ירוקה. אם היינו עושים סגר ביוני או ביולי, היינו מצילים גם את הכלכלה. הטיסות והקשר עם העולם היו נמשכים. לא היתה שום סיבה שלא נהיה כמו דרום קוריאה, ניו זילנד או טייוואן, שהן דמוקרטיות למופת, אבל הבינו שכאשר יש התפרצות שנייה, צריך לעצור אותה כשהיא קטנה".
הרופאים, המומחים, לא הבינו את המגיפה?
"זו עובדה שמתמטיקאים ואסטרופיזיקאים ממכון ויצמן וממקומות אחרים, או פילוסופים כמוני, צפו את מה שיקרה בשעה שרוב הרופאים והפרופסורים לרפואה לא ראו זאת. זה קשור לפילוסופיה של המדע. רפואה עוסקת בפרקטיקה והיא מדע שמתבסס על ניסיון מצטבר. מאידך, מדענים בתחומים הנ"ל חוקרים דברים תיאורטיים ובלתי מוחשיים, שהרי אי אפשר למשש חורים שחורים או ריאקציות גרעיניות. מגיפה, ובפרט התפשטות שלה, היא עניין תיאורטי, שכן רופאים לא ראו דבר כזה מעולם. לכן דווקא מדענים מהקבוצה השנייה ראו את הכתובת על הקיר".
ומה עם הכלכלה?
"הטענה שהבריאות עומדת כנגד הכלכלה היא קשקוש. תעשה חישוב ותראה ש־8,000 נדבקים ביום הם 3 מיליון נשאים בשנה. כאחוז אחד מתוכם, על פי הסטטיסטיקות, ימות, כלומר 30 אלף מתים. אחד משישה, כלומר כחצי מיליון, יישארו נכים או בעלי ליקויים ארוכי טווח. אלה מחירים שמכריעים לא רק את בריאות העם אלא גם את הכלכלה. בנוסף, כל חודש שבו אינך חלק מהעולם, אתה פוגע ביסודות הכלכלה, בהתפתחות ההיי־טק, בתעשיות המסורתיות, בתעשיות ביטחוניות וגם בענפי התשתיות והאנרגיה. העולם לומד להסתדר בלעדיך ואלה פערים שבהמשך קשה להדביק. כך שגם לכלכלה מוטב היה סגר כללי קצר ביוני, שמחזיר את המגיפה לשליטה, מאשר דחיית הקץ לסגר ממושך כמו זה שיש עכשיו".
פרופ' רוני גמזו. שטייניץ: "סגר ביוני או ביולי היה מציל את הכלכלה" // צילום: יהושע יוסף
פרופ' גמזו בתגובה: "הקלות שבה מדבר השר שטייניץ על הטלת סגר במאות חולים או המשך סגר בעשרות חולים בלבד, מבלי להבין את המורכבות ביצירת מתווה לפתיחה מותאמת של מערכת החינוך, מנותקת ממציאות מורכבת של ניהול מגיפת הקורונה. כמו כן, היא מתעלמת מהיכולת להקים תשתית קטיעה ביציאה מסגר, ובמיוחד מהלכי הרוח והקשיים של הציבור הכללי בגל השני".
"נדרשת הקפדה יתרה"
שטייניץ מאשים בכישלון את גמזו ואת בכירי מערכת הבריאות, אבל יודע שמי שמעצבים את המדיניות ומקבלים את ההחלטות הם ראש הממשלה, קבינט הקורונה והממשלה, שהוא חלק ממנה. "אתה צודק שהממשלה לא חייבת לקבל אוטומטית את עמדות המומחים (הכוונה להמלצות של גמזו להימנע מסגר), אבל אני יכול להבין את חבריי לממשלה. הם שמעו אותי ממליץ על סגר כבר ביוני ומנגד הם שמעו את הרופאים, גמזו, לוי, גרוטו, מנהלי בתי החולים ואחרים, שהתנגדו. השרים החליטו כדעתם. גם התקשורת תרמה לכך. הפכו את יפעת שאשא־ביטון, יו"ר ועדת הקורונה בכנסת, לגיבורה ונשאו אותה על כפיים, ולחצו לתת הקלות לעוד מגזר ועוד מגזר, וכמובן שהיה ניגוח מסוים של נתניהו והממשלה. כך שאני יכול להבין אותם".
אתה מתאר פה מחדל בסדר גודל של מלחמת יום כיפור, עם ממשלה שמקבלת את ההתרעה אבל עוצמת עיניים והמחיר, כדבריך, הוא אלפי הרוגים ויותר. האם ראש הממשלה לא היה צריך לדפוק על השולחן לפני חודש או חודשיים ולומר 'סגר עכשיו!'? ואגב, לא רק אתה התרעת אלא גם, למשל, ראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת, היועץ הקרוב שלו. כך שאני שותף לביקורת שלך על התקשורת, אבל עם כל הכבוד, מי שנושא באחריות אלה הממשלה וראש הממשלה.
"קודם כל אנחנו נושאים באחריות, אין חולק על כך. אבל צריך לומר שבגל השני ממשלת האחדות מקשה את הפעילות. הראיה - בגל הראשון, שנוהל על ידי הממשלה שלנו בלבד, החלנו סגר מוצלח וירדנו מ־700 מקרים ביום לעשרות בודדות. האג'נדה שלהם (של כחול לבן) היא להופיע כ'מגיני הציבור' מפנינו, הליכוד, כאשר הם בתוך הממשלה וחלק ממנה. בתנאים כאלה קשה מאוד להיות קשוחים עם הציבור".
אבל לא רק שרי כחול לבן דרשו לפתוח ולפתוח, אלא גם חבריך בליכוד.
"זה נכון, וראש הממשלה כבר הודה שהיו טעויות בפתיחה המהירה של המשק וככל הנראה בפתיחת מערכת החינוך. אתה צודק שכל שר בא, זה דורש לפתוח את העסקים, זה את הפאבים והמסעדות וזה את הספורט. זה נראה מאוד יפה, אבל בסוף זה על חשבון השכל הישר והראייה הכוללת".
אבל אנחנו מדברים פה על חיי אדם. אם ראש הממשלה רואה אסון מתקרב הוא צריך להתחשב בשיקולים פוליטיים של פריטטיות? האם לא מתחייב אפילו לפרק את הממשלה וללכת לבחירות רביעיות?זו האשמה קשה, אבל אתה מדבר על עשרות אלפי מתים.
"מה שאתה אומר טוב בתיאוריה. באופן מעשי, ללכת לבחירות רביעיות לפני שלושה חודשים היתה טעות גדולה. אני לא מאשים רק את כחול לבן אלא גם את חבריי ואת הציבור והתקשורת, ובכירי משרד הבריאות - שנתנו אישור לפתוח את מערכת החינוך. היום בכירי מערכת הבריאות מודים שהסגר היה נחוץ ושצריך היה לעשות אותו בתחילת אוגוסט. ככה שעכשיו אנחנו עושים את הדבר הנכון ואכן מתחילים לראות ירידה במספרים. זה עדיין לא מספיק אבל הכיוון נכון".
ומה לגבי חוסר הדוגמה האישית של רבים בצמרת? בפרט, שותפתך לממשלה גילה גמליאל, שככל הנראה גם הפרה הנחיות וגם שיקרה?
"על פניו אלה דברים חמורים מאוד, אך ראש הממשלה צודק שאסור לעשות משפט שדה, אלא יש להמתין לגמר בדיקת העובדות, ולכן אני לא קורא לפטרה. היא כבר הודתה בטעות. אבל נכון שאנחנו צריכים להקפיד יותר מהציבור. אגב, גם לי היתה מעידה. פעם אחת יצאתי מהבית לאוטו מרחק 20 מטרים ושכחתי לשים מסיכה".
"להקטין ברבע - ולהתקדם"
לנוכח הכשל הנוראי וכל מה שתיארת, אני שוב שואל אם לא הגיעה השעה לפרק את הממשלה הזו?
"המילים 'כשל נוראי' חמורות מדי. רוב מדינות המערב גם לא הטילו סגר כשהיה צריך. לממשלות דמוקרטיות קשה לפעול במצבים כאלה של חוסר ודאות. נכון שיכולנו לעשות זאת יותר טוב והיו מי שהתריעו, אבל זו המציאות גם במדינות אחרות".
אם לא כשל נוראי, אז מה הגדרת המצב הנוכחי לדעתך?
"אנחנו על סף התהום".
אז אם אנחנו על סף תהום והממשלה לא מטפלת נכון במגיפה ולמעשה לא מתפקדת, אני שוב שואל אם לא הגיע הזמן לפרק אותה.
"נכון שהממשלה לא מתפקדת כמו שצריך, אבל אני מקווה שנלמד לעבוד יחד. בחירות עכשיו יכולות לקרוע אותנו מבפנים, החברה הישראלית באמת יכולה להתפרק. זה סיכון עצום, במיוחד משום שאנחנו לקראת חורף שמי יודע כיצד נעבור אותו. יש תסכול וייאוש וכולנו מדוכדכים, בכל הצדדים. אני יומיים בבידוד (הנהג של שטייניץ התגלה כנשא קורונה) וכבר מטפס על הקירות. צריך לעשות כל מאמץ להימנע מבחירות, מה גם שאיש לא מבטיח לך שבחירות נוספות ייתנו תוצאה אחרת".
כדי לסגור את הנושא הזה, ומאחר שאתה חלוק על מערכת הבריאות, איזו מדיניות היית ממליץ לקבינט הקורונה לאמץ עכשיו? מהי דוקטרינת שטייניץ הנוכחית?
"ראשית, היעד חייב להיות אפס תחלואה, או לכל היותר עשרות חולים ביום. רק כך אפשר יהיה להשתלט על המגיפה, לקטוע את שרשראות ההדבקה וליישם סגרים נקודתיים כמו שמוצע בתוכנית הרמזור. רק במספרים כאלה ישראל תתחבר בחזרה לעולם וניתן יהיה לשקם את הכלכלה. מי שמדבר על הקלות בסגר כאשר יש 2,000 חולים חדשים ביום, לא ישתלט על המגיפה. שנית, אני מציע תוכנית בת ארבעה שלבים שנקראת 'תוכנית הרבעים' שגם תהיה מובנת בקלות לציבור.
"בכל פעם שמקטינים ברבע את מספר הנדבקים היומי, אפשר לעשות עוד הקלות. כיום יש סגר מלא עם כ־5,000 נדבקים חדשים ביום. כאשר נרד ל־1,200 נדבקים, נוכל לפתוח את מקומות העבודה שאינם מקבלים קהל. כאשר נרד ל־300 נאפשר פתיחה של חנויות, קניונים, משרדים וחינוך לגיל הרך. כאשר נגיע ל־75 חולים ביום, ייפתחו תחת מגבלות של שליש תפוסה מסעדות, בתי מלון ומופעים. אז גם אפשר יהיה לאמץ את תוכנית הרמזור. היעד חייב להיות רק עשרות חולים ביום, ואפילו לא כמה מאות".
לסיום, בשבוע הבא אמור להיות המפגש הראשון בין ישראל ללבנון כדי לדון במחלוקת על גבולות המים הכלכליים. כמה זמן להערכתך יימשכו הדיונים?
"אני מקווה שהמפגש יתקיים כמתוכנן. לנוכח מגבלות הקורונה עדיין איני יודע אם זה יהיה פיזית בנאקורה כמו שנקבע או באופן דיגיטלי, או תהיה דחייה. איני יודע כמה זמן יימשכו הדיונים, זה תלוי בלבנונים. לנו טוב להגיע להסכם אך ללבנון זה קריטי. אנחנו פיתחנו את שדות הגז שלנו, חסכנו למדינה כ־150 מיליארד שקלים, ההכנסות הן כ־20 מיליארד והפחתנו ב־60 אחוזים את זיהום האוויר. מחיר החשמל ירד ויוסיף לרדת וגם קרן העושר תתחיל לפעול, מוקדם מן הצפוי ב־2021. לבנון, מנגד, במשבר כלכלי, כך שלהם זה יותר דחוף. אבל במחלוקת אנחנו נכונים לפשרה".
