באיזו שאלה הייתם פותחים ראיון איתכם?
אודי: "האם זה עובד?"
ומה הייתם עונים?
אודי: "כן".
תמר: "חד וחלק".
למרות שנדמה שהם תמיד היו שם, הזוגיות הטלוויזיונית של אודי סגל ותמר איש־שלום על המסך של חדשות 13 נולדה לפני חצי שנה בלבד. השניים החזירו לטלוויזיה את ההגשה הזוגית, שנעלמה מאז ימי מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון ב־2011.
"מהרגע שאנחנו מגישים יחד את המהדורה אנחנו עסוקים במגיפות פוליטיות ובריאותיות", אומרת תמר איש־שלום, "המהדורה הראשונה שלנו היתה ב־1 במארס, ערב לפני הבחירות. המהדורה השנייה היתה משדר הבחירות, שארך שבע שעות, ובשבוע השני הגיעה הקורונה. בהמשך היה גם המשבר הכלכלי.
"אם חשבנו שהאולפן החדש וההגשה הזוגית יהיו על מי מנוחות, עם זמן הסתגלות, זה היה מאוד אינטנסיבי. היינו עולים ב־19:00 ומסיימים בערך ב־22:30, ואת מהדורת הבחירות התחלנו ב־19:00 וסיימנו ב־3 בלילה. אני זוכרת שבסוף המהדורה אמרתי לאודי שמה שקרה לנו זה כמו שבדייט השני בן הזוג שלך ייקח אותך לליל הסדר עם כל המשפחה".
אודי: "לפני המהדורה הראשונה אמרנו שנצא לדרינק. אבל אז הגיעו הבחירות, והקורונה, ומה שאנחנו שותים כרגע (מצביע על השתייה הקלה בבית הקפה שבו אנחנו יושבים) - זה הדרינק.
"היו לבטים אם זה יעבוד ואיך זה ייראה, אבל היתה לנו רכבת אקספרס. לא עצרנו מהרגע שהתחלנו, עשינו שלוש שעות וחצי כל יום, כמו שלוש מהדורות. הקושי של המדינה והחברה חידד עוד יותר את המשימה האמיתית - לעשות חדשות שאנשים יצפו בהן, וגם להיות מספיק נוקב כדי להאיר את הקשיים במהלך הדרך ולהיות מספיק מכיל כדי להעביר את כל מה שקורה. וכל זה באולפן חדש ועם הגשה משותפת".
תמר: "לפני משדר הבחירות אמרתי לדסק מראש שלא יהיה משדר משהו, זוגיות חדשה בשידור בחירות במשך שמונה שעות זה לא קל. אבל זה עבד. היו שם 30-20 ראיונות שאתה לא יכול לתזמן, וזה עבד. גם לא עלִינו אחד על השני".
אודי: "אצלנו זו לא ממשלה פריטטית, אין הסכם קואליציוני. זו שותפות אמיתית, זה עובד בלי שום סוג של חלוקות. אני לא הרגשן והיא לא הקרה ולא שום דבר אחר".
***
שניהם החלו את דרכם התקשורתית בגלי צה"ל. סגל (49) החל ככתב שטחים והפך לכתב מדיני בתקופת הסכמי אוסלו. אחרי חמש שנים עבר לשמש כתב גל"צ ו"מעריב" בניו יורק. בשנת 1999 הצטרף לחדשות 2 ככתב פוליטי, ובהמשך הפך לכתב מדיני. בין לבין הספיק לסיים תואר ראשון במנהל עסקים ובעשור האחרון הוא מרצה בחוג לתקשורת במרכז הבינתחומי. באוגוסט 2017 עזב במפתיע את חברת החדשות ועבר לרשת.
"היתרון הגדול שלי הוא שלא עזבתי כי הייתי חייב או כי היה לי רע. היה לי טוב, היה לי אחלה, הצלחתי שם. בשלב מסוים אמרתי, אני כתב ופרשן מדיני 20 שנה, סיקרתי את ראשי הממשלות מרבין וצפונה, ובסוף אני שואל את עצמי - מה, אני אעשה אותו הדבר עוד 20 שנה? זו היתה החלטה מאוד קשה ולא טריוויאלית.
"אני תמיד אוהב סיכון והרפתקאות, ועניין אותי לעשות משהו אחר. בפוזיציה שבה הייתי בחדשות 2, זה לא הסתדר. קשה לקחת כתב ולהפוך אותו למגיש, והאופציות לא נפתחו.
"הדבר הראשון שרציתי, התוכנית עם לוסי אהריש, היתה בסדר, אבל זה לא עבד מכל מיני סיבות. נפרדנו איש־איש לדרכו, והמשכתי לבד. אבל גם אז לא היה ברור אם זה יעבוד. פעם הייתי תוכנית מגזין ופעם תוכנית פוליטית, פעם חצי שעה ופעם שעה. עד שמצאתי".
באותה מידה יכולת למצוא את עצמך בחוץ.
"אני לא חושב שאמצא את עצמי בלי עבודה. הפחד הוא יועץ רע, ואם אתה מפחד להיכשל, לא תעשה שום דבר. בלי קשר לתמר, גם לעצמי לא ידעתי אם זה משהו שאיהנה ממנו. ואם הייתי סובל שם? אבל אנחנו מרגישים שיש בסיס טוב ומקום להתפתחות".
תמר איש־שלום (39) החלה את דרכה בגלי צה"ל ככתבת משטרה, עברה להיות הכתבת בכנסת, ומשם עברה לתפקיד מגישת התוכנית "24 היום שהיה". משם עברה לחדשות 10, תחילה כמבזקנית, ואחר כך ככתבת חדשות וכמגישת תוכנית הבוקר. משם ערקה אל המתחרים ומונתה לתפקיד כתבת חדשות 2 בלונדון. כששבה, הגישה את תוכנית הלילה. ביוני 2011 חזרה לחדשות 10, הפעם בתפקיד מגישת המהדורה המרכזית לסירוגין עם יעקב אילון.
הרעיון לעבור להגשה זוגית עלה לפני כשנה, עם כניסתו של ישראל טויטו לתפקיד מנכ"ל החברה. המטרה: להיבדל מהמתחרים.
"היתה שיחה ראשונה עם ישראל, שבה דובר על זה שהתחנה תעשה סקרים לגבי הגשה זוגית", אומרת איש־שלום, "עוד לפני הסקרים ולפני שידעתי מי יהיו המועמדים בסקרים ומה יהיו התוצאות שלהם, אמרתי לישראל שהגשה זוגית זה ניינטיז, אלא אם כן נמציא את זה מחדש ונסביר לעצמנו את ה'למה'. אבל אמרתי שאם זה אודי, אני זורמת. מוכנה לנסות".
למה היית כל כך בטוחה לגביו?
"אנחנו בתחום של אנשים עם הרבה אגו, ואתה יכול לזהות אנשים שיכולים לתת מקום למישהו אחר ולבוא ממקום של ביטחון. שנינו זיהינו את זה אחד בשני, ואפילו לא היינו צריכים לעבוד על זה".
אודי: "אני בכלל לא הייתי בלופ הזה. למדתי לראשונה על האופציה הזאת כשקראתי בעיתון ששוקלים הגשה זוגית. לפני המהדורה הגשתי בחדשות 13 את 'לפני החדשות', שבניתי אותה מאפס, אהבתי אותה, ובאחת השיחות עם יוסי ורשבסקי (מנכ"ל רשת 13 לשעבר) הוא אמר שאולי יהיו שינויים ברצועות האקטואליה אחר הצהריים, ושאל אותי על כל מיני רצועות אחרות. אמרתי לו: 'אני מגיש רק ב־19:00, אבל אם אתה רוצה שאגיש את המהדורה, אני מוכן לחשוב על זה'. אולי זה הניע את התהליך. באותו זמן זה נשמע כמו בלון".
היתה לכם היכרות מוקדמת?
תמר: "עבדנו יחד בחדשות 2, אבל אני הייתי בעיקר בלונדון. כשחזרתי לארץ היינו נפגשים כשעבדנו בנווה אילן".
אודי: "לא היכרות מעמיקה, בעיקר 'שלום, שלום'. לכן אני אומר - כשזה עובד זה עובד. שאלנו את עצמנו, איך זה יעבוד? מה נעשה? מה תהיה החלוקה? לי היה חשוב שזו תהיה שותפות, שחלילה לא ייווצר רושם שאני בא לשנות את המהדורה ולקחת משהו למישהו. זה דבר שגם אמרתי לתמר: אנחנו מנסים משהו חדש ביחד".
תמר: "הבעיה היתה שהוא היה כל כך מנומס, שבשלב מסוים אמרתי לו, הכל בסדר, אתה לא צריך להתנצל על נוכחותך. אם זה היה קורה אחרי שלוש שנים שאני מגישה, או אפילו חמש שנים, אני חושבת שלא הייתי מסכימה. אבל זה קרה אחרי כמעט תשע שנים.
"בתשע השנים האלה אין משהו שלא סיקרתי או שלא הייתי בו. בחירות בארץ, בחירות בארה"ב, מלחמה. אין שידור וראיון שלא עשיתי כבר. אחרי תשע שנים של הגשת המהדורה לבד, אתה בא ממקום של ביטחון. אז לפני שיתחיל להיות משעמם באיזשהו שלב, בוא ננסה משהו אחר.
"אולי זה לא מובן מאליו, ואני חושבת שגם הוא הופתע שזרמתי עם זה. אמרתי, אני לא בטוחה שזה יצליח, אבל אם זה יצליח, אין לי בעיה".
אודי: "זה לא מובן מאליו, וצריך להחמיא לה. היא מגישה מהדורה לבד כבר הרבה שנים. אם היינו מתעסקים במי דרך על מי, או מי לקח למי, היינו מכשול לעצמנו. כשמשהו עובד עם בן זוג, זה עובד. עם תמר הפתיע אותי כמה שזה היה קל. אתה יודע מה המבחן? אם אתה קם בבאסה בבוקר. אני קם בחיוך, בא לי ללכת לעבודה ובא לי להגיש את המהדורה".
תמר: "היה את הפחד המשותף של ההגשה הזוגית, ידענו שאנחנו צריכים למצוא את הסיבה, את הלמה. אי אפשר סתם ללכת על הגשה זוגית, כי מה שהיה נכון לשנות ה־90 - הגשה זוגית עם גבר קר רוח, שלא מחייך אף פעם - לא יעבוד היום. היה ברור לנו שזה לא יכול להיות שחזור של משהו קודם. אבל זה לא אודי. פשוט הבאנו שני דברים מלאים של שנינו".
אודי: "אנחנו כל הזמן בחיפוש איך עושים מהדורה מונגשת לציבור. גם להיבדל, וגם למצוא משהו חדש. ידענו שיש לנו פה הזדמנות אדירה. ערוץ עשר עבר הרבה טלטלות, רשת עברה הרבה טלטלות - נוצר פה מיזם משותף שלא הונדס במעבדה, אלא מציאות שייצרה את ערוץ 13 ואת חדשות 13.
"זו היתה הזדמנות לעשות השקה מחודשת למהדורה, ולעשות השקה מחודשת זה יותר קשה מלהתחיל מההתחלה. ניצלנו את ההזדמנות לאולפן חדש, שפה שונה, טון אחר והגשה שונה".
תמר: "היו לנו שיחות בתוך המערכת, גם עם העורך וגם עם המנכ"ל, ובעיקר בינינו, איך מסקרים, מה הטון ומה הגישה. אני חושבת שניכר על המסך, ברמה העיתונאית, הרצון לסקר כמה שיותר רחב, מעמיק, ועם כל הכותרות. למשל, 'חדשות 13' הם אלה שהובילו את חשיפת הכשלים במערך הבדיקות".
"לצד זה גם קיבלנו החלטה מודעת שהמצב מספיק קשה, ואין צורך בפומפוזיות או בדיווחים שיפחידו את הקהל, גם אם פומפוזיות יכולה להביא יותר רייטינג. התפקיד שלנו היה להעביר את הדברים בצורה אחראית ורצינית, אבל בסוף אפשר גם רגע של חיוך ורוך".
***
השנה החולפת היתה שנה קשה מאוד לחדשות 13. בחודש יולי הודיעו קברניטי הערוץ על פיטורי 100 עובדים, ובהם עיתונאים בכירים. אחרי מאבק ממושך של העובדים, שכלל הרבה מחאות והחשכת המסך, פוטרו 42 עובדים, ובהם הכתב המדיני ברק רביד, הכתב הפרלמנטרי עקיבא נוביק, הכתבת סמדר פלד, החזאי דני רופ, ועוד.
"יש פה אנשים מעולים שהלכו הביתה", אומר סגל, "זה קשה. כל התעשייה מתכווצת, ואנחנו שילמנו מחיר כבד. זה מעשה מאוד קשה לצמצם את החברה. אני לא מקנא בטויטו ולא במתן חודורוב, יו"ר ועד העובדים, שהיו שותפים לתהליך מאוד כואב. המטרה היתה לצמצם את הפיטורים ככל האפשר. היום אנחנו חברה יותר רזה ורעבה, שמחפשת הישגים וצריכה להוכיח את עצמה".
העובדה שלמתחרים יש הרבה יותר אנשים מקשה את התחרות?
אודי: "אני לא סופר להם. יש להם את הבעיות שלהם".
תמר: "תקופת אי הוודאות היתה נוראה. אתה הולך יום־יום לעבודה ואתה לא יודע מי יהיה פה מחר ומי לא. זה קשה מאוד. באיזשהו מקום זה היה שיקוף של מה שקורה במדינה, כשהיינו במצב של חצי מיליון מובטלים. לפעמים מדברים על התקשורת כעל מגדל שן, אבל אנחנו חווים את זה בעצמנו. אמנם לא על בשרנו, כי לא פוטרנו, אבל חברים שפוטרו ושעבדו בחברה מהיום הראשון של החברה.
"אני אמרתי שאם ניפרד ממאה אנשים, זה יהיה סוף החברה. להיפרד משליש מעובדי החברה זה לא הגיוני. אפשר היה לקרוא לזה מהדורה, אבל זה כבר לא היה מהדורה. העובדה שבסופו של דבר המספר צומצם היא הישג, ועדיין מדובר ב־42 משפחות, חיים של אנשים, משכורות. ברמה הפרסונלית והמקצועית, זה כואב.
"מצד שני, מהיום שבו הערוץ הוקם, הוא היה במשברים. אני הגעתי לפני תשע שנים ואחרי חצי שנה כבר היה משבר. אבל אנחנו יודעים לעשות הכי טוב את החדשות, ואין לנו אפשרות אחרת. אנחנו עושים את העבודה הכי טובה באמצעים שעומדים לרשותנו, עם אנשים מעולים".
אודי: "עובדים קשה וצריך להסתער על המגרש".
קשה להסתער על המגרש כשאין שחקנים.
"המציאות הכלכלית היא שאין כסף. אבל יש כל מיני דרכים לקצץ. נניח, לעשות קיצוץ רוחבי בשכר או לצמצם את החברה. המאבק שלנו היה על הדרך שבה זה נעשה. כמה אנשים יפוטרו, איך ובאילו תנאים.
"בסופו של דבר, אין פיטורים שמחים, כמו שאין גירושים שמחים. בין האלטרנטיבות הגרועות, השגנו את האלטרנטיבה הכי פחות גרועה. הכי חשוב זה איך אנחנו ממשיכים לעשות את מה שאנחנו רוצים וצריכים לעשות, שזה חדשות וטלוויזיה".
אתם בקשר עם האנשים שפוטרו?
תמר: "בערב שבו הודיעו להם דיברתי כמעט עם כולם. היו כאלה שלא היו במצב לדבר".
טלי מורנו צייצה שהיא פוטרה ולמעשה לא חזרה מחופשת הלידה.
אודי: "המציאות לפעמים יותר מורכבת מהציוץ בטוויטר".
תמר: "טלי היא מגישת חדשות מעולה".
אודי: "וחבל מאוד שהיא לא איתנו".
אחד הפיטורים שעוררו ביקורת היה של ברק רביד. טענו שזה על רקע פוליטי.
אודי: "אני עבדתי עם ברק, הוא כתב מדיני מצוין, וחבל מאוד שהוא לא איתנו. ממש חבל. כמו אנשים טובים אחרים - מפיקים מעולים, כתבים, כתבי מגזין ועובדים מעולים. זה היה חיתוך בבשר החי".
תמר: "זה לא סוד שאני הייתי חלק מהמהלך להשאיר את ברק. אני ועוד קבוצה של עיתונאים הודענו שנסכים לוותר על סכום מסוים מהשכר שלנו כדי להשאיר אותו. הלוואי שזה היה מצליח. אבל זה לא עבד, וזה היה מהלך כואב. אני שמחה שברק ועקיבא נוביק מצאו את עצמם, יש כאלה שעוד לא מצאו, וזה מאוד כואב".
באותו ערב לא הצלחתְ לעצור את עצמך ובכית על המסך.
"ההשתנקות הזאת מבחינתי היא כישלון, כי אני לא מהמגישות שבוכות על המסך מתוך החלטה. אני מאוד אסופה. אני יכולה להביע רגש, לחייך ולהתרגש, אבל אני לא רוצה שאנחנו נהיה הסיפור. אם יש כתבה עצובה, ולמחרת ידברו רק על המגישה שבכתה, זה קצת לא לתת כבוד לסיפור עצמו. לרוב אני מעדיפה לנשום עמוק ולשתוק כמה שניות, מאשר להגיע למצב של בכי.
"אבל אם כבר נכשלתי, אז שזה יהיה בערב כזה. הרבה עובדים אמרו לי שביטאתי את התחושות של רבים במערכת".
אודי: "אני דווקא אמרתי לתמר אחר כך שזה היה אותנטי ואמיתי ונכון. שתקתי מאוד יפה לידה".
אתם מרגישים התערבות פוליטית בעבודה שלכם?
אודי: "מהרגע שהגעתי לרשת 13, אף אחד לא התערב לנו במהדורה. לא אבי בן טל (שהחליף את ורשבסקי בניהול רשת), לא טויטו (מנכ"ל חדשות 13), לא נדב טופולסקי (נציג הבעלים), לא לן בלווטניק (בעל השליטה בחברה), ולא אף אחד אחר. אנחנו עושים טלוויזיה, אנחנו עושים חדשות, ואני לא מרגיש שום לחץ. נראה לך שלאנשים כמו תמר ואני, שיש לנו מוניטין, יתחילו לעשות תכתיבים פוליטיים ואנחנו נשתוק?"
***
שלוש פעמים בשבוע הם מגישים יחד את המהדורה, ופעם נוספת כל אחד בנפרד.
יש ביניכם חילוקי דעות?
אודי: "יש כל הזמן, וזה טוב, וזה מפרה. זה כמו לצנן את התה. אחרי שהגשתי לבד את 'לפני החדשות', יש בחיבור הזה משהו שהוא מאוד טוב לי, כי יש 'קבוצת חשיבה' לפני המהדורה. תמיד יש לך את זה עם העורך, אבל כשיש עוד מגיש עם הרבה מאוד ניסיון, זה רק טוב".
תמר: "אנחנו טוחנים אחד לשני את הראש כל הזמן".
אודי: "היא יכולה להגיד שחייבים ללכת היום על כמות הבדיקות. אני אומר לה, 'לדעתי זה משעמם', ובשלב הזה אנחנו מתחילים לאכול אחד לשני את הראש, עד שמגיעים להחלטה".
תמר: "מדי פעם אנחנו מצליחים לשכנע את השני. בזמן הקורונה אודי הוביל את קו החופים. זה כל מה שעניין אותו. אין בדיקות, אבל הוא רוצה לפתוח את הים".
אודי: "אני עדיין חושב שזה מה שהיה צריך לעשות מההתחלה. המקום היחיד שלא נדבקים בו הוא באוויר הפתוח".
תמר: "היתה מהדורה שהגשתי לבד ושאלתי בשבילו את השאלה".
יש תדמית שאתם מגיעים למערכת חצי שעה לפני המהדורה, עושים איפור ושיער - ולמהדורה.
אודי: "סבבה, תטפח את התדמית הזאת. האמת היא שאנחנו מתחילים ערב קודם לשבת על רעיונות, ומהבוקר אנחנו מתחילים את השיחות עם העורך. כל אחד מעלה רעיונות".
תמר: "אודי הוא מחזיק תיק הפוליטיקאים".
אז מתי אתם מגיעים למערכת?
תמר: "ב־16:00. בימים רגילים שהם לא אוגוסט, אני שמה את הילדים בבית הספר, עוברת על העיתונים, טוויטר, ובסביבות 12 בצהריים השיחה הראשונה עם אודי ועורך המהדורה".
.jpg)
***
איש־שלום נשואה לעורך חדשות החוץ של חדשות 13, נדב איל. הם מתגוררים בבקעת אונו, הורים של זהר (בת 9 וחצי), הלל (6 וחצי) ונעמי (שנתיים וחצי). שלושת הילדים נרתמו בשבוע שעבר לפרויקט גיוס הכספים של "הצינור" לנזקקים, כשמכרו כדורי שוקולד ולימונדה בשכונה שבה הם מתגוררים.
סגל נשוי לדנה, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית בעמותת "עמך". הם מתגוררים בעמק חפר, הורים לארבעה: מיה (22), קצינה בצה"ל, נעם (20), חיילת, שירה (16) ויונתן (11).
הילדים שלכם צופים במהדורה?
אודי: "כן. המבקרים הכי גדולים שלי הם הילדים. הבת שלי שירה היא חיה פוליטית ומאוד מעורבת ומתעניינת, ו'למה עשיתם ככה' ו'למה לא שאלתם את זה'".
תמר: "הילדים שלי לא צופים במהדורה, בדרך כלל הם לא ערים בשעות האלה. ב־8 בערב נכנסים לישון אצלנו. חוץ מזה, גם אם הם היו ערים, אני חושבת שיש במהדורה תכנים שלא מתאימים לגיל שלהם. אני לא יודעת אם בגיל 6 ו־9 זה הזמן להיחשף לאונס. אם אני יודעת שיש משהו פוליטי או בינלאומי, אני אתן להם לראות דקה.
"באוגוסט זהר ישנה אצל בני דודים שלה, ושם היא נחשפה ל'הישרדות'. היא צופה נלהבת".
למורת רוחה של אמה?
"אני לא חושבת שזה הגיל לצפות ב'הישרדות', אבל לא ממש שואלים אותי כשהיא אצל בני הדודים שלה".
מה הדבר האחרון שנתת להם לראות?
"כתבה שעשיתי בטיפול נמרץ בקורונה. צפינו בה יחד אחר כך".
בפרשנויות של נדב על הקורונה הם צופים?
"הם שומעים את חלקן, כי בחלק מהזמן הוא מדווח מהחצר שלנו. הם לא מאוד מתרשמים, הם בענייניהם, אבל הם מאוד אוהבים לבוא לבקר במערכת. עכשיו זה בלתי אפשרי בגלל הקורונה".
אמא מגישה ואבא פרשן, עד כמה זה נוכח בחיים שלהם?
"דווקא בגלל ההיכרות שלנו עם החדשות ועד כמה הן יכולות להיות קשות, מאוד גונַנו על הילדים. כשאנחנו ברכב ויש מהדורה, אני מכבה את הרדיו כי אני לא יודעת מה יש במהדורה. תמיד החבאנו עיתונים מזהר, ומובן שהיום, הדבר שהיא הכי מתעניינת בו הוא חדשות, ובכל בוקר היא קוראת את העיתונים.
"זה לקח בשבילנו: במקום למנוע משהו מילד, עדיף לתווך לו את זה. הלל, למשל, מעדיף הארי פוטר".
***
ממוצע הצפייה בחדשות 13 בחודש יולי האחרון היה 9.9 אחוזים ו־272 אלף צופים, לעומת 8.2 אחוזים ו־230 אלף צופים אשתקד. באוגוסט עמד הממוצע על 9.6 אחוזים, לעומת 7.5 אחוזים בשנה שעברה. שיא הצפייה נרשם באחת המהדורות באפריל השנה, 16.1 אחוזים.
תמר: "אנחנו עושים את מה שאנחנו מאמינים בו. הרייטינג אחלה, יש עלייה מתמדת בשיעור הצפייה בנו וצמצום של הפער מהמתחרים. היה חשוב לי לשמור על המספרים, במיוחד ביולי־אוגוסט, שהם חודשים יותר מאתגרים ויש פחות צפייה כי אנשים בחוץ ויש אור עד שעה מאוחרת, ושימרנו את זה. בסופו של דבר, הוכחנו את עצמנו".
אתם מחכים בכל בוקר לרייטינג?
אודי: "בטח".
תמר: "אני לא. ברור שזה מאוד כיף שיש רייטינג טוב, ואתמול למשל היה פער מאוד קטן. אבל אותי מעניינות מגמות. ביום של האיחוד בין רשת לערוץ 10 היה מספר מטורף, 17.5 אחוזים, וכולם נורא התלהבו. אמרתי להם: חכו, אנשים עדיין לא מבינים מה קורה בשלט. שבוע אחר כך, כשהמספרים ירדו, אמרתי להם: מה אתם כל כך מתבאסים?
"אני לא שמחה מהר ולא מתבאסת מהר. מגמה חשובה לי. וכשאתה רואה את המגמה של החודשים האחרונים, כשאתה שומר על הקהל ומגדיל ומצמצם פערים, זה משמח אותי. זה מעבר לחתול שדרך על השלט ביום ספציפי".
אודי: "אנחנו מצפים לרייטינג, אבל זה לא מה שמכתיב את הפעילות שלנו. התחרות שלנו היא בעיקר עם עצמנו. אנחנו צריכים להיות משוכנעים שהמהדורה הולכת ומשתפרת, יותר מזו ששודרה אמש ולפני יומיים. לפעמים יש מהדורה מצוינת והרייטינג לא זז, מאלף סיבות. מישהו פעם אמר שטלוויזיה היא מקצוע אכזרי, שבו כל יום אתה עושה בחינת בגרות ולמחרת כולם רואים את הציון שלך".
תמר: "כולם, הביצה הקטנה ואמא שלי. אמא שלי מכירה את כל כתבי התקשורת".
כשהפריים טיים שלכם הוא דו־ספרתי בגלל "הישרדות", היה אפשר לצפות שגם אתם תטפסו.
תמר: "ציפיות זה דבר חשוב, אבל יש הבדל בין הרגלי צפייה של מהדורה לבין הרגלי צפייה של הפריים טיים. בפריים טיים אנשים רואים את התוכנית שאותה הם רוצים לראות כרגע. הרגלי צפייה בחדשות נבנים לאט מאוד ומשתמרים. אם מישהו רגיל למהדורת חדשות מסוימת, להעביר ערוץ זה בשבילו כמעט כמו לשנות זהות.
"העובדה שיש שינוי ותזוזה מאוד משמחת אותנו. בשנה שעברה בתקופה הזאת היינו עם ממוצע של 6.5 אחוזים, והיום אנחנו כמעט 10. זה פער עצום".
לפי מה שאת מתארת, אף פעם לא תצליחו לנצח את המתחרים.
אודי: "בוא נשים את הדברים על השולחן. המותג הכי חדש של 12 הוא החדשות, ואנחנו מולם, ואנחנו נותנים מלחמה. אין דבר כזה 'לעולם לא'".
אתה מאמין שכן?
"כל הנחות היסוד בקורונה התערערו בהרבה תחומים. זה לא היעד היחיד והרצון שלנו, אנחנו רוצים לעשות מהדורה טובה ולגבש את הקהל שלנו, ועובדה שגם בתקופות קשות, וגם כשהרייטינג בפריים טיים מאוד נמוך, אנשים באים לראות אותנו. מדעי הרייטינג זה אחלה, אבל אנחנו צריכים שלמהדורה שלנו יהיה קהל. להגיד לאנשים: יש פה משהו אחר, תבואו, תסתכלו, תציצו, ואולי תאהבו. זו צריכה להיות חלופה".
יש תגובות ברחוב על הזוגיות החדשה?
תמר: "אני מודה שאני נהנית כשפונים אלי, למעט הפעם ההיא שזה היה בחדר הלבשה. ישראלים הם אנשים נחמדים שפונים ומדברים".
נראה לי שממנו יותר מפחדים.
תמר: "הכינוי שלו זה אודי חמודי".
אודי: "הייתי עכשיו בכנרת, ואנשים בתוך המים פתאום ניגשים אלי, 'תגיד, אתה לא זה מהחדשות?'"
תמר: "כשאני בחופשה עם נדב ואנשים רואים אותנו, הם חושבים לעצמם, אה, אם הם פה אז הכל בסדר, אין מלחמה או סגר בחוץ".
אודי: "התגובה שאני מקבל שוב ושוב היא שמרגיש לאנשים שזה תמיד היה ככה, הזוגיות שלנו".
תמר: "זו תגובה מאוד כיפית. גם בגלל שזה עובד, וגם בגלל שהיתה לנו חתיכת טירונות, ואחרי חצי שנה נראה שאנחנו יחד שלוש שנים".
***
אפרופו קורונה, נדב הפך להיות כוכב הקורונה.
תמר: "מר קורונה".
אודי: "הוא אחראי לנגיף".
נראה כאילו הוא היחיד שלא רוצה שזה יעבור.
תמר: "אתה לא יודע כמה הוא רוצה שזה יסתיים. נדב ואני יצאנו בסוף אוגוסט לחופשה והחזקנו את עצמנו לא לגשת לאנשים בחדר האוכל ולהציע להם לשבת בחוץ, כי הם בקבוצת סיכון. אבל עצרנו את עצמנו ולא הערנו לאף אחד".
גם אתם הייתם בבידוד.
תמר: "חמישה ימי חופש בבידוד, בחסות צבי יחזקאלי".
אודי: "לי הוא גזל מהחופש, כי אני סיימתי את יום חמישי וכבר הזמנו חופשה. לא קיבלתי הודעה מהשב"כ, ובאולפן לא ישבתי לידו ולא הייתי צריך להיכנס לבידוד, אבל החמרתי. חשבתי שזה נראה לא טוב, שיראו אותי שם, אחרי שדווח שתמר בבידוד ואני ישבתי לידה. וגם לא הוגן שתמר תיכנס ואני לא. אז אמרתי, יאללה, נוותר. זו היתה החלטה משותפת שלי עם אשתי. פיצינו את עצמנו ונכנסנו יחד לבידוד".
תמר: "בגלל שיש הרבה זהירות במערכת והעובדים מחולקים לקפסולות, אני ואודי הופרדנו מהדסק. אנחנו יושבים בחדר נפרד, ועל הדלת יש שלט שאסור להיכנס. אני מתה לחזור לשבת ליד עורך המשנה והלשונאי בדסק. בגלל המצב החדש יוצא שאני ואודי כל הזמן יחד".
אודי: "אני דווקא אוהב את זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו