בין יום כיפור לקורונה: מה צריך כדי לנצח?

מלחמת יום הכיפורים נצרבה בתודעת רבים בחברה הישראלית כפיאסקו - והסיבה ברורה: קונספציה מוטעית, שרלטנות, שאננות, אי התאמה של הפעלת הכוח נוכח המצב שנוצר ועוד. אולם מלחמת יום הכיפורים הסתיימה בהכרעה מוחצת של צה"ל, למרות תנאי הפתיחה האומללים. את זאת ראוי ללמוד, אם כבר המשלנו את המלחמה הזו להתמודדות עם נגיף קורונה, בזמן שהחברה הישראלית שוקעת ביגון ובתחושה לא פשוטה של תסכול וחוסר אמון.

ראוי להיזכר שב-6 באוקטובר 1973, עת פרצה המלחמה, סדר הכוחות הצה"לי שעמד מול גלי ההתקפה הסוריים והמצריים לא היה מתאים. גם תצורת ההפעלה שלו, למול תרחיש קל יותר ממלחמה כוללת, כלומר ימי קרב, הובילה לקשיים עצומים בבלימה ובייצוב החזית. לא בכדי בקרב המנהיגות נוצרה תחושה של אובדן הבית השלישי, תסכול, עגמימות וחוסר אונים. המצב בחזיתות היה קטסטרופלי.

הצ'אנס שיצר מהפך

אולם באותם ימים היו כאלה שהטילו ספק בקונספציה, העזו לנסות משהו אחר - וכך להפוך את הקערה על פיה. ראוי שנלמד מכך.

הראשון הוא האלוף משה (מוסא) פלד, שהניע את האוגדה שלו מהמרכז לכיוון רמת הגולן בעת שדיביזיות סוריות כבשו את חלקה הדרומי. הוא קיבל הנחייה מאלוף הפיקוד חופי להיערך בקו האחורי עקב ההבנה שרמת הגולן נפלה. אך האלוף פלד כפר בחשיבה הזו, ולאחר סיור עצמאי שלו בשטח קבע אחרת: ניתן לכבוש מחדש ונכון לפעול אחרת. ברגעים אלה ישב לצד אלוף פיקוד הצפון חופי, הרמטכ"ל לשעבר חיים בר-לב. חופי, על פי מה שסופר, נטה שלא לקבל את המלצתו של פלד. אך בר-לב, מנוסה ונטול אגו, שכנע את חופי לתת למוסא צ'אנס. וכך, האלוף פלד ואוגדתו תקפו בדרום רמת הגולן - ובמהלך נגד מהיר כבשו את השטח מחדש.

ההצלחה המקומית הזו - בצד התייצבות כוחות המילואים תוך 48 שעות - הובילה למהפך בזירה הצפונית. בצמרת הצבא הבינו שניתן לשנות את המצב, וכך היה. כוחות צה"ל בגולן, בהובלת רפאל איתן, אז מפקד אוגדה 36, דן לנר שפיקד על אוגדה 210, והאלוף פלד ייצבו את החזית, והובילו למהלך מהיר שהכריע את הכוחות הסוריים.

בזירת הדרום המצב היה סבוך עוד יותר. לא רק שהמצרים הצליחו להבקיע את קו המעוזים תוך גרימת מספר אבדות עצום לצה"ל, התקפות הנגד שיזמו בפיקוד הדרום התנפצו על הכוחות המצריים בסיני וכשלו.

באותם ימים נודע על מלחמת הגנרלים, בייחוד בין האלוף אריאל שרון, אלוף פיקוד לשעבר ומפקד אוגדה במלחמה, ובין האלוף שמואל גונן (גורודיש). שרון דחף לצליחת תעלת סואץ כמהלך שיכריע את צבא מצרים, אולם בצמרת הצבא והממשלה נרתעו מהמהלך הזה. הוא נתפס כלא מתאים, ואפילו ככזה שעשוי להביא לפיאסקו נוסף. שרון בכל מקרה דחף לבצע אותו בכל כוחו. הוא הכין את התשתית שלו, בנה אותו וכשניתן האות - הוציא אותו לפועל. הצליחה של התעלה ובעקבותיה כניסתן של שתי אוגדות לתמרון בצד המערבי של התעלה, הובילו לכך ששתי הארמיות המצריות בסיני נמצאו תחת מצור, ותוך זמן קצר הוכרזה הפסקת אש.

במקום מלחמות אגו - תעוזה ויצירתיות

מה ניתן ללמוד מכך בהקשר הקורונה? ראשית, יש לציין את תפקודו של הרמטכ"ל דוד אלעזר, שהתעשת, סמך על מפקדי המשנה שלו, גיבה אותם, ואיפשר להם להוציא לפועל את הרעיונות שלהם, הגם שחלקם נשמעו כקשים לעיכול, תוך נטילת סיכונים משמעותיים.

אחר כך הגיע מינויו של חיים בר-לב למפקד חזית תוך מתן גיבוי מלא להחלטותיו. בר-לב היה האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון. אפשר לומר שגם באופי הנכון. הוא לא איים על האגו בצמרת אלא ביצע את שנדרש בשקט נפשי. ראוי להיזכר שדדו ובר-לב היו חברי נפש.

עניין נוסף הוא האומץ והמנהיגות שגילו מפקדי האוגדות שהובילו את הלוחמים למהפך מתוך תנאים בלתי אפשריים. הם גילו יכולת להתעלות מעבר לרגשות האישיים, לחשוב באופן יצירתי, להעז ולפעול כנגד כל הסיכונים - וכל זאת בצירוף גבורת הלוחמים שהיו תחתם והיוו בסיס איתן למהלכים מורכבים ביותר. כמובן שהסיפור הוא הרבה יותר נרחב, אך הלקח כאן הוא ברור: במערכה נדרשת מנהיגות, גיבוי, תעוזה, אומץ וחשיבה יצירתית הכוללת נחישות אין קץ. רק כך ניתן לנצח, בטח כשתנאי הפתיחה כל כך קשים.

ועכשיו לנמשל. במצב שבו אנו מצויים היום, אין ספק שתנאי הפתיחה שנוצרו בימים האחרונים מעציבים, ויותר מכך מטרידים ביותר. גם כאן, בהתמודדות עם הקורונה, ראינו קונספציה שקרסה, יוהרה ושאננות, מלחמות אגו ומה לא. כל שנותר עכשיו לצפות הוא להתעשתות, למיקום האדם הנכון בחזית, ללקיחת סיכונים תוך גיבוי לחשיבה יצירתית, ולתעוזה. מעבר לכל זה, יש לבצע יציאה מהירה והחלטית ממגננה למתקפה נחושה ומוחצת, שאמורה להיות מובלת על ידי אנשי השטח: מנהלי בתי החולים שלאחרונה משדרים אווירת נכאים, והלוחמים שלהם - הרופאים ומנהלי המחלקות.

הבשורה הטובה היא שיש לנו הכישרון, האנשים והנחישות הנדרשת למהפך יעיל, החלטי ודרמטי. אנחנו יכולים לעשות זאת, אין ספק. מלחמת יום הכיפורים לימדה אותנו שללא האנשים הנכונים במקומות הנכונים והגיבוי לפעולתם תוך ריסון מלחמות האגו - נמשיך להתבוסס במגננה מתסכלת. מיצוי נכון של כל אלה ואמונה ביכולת ובצדקת הדרך מאפשרים שינוי מהיר.

קדימה, זה הזמן. בואו ננצח את המערכה הזו - למען הבריאות שלנו, השלמות החברתית והמדינה הזו, ששילמנו עליה מחיר כל כך יקר, ואין לנו אחת אחרת.

הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספרים "האדם שבטנק", ו-"כיוון ברור"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו