כולם עובדים על כולם: הממשלה קנתה ביושר את אי האמון וחוסר המשמעת מצד הציבור

כרוניקה פוליטית היא שהובילה לסגר הידוע מראש. כך זה כשכל שר בממשלה, או אפילו חבר כנסת, רואה עצמו מייצג מגזר ושעליו לעמוד על רגליו האחוריות, לוודא שחלילה הסקטור שלו לא נסגר בעוד האחרים נותרים פתוחים. שרי כחול לבן רואים את עצמם אחראים לשלומם של מפגיני בלפור לבל יעז מישהו לפעול לצמצום התקהלותם במקום. השרים החרדים דואגים לתפילות ההמוניות בבתי הכנסת. וכן הלאה. כבר שבועות ארוכים עומדים אלה מול אלה, בלי כל תזוזה, בלולאה אינסופית ללא יכולת הבקעה. 

בינתיים אי האמון במקבלי ההחלטות רק הולך ומתגבר. הסגר הנוכחי רחוק כמזרח ומערב מהסגר הקודם, והתקבל בניגוד לדעת פרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו ובכירי האפידימיולוגים. במהלך חג הפסח, והימים והשבועות אחריו, ישבו תושבי ישראל בבתים בצייתנות. בסגר הנוכחי כבר מחפשים כל דרך להתחמק מאכיפה ולהימנע מקנסות. הממשלה קנתה זאת ביושר. אין יד מכוונת, אין הנהגה ברורה, אין מקצועיות. וכך נולדת תחושה של איש הישר בעיניו יעשה. כל שצריך זה רק להיזהר מאיכוני השב"כ וממחסומי משטרה. 

חרדים לנתונים האמיתיים

הפוליטיזציה של המלחמה בקורונה הגיעה מהר מאוד לשרי הממשלה אולם היא לא התחילה שם. גם בקרב הדרג המקצועי התגלו שיקולים פוליטיים ואג'נדות שהיטו את הכף בהמלצות לדרג המבצע. כי בניגוד לאסכולה שעליה מגינים שרי כחול לבן בחירוף נפש, הפקידים והיועמ"שים אינם מלאכים בלבן המקבלים את החלטותיהם לאחר שקיבלו את תבונתם בהארה מלמעלה. גם אצלם אינטריגות אישיות ודעות פוליטיות עשויות להתערבב בשיקולים מקצועיים. וזה בדיוק מה שגורמים רבים מתוך המערכת רואים שמתחולל בה בחודשים האחרונים. 

לדברי גורם במשרד הבריאות, אחת הסיבות המרכזיות לסגר הנוסף שהגיע לפתחנו היא הרצון להיצמד לפוליטיקלי קורקט.

לדבריו, כמעט שליש מכלל החולים במצב קשה, אלה שגורמים לתחושה שהמערכת הרפואית בפני קריסה, הם חולים מהאוכלוסייה הערבית. לדברי הגורם, יש תחושה של "הליכה על ביצים" מול המגזר הערבי. כך או כך, אין ספק כי הימנעות מטיפול דיפרנציאלי באוכלוסיות שונות, שנבעה לא פעם מסיבות פוליטיות, היא אחת הסיבות לסגר השני שנחת עלינו. 

מנדלבליט. ידרוש שפרישתו של נתניהו תהיה מוחלטת תמורת מניעת העמדתו לדין // צילום: אמיל סלמן

החרדים לא היו מפיצי מחלות בגל הראשון, בדיוק כפי שהערבים אינם כיום. לרוב הסיבות לתחלואה המוגברת של שני הציבורים הללו אובייקטיביות לגמרי: צפיפות מגורים ואורח חיים חמולתי או קהילתי יותר. רשימת הערים האדומות מורכבת כבר חודשים רבים מרוב של יישובים ערביים ומעט חרדיים. אולם בעוד ביישובים הערביים קיבלו בשקט יחסי את רוע הגזירה, ראשי הערים החרדיות יצאו למלחמה. ולא בכדי: בציבור החרדי אמנם שיעור הדבקה שממשיך להיות גבוה, אולם רק מיעוט שבמיעוט מגיע לממדי תחלואה שמצדיקה אשפוז. כך שבניגוד לגל הראשון, בגל הנוכחי האוכלוסייה החרדית לא מעמיסה על מערכת הבריאות. 

ביישובים הערביים רמת התחלואה הקשה במגמת עלייה. ממצגת של 29 שקופיות שהוצגה ביום חמישי שעבר לשרי קבינט הקורונה, היתה אחת שהצביעה על הנתונים האמיתיים: ששיעור החרדים המאושפזים כרגע כמעט אפסי. אבל אף אחד לא שם לב אליה. או לא רצה לשים לב. 

לפי אותם גורמים מתוך המערכת, הנתונים היחידים שעליהם מסתכל כעת משרד הבריאות הם מספרי החולים ושיעור החולים מכלל הנבדקים. אולם, הם אומרים, מדובר בנתונים בלתי רלוונטיים. הדבר היחיד המעניין הוא מספר החולים שמגיעים לאשפוז. מודיעין, למשל, היא עיר אדומה על פי מספר החולים בה. 353 חיוביים נכון לאמצע השבוע. אולם מספר המאושפזים ממנה הוא שניים בלבד במצב בינוני. כנראה מדובר בעיקר בבני נוער וילדים שאמנם חולים במספרים גבוהים אולם אינם מעמיסים על מערכת הבריאות. הם חולים בבית, עם או בלי סימפטומים, ומבריאים לבד. 

במהרה התברר לאנשי המקצוע שנחשפו לנתונים ולמקבלי ההחלטות, שבמשרד הבריאות יש תנודות תת־קרקעיות אנטי־חרדיות עוצמתיות. כאשר בגל הראשון מוקד ההתפרצות היה בבני ברק, מיהרו להוציא לחרדים שם של מפיצי מחלות. בגל השני, כשההתפרצות הקשה היא ביישובים הערביים בצפון, הנתונים כמעט מוחבאים. ייתכן מאוד, הם אומרים, שטיפול נכון במוקדי התחלואה הקשה - זו שמביאה לאשפוזים ולעומס בבתי החולים - היתה יכולה למנוע את הסגר הנוכחי. 

הממשלה שהוקמה באצטלה של שעת חירום בשל המגיפה, רק הפכה משותקת יותר בתחום זה מאז הקמתה. השבוע הגיע העימות בין הצדדים לשיא כאשר השר אמיר אוחנה דרש להביא חוות דעת משפטית אחרת מזו של היועמ"ש מנדלבליט, שעמדתו המסורתית היא כי אין לפגוע בהפגנות. מייד קפצו שרי כחול לבן ואיימו לפוצץ את הישיבה. במשך שבועות עיקר השיח התקשורתי הוא העמדת זכות התפילה מול זכות ההפגנה. לא חשוב שמדובר בהשוואה מגוחכת מיסודה, התפילות היו אלפי שנים לפני ההפגנות וימשיכו להיות גם אחרי שהפגנות בלפור ייכנסו כפסיק חסר חשיבות בספרי ההיסטוריה של המדינה, אלא שגם כל זה נעשה בתקופה שבה האמון הציבורי בשפל כאשר לקבוצות מסוימות מותר מה שלאחרות אסור. 

ההגנה של כחול לבן על זכות המפגינים להתקהל מעט פתטית. כך גם המחשבה שבני גנץ יוכל להחזיר את האנרכיסטים הזועמים לחיקו. גנץ מנסה לרצות קהל שכבר עזב אותו מזמן ושבעיניו מדובר במשת"פ של ביבי. 

עולים, למרות התחלואה

למרות שמדינת ישראל צבועה בצבע אדום כהה, ולמרות הממשלה הלא מתפקדת ועודף הפוליטיקה של מקבלי ההחלטות, נתוני העלייה בעיצומם של ימים אלה מעוררים השתאות. יו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג מספר על גידול אדיר במספר העולים ואלה המתעניינים בעלייה לישראל - אפילו מבין מדינות ירוקות בעלות ממשלות מתפקדות. לדברי הרצוג, ההתעניינות והביקוש מגיעים מכל העולם, כולל ממדינות רווחה של בעלי נכסים וממון. 

נתוני העלייה של "נפש בנפש", ארגון העלייה העצמאי הגדול בישראל, הפועל בעיקר בצפון אמריקה ואנגליה, מאששים את הנתונים. בשנת 2020 הוגשו עד כה 4,470 בקשות עלייה. בשנת 2019 - 1,786 בלבד. גידול של 150%. בחודש אוגוסט בלבד, חודש ההתפרצות השנייה, נרשמו 817 לעלייה, גידול של 143% לעומת אוגוסט אשתקד. 

ברשימת 15 החודשים המובילים של "נפש בנפש" מכל הזמנים - חודש יוני השנה הוא חודש העלייה הגדול ביותר. במקום השני חודש יולי. ובמקום השלישי חודש אוגוסט. כולם בשנת הקורונה הנוכחית. 

לדברי הרב יהושע פס, מנכ"ל ומייסד הארגון, מגיפת הקורונה גרמה למיליוני אנשים בארץ ובעולם לחשב מסלול מחדש, ובתוכם לאלפי יהודים שמביעים כעת עניין לעלות. לדעתו, הקורונה שינתה תפיסת עולם, כך שכל מה שנחשב עד היום לחסמי עלייה, כמו תעסוקה או מרחק מהמשפחה, התבררו כנקודות שיש להן פתרונות יצירתיים שמקילים על ההחלטה ביחס לתהליך העלייה. 

החיבור לא קורה

פרסום של יהודה שלזינגר בעיתון זה השבוע, על כך שמסתמן כי בצלאל סמוטריץ' והאיחוד הלאומי יקבלו ארבעה מקומות בשמינייה הראשונה ברשימת ימינה הבאה לכנסת, הביא לפתיחתה של מלחמת הכל בכל במפלגה הצומחת (בסקרים). הפרסום הגיע אחרי הקרב המתחולל בין הצדדים על זהותה של המפלגה ואחרי שנפתלי בנט ואיילת שקד כבר סיכמו ששקד תהיה מספר 2 ולא סמוטריץ'.

באיחוד הלאומי מדברים על בייס פוליטי של כארבעה מנדטים. זו הנדוניה שיביאו מצביעי סמוטריץ' למפלגת ימינה. היות שעשרים המנדטים של ימינה בסקרים יכולים להפוך ברגע האמת לשמונה בלבד, טבעי שסמוטריץ' ידרוש ארבעה מתוכם עבור מפלגתו, ואילו לגבי יתר המנדטים - אותם יישא נפתלי בנט על גבו, אם  אכן יגיעו - תהיה עדיפות ברורה לאנשי בנט. סמוטריץ' לא יהיה מוכן לשמוע על מקום שלישי ויסרב לוותר לשקד על המקום השני כפי שעשה בפעם האחרונה. 

למרות החיבור האישי בין סמוטריץ' ובנט והפגישות הרבות, אין אפילו בדל הסכמות בנושאים הפוליטיים, ובעיקר סביב זהות המפלגה. סמוטריץ' מסרב לוותר על זהות ימינה כמפלגה דתית־לאומית, על אף שאיפותיו של בנט להפוך אותה למפלגת שלטון. החשש בציונות הדתית הוא שבנט ינטוש את הציבור שממנו בא ושאותו התיימר לייצג, וייצא להרפתקה נוספת נוסח הימין החדש ז"ל. באיחוד הלאומי מדברים על כך שדבריו האחרונים של בנט לשלילת המגזריות של מפלגתו הם לא פחות מעלבון למצביעיו המסורתיים, ואומרים כי אם ימשיך בקו זה, לא יוכל סמוטריץ' להיות חלק מכך. רק אם יהיו הסכמות לגבי צביון המפלגה, כאשר כל פלג מכבד את השני, יהיה אפשר לחיות יחד בשלום. 

לדבריהם, גם האפשרות של פילוג במפלגה נמצאת על השולחן במקרה של פיצוץ. במקרה כזה, הצד המפסיד עלול להתגלות דווקא הצד של בנט. כגודל הפוטנציאל כמתמודד לראשות הממשלה שעובר בסקרים האחרונים את 20 המנדטים, כך גם גודל הפריכות בנחישות ההצבעה. כל עוד הוא מאתגר את נתניהו מגיעים אליו מצביעים פוטנציאליים, אולם מספיק שיקום מנהיג חדש בשמאל שיתפוס תאוצה, כדי למוטט את מגדל הקלפים של ימינה על יושביו ולנפץ את החלומות העכשוויים על מועמדות לראשות ממשלה. משה פייגלין, הם מזכירים, זכה למומנטום אדיר גם בקרב מצביעי שמאל. 

בימינה מביטים בחשש מה על המתקפות האחרונות של נתניהו על יפעת שאשא־ביטון, ששמה הוזכר כמי שעשויה להוביל מפלגה נוסח כולנו, ותוהים אם יש לרה"מ עניין להגדיל את כוחה כדי שתצמח על חשבונם, או שמדובר בוויכוח אותנטי. 

בלי פשרות

מתרבים הסימנים לכך שבפרקליטות היו משתוקקים לעסקת טיעון בפרשות נתניהו. פרישה תמורת זיכוי. לא ברור אם המניע הוא חולשת הראיות בתיקים, אולם הכיוון הברור כבר הולך ומתהווה. 

גורמים המצויים בפרטים אומרים כי למרות הכיוון, יש קשיים רבים עד שאפשר יהיה להושיב את שני הצדדים לשולחן ולגבש עסקה. היועמ"ש, הם אומרים, לא יוותר על הרשעה כלשהי. אפילו בסעיף זניח. את כל יהבו השליך על תיקי נתניהו וזיכוי מוחלט לא יהיה מוכן. נתניהו, מנגד, ידרוש זיכוי מהדהד. אם לא בהודעת פרקליטות אז לפחות בהליך של חנינה מהנשיא. 

אבל לא זו נקודת המחלוקת העיקרית. מנדלבליט ידרוש כי פרישתו של נתניהו תהיה מוחלטת. כלומר מניעת העמדתו לדין תהיה כרוכה בוויתור על ראשות הממשלה. נתניהו יסרב בתוקף. הוא כנראה יהיה מוכן לפרוש. אבל לא יהיה מוכן שייאסר עליו להתמודד שוב. 

המהלכים האחרונים רק מחזקים את התחושה שהפרקליטות מעוניינת להדיח את נתניהו מהשלטון. תרגילי החקירה הפסולים, הדחת העדים ואי הסדרים החוקיים שנעקפו לא פעם על ידי מערכת אכיפת החוק תוך כדי התהליך - הכל לכאורה - מלמדים על מערכת אובססיבית רדופה. ראש הממשלה לא צריך להעניק את ראשו במתנה לרודפיו, אולם כן לשקול להעמיד את עצמו לבחירה נוספת אחרי שיתנער מלפיתתם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו