שתי מדינות ענק שביקשו להשמיד אותנו בשתי חזיתות, שורת מדינות ערב שנידבו חיילים ואמצעי לחימה לטובת המשימה, ואפילו צ'ק שמן מאיחוד האמירויות. במלחמת יום הכיפורים נאלצה ישראל להתמודד עם אתגרים ומכשולים שעלו לה בלא מעט חיי אדם, אך לבסוף יכלה להם . 47 שנה אחרי, בדקנו מה מצב הצבאות המרכזיים שלקחו חלק במלחמה הטראומטית ההיא בשנת 1973.
על פי מגוון ספרים שנכתבו על המלחמה, ערב פרוץ הקרבות בחזית הדרומית והצפונית שירתו בצה"ל, כולל מערך המילואים, כ-350 אלף חיילים, כאשר ההנחה הרווחת, הכוללת את מרבית הצבאות המסודרים, היא שכעשירית מהם שירתו במערך הלוחם, תחת 6 אוגדות משוריינות ומספר בודד נוסף של חטיבות חי"ר. את החיילים שימשו כ-2,100 טנקים, 358 מטוסי קרב, 800 תותחים, 39 ספינות ו-50 משגרי נ"ט.
"גם בנתוני גיוס מלא", אומר ל'ישראל היום' ד"ר עדו הכט, מומחה בתיאוריה והיסטוריה צבאית ומרצה בפו"מ (המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל), "כוחות צה"ל היוו טרום המלחמה רק כמחצית מכוחות האויב שעמדו מולם בשתי החזיתות".
החזית הצפונית
צבא סוריה שלחם מול צה"ל ברמת הגולן הכיל באותה תקופה 150 אלף חיילים שנהנו מ-280 מטוסי קרב, 1,650 טנקים, 1,250 תותחים, מאות משגרי נ"ט וסה"כ שתי אוגדות משוריינות ושלוש אוגדות רגליות לצד חטיבת חי"ר וחטיבת שריון.
מלבדם, היו בגזרה הצפונית עוד עשרות אלפי חיילים ויותר אשר הגיעו מצבאות ערב השונים. "עיראק שלחה לאורך המלחמה שתי דיביזיות (אוגדות, מ"ו) משוריינות ועוד שלוש חטיבות חי"ר שאחת מהן הינה של הכוחות המיוחדים", מספר אל"מ (במיל') פסח מלובני, ששירת בעבר באמ"ן ובמוסד וכיום משמש כהיסטוריון וחוקר היסטוריה צבאית. תחום התמחותו העיקרי הוא במחקר צבאות ערב ומלחמותיהם.
לדבריו, הכוחות העיראקיים שנרתמו לסייע לסורים כללו כ-60 אלף לוחמים ויותר מ-700 טנקים, קני ארטילריה, כלי רכב, וכן גם כמה טייסות קרב. "הם עברו 1,200 קילומטר כדי להגיע לסוריה ולעזור לה". כוחות נוספים שעיבו את הגזרה בגולן מהצד הסורי, הגיעו מירדן בדמות חטיבה קרבית. לקראת סוף המלחמה ירדן שלחה לחזית חטיבה נוספת וגם אגד ארטילרי.
מדינות נוספות ששלחו כוחות לאזור, היו מרוקו ששלחה חטיבת חי"ר מחוזקת בגדוד שריון, סעודיה ששיגרה חטיבת לוחמים וכווית שנידבה כוח דומה. "מדינות אחרות סייעו בכסף לרכישת נשק ואמצעי לחימה. למשל, איחוד האמירויות שלחה לנשיא אסד צ'ק בסך 100 מיליון דולר וסכום דומה לסאדאת במצרים. בנוסף, לטובת הסורים היו גם יועצים רוסיים שאימנו אותם, השתתפו בחלק מהקרבות וחלקם אף נהרגו".
למרות הכוחות הרבים, בסופו של דבר נחלו הסורים מפלה ולמלובני יש לכך הסבר. "הצבא הסורי תכנן הרבה תכניות אך לבסוף לא הצליח לממש כלום. זה קרה בעיקר בזכות גבורת הלוחמים שלנו, אך גם בזכות הנחת עבודה שגויה של הסורים. הם היו בטוחים שלכוחות המילואים ייקח לפחות 24 שעות להגיע לאזור הלחימה ושבזמן הזה שלוש הדיביזיות שלהם יצליחו לסיים את העבודה ולהשמיד את הכוחות הסדירים. לרוע מזלם, כוחות המילואים הגיעו כבר בלילה הראשון, הצליחו להפתיע את הצבא הסורי ולבטל בתוך ארבעה ימים את הישג הפלישה לרמה שהשיגו בשעות הראשונות".
בסיכום הלחימה בצפון, איבד צה"ל 872 לוחמים, 3,007 נפצעו ו-65 נלקחו בשבי. כמו כן, הושמדו לצבא הישראלי 430 טנקים, 45 מטוסים, ו-50 נגמ"שים. לצבא הסורי היו 4,300 חללים, 10,000 פצועים ו-400 שבויים. לצדם, נוטרלו 1,300 טנקים, 135 מטוסים, ו-400 נגמ"שים.
הזירה הדרומית
בגזרה הדרומית המציאות הייתה קשה ומורכבת אף יותר, מכיוון שמול לוחמי צה"ל בסיני עמד כוח גדול בהרבה מזה הסורי. למצרים היו 650 אלף חיילים, 2,200 טנקים, 400 מטוסי קרב, 2,200 תותחים, 560 משגרי נ"ט ו-82 ספינות מלחמה. בסך הכל עמדו מול צה"ל תשע אוגדות רגליות, משוריינות וממוכנות, בנוסף למספר חטיבות, ביניהם חטיבות קומנדו, איימו לחסל את כוח הצבא הישראלי שניצב מנגד. אליהם הצטרפו, כמו בצפון, לא מעט כוחות ערבים
"עוד לפני המלחמה היו שתי טייסות עיראקיות במצרים שהשתתפו במלחמה", מסביר מלובני. "מלבדם, לוב שלחה כשתי חטיבות ושתי טייסות של מיראז'ים עליהם טסו המצרים. אלג'יריה, מרוקו וסודן שלחו חטיבה אחת כל אחת, טוניסיה שיגרה למערכה גדוד ולפי דיווחים שונים, במלחמה השתתפו גם כמה טייסים מצפון קוריאה".
בסיום המערכה הדרומית, נפלו לצה"ל 1,630 חללים, 4,244 נפצעו ו-232 נפלו בשבי. בצד המצרי נרשמו 11 אלף הרוגים, 25 אלף פצועים ו-8,350 שבויים. בישראל ספרו 260 טנקים מושמדים, 57 מטוסים ו-50 נגמ"שים. במצרים איבדו 1,000 טנקים, 235 מטוסי קרב ו-450 נגמ"שים.
מה קורה היום?
47 שנה לאחר המלחמה הקשה, צבא מצרים וצבא סורי מצויים במגמות הפוכות. על פי הנתונים שליקט ד"ר הכט, שמשמש כחוקר במרכז בגין-סאדאת המשתייך לאוניברסיטת בר אילן, כוח האדם בצבא המצרי כולל 800 אלף חיילים לצד 500 מטוסי קרב, 100 מסוקי קרב, 3,600 טנקים, 8,000 נגמ"שים, 3,100 תמ"ר (תותחים, מרגמות ורקטות), 54 סטי"לים, 4-8 צוללות וסה"כ 17 אוגדות.
"למרות שאחרי המלחמה הצבא המצרי עבר מהצד הסובייטי לזה האמריקני", הוא אומר, "היה קשה לו להתעצם כי האמריקנים לא היו חופשיים כפי שהיו הרוסים. הם אמנם התקדמו מאוד מבחינה טכנולוגית אך מבחינה כמותית זה התנהל בקצב איטי יותר". עם זאת הוא מדגיש כי בשנות השלטון של חוסני מובארק ובמיוחד מאז שא-סיסי נבחר כנשיא, "מצרים עלתה על מסלול מואץ של התעצמות מכיוון שהם רואים את עצמם כמעצמה אזורית ומפני שיש להם לא מעט אתגרים פנימיים וחיצוניים שלא דווקא קשורים ישראל". לצד זה הוא מדגיש כי "חילופי שלטון במצרים עלולים לשנות את היחס כלפי ישראל".
לדברי מלובני, למרות הצבא החזק והעוצמתי של המצרים, יש להם גם לא מעט בעיות. "הסכם השלום עם ישראל עשה למצרים רק טוב מבחינה צבאית. הם משקיעים המון בחיזוק הצבא ואמצעי הנשק המתקדמים ויש להם צבא גדול ורציני. ובכל זאת, מול דעאש בסיני הם לא כל כך מסתדרים. יש לא מעט פיגועים בהם נהרגים חיילים ושוטרים. לא תמיד הגודל הוא זה שקובע".
לעומת מצרים, סוריה מצויה במשבר גדול שמתבטא גם בכמות ואיכות הצבא שלה. מנתונים שנאספו בשנת 2016, וככל הנראה השתנו רק במעט, בצבא הסורי משרתים 250 אלף חיילים והוא כולל 200 מטוסי קרב, 400 מסוקי קרב, 370 טנקים, 2,100 נגמ"שים, 400 תמ"ר ו-3 אוגדות.
"הצבא הסורי הגדול שכל הזמן חששנו ממנו התפרק מול כוחות המורדים" מסביר מלובני." לא היה חסר הרבה שהמורדים יעיפו את אסד הבן וייקחו ממנו את השלטון, אבל אז באו חיזבאללה, האיראנים והרוסים והצילו את המצב".
ד"ר הכט מסכים עם ניתוח המצב אך מציין כי "עד 2010 היה לסוריה צבא גדול, חזק ועוצמתי. למשל, כמות הטנקים שלהם היתה גדולה יותר מכמה מדינות אירופאיות יחד. בנוסף, אנחנו מרבים לדבר על היכולת הרקטית של חיזבאללה. בשנות ה-90 לסוריה היו יכולות פי כמה יותר טובות מאשר לנסראללה. הם אמנם עשו מאז עבודת 'קיצוץ עצמית' חדה והם עסוקים בבעיות הפנימיות שלהם, אבל בהתבסס על ההנחה שהמרד דועך המצב הזה לא יימשך עוד זמן רב".
"הרוסים עוסקים בשיקום הצבא הסורי. קשה להתנבא אך הערכתי בתוך חמש שנים לסוריה יהיה צבא משוקם וחזק, שאולי לא יוכל לכבוש ולהשמיד את מדינת ישראל, אבל בהחלט לגרום לה הרבה מאוד נזק".
בנוגע לשני צבאות נוספים שהיו משתתפים פעילים במלחמה, ירדן ועיראק, בצבא ירדן משרתים כיום כ-175 אלף חיילים ב-7 אוגדות ויש לו 70 מטוסי קרב, כ-50 מסוקי קרב, 650 טנקים, 2600 נגמ"שים ו-600 תמ"ר. בעיראק המצב סבוך יותר מאחר והצבא הרשמי קשור בחבל הטבור לארה"ב ומשרתים בו כרבע מיליון חיילים הנהנים מ- 200 מטוסים, 40 מסוקים, 1500 טנקים, 2000 נגמ"שים, 2500 תמ"ר ו-7 אוגדות. כנגדם מאגדים המליציות השיעיות השונות, הנשלטות על ידי איראן כ-100 אלף חיילים. "עיראק היום היא בעיקר שטח איראני כבוש", מדגיש אל"מ במיל' מלובני.
ומה מצבו של צה"ל כיום לעומת המלחמה ביום כיפור? לפי ההערכות שונות, ביניהם דו"ח של אתר "גלובל פאוויר פאוור", בצה"ל משרתים 400 אלף חיילים ולרשותו עומדים 300 מטוסי קרב, 45 מסוקי קרב, 1,500 טנקים, 7,000 נגמ"שים, 500 תמ"ר, 10 סטי"לים, 6 צוללות ו-סה"כ 9 אוגדות.
"בשנים שאחרי המלחמה צה"ל הכפיל את גודלו ואף למעלה מכך", מציין ד"ר הכט. מ-85 אלף חיילי סדיר בשנת 1973 המספר זינק בתוך פחות מעשור ל-185 אלף. "הלקח המרכזי מטראומת המלחמה היה שישראל זקוקה לצבא סדיר גדול. הבעיה היא שהגענו למספרים גדולים יותר מאשר בריטניה וצרפת יחד. הממדים האלה היו גדולים עלינו וישראל לא הצליחה לממן זאת מה שהיה גורם משמעותי במשבר הכלכלי בשנות ה-80".
"לכן, מאז שנות ה-90 צה"ל חותר למגמת צמצום והתייעלות בכוח האדם וביחידות השדה המתמרנות, לצד התחמשות בטכנולוגיה מתקדמת, מודיעין נרחב ואמצעים מדויקים לטווחים ארוכים. מה שתרם לתהליך הזה זו גם ההנחה שהמערכות הבאות לא יהיו בהכרח מול הצבאות הקלאסיים אליהם הורגלנו, אלא יותר מול כוחות קטנים עם יכולות אחרות, כדוגמת חיזבאללה".
לשיטתו, תהליך זה הגיע לשיאו בזמן מלחמת לבנון השנייה ונכשל, ולכן שבשנים האחרונות חל תיקון והצבא חזר יותר להתאמן במתווה של מוכנות למלחמות מול צבאות מדינה גדולים. ד"ר הכט מציע לא להסתכל על הכוחות שמאיימים עלינו היום כעל כוחות טרור בלבד, ולהיערך כראוי גם למלחמה כוללת, גם אם חיזבאללה אינו כוח מדינתי. "האויב עלה מדרגה. זה כבר לא טרור גרילה אלא כוחות צבאיים של ממש. לחיזבאללה יש צבא לכל דבר ועניין, עם חמש אוגדות רגליות, יותר מהצבא הירדני".
"נכון שאין לחיזבאללה טנקים ומסוקי קרב אבל יש לו דברים אחרים. הוא לא יכול לכבוש את הגליל כפי שנסראללה התפאר, אבל הוא בהחלט יכול להגיע לעשרות היישובים שנמצאים על וסמוך לגדר הגבול, ולא רק בירי אלא ממש פיזית. הרמטכ"ל כוכבי הגדיר אותם כ'צבאות טרור'. חיזבאללה ושאר הארגונים שמאיימים על ישראל הם צבא וכך צריך להתייחס אליהם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו