בשנות השישים של המאה הקודמת, "להקות הקצב" מרמלה ומעבר לה בפריפריה הישראלית הורכבו ברובן הגדול מיוצאי ארצות האסלאם בישראל. אלה היו מוזיקאים שחיפשו את השער שדרכו יוכלו להשתלב בחברה ובתרבות הישראלית, מצוידים בגיטרה חשמלית ועם תקווה להתקבל כשווים - בין שווים יותר.
כשחקרתי את התקופה, תהיתי איזה עולם מוזיקלי היה נוצר בישראל אם להקת קצב מזרחית היתה זוכה לחיבוק הממסד. לרוב המשחק "מה היה קורה אם" נגמר בוויכוחים ללא מוצא. אך כשבוחנים את שמות זוכי הנובל היהודים - באקדמיה ובתעשיית התרבות מעבר לים - מבליחים שמות מזרחיים. כך, עם קצת אינטואיציה והרבה גוגל, התחלתי לחפש אחר להקת רוק מהמגרב, שפעלה ביקום מקביל לישראל.
•••
"אז ככה מצאת אותנו?" שואלים אנשי להקת "הווריאציות".
"כן", אני משיב, "דמיינתי אתכם וחשבתי שאתם מוכרחים להיות קיימים".
"וזה דומה למה שדמיינת?"
"לא, אתם הרבה יותר טובים".
ג'ימי הנדריקס // צילום: Redferns
עד שהפציעה להקת Air בשנות התשעים, הלהקה הצרפתית הכי ידועה ומצליחה מחוץ לצרפת היתה "Les Variations"' - הווריאציות. הם התחילו לנגן יחד כשהיו בני 19-17, בשלהי הסיקסטיז, כמו עוד להקת קצב צרפתית שאתם לא מכירים. אבל שימו לב לשמות חברי הלהקה: מרק טובלי, ז'קי ביטון, ג'ו לב, מוריס מימון ורוברט פיטוסי. הלהקה, שהמשיכה לפעול לאורך שנות השבעים, שילבה בין ג'ז, רוק והשפעות מרוקאיות, רוק פרוגרסיבי שייחשב למהפכני במבחן הזמן. ובארץ? לא שמעו עליהם.
"נולדתי בפאס שבמרוקו למשפחה מסורתית", מספר לי טובלי. "הייתי אובססיבי לאופנועים - בונה, מרכיב. בגיל 13, עד שעשיתי תאונה והייתי כמה חודשים במיטה. אחי הביא לי גיטרה מאירופה, שני חברים שלי, ג'ורג וקוסטה, היו הנכדים של זוהרה אלפסיה, אתה יודע מי זאת?"
ברור, ארז ביטון כתב עליה שיר, לומדים אותו בבית הספר.
"אז הם לימדו אותי אקורדים, ומשם לימדתי את עצמי מהמוזיקה ששמעתי ברדיו. שמענו מוזיקה ערבית ואנדלוסית, מדי פעם גם שירים בצרפתית. ליד העיר שלי היה בסיס של האמריקנים והם היו משדרים ריי צ'ארלס וריצ'רד הקטן, טוטי פרוטי, אוומבמפלובה, הכל בזמן אמת".
וביוני 1966, כשהיית בן 16, טסת לבקר את אחיך בלונדון.
טובלי: "וזה היה פיצוץ! הביטלס הוציאו את 'ריבולבר', הייתי בהלם, ניגנתי כל היום בכיכר פיקדילי עם היפים, בלילות ראיתי את 'הקינקס'. הייתי שם שלושה חודשים ולמדתי כל מה שיכולתי על רוקנרול. כשחזרתי לפאס, ראיתי ש'הצלליות' יופיעו בכיכר הגדולה של קזבלנקה, נסעתי לראות אותם, ולפניהם ניגנה להקה בשם 'הג'טס', שנתיים לאחר מכן חיפשתי מתופף בפריז, שמתי מודעה בחנות כלי נגינה, ויום אחד מגיע מתופף שאומר שניגן עם להקת הג'טס בקזבלנקה, קראו לו ז'קי ביטון".
סולן קיס, ג'ין סימונס // צילום: רויטרס
ביטון: "כילד בקזבלנקה הייתי מתופף על הסירים של אמא שלי, ואבא היה שר פיוטים בבית, בחנות, בבית הכנסת, ובאוזן היתה לי כל המוזיקה האנדלוסית וסגנון ה'אלה' מהחתונות והמסיבות. היינו יורדים לים בקזבלנקה, והיינו שומעים ברמקולים את כל הלהיטים האמריקניים: צ'אק ברי, אלביס, 'Long Tall Sally' והשתגעתי מהקצב. אבי עליו השלום היה דתי, ושלח אותי ואת אחי לבית ספר קיץ יהודי בפריז, שם למדתי לתופף. כשחזרתי לקזבלנקה, הקמתי עם אבי טולדנו את להקת הרוק הראשונה בעיר. היינו מנגנים את הצלליות, 'האברלי ברדרס', וכשהצלליות באו לקזבלנקה, פתחנו להם את המופע".
דיברת איתם?
ביטון: "כן, אבל הם היו קצת גאוותניים אז, צעירים, לא כמו היום (צוחק). כשמלאו לי 18 עזבתי את קזבלנקה ונסעתי לפריז, ראיתי מודעה עם השם טובלי, אמרתי 'זה מרוקאי', אז באתי".
טובלי: "בחנתי כל מיני זמרים, אבל אמרתי לאחי אלן שניהל אותנו, 'הלוואי שהיה לנו זמר כמו ג'ו לב מקזבלנקה'. יום אחד אלן ראה בחור יפה וכריזמטי בבית קפה, ושאל אותו אם הוא רוצה להיות זמר. הוא הביא אותו לחזרה, אני וז'קי עפנו לגמרי - זה היה ג'ו לב. כך בצירוף מקרים של קסם ומיסטיקה נוצרה להקת הווריאציות".
רוק במבטא נענע
התחברתם כי הייתם כולכם יהודים יוצאי מרוקו?
ביטון: "ברור. אף פעם לא התלהבתי מהצרפתים המתנשאים, שחלקם היו אנטישמיים. לנו זה היה הכי טבעי, שלושה יהודים מרוקאים, אותה מנטליות, עושים רוקנרול".
בגין וסאדאת // צילום: דן הדני
כוונות לחוד וצלילים לחוד. השלושה היו צריכים לעבור טירונות רוק מפרכת בדרכים ובמועדונים כדי להתגבש כלהקה.
טובלי: "אחי היה בשבדיה ולא הפסיק לדבר על הבחורות היפות שאוהבות מוזיקה. היינו בני 18, לקחנו טרנספורטר, העמסנו ציוד ונסענו. בכל עיר חיפשנו את מועדון הקצב, הגענו והכרזנו שלהקת הקצב הכי טובה בצרפת רוצה לנגן כאן. ניגנו כל לילה במועדון אחר, התקלחנו בשירותים של תחנות רכבת וישנו בדרך לעיר הבאה. התחלנו בגרמניה, עשינו חתונה מרוקאית במועדון הקצב, והקהל השתגע לגמרי, הם לא שמעו דברים כאלו. עד שהגענו לדנמרק, השם שלנו הלך לפנינו".
בדנמרק הווריאציות מקליטים סינגל ראשון, "spicks and specks", כשעל העטיפה הם מצולמים כמו היפסטרים מהסיקסטיז: תסרוקות מוקפדות ולבוש מחויט, אך במוזיקה שלהם אפשר כבר לשמוע את העתיד לבוא. הקול של לב זז כמו ג'אגר אך נוסק בקלות לגבהים הזפלינים, התיפוף של ביטון הוא רוק שפוגש את שמחת המגרב, וטובלי הוא אליל גיטרה מחשמל.
טובלי: "ניגנו מלא ובכל מקום, זה היה בית ספר, פעם יצא לנו לג'מג'ם עם ג'ימי הנדריקס וה־Small Faces".
מה? הנדריקס? איך זה היה?
טובלי: "הוא היה איש חביב ונפלא, ומוזיקלית - קסום לחלוטין, חד קרן!"
לאורך כל השיחה עם השניים, אני מתקשה שלא להתפעם מהעובדה שאני מדבר על מגברי מרשל, גיטרות לס פול וצדיקים גלויים כהנדריקס, במבטא נענע ושיבא וחיתוך דיבור של הבאבא סאלי זצ"ל. אני שב ומזכיר לעצמי שהדיסוננס הזה הוא תוצר התרבות הישראלית, שבה רוק ומבטא מזרחי הם ניגודים.
ביטון: "כילד בקזבלנקה הייתי מתופף על הסירים של אמא שלי" // צילום: יח"צ
"אחרי שחזרנו לצרפת, זכינו בתחרויות ובפרסים וניגנו במועדונים נחשבים", ממשיך טובלי. "הקהל השתגע עלינו והיינו צריכים חברת תקליטים. ניסינו לחפש וכבר התייאשנו כליל וחשבנו להתפרק. באותו יום, בשנת 1968, חבר שלנו הכניס אותנו לאולפן הצילומים של נשף סילבסטר מיוחד שהתקיים לרגל התחלפות השנה. 'המי', רוד סטיוארט ו'פליטווד מק' ניגנו שם. ביום האחרון של הצילומים, ראיתי על הבמה גיטרה ירוקה והייתי חייב לנגן עליה. איך שהתחלתי, הבמאי שמע אותי מנגן, ובמזל מהשמיים, להקת 'טראפיק', נתקעה ב'טראפיק' (צוחק). שאלו אותנו אם נהיה מוכנים לנגן בעוד שעה.כולם היו שיכורים ועייפים, אבל איך שסיימנו, הם ביקשו עוד שיר. בסוף כל המפורסמים ניגנו רק שני שירים, ואנחנו שישה".
שווה לראות את ההופעה הזו ביו־טיוב. היא מתמצתת את הקסם של הווריאציות. בהתחלה זה מרגיש ונשמע בתור להקת רוק מהתקופה. אך מהר מאוד הדיסטורשן מתחיל לעשות פיוטים, וג'ו לב מכשף את הקהל עם ריקודי מימונה.
טובלי: "רוב המוזיקה שלנו היתה מאולתרת, היינו מתחילים שיר ולא יודעים איך הוא ייגמר. אבל תמיד נתנו כל מה שיכולנו. התוכנית שודרה בערב ראש השנה האזרחית, ולמחרת הטלפונים לא הפסיקו לצלצל. בסוף חתמנו עם EMI. בארבע אחר הצהריים עמדנו להתפרק ולמחרת אנחנו בחברת התקליטים של הביטלס".
כשהקלטתם את אלבום הבכורה, חשבתם על השילוב הזה בין רוק למרוקו?
טובלי: "לא היו לנו אסטרטגיות כמו 'קינג קרימזון' או 'יס', היינו נערים מרוקאים, נתנו בראש מהנשמה, וההקלטות שלנו היו הדבר הכי טבעי".
ביטון: "קראנו לאלבום שיצא ב־1969 'נאדור' כי זה מקום במרוקו שתושביו אף פעם לא נכנעו למלך, הם היו מורדים והם היו רוקנרול כמונו. לא רצינו לשיר בצרפתית, רצינו לשיר באנגלית. בדיעבד, מבחינה מסחרית, זו היתה טעות לשיר באנגלית. באותה תקופה ג'וני הולידיי לקח שירים אמריקניים, הוסיף מילים בצרפתית ומכר מיליונים".
טובלי: "לא היינו מרוצים מאיך ש'נאדור' יצא, בצרפת ידעו להקליט שאנסונים של שארל אזנבור, אבל אנחנו היינו רוקרים, כשהשווינו ללד זפלין, התופים נשמעו קטנים, רצינו להקליט באמריקה".
מפגן של מטאל ונשמה
פריז, שלהי שנות השישים, העיר לוהטת מהפגנות מחאה בוערות, מרד סטודנטים ברחובות מקבל השראה מגיבורי הרוקנרול של התקופה. קשה למצוא פסקול נכון יותר לבעירה הזו מאלבום הבכורה של הווריאציות, בועט וייחודי, הולם ומחשמל. באותה העת כל אלילי הרוק עוברים לפריז, ג'ים מוריסון עוזב את "הדלתות" ומשתקע בעיר כדי לחיות כמשורר.
טובלי: "אחרי ההופעות היינו מג'מג'מים עם לד זפלין. הנדריקס היה איש חביב וקסום מוזיקלית" // צילום: GettyImages
"גם אותו הכרנו", מספר טובלי. "הוא היה מסומם עד העצם. אחרי ההופעות היינו מג'מג'מים בקרקס הרוקנרול עם כל מי שעבר בעיר, אפילו עם לד זפלין. ג'ון בונהם היה מספר לי שהם הולכים להיות ענקים באמריקה, והייתי אומר לו, 'כן כן, לך תשתה קצת, אולי זה יקרה'. מרוב שהוא השתכר היו מגלגלים אותו החוצה מהמועדון למונית".
ב־1972 הווריאציות מגשימים את חלומם ונוסעים לנגן באמריקה. דון ניקס, שניגן עם אוטיס רידינג וגדולי מוזיקת הנשמה והבלוז, מתלהב ורוצה להפיק אותם. הווריאציות מתמקמים בממפיס, טנסי, ערש מוזיקת הנשמה האמריקנית והעיר שבה אלביס מתגורר, ומשם מתחילים לתור את אמריקה.
טובלי: "ממש אהבו אותנו. היינו להקת הרוק הראשונה מצרפת, עשינו טור עם פיטר פראמפטון, אירוסמית' ואחרי זה עם להקת קיס".
ויצא לך לדבר עם ג'יין סימונס מקיס? אתה יודע, חיים וייץ מטירת הכרמל.
טובלי: "בטח, ידענו שזה השם האמיתי שלו. אבל 'קיס' היו יושבים שעות בחדר איפור לפני ההופעה. לא ממש היתה לנו הזדמנות לדבר איתם על יהדות (צוחק). אמריקה היתה כיף גדול אבל החיים בדרכים זה דבר כל כך תובעני. מלא אלכוהול, נשים, המתח בהופעות ענקיות. יש לזה מחיר".
"Take it or Leave it", אלבומם השני, הציג מפגן רוק ונשמה מרהיב. הווריאציות הוכיחו שהם מצטיינים כמעט בכל סגנון אפשרי, רוק דרומי, מטאל ובלדות. הדבר היחיד שחסר הוא גרוב המגרב שהבליח באלבום הראשון.
ביטון: "בפעם השנייה שהגענו לאמריקה היה יותר קשה, ואז אמרתי ללהקה - חברים, מה אנו עושים? אנחנו נלמד את האמריקנים מה המוזיקה שלהם? אנחנו ממרוקו, אנחנו צריכים פיוז'ן כזה. את סמי אלמגריבי והשירים שאבא שלי שר במרוקו, ואת כל הרוקנרול, ואז זה הגיע בבום - מרוק'נ'רול!"
"להדהד את מי שאנחנו"
טובלי מספר שהם חיפשו חברת תקליטים אמריקנית "ו'בודהה רקורדס' רצו אותנו, אבל היה להם תנאי, שבמוזיקה ישמעו את השורשים המרוקאיים. ז'קי היה מאושר! חזרנו לפריז, צירפנו את מוריס מימון, כנר אלוף באנדלוסית, ועוד מוזיקאים מרוקאים והתחלנו להקליט את 'מרוקן רול' עם המפיק לואיס מרנשטיין".
יהודי?
טובלי: "ברור! בשואוביז האמריקני יש מלא יהודים, הוא כל יום רצה שנביא לו רק קוסקוס לאולפן".
"מרוקן רול" מ־1974 הוא יצירת המופת של הווריאציות, אלבום שכשמו כן הוא - שלמות הנבנית מחלקיה למשהו חדש.
איך הקהל האמריקני הגיב לכל המימונה עם דיסטורשן?
טובלי: "מי שנחשף אהב מאוד, אבל זה לא שהיינו בחברת תקליטים גדולה כמו 'אטלנטיק רקורדס', היינו חתומה ב'בודהה', לא היתה לנו תמיכה כמו שיש למייג'ורים, ובאמריקה צריך הרבה תמיכה.
"חזרנו לארה"ב, עבדנו עם מייקל ויינדראוף, יהודי־אמריקני שכתב לנו מילים, והקלטנו את 'קפה פריז'. האלבום הצליח והיו לנו שני סינגלים במצעד האמריקני, אפילו הוזמנו להיות הלהקה הפותחת בטור אצטדיונים של הרולינג סטונס, ושבועיים לפני שזה התחיל, ב־76', הלהקה התפרקה.
"יש מחיר לתהילה, כולם עזבו משפחות בפריז. הכל התמוטט בבת אחת לחתיכות קטנות. ז'קי התחתן, עשה תשובה והלך לגור ליד הלובביצ'רים (חסידי חב"ד; ד"פ) בברוקלין. אני חזרתי לפריז, התחלתי לעשות חתונות של חסידים, אחרי שנים שבהן אתה עושה הכל בשביל לפרוץ בגדול, פתאום עשיתי מוזיקה בשביל הכיף וזהו".
שנתיים לאחר ההתפרקות, טובלי הקים עם פיטוסי להקה חדשה, "King Of Hearts". "'קפיטול' החתימו אותנו וריי צ'ארלס הקליט שיר שלנו, 'Just Because', זה היה מדהים. ב־1979 ישראל ומצרים עשו שלום, ואנחנו התאחדנו כדי להקליט עם ריצ'י הייבנס עבור CBS את 'שלום, סאלם עליכום', שהפך ללהיט בישראל, בירדן ובמצרים".
אתה שומע מוזיקה ישראלית? מזרחית?
"אני מעריץ מוזיקה ישראלית, אתם עושים משהו פנטסטי, יש כמה זמרים שלא ייאמנו כמו עומר אדם, וגם אנשים שעושים רוק מאוד־מאוד טוב".
השיר הכי מוכר שקשור לווריאציות יצא בתחילת שנות השמונים. רוברט פיטוסי שר "words (don't come easy)", תחת השם FR.DAVIES, הפך לכוכב אייטיז, הופיע ב"טופ אוף דה פופס" הבריטית ומיליוני ילדים רקדו איתו סלואו. "שמחתי בשביל רוברט. בסופו של דבר זו אמנות, אם אתה שם מולי עכשיו פיקאסו או ואן גוך ואתה אומר לי מה יותר טוב ולמה אני אוהב את זה יותר מזה, אני לא יודע לתת תשובה. זה כל הדברים היפים שמהדהדים את מה שאנחנו, את האלוהי שבנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו