שיחקתי אותה בקהאם

 

סערת שלגים אכזרית פקדה את ברלין בשבוע שעבר, אבל זה ממש לא היה הדבר שימנע ממאות אנשים להתגודד בכניסה למרכז הקניות היוקרתי אלקסה שבמרכז העיר. האירוע: השקת קולקציית הלבשה תחתונה לגברים פרי עיצובו של אחד, דיוויד בקהאם, לענקית האופנה H&M. המטרה: להשיג את חתימתו של הסופרסטאר על זוג תחתונים, או לפחות לנצל את ההזדמנות כדי להסתכל לאחד הגברים השווים על הפלנטה בירוק של העיניים.

דיויד בקהאם משיק קולקציית הלבשה תחתונה 

 

 דיויד בקהאם משיק קולקציית הלבשה תחתונה ל-טוב, לא רק בירוק של העיניים. בפוסטרי הענק שמסביב התנוסס הבקהאם במלוא תפארתו, שני מטרים הפוסטר, כשהוא חצי עירום, מצויד בתחתונים צמודים ותו לא, נועץ במתבונן מבט חודר ורב משמעות. "אני לא יודעת אם אצליח להתרכז בראיון אם הוא ימשיך לבהות בי ככה", מילמלה עיתונאית סקנדינבית אחת שעמדה לידי והתקשתה לנתק את עיניה מהתמונה. אני חושבת שהבנתי בדיוק על מה היא מדברת.

כבר שנים שבקהאם (עוד חודש בן 38) נחשב לאחד מכוכבי העל של עולם הסלבריטאים. שחקן כדורגל מוכשר, אם כי לא בהכרח מהגדולים בהיסטוריה, שהתחיל את הקריירה המקצוענית בגיל 17, עם עלייתו לקבוצת הבוגרים של מנצ'סטר יונייטד. הוא היה שותף לזכייתה בליגת האלופות ב־1999, בשש אליפויות באנגליה ובשתי זכיות בגביע.

ב־1997 פגש את ויקטוריה אדמס, הצלע הרביעית ("פוש ספייס") בלהקת הבנות המצליחה ספייס גירלז. כעבור שנתיים, חודשים אחדים לאחר לידת בנם הבכור, נשא אותה לאישה. הקשר ביניהם בלתי ניתן להפרדה; הרומן שניהל לפני כעשור עם רבקה לוס אולי "החזיר את הסקס לחייו", כפי שטענה המאהבת, אולם בדיעבד רק חיזק את הקשר בין בני הזוג בקהאם. הוא התקפל והתמסר בצורה מוחלטת לכל השיגעונות של אשתו, עוד ילדים הצטרפו למשפחה והיום, אחרי 15 שנים יחד, נדמה שדיוויד וויקטוריה לנצח, שתי נשיקות במצח.

אחרי עשר שנים ביונייטד, ב־2003, עזב בקהאם את מנצ'סטר ועבר עם משפחתו למדריד, שם שיחק עבור ריאל וזכה איתה פעם אחת באליפות ספרד. בד בבד המשיך לשמש קפטן נבחרת אנגליה. כעבור ארבע שנים הדהים את עולם הכדורגל כשעבר לשחק בליגה האמריקנית הלא נחשבת, בקבוצת לוס אנג'לס 

גלקסי, תמורת סכום צנוע של 250 מיליון דולר לחמש שנים. ב־2009 הגיח לכמה חודשים במילאן האיטלקית, וחזר לגלקסי. בינואר השנה עשה את המעבר האחרון, בינתיים, לקבוצה הצרפתית העשירה פאריס סאן ז'רמן, לתקופה של חמישה חודשים. המשפחה חזרה בינתיים להתגורר באנגליה.

אין ספק שבקהאם מביט זה מכבר קדימה, לרגע (הקרוב) שבו יתלה את נעליו. זאת הסיבה ששיחק בלוס אנג'לס, ניסה להקסים את האמריקנים וניצל את הזמן להתערבב עם החבר'ה מהוליווד. הוא השכיל לפתח לעצמו תחומים עסקיים נוספים והירבה להופיע בחסויות ובקמפיינים פרסומיים - בין השאר לאדידס, לפפסי קולה, למרקס אנד ספנסר ולג'ילט. את מוצרי ההלבשה התחתונה של אמפוריו ארמאני פירסם תמורת 40 מיליון דולר לשלוש שנים, וגם השיק בשמים על שמו.

אבל את הצעד הבלתי ייאמן באמת הוא עשה כשחצה את הקווים מהכדורגל לעיצוב אופנה - לא בדיוק שני עולמות שקרובים זה לזה. קולקציית ההלבשה התחתונה החדשה היא השלישית בעיצובו, תוצאה של שיתוף פעולה מוצלח במיוחד בינו לבין רשת H&M. בחוזה שחתם עם החברה בשנה שעברה התחייב בקהאם לעצב עבורה קו תחתונים ובגדי בייסיק לגברים למשך שנתיים.

גם אשתו עברה בשנים האחרונות לתחום עיצוב האופנה: היא עיצבה קולקציות ג'ינס, הקימה לייבל דנים משלה, ומריצה קו בשמים וקו משקפי שמש משלה. בנם בן ה־10 של בני הזוג, רומיאו, נבחר לא מכבר לככב כפנים החדשות של בית האופנה היוקרתי "ברברי", ועל כך אמר האב: "אני גאה מאוד ברומיאו על הקמפיין, הוא עשה את זה בשביל הכיף שלו ונהנה מכל רגע".

גם אם הילד עשה את זה רק בשביל הכיף, כסף לא נחשב במשפחת בקהאם למשאב מתכלה. על פי נתונים שפורסמו החודש, דיוויד הוא הכדורגלן העשיר בעולם, עם הון אישי שמוערך ב־175 מיליון ליש"ט (יותר מרבע מיליארד דולר) - הרבה לפני לאו מסי, המדורג במקום השני, וכריסטיאנו רונאלדו, שמדורג שלישי. זו כנראה הסיבה העיקרית שהכוכב החליט לתרום לצדקה את משכורתו בפאריס. עם אשתו, מגה־סלב רווחית מאוד בפני עצמה, הזוג בקהאם הוא פאוור קאפל מהיציבים בעולם.

יש באמתחתם ארבעה ילדים - הבנים ברוקלין (14), רומיאו (10) וקרוז (8), והתוספת החדשה מ־2011, התינוקת הארפר סֶבֶן. משפחה גדולה ומאושרת, לפחות למראית עין, ובכל מקרה מעושרת מאוד.

ואז הוא נכנס לחדר

אבל נחזור לברלין. שעתיים לפני הסצנה בקניון, אנחנו בשואו־רום, ממתינים להתחלת מסיבת העיתונאים עם הכוכב. בקהאם מאחר: סופת השלגים שיתקה את התנועה בעיר, ואנשי ההפקה של האירוע, שאמונים על כך שהכל יזרום חלק, מסתובבים עצבניים. פנצ'רים לא היו בתוכניות שלהם.

מדי שתי דקות נכנסת לאולם עוזרת הפקה מפוחדת ומתנצלת על העיכוב. "הוא תקוע בפקקים", היא מסבירה באנגלית קלוקלת. "הוא צריך להגיע בכל רגע". שעה וחצי לאחר מכן אני נשברת ומתפתה לנשנש מהכיבוד הרב שמונח על השולחן בבמה ומיועד, למעשה, לפיו של הכוכב. הוא לא ירגיש.

לידי בשורה הראשונה יושב יוהאן משבדיה, הוא בכלל כתב ספורט. "מה שמעניין את העיתון שלי בכל הסיפור הזה הוא זלאטן איברהימוביץ'", מפתיע יוהאן. איברהימוביץ', החלוץ השבדי של פאריס סאן ז'רמן, הוא מלך בשבדיה, ואנשים קוראים כל כתבה שעוסקת בו. לכן מאוחר יותר יציק יוהאן לבקהאם רק בשאלות על זלאטן, והכוכב הבריטי, ייאמר לזכותו, כמעט לא יחשוף את העובדה שהוא מה־זה לא נהנה מזה.

התנפלות צלמי הסטילס על הדלת מאשרת לכולם שהלא ייאמן קרה: בקהאם פה. הוא מובהל תחילה לחדר אחר, לעשות את הראיונות המצולמים עבור הטלוויזיה הגרמנית, וכתבי העיתונות המודפסת נאלצים להמשיך ולחכות. זמן טוב לעבור על השאלות שלי ולהבטיח לעצמי שאני שומרת על פאסון לקראת המפגש עם סלב אמיתי, לא החארטה המקומית שלנו. עכשיו, כשאני יושבת פחות מחצי מטר מהכיסא שלו והוא נכנס בעוד רגע, ברור לי שכל העניין עם הפאסון קורס. יש התרגשות באוויר.

ג'רום ואלברט, שני כתבי אופנה גרמנים שיושבים לידי, קוטעים את הריכולים הבלתי פוסקים על הקולגות שלהם ונועצים עיניים בדלת הראשית שדרכה אמור הטאלנט לפסוע בעוד רגע. אלא שאז נפתחת איזו דלת צדדית, ובלי הרבה גינונים, נכנס הבחור ומתיישב על הבמה הקטנה. לכולם נדרשות כמה שניות להבין שזה קרה. שום אור לא זרח עלינו, שום אנרגיה קוסמית לא הורגשה: דיוויד בקהאם ישב שם וחיכה שנשים לב אליו.

פייר? התמונות, הפוסטרים והקמפיינים עושים לו עוול. מדובר באחד הגברים היפים שראיתי מימיי. בג'ינס מעצבים כחול כהה מדויק, במגפי קטרפילר חומים ובחולצת בייסיק כחולה מהקולקציה החדשה, בקהאם נראה כמו אל נורדי בלונדיני, התגלמות הגבריות הקז'ואלית אך הקלאסית. הוא מתנשא לגובה מטר שמונים ושלושה סנטימטרים, הרבה יותר רזה ממה שנדמה בפרסומות, וקווי המתאר של השרירים נראים בבירור מבעד לחולצתו. על גב הידיים ועל חלקי הזרועות המבצבצות משרוולי החולצה נראים הקעקועים המפורסמים שלו.

"מצטער שאיחרתי, היו פקקים מטורפים", הוא פותח בקול בריטי רך ומחייך את חיוכו הממיס, וכל העיתונאים והעיתונאיות שהתייבשו שעתיים וקיללו אותו בלב עונים לו במקהלה "נההה, שטויות, לא קרה כלום". בקהאם מתרווח בכיסאו ונראה נינוח לחלוטין, אירועי עיתונאים כאלה הוא אוכל לארוחת בוקר. הוא מודע מאוד לעצמו, ויודע היטב שעוד לפני שפצה את פיו, כבש את כולם. גם את הוותיקים והמשופשפים שבחבורה.

העיתונאי הגרמני שיושב לידי פותח בשאלה נועזת: "אילו תחתונים אתה לובש עכשיו?" בקהאם מחייך חיוך ממזרי ולא מתבלבל: "את אלה שמופיעים בפוסטר" (מצביע על פוסטר הענק שלו שתלוי על הקיר, שבו הוא לבוש בתחתוני בריף זעירים בצבע לבן עם פס אדום), "רק ששלי לבנים לגמרי".

אחד העיתונאים שואל אותו איך הגיע לעיצוב אופנה, ובייחוד לתחום של הלבשה תחתונה לגברים. "דיגמנתי עבור ארמאני את התחתונים שלו במשך שש שנים", עונה בקהאם, "ולאורך הזמן פיתחתי ידיעה ברורה בנוגע למה נוח לי ומה לא. אני לא חושב שאני שונה משאר הגברים בעולם מהבחינה הזו. ואז התחלתי לחשוב: 'למה שלא אעצב לעצמי את מה שנוח לי?' מה שחשוב לי זה בעיקר הנוחות, הפשטות והקלאסיות של התחתונים ושל שאר בגדי הבייסיק שאני לובש. אז החלטתי להוציא את זה לפועל".

ויקטוריה אוהבת אדום

הקולקציה החדשה מורכבת ממספר מצומצם של פריטי הלבשה תחתונה העשויים כותנה, שחוזרים על עצמם במגוון מידות וגוונים. יש כאן תחתונים בגזרות שונות, גופיות, חולצות בייסיק חלקות עם שרוול ארוך, והתוספת החדשה - גטקס! תאמינו לי שעליו זה לא ייראה מיושן. לאחר שבקולקציות הקודמות הצבעים השולטים היו בעיקר מונוכרומטיים בסיסיים - שחור, לבן ואפור, שמזוהים יותר עם הטעם הגברי - הוסיפו הפעם גם אדום. 

"זה הצבע החביב עלי, בעיקר בגלל שזה הצבע של מנצ'סטר יונייטד", הוא צוחק. "אבל בלי קשר, צוות הפיתוח ואני רצינו לקחת את הליין לכיוונים חדשים, ועיצוב פריטים בגוון אדום היה הפתרון המושלם. חוץ מזה, זה גם הצבע האהוב על ויקטוריה".

הקולקציה משווקת ב־1,800 חנויות H&M ברחבי העולם, כולל בישראל. ביחס למחירי הרשת, הנחשבים לנמוכים, התחתונים של בקהאם עולים לא מעט (החל ב־9.95 יורו באירופה, והחל ב־49.90 שקלים אצלנו), אבל מדובר בסופו של דבר בסחורה איכותית עם עיצוב פשוט וקלאסי, בד נעים וגזרות שמחמיאות לגוף הגברי.

מאחורי כל תחתון מצליח - כן, אפילו של בקהאם - מסתתר כמובן קמפיין פרסומי אפקטיבי. שלטי החוצות הענקיים וסרטון הפרסומת שביים לא אחר מאשר גאי ריצ'י, במאי הקולנוע המוערך, עשו את העבודה. בסרטון נראה בקהאם סוגר את דלת המכונית המשפחתית בכניסה לביתו בלוס אנג'לס ומנופף למשפחתו לשלום, בלי לשים לב שהקצה של חלוק הבית שהוא לובש נתפס בדלת. כשהמכונית מתחילה לנסוע החלוק נוסע איתה, ומשאיר את דיוויד - אבוי! - עירום כמעט לגמרי. זאת אומרת, בתחתונים בלבד. בלי לחשוב פעמיים מתחיל הכדורגלן ליישם את מה שהוא עושה במגרש ולרוץ אחרי המכונית כאילו מדובר בפריצה לכיוון השער. בדרך הוא עובר בחצרות של בתים שכנים, מול עיניהם הנדהמות של יושביהם ושל העוברים ושבים ברחוב. וגם של הצופים בסרטון.

"אני מעריץ את גאי כבר שנים", אומר בקהאם. "בשבילי, לעבוד איתו על הסרטון הזה היה כבוד גדול. הוא זה שחשב על הרעיון של ריצה ברחובות אל.איי בתחתונים. בהתחלה קצת היססתי, אבל סמכתי עליו. התוצאה היתה שלושה ימי צילום מצחיקים, שבהם מצאתי את עצמי רץ יחף ברחובות. זו היתה חוויה, מממ, מיוחדת מאוד ומעניינת".

ובכל זאת, צריך ביצים בשביל להופיע מעורטל כמעט לגמרי על גבי שלטי ענק בכל העולם ובטלוויזיה. לבקהאם יש את זה. "הקולקציה מקבלת הרבה חשיפה בעקבות המודעות האלה, וזה הכי חשוב. אבל אני לעולם לא אתרגל לעובדה שאני מתנוסס על מודעות ענק חצי עירום. זה באמת מוזר.

"יותר מהכל דאגתי מהתגובה של אמא שלי לעניין הזה. ביום שהמודעות הראשונות עלו היא התקשרה אלי כמה פעמים, ואני התעלמתי מהטלפונים שלה במשך כשעה, עד שכבר לא יכולתי יותר. אבל בגדול היא גאה בי. ועדיין, כל עוד אני יודע שהיא רואה אותי ככה בכל מקום שאליו היא הולכת, אני לא באמת אוכל להתרגל למחשבה. לפחות היא שמחה שהנכדים שלה נמצאים לידה, עכשיו כשחזרנו לגור בלונדון. זה יותר חשוב לה".

אי אפשר לשוחח עם בקהאם בלי לשאול אותו על האישה שאיתו. ויקטוריה ספגה לאורך הקריירה לא מעט ביקורת - אם בגלל יכולות השירה הבינוניות, המראה השדוף או הפרצוף החמוץ, אבל ידעה תמיד לצחוק לכל מלעיזיה בפרצוף. לא רק שהיא נשואה לאחד הגברים הסקסיים בעולם ומתגאה בארבעה ילדים מהממים, היא גם הצליחה למנף את עצמה כמעצבת אופנה מוכשרת. אנשי התעשייה חיכו 

לקולקציה הראשונה שלה ב־2008 כדי לנעוץ בה את חיצי הביקורת המשוננים שלהם, אבל נותרו בפה פעור נוכח הקולקציה המורכבת והמעניינת שהציגה.

מאז היא ממחזרת את ההצלחה שלה עונה אחר עונה ונחשבת למעצבת אופנה לגיטימית ומוצלחת. דיוויד לא מפסיק להלל אותה.

"ויקטוריה מוכשרת מאוד במה שהיא עושה. מספייס גירל היא הפכה להיות מעצבת אופנה מצליחה, שזוכה להרבה כבוד והערכה בתעשייה. זה הישג אמיתי, שהושג בהרבה עבודה קשה. לא פשוט לעשות את זה. היא מאוד גאה בעצמה, ואני מאוד גאה בה. מבחינתי זה אומר עליה הרבה, גם כאישה וגם כאשת עסקים. למרות שהיא עובדת קשה מאוד, המשפחה והילדים תמיד בעדיפות ראשונה אצלה. ואני, כבעלה וכאבא של ילדיה, מאוד מכבד אותה על כך".

אני שואלת אותו כמה השפעה יש לאשתו על הסטייל שלו. "יש לה השפעה גדולה, לא רק על הסטייל שלי אלא על כל דבר שקורה לי בחיים האישיים ובקריירה. הנישואים שלנו הם שותפות, שבה כל אחד מאיתנו בוטח בשיקול הדעת של האחר. כשאני מתלבש, אם יש משהו שאני לא בטוח בנוגע אליו אני אשאל אותה, אבל היא לעולם לא תגיד לי 'אל תלבש את זה' או 'אל תלך ככה'. לפעמים אני כן קולט ממנה איזה מבט כזה, ואז אני מבין שעדיף להחליף למשהו אחר". 

מה בקולקציה היא הכי אוהבת? 

"את הצבע האדום שהוספנו, אבל בגדול - היא אוהבת את כל הליין, בעיקר את הגטקס. היא לבשה אותם בעצמה כמה וכמה פעמים ונראתה בהם סופר־חמודה, למרות שהם היו קצת גדולים עליה". 

אתה בעד שנשים ילבשו בגדי הלבשה תחתונה של גברים?

"כן, האמת שכן (צוחק, ואף מסמיק!). זה חמוד מאוד לדעתי. יש הרבה פריטים בקולקציה שגם נשים יוכלו ללבוש, לדעתי. ואני בטוח שרבות מהן ייראו בהם חמודות מאוד".

אתה מרגיש שיש בינך לבין אשתך תחרות בתחום עיצוב האופנה?

"ממש לא. אנחנו גם לא מנסים להתחרות זה בזה, בשום דבר שאנחנו עושים. אנחנו עובדים טוב יחד, אבל עובדים טוב גם בנפרד. היא מצליחה מאוד במה שהיא עושה, ואני רוצה להצליח כמוה במה שאני עושה".

תחתום לי כאן וכאן

שטיח אדום ומרשים נפרש מהכניסה לקניון אלקסה שבמרכז העיר ועד לפתח החנות של H&M, אחת החנויות הגדולות של הרשת בברלין. כיאה לאירופאים מנומסים, ההמונים שממתינים בקור המקפיא לא דוחפים, לא קוראים קריאות ולא מביעים מורת רוח על זה שהם כאן כבר יותר משעה, ממתינים לחוויה של פעם בחיים.

בחנות עומדים כל המוכרים והמוכרות בשורה כחיילים נאמנים. הם נראים לא פחות מרוגשים מהמעריצים שבחוץ. את הקולקציה של בקהאם סידרו קרוב לכניסה: על המדפים שורות־שורות של קופסאות תחתונים, על הקולבים - החולצות, הגופיות והגטקס. מול הקופות ניצבת במה ועליה שולחן, שם יחתום האליל בשעתיים הקרובות על אלוהים־יודע־כמה תחתונים ופריטי לבוש אחרים. בעיקר תחתונים, כנראה.

מה בדיוק עושים עם זה אחר כך, זאת כבר שאלה אחרת. אפשר להסתובב עם התחתון אבל לא לכבס אותו, שהרי החתימה לא תחזיק במים. אפשר למסגר ולתלות בסלון.

אזור תחום בחבלים למרגלות הבמה מגדר את תור המעריצים, שישרך בקרוב את דרכו פנימה. גדוד של צלמי פפראצי עומד איתן מול גדוד של מאבטחים גרמנים מפחידים למראה, ושתי הקבוצות בוחנות זו את זו בעיניים מצומצמות, מוכנות להסתערות.

ראשונים נכנסים העיתונאים, פונים כאיש אחד אל עבר שורות קופסאות התחתונים ומתחילים לבחור את התחתונים שעליהם יחתום עבורם בקהאם. טוב, אני לא יכולה להמשיך לכתוב עליהם בגוף שלישי. גם אני שם, מוצאת את עצמי מקשקשת בלהט עם כתבת אוסטרית על כמה בקהאם מושלם, ומה אגיד לו במעמד החתימה. פאסון? לא יודעת מה זה.

אחרי שרכשנו את התחתונים, שוב מחכים שהמלך יגיע. צבא של מלצרים עובר בין הנוכחים ומחלק בקבוקי מיץ בטעמים. עוד שעה של המתנה חולפת, ומתגנב החשש שכל חיינו יעברו מעתה בהמתנה לאדון בקהאם. ואז נשמע קול שאגה עצום מהכניסה לקניון. הוא כאן.

הקהל בחוץ מביע את התרגשותו (ואת רווחתו על תום ההמתנה) בהיסטריה מחרישת אוזניים. בקהאם עובר בין המעריצים, לוחץ ידיים ועוצר לצילומים מהירים. בתוך דקות הוא בתוך החנות, והקהל שהמתין בחוץ מורשה להיכנס. זו היתה יכולה להיות קטסטרופה עם הרבה צפיפות ודחיפות, מהסוג שראינו בפתיחת חנויות H&M בישראל, אבל בציביליזציה הדברים מתנהלים אחרת. ראשונים נכנסים המעריצים שזכו בתחרות כלשהי שאירגנה הרשת, ולאחר מכן מוכנס שאר הקהל, בצורה מסודרת. כולם עומדים בתור בשקט, כמו בכניסה לתיאטרון, וההתכתשות היחידה שנרשמת היא בין צלמי הפפראצי למאבטחים, כי יש דברים שלא משתנים אפילו באירופה.

בקהאם עולה לבמה ומתיישב, בלי יותר מדי גינונים. ניכר שגם לו נמאס מהעיכובים, הוא בא לעבוד ואין לו יותר מדי זמן לבזבז. מכאן הכל מתגלגל בזריזות, כמו בסרט נע ומתורגל להפליא: חיוך למעריץ, חתימה, תמונה משותפת עם חיוך, ויאללה ביי. הבא בתור. תאמינו או לא, גם העיתונאים שישבו קודם מול האליל בשואו־רום ממתינים בצייתנות לצד בני תשחורת גרמנים, היפסטרים חובבי H&M וסתם מעריצי בקהאם. רבים מהם אוחזים בחרדת קודש בכמה זוגות תחתונים בקהאמיים בגזרות שונות, ממתינים לתורם לעלות לבמה ולהתקרב לפלא המפוסל.

כשמגיע תורי, אני מתפלאת לגלות שהרגליים שלי רועדות, ממש כטינאייג'רית שעומדת לפגוש בעוד רגע את כוכב הרוק האהוב עליה. אני מגישה לו את ערימת התחתונים ומחשבת את נפשי למות מהפדיחה. בקהאם חותם על רצועת הגומי של כל תחתון, ואז מביט בי ושואל: "תגידי, לא ראיינת אותי עכשיו במסיבת העיתונאים?"

אני מחייכת אליו. "כן, זו היתה שיחה מעניינת מאוד".

"תודה", הוא מחייך אלי בחזרה ומוסיף: "את יפה מאוד".

הבחור מקצוען, מה יש להגיד.

ובאותה מהירות שזה קרה, כך זה נגמר. בתוך שנייה נפנה מבטו של בקהאם ממני ועבר למעריץ הבא, שכבר עלה לבמה. אני יורדת למטה נרגשת, אוחזת את התחתונים קרוב לליבי. בקהאם ישב שם עוד שעתיים, כמו חייל ממושמע. חייך, חתם, הצטלם, ושוב חייך, ושוב חתם. בשלב מסוים התחלתי לרחם עליו קצת. זה כנראה מחיר ההצלחה: אחר צהריים שלם של חתימות על תחתונים של אנשים זרים. 

sigala@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו