ללא קהל ביציעים, עם בדיקות קורונה יומיות, חלוקה לקפסולות והקפדה על בידוד חברתי - אליפות ארה"ב הפתוחה, שתיפתח היום בניו יורק, תבחן בצורה הטובה ביותר את היחס בין הטניסאים לטניס. עד כמה הם אוהבים את זה? כמה הם רוצים את זה? מה הם מוכנים לעשות רק בשביל להכות עם המחבט בכדור? כי בתנאים הסטריליים הללו, וברגעים הקשים, הדחיפה לא תבוא מהאוהדים הרועשים אלא מקצב פעימות הלב. התשוקה וחדוות המשחק יהיו הדלק של האליפות הזאת, לא האווירה.
עבור שחקנים מסוימים הרעש והטירוף הם הכרח, למשל ניק קיריוס וגאל מונפיס שניזונים מהקהל והחליטו לא הגיעו לארה"ב, בעוד עבור אחרים הניצחון עצמו הוא העיקר. יש את אלה ואת אלה, ויש את אנדי מארי.
הבריטי בן ה־33 פשוט מאושר להיות בניו יורק. לא משנה לו שהיציעים שוממים, אין לו בעיה עם הדרישה לבדיקות ולבידוד, אפילו העובדה שהוא מדורג 134 בעולם לא מורידה לו את החיוך מהפנים. במצבו הנוכחי זאת לא התחרותיות שמניעה אותו כמו היכולת הבסיסית להתחרות שוב.
"אני לא מהיר וחד כמו שהייתי", הודה בראיון לאתר ה־ATP, "אבל אני כן יכול לצאת למגרש ולהתרכז שוב בטניס".
עבור מי שהיה ב־2016 אלוף ווימבלדון, להתרכז בטניס זה לא עניין של מה בכך. לדבריו, מאז הרולאן גארוס ב־2017 הוא לא הצליח לעבור טורניר אחד מבלי לדאוג לגוף ולבריאות שלו. מתוך 11 הגרנד סלאמים שהתקיימו מאז הוא השתתף רק בשלושה, פרש משמונה, ובשנתיים האחרונות עבר שני ניתוחים בירך. כל כך קלושים היו הסיכויים שימשיך לשחק אחרי שגופו התפרק, שבאליפות אוסטרליה 2019 הכינו עבורו המארגנים קליפ פרישה מרגש בסיום הפסד בסיבוב הראשון. מארי ראה במסך הענק איך חבריו לסבב מספידים אותו, חייך במבוכה וחזר לעבוד.
השנה וחצי שעברו מאז רחוקות מלהיות סיפור סינדרלה. בפרק הזמן הזה מארי חזר למגרשים תחילה בטורנירי זוגות, לאחר מכן במשחקי יחידים ולקראת סוף השנה אפילו השתתף בגביע דיוויס.
פה ושם רשם ניצחונות מעודדים, באוקטובר אפילו חגג תואר מספר 46 בקריירה בטורניר אנטוורפן, אבל בסך הכל לא שידר אופטימיות. לקראת סוף 2019 הכאבים בירך חזרו, ובתחילת 2020 נכנס לתמונה נגיף הקורונה. "הייתי גמור", סיפר בראיון לאתר התחרות, "חזרתי, שיחקתי, ניצחתי ושוב נפצעתי. לא ידעתי מה לעשות".
בסופו של דבר, מארי עשה את מה שהוא עושה תמיד: נשען על האהבה למשחק. את פגרת הקורונה הוא ניצל לאימונים ולשיקום, ולפי החזרה לפעילות, העבודה הקשה השתלמה. בשבוע שעבר, בטורניר סינסינטי (שנערך בבועה בניו יורק), הוא גבר על פרנסיס טיופה ורשם מול אלכסנדר זברב (5 בעולם) את הניצחון הגדול שלו זה שנים.
ועדיין, מארי לא שואף לזכות באליפות ארה"ב הפתוחה או אפילו להגיע לשלבים המאוחרים.
אחרי המסע שעבר מאז 2017 הוא בעיקר שמח לקחת חלק בטורניר גרנד סלאם, לשחק בלי כאבים וליהנות פעם נוספת מהמשחק. "אני בטירוף", הכריז לקראת משחקו מחר מול נישיוקה היפני, "אני יודע שזה יהיה טורניר מוזר מהרבה בחינות, ללא קהל ואווירה, אבל אני פשוט נרגש להיות כאן שוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו