2020 הייתה אמורה להיות שנה חשובה ביחסי ליטא עם העולם היהודי: במלאת 300 שנה להולדתו של ״הגאון מוילנה״, הרב אליהו בן שלמה זלמן, הוכרזה השנה כ"שנת הגאון וההיסטוריה של יהודי ליטא". הפרלמנט בוילנה העביר החלטה חגיגית מיוחדת בה הודגש, שהיהודים היו חלק מהחברה הליטאית מאז הקמתה של "כוסות הגדולה של ליטא" במאה ה-14 והקהילה היהודית תרמה משמעותית לפיתוח הלאומיות, ההיסטוריה, התרבות והמדעים במדינה.
רוב האירועים המיוחדים, שתוכננו לציונה של שנה מיוחדת זו, בוטלו. אך, עירו של הגאון מתכוונת להמשיך בתוכניותיה לשמר ולפתח אתרים וחיים יהודיים בעיר שכונתה לפני השואה "ירושלים דליטא" והייתה מרכז חשוב של יהדות אירופה.
בראיון ל"ישראל היום" מודה ראש עיריית וילנה, רמיג׳יוש שימאשוס, שעירו התמודדה ועדיין מתמודדת עם החורבן הרב שגרמו המשטרים הנאצי והקומוניסטי למורשת היהודית בעירו, אך מדגיש כי הוא נחוש להמשיך במלאכת שימור מורשת זו. "הגאון מוילנה חשוב מאוד עבורנו. לא רק בגלל הכתבים והפרשנויות שלו, אלא גם מאחר שהוא הדוגמא הטובה ביותר לחיים היהודיים בליטא במשך מאות שנים".
"כמובן, שיש לו חשיבות עצומה ליהודים דתיים, אך עבורנו הוא סמל של החיים היהודיים כאן ושל חשיבות וילנה עבור כל הקהילות היהודיות בעולם. אנחנו רוצים לכבד את זכרו. לכן, אנחנו משמרים ומשפצים את בית העלמין שבו הוא קבור. אנחנו נערכים לקיים מכרז על אתר הנצחה לחיים יהודיים בבית הכנסת הגדול, שבו עדיין יש גן ילדים מהתקופה הקומוניסטית. דנו על העניין עם הקהילה היהודית בוילנה ועם הקהילה בליטא מתוך כוונה להפוך את המקום לאתר שיחגוג את חיי היהודים בוילנה. היו לנו אתגרים גדולים בכל הקשור למה שהנאצים אך גם הקומוניסטים עשו למורשת היהודית".
שימאשוס עמד בלבה של סערה ציבורית סביב הנצחתו של מי ששיתף בזמנו פעולה עם הנאצים, יונאס נורייקה - קצין צבא בכיר מלפני מלחמת העולם השנייה שהתנגד לקומוניזם והוצא להורג בידי הקומוניסטים. אשתקד יזם שימאשוס את הורדת לוח זיכרון לכבודו של נורייקה מעל חזית האקדמיה למדעים הליטאית במרכז וילנה. הקהילה היהודית דרשה במשך שנים מהרשויות להוריד את הלוח לזכרו של אדם שמילא תפקיד חשוב ברדיפת יהודי ליטא תחת הכיבוש הנאצי, הקים את אחד הגאטות בליטא והחרים את רכושם של יהודים, בידיעה שכולם נידונו למוות. חסידיו של נורייקה, הרואים בו גיבור לאומי, שבו וקבעו לוח זיכרון באותו מקום. מאז, המחלוקת לא פסקה.
"הגוף לו שייך המבנה שעליו לוח הזיכרון, אקדמיית המדעים של ליטא, הודיעה שאין בכוונתה לעשות משהו בעניין", אומר שימאשוס, "אני מאוד מצר על כך, אני חושב שאקדמיית המדעים היא מוסד שיש לו מחוייבות מוראלית לערכים מצפוניים גבוהים. הטענה שיש מידע היסטורי סותר ושונה על האיש אינה המענה הנכון לסוגיה ספציפית זו. ברור שנורייקה ניסה להילחם בסובייטים לאחר מלה"ע השנייה. הוא אסף סביבו 30 אנשים במשך שלושה חודשים וכולם נעצרו והועמדו לדין. לכן, הם לא יכלו לעשות דבר משהו משמעותי".
"ברור שהוא גם נרדף ע״י הנאצים במהלך המלחמה (נשלח עם 45 לאומנים ליטאים נוספים למחנה הריכוז שטוטהוף בשל התנגדותם למאמצי הגרמנים לגייס ליטאים לשורות ה״ואפן ס״ס״, א.ב.). אבל, גם ברור שהוא היה אנטישמי וביצע צעדים שעזרו לנאצים לארגן את פשעיהם נגד היהודים. היו דיון גדול סביב השאלה אם הוא ביצע פשעים בעצמו. אין ספק שהוא עזר לביצוע הפשעים הללו. לכן, לדעתי, יש מחוייבות מצפונית שלא יהיו סממני כבוד כלפי האיש הזה. עמדתי בעניין מאוד ברורה: קיבלתי החלטה להסיר את הלוח. זה עורר ויכוח גדול. זה עלה לי בתמיכה פוליטית, כי אנשים מאוד כעסו על הצעד הזה. אך אני ידעתי מה אני עושה. אני מצפה עדיין לכך, שכל המוסדות הלאומיים שלנו - בכלל זה אקדמיית המדעים, ינקטו צעדים בעניין מצדם".
המחלוקת סביב הנצחתו של נורייקה מעידה על הקשיים הרבים של דעת הקהל הליטאית להתמודד עם שיתוף הפעולה הנרחב בתקופת מלחמת העולם השנייה עם הכובשים הגרמנים בחיסולה הכמעט מוחלט של הקהילה היהודית המקומית הגדולה. עם זאת, לשעתו של ראש עיריית וילנה חל בשנים האחרונות שינוי לטובה והחברה הליטאית מתמודדת היום ביתר פתיחות היום עם עברה בשואה.
"אני מרגיש זאת", אומר שימאשוס, "לפני עשר שנים היה קשה מאוד לליטאים וליהודים לדבר על הנושא. היה ברור שלא תיתכן הבנה ביניהם. היהודים ידעו, שדברים מסויימים אסור להעלות בפני ליטאים, כי הם לא יבינו אותם. למרבית המזל, היום אנשים מדברים על הנושאים הללו ומקיימים דיונים. לפעמים זה כואב וקשור להחלטות שהתקבלו ע"י הורי-הוריהם של בני קבוצה אתנית כלשהי. ליטאים שיתפו פעולה גם עם המשטר הנאצי וגם עם המשטר הקומוניסטי. יהודים מסויימים שתפו פעולה עם המשטר הקומוניסטי. כמובן שזה מאוד כואב, אבל אנשים מדברים וזה סימן טוב. כשאני מסתכל על הדורות הצעירים, הגישה שלהם שונה לחלוטין, והם רוצים להתמודד עם ההיסטוריה באופן ישיר ביותר".
וילנה קרויה גם ירושלים של ליטא. האם בגלל הקשר המיוחד הזה לירושלים, ליטא צריכה להעביר את שגרירותה בישראל לירושלים?
"זו שאלה מאוד פוליטית. לא אקפוץ לנעליו של שר החוץ. אני מבין שירושלים שייכת למדינת ישראל. ביקרתי בה בעצמי. בירכתי את תושביה לרגל יום ירושלים האחרון. אני חושב שחשוב מאוד ליהודים שתהיה להם אחיזה חזקה בירושלים. אך, אמנע מלדבר על העניינים הפוליטיים והטכניים הקשורים להעברת השגרירות".
מנהיגת האופוזיציה בבלארוס, סווטלנה טיכנובסקאיה, קיבלה מקלט בוילנה. מוילנה יצאה לפני כשבועיים שרשרת אנושית המונית לגבול עם בלארוס, כהזדהות עם מאבקם לחופש של תושבי המדינה השכנה. מה תחושתך לגבי המצב שם? האם שינוי אפשרי?
"אנשים נוטים לשכוח, ששינוי תמיד אפשרי. עבורנו, כשכנים של בלארוס, ברור שאזרחי בלארוס זכאים לשינוי. הנושא הזה גם קשור להיסטוריה של הליטוואקים (יהודי ליטא) בדוכסות הליטאית הגדולה, שכללה גם בלארוס של היום (הגאון מוילנה עצמו נולד בכפר הנמצא כיום בשטח בלארוס, א.ב.). 750 שנים חיינו ביחד. או שהיינו יחדיו תחת כיבוש, או שהיינו עצמאיים יחד ונלחמנו את אותן המלחמות. אנחנו מופרדים רק בשנים האחרונות. וילנה היא הבירה הקרובה ביותר למינסק. יש לנו רגשות עמוקים לגבי המתרחש בבלארוס. לכן עשרות אלפי אנשים התאגדו לשרשרת האנושית כדי לתמוך בשינוי".
"מה שקורה כעת בבלארוס, הוא שהנשיא לשעבר - אני חושב שכך ראוי לכנות את אלכסנדר לוקשנקו - הצליח לשחק את המשחק הסובייטי כיו״ר קולחוז לשעבר מול הדורות הוותיקים, אך הוא לא מצליח לגעת בדורות הצעירים, שיש להם גישה לרשתות חברתיות, למדיה המונית ונוסעים למדינות שכנות. השפה שבה לוקשנקו משתמש זרה לחלוטין עבורם. בלארוס נמצאת תחת דיכוי ואין תקווה גדולה ששינוי אכן יקרה. אבל, זו בדיוק הסיבה לתקווה גדולה. אני חושב שכבר ראינו שינוי גדול, כי ברור שאנשים קיבלו השראה מהמחשבה שדברים יכולים להיראות אחרת. מה שקרה בבלארוס הוא כבר דבר גדול. לגבי העתיד, קשה להעריך. ההשפעה הרוסית מאוד גדולה ותהיה לה חשיבות מכרעת".
וילנה הפכה לבירת האופוזיציה הבלארוסית?
"לוילנה היה את התפקיד של בירת אופוזיציות גולות מזה מאות שנים. יש לנו היסטוריה ארוכה של הענקת מקלט ללוחמי חופש רוסיים. היום אנחנו נותנים מקלט ללוחמי חופש מבלארוס. אנשי אקדמיה, תקשורת, אומנים, פוליטיים. זה טבעי שלוילנה יהיה את התפקיד הזה בשל הקרבה והקשרים ההיסטוריים. אני שמח, שאנשי וילנה מבינים שזה תפקידם. אני אוהב לומר שוילנה היא מצודת חופש ועלינו למלא את התפקיד הזה בכבוד. אנחנו עושים זאת בהצלחה רבה".
