ההחלטה להחליף את השמלה האדומה החדשה בשמלה צהובה, רגע לפני שאני יוצאת מהבית, מתבררת כנבונה במיוחד ברגע שאני מתיישבת לשולחן עם יאניס ספרופולוס, מאמן מכבי תל אביב, במסעדה בנמל. "בחרת טוב מאוד", אומר היווני ומחייך חיוך רחב בשיניים צחורות. הוא מתכוון לכל מילה.
אחר כך הוא מבקש קבב, כי הוא חובב בשר מושבע, אבל היום אין קבב בתפריט, אז יאניס יתפשר על מנה של מאכלי ים ויזמין עבורי כוס יין. לאנשים שיזהו אותו ויחייכו לעברו - בעיקר גברים, אבל גם נשים לא נשארות אדישות - הוא יחייך בחזרה, וגם יעשה סלפי עם מי שיבקש, תוך הקפדה על מרחק קורונה.
הוא בן 53, אבל נראה צעיר מגילו בעשר שנים, ובעיקר מצויד בכמויות גדולות של קסם אישי. אלה לא רק הדברים שהוא אומר, אלא הצורה שבה הוא אומר אותם: הרצינות, האיפוק, הצניעות, הג'נטלמניות. השיער שלו תמיד מוקפד ומשוח בג'ל - בעת משחק, בטיסה או במסעדה. לכל משחק הוא בא בחליפה, גם למשחקי ליגה מעוטי קהל, שעמיתיו מקבוצות אחרות מקפידים בהם פחות. ואחרי שהוא מתעקש לשלם את החשבון (פלוס טיפ מכובד), כשהצלם מבקש ממנו לרדת אל החוף בשעה 2 בצהריים, 35 מעלות בצל - יאניס מקפל בזהירות את המכנסיים המחויטים, חולץ את נעלי העור, מוריד את הגרביים וצועד על החול בשמש הקופחת, בלי להשמיע ציוץ. ככה לימדו אותו הוריו, "לתת כבוד לכולם". לעולם לא תתפסו אותו מתלהם, מתרברב או שולף מהמותן: זה פשוט לא האיש. הכי לא מלא בעצמו, הכי לא ישראלי.
וזה כנראה סוד קסמו, ומה שקנה לו מייד את אהבת ההיכל. כשעוד היו כאן משחקים עם קהל, האוהדים קיבלו את פניו לפני כל משחק בקריאות קצובות "יאניס, יאניס"; לעיתים חזרו הקריאות גם בסיומם של משחקים שבהם הראתה הקבוצה רוח לחימה, גם אם הפסידה לבסוף.
באופן לא מפתיע, כשהקורונה נחתה בישראל, קיבל יאניס החלטה אסטרטגית: להישאר כאן עם אשתו מריה (53) והבן אנסטניס (17) ולא לחזור ליוון. הבן השני, סאבָּס (23), שקרוי על שם אביו של יאניס, לומד מינהל עסקים במיאמי.
"החיים שלי ושל משפחתי הם בתל אביב", הוא אומר. "אנחנו מחוברים לחיים של הישראלים, מה גם שישראל היא מדינה בטוחה. עכשיו יש אולי יותר נדבקים, אבל זו עדיין מדינה בטוחה מאוד, למרות שבני האדם פה חברותיים מאוד וקשה להם לשמור מרחק.
"רק בקיץ נסעתי ליוון, לביקור קצר אצל אחי היחיד, ג'ורג', שמתגורר בסלוניקי ומשמש גם הסוכן שלי. הוא בן 50, צעיר ממני בשלוש שנים. אנחנו שומרים על קשר טלפוני, אני מתייעץ איתו, אבל בתקופות שאני עסוק מאוד אין לי זמן לטלפונים, גם לא איתו. יש תקופות בעונה שאני בקושי מדבר בטלפון. חברים שלי מיוון ומישראל מתקשרים, ואין לי אפשרות לדבר, אני מרוכז בעבודה".
אתה מודאג מהקורונה?
"כן, אני קצת מודאג. מקווה שזה לא יפגע בכדורסל כאן ובאירופה מעבר למה שכבר נפגע. אנחנו, במכבי ובמשפחות שלנו, נוקטים כל אמצעי כדי להישמר. אני עצמי נזהר מאוד. כשהקורונה עוד היתה בסין וכולם אמרו שזו מגיפה שתגיע לאירופה, אני כבר התחלתי להתכונן, קניתי מסיכות ואלכוג'ל. כי צריך להיות מוכן מראש. אני מאמין שצריך לקחת דברים כאלה ברצינות ולהתייחס אליהם. מגיפה יכולה להיות מאוד מסוכנת, בעיקר בהתחלה, כשמדובר בווירוס חדש.
"אני לא פוחד מהקורונה, אבל אני אדם ממושמע. כמו שאני ממושמע בכדורסל, ככה גם בחיים שלי. עקבתי אחרי ההנחיות וההוראות שניתנו בישראל ועשיתי מה שהממשלה אמרה".
איך שמרת על קשר עם השחקנים בתקופת הסגר הראשון?
"הייתי בקשר עם כולם בזום, ועשינו פגישות ואימונים. נתַנו לשחקנים ציוד ספורט כדי שיוכלו להתאמן בבית. ניסינו לעשות את הכי טוב שאפשר כדי שיישארו בכושר".
"מי שנרטב אינו פוחד מגשם"
(פתגם יווני)
הקורונה קטעה למכבי עונה מוצלחת, גם אם לא קלה. ההתחלה היתה מבטיחה, סגל מלא והישגים מצוינים בליגה ובאירופה, עד שהתחילו הפציעות. ראשון להיפצע היה עומרי כספי, ואחריו באו בלאק, בראיינט, וולטרס, דיברתולומיאו, ווילבקין, האנטר, זוסמן, אייסי - כמו מגדל קלפים קרסו שחקני המפתח בזה אחר זה, כמעט מדי שבוע. בחלק מהמשחקים נאלץ המאמן להעלות למגרש הרכבים מוזרים שלא נוסו מעולם, כולל שחקני ספסל שלא שיחקו עד אז ביורוליג. הקבוצה הביאה שלושה שחקני חיזוק, שהוחתמו עד סוף העונה - ארון ג'קסון, ג'יילן ריינולדס ואמארה סטודמאייר.
למרות הפציעות, מכבי המשיכה להילחם. כשמשחקי היורוליג הופסקו בגלל הקורונה, היא היתה במקום החמישי עם מאזן של 19 ניצחונות ותשעה הפסדים, וכבר הבטיחה את ההשתתפות בפלייאוף. כולם דיברו בה כמועמדת כמעט ודאית להגיע לפיינל פור.
"היתה לנו עונה טובה מאוד. אחרי חמש שנים הצלחנו להגיע לפלייאוף, שיחקנו טוב, והיינו רעבים להשיג עוד. המגיפה שינתה את כל התוכניות. זה היה מאכזב מאוד. מצד שני, את יודעת, אין לנו מה לעשות, זה מעבר לשליטתנו".
הייתם יכולים להגיע לפיינל פור? אולי לזכות בגביע אירופה?
"אני לא אוהב להציג השערות היפותטיות, חיוביות או שליליות. אני מקווה מאוד שכן, אבל אני לא יודע. לקבוצה הזו יש פוטנציאל. אנחנו תמיד רוצים פיינל פור, אבל צעד אחרי צעד. מניסיוני, והייתי בשלושה פיינל פור ושיחקתי בשלושה גמרים בקבוצות קודמות שלי - אם ברגע הנכון אתה ב'זון', במצב הכי טוב שלך - אתה תגיע".
ואז, בסוף מאי מודיעים שהיורוליג מבוטלת, והליגה הישראלית חוזרת. איך מתמודדים עם מכה מנטלית כזאת?
"ניסיתי להיות חיובי בזמנים הקשים ולשכנע אותם שלטובתנו, עלינו לעשות את העבודה הכי טובה שאנחנו יכולים. היה קשה לשכנע אותם לשחק. הם חששו מהקורונה, עוד לא ידענו כלום, שמענו כל מיני דיווחים מדאיגים מהעולם. הם היו בלחץ לנצח, ובהיבט הפסיכולוגי, כבני אדם, הם היו במצב לא אנושי, אחרי בידוד ממושך. זה לא קל. לא היתה להם אפשרות לעשות כלום, רק לבוא מהבית לאימון או למשחק, וזהו. אי אפשר לצאת להליכה, לראות את הים ולנקות את הראש, וזאת בעיה. השחקנים היו עצובים, היה להם קשה".
לפני שהיורוליג החליטה על גורל העונה, שמעון מזרחי אמר שאם המשחקים יתחדשו, מכבי לא תשחק בליגה. מה חשבת על כך?
"במכבי אנחנו משפחה. מה שהנשיא אומר, אני הולך אחריו. אני מכבד את הליגה הישראלית, אנחנו מועדון ישראלי, אבל יורוליג היא הליגה של כל המדינות. לא יהיה טוב למכבי לא להשתתף ביורוליג, כמו שלברצלונה, לריאל מדריד או לאולימפיאקוס לא טוב להיעדר ממנה. אין מה להרחיב על כך כי זה לא קרה. הקונפליקט היה של לוחות זמנים, הוא בעיה ברמה ארגונית, ושם הוא צריך להיפתר, לא ברמת השחקנים או המאמן".
אתה חושב שההחלטה של היורוליג לא לחדש את המשחקים היתה טעות?
"לא, זו היתה החלטה נכונה. כשאתה משחק באירופה, זו בעיה. צריך לתאם בין כל המועדונים, שמגיעים מכל מיני מקומות. באותה עת, המגיפה השתוללה בהרבה מדינות - באיטליה, בספרד, ברוסיה. הרופא של צסק"א מוסקבה מת מקורונה. אי אפשר היה להמשיך ככה.
"זה שונה כשאתה מדבר על מדינה אחת. בליגה מקומית קל לסיים את העונה, כי אפשר יחסית לשלוט בהכל. זה היה נכון לחדש את הליגה בישראל, כמו שעשו בספרד ובגרמניה. אני חשבתי שעלינו לשחק פרק זמן קצר יותר, לסיים מוקדם יותר, כדי שיהיה מספיק זמן למנוחה לקראת העונה הבאה. השחקנים סיימו את העונה במצב של תשישות, לא היתה להם מספיק מנוחה לקראת העונה הזאת".
למרות מה שאתה אומר, במכבי היה הרבה כעס על חידוש הליגה, בזמן שליגות אחרות באירופה בוטלו. זה יצר התמרמרות גם אצל השחקנים.
"השחקנים רצו לחזור, אבל רצו להיות בטוחים שהבריאות שלהם נשמרת. הם חששו, כי אי אפשר לא לגעת או לשמור על מרחק במשחק, זאת בא בעיה. במינהלת עשו כל מה שאפשר כדי להיות בטוחים, אבל אני חושב שעוד קבוצות היו צריכות לעשות בדיקות קורונה, כמו שעושים במכבי. אצלנו עושים הרבה בדיקות".
בסדרה נגד הפועל תל אביב, המשחק הראשון בהיכל, שבו ניצחתם, בא קשה מאוד. חששת שאתם עומדים להפסיד?
"ממש לא. אני תמיד חושב חיובי, לא משנה מול מי אנחנו משחקים. חשבתי שגם אם נפסיד משחק אחד, אנחנו יכולים לנצח במשחקים הבאים. וזה בדיוק מה שקרה אחרי המשחק השני, שבו הפסדנו במגרש של הפועל. אליפות היא לא משהו שאתה בטוח שהוא בידיך; אם אתה אומר את זה לעצמך, אתה תאבד אותה. להיות אלוף במדינה שלך זה לא קל, וספורט הוא דבר בלתי צפוי, הכל יכול לקרות. באמת היו רגעים בפלייאוף ששיחקנו עם שבעה שחקנים, וזה היה אתגר גדול לכולנו. אני שמח מאוד שהצלחנו להתגבר על המצב הרע הזה".
איך אתה מסביר את מכת הפציעות של העונה האחרונה? יכול להיות שמשהו היה לקוי בהכנה?
"אני לא חושב. כשאתה משחק 82 משחקים בעונה, זה נורמלי שיהיו הרבה פציעות. זה קרה גם בקבוצות אחרות, לא רק במכבי. בכל קבוצה שעומדת בעומס כזה יש פציעות רבות.
"יש פציעות שהן פשוט מזל רע, שלא נגרמו מכך ששחקן עשה משהו לא בסדר, אלא סתם מנפילה לא טובה. אנחנו מחויבים לשחק בכל המשחקים, וזה פשוט קרה לנו".
"חתול עם כפפות לא לוכד עכברים"
(פתגם יווני)
יאניס זוכה להערכה רבה בהנהלת הקבוצה. בדצמבר שעבר הוארך החוזה שלו בשנתיים נוספות, עם אופציה לעונה נוספת. הוא ישתכר 750 אלף דולר לעונה - השכר הגבוה ביותר של מאמן בתולדות הקבוצה. במעמד החתימה אמר עליו יו"ר מכבי ת"א, שמעון מזרחי: "בשנותיי הרבות במועדון לא ראיתי אדם שנקלט בצורה כל כך מהירה וחיובית, קיבל את הדנ"א של מכבי וידע להעביר אותו לכל השחקנים בקבוצה - בכדורסל החיובי והנמרץ ובהקרבה למען המועדון".
בעונה וחצי שיאניס מאמן את מכבי, הוא הצעיד אותה לשתי אליפויות, אך פספס פעמיים את גביע המדינה להפועל ירושלים. ב־2019 לא הצליחה הקבוצה להגיע לשלב הפלייאוף של היורוליג, והשנה הבטיחה את מקומה בפלייאוף, אבל המשחקים בוטלו. את אליפות המדינה השיגה מכבי אחרי שניצחה בסדרת רבע הגמר את הפועל תל אביב, גברה בחצי הגמר על הפועל גלבוע/גליל וניצחה בגמר את מכבי ראשון לציון.
אחרי החזרה מפגרת הקורונה, ועוד לפני סוף העונה, שחררה מכבי ארבעה שחקנים: ג'קסון, ריינולדס, וולטרס ובלאק. אחרי הזכייה באליפות שוחרר ג'ייק כהן, ודני אבדיה עזב לטובת ה־NBA.
אבל יאניס ביקש - והשיג - את השארתם של כל האחרים: ווילבקין (שמוביל את רשימת המשתכרים בקבוצה ובישראל בכלל, עם 1.7 מיליון דולר לעונה), האנטר, דורסי, קלויארו, הקפטן דיברתולומיאו, בראיינט, זוסמן, סנדי כהן, והצעירים דורי סהר ויונתן אטיאס. גם עומרי כספי, שהיה מושבת רוב העונה עקב פציעות, אמור לחזור לשחק.
במקביל, הובאו ארבעה שחקנים חדשים: אנטה ז'יז'יץ' הקרואטי, שהיה מועמד גם לריאל מדריד; כריס ג'ונס, שהגיע מטורקיה; עוז בלייזר, ששיחק במכבי ראשון לציון; ועידן אלבר, שגדל בנוער, הושאל לנס ציונה וחוזר עכשיו למכבי.
מכבי ניצחה בשני משחקי ההכנה שקיימה בשבועיים האחרונים - מול הפועל חולון והפועל חיפה. בשבת היא תפתח את עונת 2021-2020 ברבע גמר גביע ווינר סל. ביום חמישי הבא היא תתחיל את עונת היורוליג - ללא קהל, כמובן - במשחק בית נגד אלבה ברלין. הליגה הישראלית צפויה להיפתח ב־17 באוקטובר.
"אנחנו נרגשים מאוד ומחכים כבר לשחק את המשחק הראשון", אומר יאניס. "כל הקבוצות סיימו את העונה שעברה מאוחר, ואולי לא נתחיל את העונה החדשה בכושר שיא, אבל זה נורמלי. אני לא יכול כבר לחכות".
מה היעדים שלך העונה?
"אנחנו נלחמים על כל היעדים ורוצים לזכות בכולם - גביע ווינר, גביע המדינה, האליפות והיורוליג. רוצים ארבעה גביעים. זה לא יהיה קל, אבל נשתדל לעשות את הכי טוב שלנו. אנחנו מקווים שכולם יהיו בריאים, ושנוכל להתמודד על כל היעדים".
תגיעו לפיינל פור העונה?
"לא יודע. אני לא יכול להבטיח פיינל פור לעונה הזו. אנחנו בונים קבוצה, והקבוצה תלויה בהרבה דברים. אם יש לך פציעות ברגעי האמת, אז כל מה שבנית לא יעזור. עם אולימפיאקוס הייתי פעמיים בפיינל פור, והיו לנו ארבע־חמש פציעות בפלייאוף, ולא הגענו למטרה. אז אני לא יכול להבטיח. אני יודע שהאוהדים רוצים לשמוע אותי מבטיח שנגיע, אבל אני לא יכול. אנחנו ננסה, זה בטוח. אולי נגיע השנה, ואולי בשנה הבאה.
"המטרה שלי בחמש השנים הבאות היא שמכבי תהיה מועמדת כל שנה לפיינל פור, ואם היא תעפיל לפיינל פור שלוש פעמים ותזכה בגביע פעם או פעמיים - עשיתי את שלי. על זה אני חושב".
היום יש לך קבוצה טובה יותר מאשר בעונה שעברה?
"כן. מצד אחד איבדנו את דני אבדיה, ועוד שחקנים שלא נשארו. אבל למזלנו, הצלחנו לשמור על 11 שחקנים מהעונה שעברה, השחקנים המרכזיים. הם מכירים את פילוסופיית המשחק שלי, הם יודעים מה אני רוצה מהם, ואני יודע מה הם יכולים לתת לקבוצה. כל שנה אנחנו רוצים עוד יותר, וחשוב לנו להמשיך את העבודה שלנו.
"הבאנו את ז'יז'יץ', ג'ונס, בלייזר ואלבר, ואני רוצה עוד אחד או שניים. יש מגעים עם סטודמאייר, שנמצא בארה"ב. יכול להיות שהוא יחתום ויעלה על מטוס בקרוב. נראה מה יהיה עם קווינסי אייסי. נעשה מה שצריך כדי שהם ימשיכו בקבוצה. עם שניהם אנחנו נהיה 17 שחקנים. יש גם שחקנים ישראלים שאני עוקב אחריהם, כדי שבעתיד אולי נעשה איתם משהו.
"המטרה שלי היא לא לבנות קבוצה של זיקוקים שתזרח ואז תתרסק. המטרה שלי היא לבנות קבוצה שתימשך לנצח. טוב, לא לנצח, אבל קבוצה חזקה שתחזיק מעמד הרבה שנים. הבעלים שומרים על הקבוצה, וזה אומר המשכיות, ואני אוהב את זה. רק ככה אפשר להשתפר. אם אתה משנה את ההרכב כל שנה, זו לא הדרך הנכונה. אולי בשנה מסוימת יהיה לך מומנטום ותגיע לפיינל פור, אבל אחר כך כולם יעזבו ותישאר בלי כלום, ותצטרך להתחיל הכל מההתחלה.
"אני לא רוצה את זה. אני רוצה יציבות בקרב הקבוצה והשחקנים. אני רוצה לראות כבר מעכשיו, כמו בשנה שעברה, כדורסל טוב. רוצה שמכבי תהיה מועמדת לפיינל פור, ואם נגיע לשם - שנילחם חזק מאוד כדי לזכות".
למה שחררתם את טאריק בלאק? אתם לא זקוקים לו?
"לא. עם ז'יז'יץ' אנחנו לא זקוקים לו. יש לנו את האנטר, ואולי גם אמארה יבוא, ואז נהיה חזקים מאוד בעמדה הזאת".
עומרי כספי בכושר? זאת תהיה העונה האחרונה שלו, לדעתך?
"אני מקווה שזו לא תהיה העונה האחרונה שלו, אני חושב שיש לו עוד הרבה כדורסל לתת. הוא התחיל את העונה שעברה טוב מאוד, ואז היה לו חוסר מזל עם הברך. זה קרה לו אחרי עשר שנים ב־NBA. כשאתה משחק כל כך הרבה משחקים ב־NBA, בעומס עצום, זה יכול לקרות. עכשיו הוא עובד קשה כדי לחזור בשיא הכושר.
"אנחנו אופטימיים לגביו, רוצים שהוא יחזור וישתתף במשחקים, אבל אנחנו לא יודעים מתי זה יקרה. גם הרופאים לא יודעים. אנחנו לא רוצים שהוא יחזור לכמה משחקים ואז שוב יושבת. אנחנו רוצים שהוא יחזור בזמן הנכון, כשיהיה מוכן. אני נותן לו את הזמן שהוא צריך, כי אני מאמין בו ומאמין שהוא יכול לתת לקבוצה אקסטרה כוח".
אילו קבוצות נראות לך הכי מאיימות ביורוליג העונה?
"צסק"א, ברצלונה, ריאל מדריד, אנאדולו, אולימפיאקוס ואולי פנאתינייקוס. וגם ארמני מילאנו, שהשקיעו הרבה כסף. בסך הכל יש 12-10 קבוצות שהן יריבות חזקות, ו־6-5 קבוצות עם תקציב גדול. זה לא יהיה קל. זה אף פעם לא קל".
.jpg)
אומרים עליך שאתה מאמן ההגנה הטוב באירופה. אתה מסכים?
"אני לא יודע אם אני הכי טוב, אני יודע שאני מאמין בהגנה. בארה"ב אומרים שהגנה נותנת ניצחונות, והתקפה מספקת כיף והנאה לקהל. פילוסופיית המשחק שלי היא לשלב בין שתיהן. אני שמח שמכבי טובה יותר בהגנה בתקופתי, וזה הבדל גדול במשחק שלה לעומת פעם. הגנה היא לא רק בצד אחד של המגרש, ובסגנון שלי, בזכות ההגנה הופכים לטובים יותר גם בהתקפה. זה משהו שאני והצוות שלי מנסים לתת למכבי. ראינו בהרבה משחקים שלנו שאנחנו קולעים בקלות בזכות ההגנה. הגנה טובה נותנת לך את הכוח שאתה צריך בהתקפה, ואז אתה יכול לקלוע הרבה - יותר מ־90-80 נקודות, ואפילו 100. אז זה אומר שהשיטה שלנו מצליחה".
לאחרונה פורסמו ב"ישראל היום" טבלאות השכר של השחקנים, שחשפו פערים עצומים. יובל זוסמן מרוויח 140 אלף דולר, כמעט הכי מעט בקבוצה, בזמן ששחקנים אחרים מקבלים פי חמישה ואפילו פי עשרה ממנו. זה לא נראה הוגן.
"זה קורה בכל קבוצה. גם אם ברגעים מסוימים יש מצב לא מאוזן, בעתיד מי שימשיך לעבוד קשה ויהיה יציב, יגיע לאותה משכורת. כל ספורטאי צריך לדעת שאם הוא יעבוד קשה, גם הוא יגיע למשכורת שמשקפת את הערך שלו".
איך הקבוצה מתמודדת כלכלית עם המצב החדש, שאין מכירות מינויים וכרטיסים?
"קיצצנו 30 אחוזים בתקציב, ונעשה את הכי טוב שאנחנו יכולים בתקציב החדש. הבעלים הכניסו יד לכיס שלהם והביאו עוד כסף, ועל זה אני מודה להם מאוד. זה לא קל להביא עוד כסף מהבית.
"לכל הקבוצות קשה להתקיים בלי מכירת כרטיסים, לכל הקבוצות יהיו בעיות, והבעלים שלנו עושים את המיטב שלהם. הם תומכים בקבוצה בצורה יוצאת דופן והזרימו כספים רבים כדי לשמור על ההרכב של הקבוצה וליצור המשכיות, כמו שביקשתי. אם אתה רוצה להגיע לפסגה, אתה חייב את ההמשכיות הזאת".
אפרופו המשכיות, אמרת בעבר שאתה רוצה שמכבי תחזור לימים של מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי. אתה בקשר איתם?
"אני מכיר אותם ואת דורון ג'מצ'י, שמשמש היום סמנכ"ל שיווק וקשרי קהילה. כיום אני רואה אותם באירועי כדורסל, כי אני לא יוצא הרבה. אנחנו מדברים על מכבי ועל איך היא היתה, והם מייעצים לי על מכבי של היום. אני תמיד שמח לשמוע את דעתם על הקבוצה".
"דע את עצמך"
(פתגם יווני, אבל לא רק)
הוא נולד בסלוניקי ב־1967. בן בכור לקתרינה, עקרת בית, ולסאבס, שהיה כדורגלן מפורסם ושיחק באולימפיאקוס ובנבחרת יוון. לאחר פרישתו החליף האב מסלול והפך לרופא שיניים.
"היתה לי משפחה ספורטיבית. אבא שלי שיחק כדורגל, ואמא שלי אהבה לצפות במשחקי כדורגל וכדורסל. כשאני ואחי שיחקנו כילדים, היא היתה באה לראות אותנו".
יאניס החל לשחק כדורסל בגיל 12 באפולון קלמריאס. מגיל 14 שיחק בקבוצת הנוער של המועדון, ובהמשך עבר לקבוצה הבוגרת, ששיחקה בליגה השנייה ביוון.
"בתקופה ההיא עוד חשבתי שאהיה רופא שיניים כשאגדל, כמו אבא שלי. היתה לו קליניקה שחיכתה לי, רק שאסיים את הלימודים. ביוון אתה בוחר מה ללמוד באוניברסיטה וניגש לבחינות קבלה. ניסיתי להתקבל לרפואת שיניים ולחינוך גופני באוניברסיטה בסלוניקי. עברתי את הבחינות ללימודי חינוך גופני, ועל הבחינות לרפואת שיניים ויתרתי".
בגיל 19 הוא הפך לשחקן־מאמן באפולון קלמריאס. "לא חשבתי על כך שאהיה מאמן כדורסל מקצועי. ידעתי רק שאעבוד קשה. אימנתי ילדים במשך שנתיים, ואז עברתי לאמן בקבוצות מקצועניות".
ידעת מייד שזה הייעוד שלך?
"מייד. התאהבתי באימון מהרגע הראשון. אני שמח שהפכתי את האהבה שלי לכדורסל למקצוע. אלה מותרות, שהאהבה שלך היא גם העבודה שלך. אם תעבוד קשה, ותלמד, ותשתדל כל יום להיות טוב יותר, ותקדיש את חייך למטרה הזאת - החיים יחזירו לך כגמולך".
עד שנחת במכבי, הספיק יאניס לרשום הופעות כמאמן הקבוצה הבוגרת של אפולון קלמריאס, שממנה התקדם לעמדת עוזר המאמן בפאוק סלוניקי (לצד המאמן צביקה שרף). התחנה הבאה היתה אולימפיאקוס, שם עבד שלוש שנים כעוזר מאמן, בין היתר תחת פיני גרשון. בקיץ 2006 ניסה את תפקיד עוזר המאמן בקליבלנד בליגת הקיץ, ואז שב ליוון, לאמן את קולוסוס רודוס מהליגה הראשונה.
"לא היה לי קל שם", הוא אומר. "זו היתה העבודה הראשונה שלי כמאמן ראשי, והלחצתי את עצמי ואת הקבוצה, כי רציתי מאוד להצליח. תמיד כשאני עושה משהו, אני רוצה לעשות את הכי טוב ולהגיד שנתתי לזה את הלב שלי".
התחנות הבאות היו צסק"א מוסקבה (2011) כעוזר מאמן, אפיזודה קצרה כעוזר מאמן ביוסטון רוקטס (2012), ואחר כך שנתיים כמאמן פאניוניוס אתונה. ב־2014 נחת כמאמן אולימפיאקוס, תפקיד שמילא עד 2018. במקביל, שימש עוזר מאמן נבחרת יוון בשתי קדנציות, כולל באולימפיאדת אתונה ("זה היה כבוד גדול בשבילי").
בקדנציה שלו כמאמן אולימפיאקוס השיג שתי אליפויות ביוון (2015, 2016) ושני גמרים ביורוליג (2015, 2017). בנובמבר 2018, לאחר פיטוריו של נבן ספאחיה ממכבי, הגיע ספרופולוס למלא את החלל שנוצר בעמדת המאמן הראשי.
"מכבי ידועה כמועדון עם לחץ, וידעתי את זה כשבאתי", הוא אומר. "זה לא מפריע לי, אני אוהב לחץ. אני לא אוהב לעבוד במקום שאין בו לחץ, שבו אם אתה מנצח או מפסיד זה אותו הדבר".
אמו קתרינה הלכה לעולמה ממחלה ב־2014, בגיל 72. כעבור ארבע שנים מת אביו משבץ מוחי, בגיל 82. "הוריי ראו אותי בקבוצות הקודמות שלי והיו גאים בי מאוד. לצערי, הם לא הספיקו לראות אותי במכבי. אני בטוח שהם היו אוהבים את תל אביב, זו עיר חמה וידידותית, עם שמש, חופים ואוכל נהדר".
_.jpg)
"האדם מטבעו הוא חיה חברתית"
(אריסטו)
מהרגע הראשון נרקם קשר מיוחד בין יאניס לאוהדי מכבי, כזה שהיה שמור בעבר בעיקר למאמנים ישראלים שהצעידו את הקבוצה רחוק. הם העריכו את ההשקעה, המסירות והצניעות, ועטפו אותו באהבה.
"האוהדים תמכו בי ממש ממשחק היורוליג הראשון שלי בהיכל", אומר יאניס. "זה היה משחק מול פנרבחצ'ה, ב־22 בנובמבר 2018. הפסדנו 74:70, ועדיין, האוהדים מחאו לי כפיים בסוף וקראו בשמי. הדרך שבה הם הראו לי את אהבתם ריגשה אותי מאוד.
"אני אסיר תודה לאוהדים, ואני אוהב אותם בחזרה. לרבים מהם יש את הנייד שלי, וחלקם שולחים לי מסרונים. ברחוב יש כאלה שצועקים לי 'כל הכבוד' או 'אני אוהב אותך'. זה נחמד מאוד. יש כאלה שמבקשים ממני סלפי. אני שמח להצטלם איתם, רק שעכשיו בקורונה אני מקפיד על מרחק".
איך אתה מסביר את הקשר החם בינך לבין האוהדים?
"יוון וישראל דומות, זו מנטליות דומה של האנשים. גם היוונים וגם הישראלים מאוד חמים, פתוחים, לא שומרים מרחק, מוכנים לתת לעולם שמחה וחיוכים. חוץ מזה, אני לעולם לא אשקר לאוהדים. תמיד אגיד להם את האמת, ולא אגיד משהו שהם רוצים לשמוע אם הוא לא אמת. מהרגע הראשון שלי במכבי, אני מאוד כן".
לא פעם דיברת על הקהל בתור "השחקן השישי". איך תתפקדו ביורוליג בלי הקהל?
"זה באמת מינוס גדול עבורנו. הקהל הוא הכוח שלנו, ואנחנו שמחים מאוד שיש לנו כאלה אוהדים נהדרים, שתומכים במועדון. זאת אכזבה גדולה שהם לא יהיו לידנו בהיכל, ומצד שני, אנחנו רוצים להצליח כדי לתת להם את שמחת הניצחונות. זה מה שעשינו בסוף העונה שעברה, כשהתגעגענו אליהם וזכינו בשבילם באליפות, והם חגגו באותו לילה מחוץ להיכל מנורה. זה מאוד ריגש אותי. אני מתרגש מאוד מכל הפעולות של האוהדים, ממה שהם עושים בשביל המועדון. אני גאה בהם ואוהב אותם".
מה דעתך על שירי הנאצה נגד שמעון מזרחי, ששרים אוהדים של קבוצות אחרות, ובייחוד הפועל תל אביב?
"זה לא ייאמן. אני מכיר את זה מיוון, זה קורה גם שם, וזה לא טוב. אני לא אוהב את השירים האלה, אני מתנגד לזה באלף אחוזים, אבל אני לא האדם שצריך לקבל החלטות לגבי שינוי של הענישה. אישית, אני מכבד את המועדונים האחרים, גם את הפועל תל אביב ואת האוהדים שלהם, ומבחינתי חשוב שיכבדו את כולם.
"שמעון מזרחי הוא אגדה לא רק במכבי, אלא בכדורסל הישראלי. הוא הקדיש את חייו למכבי. 50 השנים שהוא בקבוצה הן שנות תהילה, והוא חייב לקבל כבוד מכולם. זה נורא ששרים שירי נאצה על כל אדם שהוא, זו בושה שמישהו שר שירים כאלה. נוסף על הכל, אם אתה לא מכבד את האחר, אתה לא תוכל להיות טוב כמוהו. אם אתה לא מכבד מישהו, איך תוכל להיות כמוהו?"
"אחדות גורמת לעוצמה,
פירוד גורם למפלה" (איזופוס)
כבר 35 שנים שהוא עם אשתו, מריה. מאז התיכון. "היינו יחד באותה כיתה, והזמנתי אותה ערב אחד לדיסקו, עם הרבה חברים וחברות. אבל דאגתי מראש שכולם לא יבואו, כדי שנהיה רק שנינו", הוא מחייך חיוך רחב. "התחתַנו כשהיינו בני 28 ועברנו לבית משלנו בסלוניקי".
מה סוד הזוגיות שלכם?
"אנחנו יחד הרבה מאוד שנים, כי שנינו מאוד מבינים, מכבדים ואוהבים זה את זה. אנחנו מאושרים מאוד יחד. כשאתה מוצא את היין־יאנג שלך, זה מספיק".
היא עברה לגור איתך בכל מקום שבו עבדת?
"כן, היא והבנים תמיד נסעו איתי".
מריה היא עקרת בית ("היא היתה בעברה שחקנית כדורסל טובה מאוד"). הבן הבכור, סאבס, שקרוי על שם אביו של יאניס, לומד לתואר MBA במיאמי ביזנס סקול, לאחר שזכה במלגה ("הוא בחור חכם, והוא לא בקטע של כדורסל"). הבן הצעיר, אנסטניס, בא עם הוריו כשעברו לישראל ומתגורר איתם ברמת אביב, בדירה שהעמיד לרשותם המועדון.
"הוא אוהב כדורסל, כבר בגיל 5 או 6 הוא שיחק כדורסל, והיה בא איתי למגרשים. הוא לא מאוד גבוה, כמוני, אבל הוא משחק בעמדת הגארד. הוא מתאמן עם קבוצת הנוער של מכבי תל אביב ומשחק גם בתיכון שבו הוא לומד, בבית הספר האמריקני באבן יהודה. החלום שלי בשבילו הוא שישחק כדורסל וייהנה, אבל אני לא מהאבות שדוחפים את הילד לעשות משהו. אני לא רואה אותו משחק ביורוליג או ב־NBA, אבל אני רואה אותו משחק כדורסל ונהנה מזה. ברגע מסוים הוא יגיע לנקודה הכי גבוהה שהוא יכול, אני לא יודע איזו נקודה זו תהיה".
אולי הוא ילך להיות מאמן, כמוך?
"אולי. אני אומר לו שלא יעשה את זה, כי זה מקצוע קשה מאוד".
אבל יש גם רגעים יפים.
"יש, מעטים. ברוב הזמן יש לחץ, והמאמן תמיד מודאג, הוא תמיד חושב על היום הבא. גם אחרי ניצחון, המאמן לא תמיד מרוצה, מסופק או שמח. הוא חושב על המשחק הבא, או איך שחקן מסוים צריך לשחק טוב יותר.
"לפעמים מאמן לא יכול לשלוט בהכל, אבל יש סיבות שלא מאפשרות להצליח. אני מאמין שאם תיתן את הכי טוב שלך, זאת הדרך להגיע לדרגות הכי גבוהות. אולי לא תגיע ישר למטרה, אבל אם תתמיד, תעלה שלב. כשאתה נכשל ולא מצליח להגיע למשהו שרצית, אתה רק משתפר לקראת הפעם הבאה שבה תנסה שוב".
איזה מין אבא אתה?
"אני נעדר המון מהבית, כי אני מושקע בקריירה. הפסדתי זמן רב עם הילדים שלי, וזה קשה, אבל זה מחיר הקריירה. ספרתי לא מזמן וגיליתי שבמצטבר, 100 יום בשנה אני לא בבית, בגלל הנסיעות למשחקים בחו"ל. זה שליש מהשנה.
"גדלתי במשפחה ממעמד הפועלים. היו לנו חיים נחמדים, אבל למדנו לחיות עם הטוב ועם הרע, עם הרבה ועם מעט, ולהסתדר בכל מצב. בזכות זה אני יכול היום ליהנות מהמסעדות הכי טובות, ואני יכול גם לחיות באוהל וליהנות ממנו.
"גם אשתי כזאת, וכך חינכנו את הילדים. הם לא מפונקים, הם עובדים חרוצים, כי אמרנו להם 'לא' הרבה פעמים. למשל, כשהם היו בני 12 ורצו טלפון נייד, אמרנו לא. כשהבן הצעיר שלנו ביקש אוטו לא מזמן, אמרנו לו: 'תעבוד, תשיג כסף לעצמך, אז נעזור לך לקנות אוטו'".
איך אשתך מרגישה לגבי ההיעדרויות הארוכות?
"אשתי היא התומכת שלנו, הגב של כל המשפחה. קודם כל של הילדים, ואז שלי". ואכן, כשהוא מנסה להיזכר בשם המסעדה שבה אכלו לאחרונה, הוא מתקשר מייד ל"מזכירה שלי, מריה", והיא שולפת מזכרונה את המידע.
אשתך באה למשחקים של מכבי?
"כמובן, היא באה לכל המשחקים. גם למדנו יחד קצת עברית, לקחנו שיעורים פרטיים בשנה הראשונה כאן".
ולמה הפסקתם?
"הבעיה היא אני, אין לי זמן לשיעורים שלנו. עכשיו אני לומד מהישראלים בקבוצה, אני כבר יודע קצת, בעיקר סלנג. 'בסדר גמור', 'יפה מאוד'. אני פחות יודע לדבר, אבל מבין לא רע".
"הזמן הוא יקר"
(עוד פתגם יווני)
את הקיץ ניצל יאניס כדי להתכונן לעונה הקרובה. "לי ולצוות שלי היה קצת זמן, כי לא היו משחקים. לא נסענו לשום מקום, לא עשינו סקאוטינג, התרכזנו רק בעבודה במגרש ובשיפור השחקנים, כדי להפוך אותם לעוד יותר טובים, ולגרום לקבוצה לעבוד עוד יותר טוב ועוד יותר מהר".
איך נראה הלו"ז שלך עד עכשיו?
"אני מתחיל את הבוקר בעבודה מהבית. יש לי חלק שהוא משרד, ואני עובד שם מ־9 בבוקר עד 12. בצהריים אני אוכל משהו קטן בבית ונוסע לאימון. אני נמצא שם שעתיים, נפגש עם הצוות שלי, ואז יש אימון של שעתיים. אחריו אני יושב עוד שעה עם הצוות ואנחנו מנתחים את האימון.
"אני חוזר הביתה ב־8 בערב, אוכל ארוחת ערב עם אשתי ועם הבן שלי ואחר כך עובד. אני הולך לישון בסביבות 1 בלילה. אני ישן חמש שעות, זה מספיק לי.
"בחו"ל זה אחרת לגמרי. אחרי משחק יורוליג, אני אוכל משהו והולך לישון רק ב־3 בבוקר, אחרי שהאדרנלין יורד. בבוקר אנחנו בדרך כלל כבר חוזרים לארץ".
יאניס אולי ישן חמש שעות ביממה, אבל לא נח לרגע. "הראש שלי עובד 24 שעות. לפעמים אני מתעורר באמצע השינה וכותב לעצמי הערות. ככה זה כל הזמן, בכל שעה. אני מתעורר בכל מיני שעות מוזרות".
אתה קצת מנפץ את התדמית על היוונים, שאוהבים לנוח.
"היוונים יודעים איך לחיות את החיים, כמו הישראלים. אבל הם עובדים חרוצים, לא כמו התדמית שיצאה להם. הם לא עצלנים. היוונים והישראלים דומים מאוד".
מה התחביבים שלך, מלבד כדורסל?
"כלום. אני לא עושה כלום. רק עובד".
אתה מקדיש את חייך לכדורסל? הכדורסל הוא החיים שלך?
"כן".
רואה טלוויזיה?
"ראיתי בנטפליקס את הסדרה על מייקל ג'ורדן, כשהיינו בסגר הראשון. אני קורא על כדורסל, ואני שומע מוזיקה, תלוי במצב הרוח שלי. באופן רגיל אני מאזין לפופ ורוק משנות ה־80 וה־90, אבל אני אוהב מאוד גם את 'תל אביב, יא חביבי, תל אביב'. אבל באמת שאני לא יודע לעשות כלום חוץ מכדורסל. אשתי מטפלת בחשבונות ובסידורים, ואני מרוכז רק בעבודה. כשאני רוצה לנקות את הראש, אני יכול לבשל פסטה או להכין משהו קטן על הגריל. זהו".
אתה יוצא עם חברים?
"בדרך כלל לא, לא לקפה ולא לשום מקום. זה תמיד היה ככה. בשנים הקודמות הייתי נוסע בקיץ עם המשפחה ליוון ולאיים, לעשרה ימים בערך. שם אני מנקה את הראש".
אתה קורא כתבות עליך? טוקבקים?
"לא, כי אני לא קורא עברית, אבל למעשה גם ביוון לא קראתי. אין לי זמן".
ולא מספרים לך?
"אני לא רוצה שיספרו לי. לא רוצה להיות מושפע מזה. גם אין לי רשתות חברתיות, לא פייסבוק ולא אינסטגרם. אני יודע שאני אחד מהאחרונים שאין להם. אבל כשאני עושה את העבודה שלי, אני לא רוצה הפרעות. ואם אתה מתחיל לקרוא כל דבר ולעקוב אחרי כל דבר, לבדוק מה כתבו עליך פה ומה כתבו עליך שם, אתה מפספס את המטרה המרכזית שלך - להיות רגוע ולעשות את העבודה הכי טוב. אני עובד לפי הדרך שאני מאמין בה ושטובה למכבי תל אביב. אני מכבד דעות אחרות, אבל לא רוצה להיות מושפע מהן".
יש לך חברים בישראל?
"יש לי הרבה חברים, גם ביוון וגם בישראל, רובם בכדורסל וכמה מהם בכלל לא מהתחום. אבל אין לי זמן להיפגש איתם. חברים הם כמו כוכבים - הם שם תמיד, אבל אתה רואה אותם פה ושם. בימי שישי בערב אנחנו מארחים לפעמים חברים".
אתה הולך למסעדות?
"כן. אני אוכל לפעמים ב'מקום של בשר'. אני אוהב לשבת בנווה צדק ולאכול סושי, וגם ב'יאסו', מסעדה יוונית טובה ברחוב הירקון. אנחנו אוכלים גם במסעדות איטלקיות כמו 'קפה איטליה' ו'קוואטרו'".
"כשמבטיחים לך הרבה
דובדבנים, קח איתך
סלסילה קטנה"
(פתגם יווני אחרון)
באיזו החלטה שלך בחיים אתה הכי גאה?
"בהחלטה שלי לבוא למכבי תל אביב".
על איזו החלטה שלך בחיים אתה מצטער?
"אני לא חושב שקיבלתי החלטות שגויות בחיי. קיבלתי החלטות אחרי חשיבה מעמיקה על כל הפרמטרים. אני מתייעץ בעיקר עם עצמי ועם אשתי, ולפעמים עם אחי".
אתה לא מצטער שלא נשארת ב־NBA?
"לא. זאת ליגה של שחקנים, לא של מאמנים. ואני רוצה לאמן, לא להיות אדם נוסף במערכת".
ספר לי על טעות אחת שלך כמאמן.
"כמאמן אתה עושה טעויות כל הזמן. אתה מקבל אלף החלטות במשחק, ולא יכול להיות שכולן נכונות. למשל, כשחילוף שעשיתי לא הצליח, זאת טעות שלי. אבל אני מתקן אחר כך, מכניס שחקן אחר. באופן כללי, אני מנסה ללמוד מהטעויות ולא לחזור עליהן, וגם לומד מטעויות של אחרים. אני מסתכל מה מאמנים אחרים עושים ומשתדל ללמוד מהטעויות שלהם.
"אחד העקרונות שלי בחיים הוא לנסות להיות טוב יותר בכל יום. בכל רגע שהגעתי לנקודה טובה, זה לא מספיק בשבילי. אני רוצה להשתפר ולעלות לדרגה עוד יותר גבוהה. אני עדיין רוצה להשתפר ולהיות חכם יותר, ואני מרגיש שאני לומד בכל יום".
ממה אתה נפגע?
"אני לא אוהב שקרים. לא אוהב שמשקרים לי. זה לא קרה לי במכבי, אבל זה קרה לי בחיים. אני לא אוהב שמישהו מדבר עליך רעות עם כוונות רעות, וברמזים. זה פוגע בי. אם אתה רוצה להגיד לי שטעיתי - תגיד".
איזה ניצחון הכי ריגש אותך במכבי?
"יש רבים. הניצחון על צסק"א 76:93 במוסקבה בינואר 2019, אחרי 15 שנה שמכבי לא ניצחה שם. הניצחון הגדול על הפועל ירושלים בחוץ 82:93, אחרי הקורונה, כששיחקנו ממש טוב. וגם הניצחון על אנאדולו במארס 75:77, לפני שהיורוליג הופסקה. זה היה משחק בית אחרון עם 5,000 אוהדים בלבד בגלל הקורונה, ניצחון גדול כי עלינו בזכותו לפלייאוף".
מה אתה לא אוהב בישראל?
"הנהיגה פה משגעת אותי".
כי נוהגים פה כמו משוגעים?
"מה פתאום. כי נוהגים לאט. אני נוהג מהר וזהיר".
לאן אתה רוצה להגיע בחיים?
"ברוך השם", הוא אומר בעברית, וממשיך באנגלית: "אני לא יודע. רק אלוהים יודע".
אז איפה אתה בעוד שלוש שנים?
"במכבי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
