הבחירות בארה"ב: לקול הרוסי עשויה להיות השפעה מכרעת

על פי נתוני מפקד האוכלוסין האמריקני, יותר מ־3 מיליון תושבי ארה"ב הם "רוסים אמריקנים", אבל בהחלט לא מדובר במיעוט שניתן לאפיין בקלות. המהגרים יוצאי ברית המועצות לשעבר הם בני דתות ורקעים אתניים שונים (יהודים, רוסים, אוקראינים, טטרים, ארמנים ואפילו מוסלמים מהרפובליקות הסובייטיות של אסיה התיכונה) ובעלי ותק שונה בארה"ב (מבני ההגירה של שנות ה־70, דרך ילידי ארה"ב וכלה במהגרים טריים ביותר). למעשה, יש רק מכנה משותף אחד לכולם: הם או הוריהם נולדו בשטחי בריה"מ לשעבר, ומשום כך הם דוברים את השפה הרוסית. 

"היהודים הם הגרעין האמיתי של ההגירה הרוסית לאמריקה", אומר ד"ר סם קליגר, מנהל המחלקה הרוסית של הוועד היהודי האמריקני, "שיעורם הוא 40-35 אחוזים אולם הם הוותיקים, החזקים והמשפיעים, ויתר המהגרים דוברי הרוסית מתרכזים סביבם, לומדים מהם ושואבים מהם את ההשקפות הפוליטיות".  

קליגר מכהן גם כנשיא "מכון המחקר הניו־יורקי לאמריקנים חדשים" ועוקב אחרי דפוסי ההצבעה של הרוסים האמריקנים: "מחקריי מראים שבמהלך 20 השנים האחרונות לפחות 75-70 אחוזים, ולעיתים עד כדי 80 אחוזים מבני הקבוצה הזאת, מצביעים בעד המועמד הרפובליקני, בהיפוך גמור לדפוסי ההצבעה של היהודים האמריקנים שאינם דוברי רוסית. הדבר יחזור גם הפעם, לטובת טראמפ". 

אל ההערכה הזאת מצטרף אלק ברוק־קרסני, שהיגר לארה"ב ממוסקבה ב־1989, וכיהן במשך תשע שנים בבית התחתון של פרלמנט מדינת ניו יורק. בחירתו לתפקיד ב־2007 יצרה תקדים והוא היה לפוליטיקאי הראשון מן ההגירה הסובייטית שהגיע לתפקיד כה מרכזי. על אף חברותו במפלגה הדמוקרטית, לברוק־קרסני אין ספקות באשר להעדפת הבוחרים מבני קהילתו.

"שלושה טעמים מניעים את הרוסים האמריקנים להתייצב מאחורי טראמפ", הוא אומר, "הראשון שבהם הוא עמידתו האיתנה לצד ישראל. אני לא מעריץ גדול של טראמפ כאדם, אך מה שהוא, בני משפחתו והיועצים שלו עושים לטובת ישראל חשוב ביותר בשבילי".

שני שיקולים נוספים המטים את הכף הם חוסר שביעות רצונם של הרוסים האמריקנים מהפגנות השחורים וסלידתם מכל מה שניחוח הסוציאליזם נודף ממנו. "דוברי הרוסית סבורים שאת המהומות שפשטו בערי ארה"ב יש להפסיק, ורק נשיא המגלם - לטעמם - ערכים של חוק וסדר כמו טראמפ, יעשה זאת. התחזקות האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית, והתגברות הקולות הקיצוניים בה, מפחידות את יוצאי בריה"מ ומבריחות אותם".

אף אחד לא מחזר

האם מדובר בתוספת כוח בעלת משקל עבור המחנה הרפובליקני? בהתחשב בשיטת הבחירות בארה"ב, התשובה אינה פשוטה. מצד אחד, הרוסים האמריקנים מפוזרים בין המדינות השונות, וריכוזם הגבוה מצוי דווקא בניו יורק ובקליפורניה, "מדינות כחולות" מסורתיות, שבהן אין קרב של ממש, ולמועמדים הדמוקרטים מובטח הניצחון. לכאורה, בכך נסתם הגולל על החשיבות האלקטורלית של קולותיהם. 

אלא שיש צד שני: ריכוזים משמעותיים של דוברי רוסית מצויים גם בכמה מדינות מתנדנדות, שבהן כל קול חשוב. "בעשור האחרון אוכלוסייה של דוברי רוסית צומחת מהר בפלורידה. אני משוכנע שהדבר תרם מאוד לניצחונות של הרפובליקנים שם הן בבחירות לנשיאות ב־2016, הן בבחירות לתפקיד המושל של המדינה, והן בבחירות הביניים לסנאט ב־2018", קובע קליגר, "בהחלט ייתכן שהקולות של דוברי רוסית יכריעו את הבחירות גם הפעם". 

ואלו לא רק פלורידה או פנסילבניה. מספרים לא מבוטלים של מצביעים מקרב הרוסים האמריקנים בקליבלנד וסינסינטי עשויים להשפיע על התוצאה באוהיו, שבה צפוי קרב צמוד בין טראמפ לביידן. עוד זירת הכרעה מסתמנת היא דנבר, העיר הגדולה של מדינת קולורדו, שבה מתגוררים לא מעט יוצאי בריה"מ לשעבר. בשל הגירה פנימית מאזור ניו יורק אוכלוסייתם גדלה לאחרונה אף בצפון קרוליינה והתמורה הדמוגרפית עשויה מבלי משים להשליך על תוצאות ההצבעה בנובמבר. 

אם לא די בכך, כמה תחזיות גרסו בחודשים האחרונים שבעקבות המהומות על רקע גזעי אפילו מדינת ניו יורק עשויה להפוך למתנדנדת. "הסיכוי אינו גבוה", מעיר ד"ר קליגר, "אולם אם זה בכל זאת יקרה, המצביעים דוברי הרוסית יהיו המרכיב המשמעותי בשינוי".  

למרות זאת, למרבה הפליאה, שני המועמדים אינם משקיעים הרבה בחיזור אחרי הקול הרוסי. ד"ר קליגר תולה זאת בכך שנטיית ליבם של המצביעים דוברי הרוסית מובהקת וידועה: הרפובליקנים חושבים שהם ממילא מצויים בכיסם, ואילו הדמוקרטים מלכתחילה רואים בהם קולות אבודים. 

תוצאות העבר מצדיקות את הגישה הזאת וממחישות את הפער לעומת המיינסטרים השולט בקרב יהודי ארה"ב. כך, למשל, ב־2012 שיעור הרשומים כדמוקרטים בקרב היהודים דוברי הרוסית בניו יורק היה נמוך פי 2.5, ואילו שיעור הרשומים כרפובליקנים היה גבוה פי 2 לעומת שיעורם בקרב היהודים שאינם דוברי רוסית. גם בהתמודדויות בתוך שתי המפלגות ב־2016 הקול הרוסי נטה ימינה. בבחירות המקדימות אצל הדמוקרטים יוצאי בריה"מ העדיפו את הילארי קלינטון ולא את ברני סנדרס, ובפריימריז במפלגה הרפובליקנית מרביתם אהדו את טראמפ. בסניף המפלגה הרפובליקנית בשכונת ברייטון ביץ' שבברוקלין, המזוהה עם דוברי הרוסית והמכונה "אודסה הקטנה", טראמפ זכה אז ב־84 אחוזים מן הקולות. 

השפעת מוסדות החינוך

במציאות של פילוג אמריקה לשני מחנות ושל מאבק יצרי ביניהם, קבוצות קטנות, ולאו דווקא אלו שמושכות תשומת לב, עשויות להכתיר את הנשיא. במצב דברים זה למיעוט של דוברי הרוסית בארה"ב עשויה להיות השפעה נקודתית ומרחיקת לכת. אם טראמפ יצליח לכפות על יריבו קרב צמוד במדינות המפתח, לא מן הנמנע שהקול הרוסי יהדהד למרחקים.

עם זאת, לדעתו של קליגר, בשכבת הצעירים של הרוסים האמריקנים התמיכה בדמוקרטים גדולה יותר: "רבים מן הצעירים עוברים שטיפת מוח במכללות. הם לא בדיוק יודעים מה הם רוצים, ולבטח לא מבינים מהיכן הגיעו הוריהם ומה נאלצו לעבור. לעיתים השבר הבין־דורי חוצה משפחות. משפחתי היא דוגמה טובה: בני הבכור נוטה להצביע לביידן, ויתר בני המשפחה תומכים בטראמפ. אם תרצו, מדובר בתמונת מצב של כל הקהילה בזעיר אנפין". 

המגמות האלה בקרב הצעירים מבטלות ככל הנראה את האפשרות שהיהודים דוברי הרוסית ינטרלו בשנים הבאות את הנטייה של היהודים האמריקנים הוותיקים לכיוון ההשקפות הליברליות. דוברי הרוסית מהווים, אמנם, כשישית מכלל יהודי ארה"ב, אבל ערכיהם אינם קובעים את הטון בציבוריות של היהדות האמריקנית.  

האם נטיית הצעירים מבשרת את היעלמות הקהילה של יהודים אמריקנים דוברי רוסית, על דפוסי ההצבעה הייחודיים שלה, ושחיקה עתידית בתמיכתם ברפובליקנים?

"אני מעריך שזאת אכן המגמה. בני הקהילה שנולדו בארה"ב או הגיעו הנה כילדים קטנים, תופסים את החברה האמריקנית

דרך המסננת של ראיית עולם הנכפית עליהם במוסדות חינוך. שם נוטעים בהם ערכים שמנוגדים למנטליות המסורתית של יהודים דוברי רוסית. במקרה הטוב הצעירים האלה יהיו ניטרליים.

"בבחירות הקודמות התמקדתי בחקר ההצבעה של קבוצת הגילאים 30-18 בקרב דוברי הרוסית באמריקה, וראיתי שההתפלגות שלהם היתה קרובה ל־50:50. הפעם אני צופה שבקבוצה הזו אפילו יהיה יתרון לביידן".

יוצאי בריה"מ לשעבר מעורבים מאוד בפוליטיקה האמריקנית כמצביעים; מדוע הם לא מצליחים לייצר נציגות פוליטית ברמה הפדרלית או המדינתית?

"זמנם עוד יגיע. אילו בארה"ב היו בוחרים ברשימות מפלגתיות, אני בטוח שהיינו יכולים כבר לחזות בכמה חברי קונגרס דוברי רוסית. החלוקה למחוזות בחירה, שבוצעה באופן מכוון על ידי מנהיגים פוליטיים מקומיים בעלי עניין, מפצלת ונוטלת מן הרוסים האמריקנים את מרבית הכוח. הריכוז העצום של דוברי רוסית בדרום ברוקלין מתקשה לבוא לידי ביטוי, משום שהוא מתפצל בין שלושה מחוזות בחירה שונים. 

"כתוצאה, היהודים דוברי הרוסית באזור הזה אינם יכולים לאחד את הכוחות ולרכז אותם לתמיכה במועמד מטעמם, כפי שעושים במחוזות האלה מצביעים שחורים או מצביעים ממוצא איטלקי". 

ברוק־קרסני הוא אחד הבודדים שהצליחו לשבור את תקרת הזכוכית הפוליטית הבולמת את המהגרים מבריה"מ לשעבר. נוסף עליו, רק דוד סטורובין הרפובליקני כיהן כחבר סנאט של מדינת ניו יורק.

"במחוז שלי היו פי שניים יותר אפרו־אמריקנים מאשר יוצאי בריה"מ, וכדי לנצח בפריימריז בתוך המפלגה גייסתי תמיכה מקהלים נוספים, מעבר לבסיס התמיכה הטבעי שלי", מסביר ברוק־קרסני, "יתרה מזאת, אני מסביר לדוברי הרוסית האוהדים ברובם את הרפובליקנים, שגם להם חשוב להירשם כתומכי הדמוקרטים ולקבל את זכות הבחירה בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית במטרה להשפיע על זהות המועמד הדמוקרטי ולעצור את השמאל הקיצוני". 

כך או כך, כוחם הפוליטי של יוצאי בריה"מ בתפוח הגדול רחוק ממיצוי, ומי כמו ברוק־קרסני, המייסד של "מועצת הארגונים הקהילתיים של המהגרים היהודים" (ארגון גג המאגד כמעט 50 ארגונים של דוברי רוסית), מבין זאת. הוא כבר מתכונן לקמפיין למועצת העיר ניו יורק בשנה הבאה, ובמסע הזה לקולות של דוברי הרוסית יהיה בוודאי תפקיד גדול.

"הם יכולים אולי להוות משקל נגד למגמת הרדיקליזציה במפלגה הדמוקרטית, במיוחד אם יבינו את כללי המשחק בעיר ויירשמו כדמוקרטים", מסכם ברוק־קרסני. "אין מנוס אחר. בצפון ברוקלין המועמדים של האגף הסוציאליסטי הקיצוני מבית גידולה של אלכסנדריה אוקסיו־קורטז זוכים כבר דרך קבע, וזה הכיוון המסתמן. הנהירה של דוברי רוסית לזירה הפנים־דמוקרטית עשויה להציל אותנו מהידרדרות שמאלה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו