תנסו את זה בבית?

"איך אני אמורה לשלוח את הבת שלי לגן, כשאני רואה את האלימות בגנים? רק המחשבה שמישהו יפגע בה ואני לא אהיה שם להגן עליה, גורמת לי להתקף חרדה. למרות ששמעתי שחוק המצלמות בגנים ייכנס לתוקף ב־1 בספטמבר, זה לא מרגיע אותי. הרי בכל הגנים האלה היו מצלמות, וזה לא הרתיע את אנשי הצוות. ואם אני צריכה כל היום לשבת מול המצלמה כדי לבדוק שהבת שלי בסדר, כבר עדיף שאשב איתה בבית".

רונית (29) יושבת בגינה הציבורית ברמלה, כשליאל בת ה־3 משחקת לידה. בייאוש רב היא מספרת כי מהיום שבו נחשפו סרטוני האבטחה של גן האימה ברמלה, היא מתקשה להירדם.

"תסתכלי עליה", היא אומרת ומצביעה על הילדה בעלת עיני השקד הסקרניות, שגומת חן מבצבצת בלחייה הימנית בכל פעם שהיא שולחת חיוך לאמה. "אם הבת שלי תיפול קורבן לגננת או לסייעת מתעללות, אני לא אוכל לחיות עם עצמי. האשמה על זה שלא הייתי שם כדי להגן עליה, תאכל אותי בעודי בחיים. במצב הנוכחי לא נשארה לי ברירה אלא להישאר איתה בבית ולחנך אותה בעצמי".

עד לקורונה עבדה רונית כמנהלת אירועים. כשפרצה המגיפה, היא הוצאה לחל"ת. זה הקל עליה את ההחלטה. "שוחחתי על כך עם בעלי, והוא שותף לגמרי לתחושות שלי. אם זה אומר שנצטרך להצטמצם כלכלית, אז זה מה שאעשה. ליאל היא הבת הבכורה שלי, באוקטובר ימלאו לה 3. אני לא מסוגלת לשלוח אותה לגן בלב שלם. תביני, הגן הזה ברמלה היה מרחק של כמה רחובות מהבית שלי. עברתי שם לא פעם ולא פעמיים, ולא היה לי מושג על מה שקורה שם".

את יודעת שחינוך ביתי מותנה באישור של משרד החינוך, והחשש מאלימות בגן לא ייתן לך אישור.

"אם ארשום בטופס הבקשה שהסיבה שלי היא השקפת עולם ולא חשש מאלימות בגן, ואם אציג להם תוכנית משביעת רצון, כנראה לא יערימו עלי קשיים".

רונית לא לבד. הורים רבים לילדים בגילאי הגן החלו בחודשים האחרונים לחשב מסלול מחדש ולשקול חינוך ביתי לילדיהם. הריגתה של הפעוטה יסמין וינטה ז"ל באפריל 2018 בידי סייעת בגן היתה כנראה נקודת המפנה. פרשת ההתעללות של הגננת כרמל מעודה בילדי הגן שניהלה בראש העין, שנחשפה בקיץ שעבר - יחד עם הפרשות האחרונות של התעללות בפעוטונים ברמלה ובחולון - חיזקו אצל רבים את ההכרה כי בגילאים הצעירים, שבהם הילדים עדיין לא יכולים לשתף בכל מה שעובר עליהם בשעות הרבות בגן, מוטב להשאירם בבית. 

על פי נתוני משרד החינוך, מספר הילדים הכולל בחינוך הביתי הוכפל בארבע השנים האחרונות. בשנת הלימודים תשע"ו (2016-2015) היו בחינוך ביתי 576 ילדים, ובשנה האחרונה - 1,296 ילדים. במשרד אין פילוח לפי גילאים, ועדיין אין נתונים על השנה הקרובה. ואולם, לאחר עשרות שיחות עם הורים לילדים בגילאי הגן, ולנוכח העניין הרב בקבוצות הפייסבוק של חינוך ביתי, אפשר לצפות כבר השנה לעלייה דרמטית במספר הבקשות שיוגשו למשרד החינוך. עדיין צריך לומר כי שיעור הילדים הלומדים בחינוך ביתי בישראל (בכל הגילאים) עומד על 0.05 אחוז, לעומת 4.4 אחוזים בארה"ב.

אביגיל (32) מבאר שבע היא אחת האימהות שכניסת בנה לגן ב־1 בספטמבר אינה ברורה לה מאליה. בימים אלה היא מתלבטת לגבי המשך דרכו של בנה, יותם בן ה־4, בגן עירייה, לאחר חוויות קשות שעבר בגן בשנה שעברה, כשהיה בן 3.

"עד גיל 3 יותם היה איתי בבית", היא אומרת, "אני עובדת כעצמאית בתחום המכירות, יום העבודה שלי הוא גמיש, ולהשאיר את הילד בבית היה הדבר הכי נכון מבחינתי. בשנה שעברה, כשהוא הגיע לגיל 3 וקיבלתי ממחלקת החינוך בעירייה טופס רישום לגן, הבנתי שאין ברירה, ושיותם, כמו כל הילדים, יצטרך להסתגל לעובדה שאני לא צמודה אליו.

"כל כך התרגלנו לא לשאול שאלות ולא לערער על החלטות של המדינה שקשורות בנו ובילדינו, שאפילו לא חלפה בראשי המחשבה להשאיר אותו בבית. כמו כולם, גם אני ידעתי שבגיל 3 יש חוק חינוך חובה, ושצריך להכניס את הילד לגן ולתת למדינה לחנך אותו, כי היא כביכול יודעת לעשות את זה הכי טוב.

"החששות שלי ושל בעלי היו עצומים. פחדנו להתעורר בוקר אחד ולגלות שפוגעים בו. לפני שהוא נכנס לגן, ניסיתי לברר עם הורים אחרים אם צוות הגן טוב. היה פחות חשוב לי שהגננת תהיה דידקטית, רק שתהיה חמה ואימהית. ככל שדיברתי עם יותר הורים, כך יצאתי יותר מבולבלת. חלק אמרו שהיא מצוינת ושהסייעת לא נחמדה, וחלק אמרו בדיוק את ההפך.

"כבר ביום השלישי, אחרי שנפרדנו ממנו והשארנו אותו בגן ליום שלם, יותם התקשה להיפרד מאיתנו. כולם אמרו לי שככה זה בהתחלה ושלא אתרגש, 'כל הילדים בוכים ואחר כך נרגעים'. כשדיברתי עם הגננת, היא אמרה לי שהוא דווקא משתתף ומשחק עם ילדים אחרים. ב־1 בצהריים, כשהייתי אוספת אותו, הוא היה רץ אלי בשמחה, אז הנחתי שהבכי הוא רגעי ונובע מהקושי שלו להיפרד בבוקר.

"היום, בדיעבד, אני יכולה להגיד שהיו תמרורי אזהרה. למשל, בכל פעם שהייתי יוצאת מהבית, הוא היה נצמד אלי. שייכתי את זה לעובדה שהוא חוֹוה חרדת נטישה. תמיד כששאלתי את הצוות איך עבר עליו היום, הן אמרו שהוא בכה קצת אחרי שהלכתי, ולאחר מכן הפסיק. 

"רק בחודש מאי נודע לי, מסייעת חדשה שנכנסה לגן, שהילד בוכה לאורך כל שעות היום ולא רוצה לשחק עם הילדים. התעמתתי עם הגננת, אמרתי לה שהסייעת החדשה סיפרה שיותם בוכה כל היום. היא הכחישה, אמרה שאולי היה לו יום אחד כזה, ושזאת סייעת שלא מכירה עדיין את כל הילדים, אז אולי היא מתבלבלת ביניהם. ניסיתי לברר עם הורים אחרים, אבל מרביתם היו משאירים את הילדים בצהרון, ואני הייתי אוספת אותו ב־1 בצהריים. הבנתי שכנראה לא אומרים לי את האמת ושאין לי על מי לסמוך, והוצאתי אותו מהגן בלי לחשוב פעמיים".

את חושבת שהיתה אלימות כלפיו?

"אני לא יודעת. אבל גם לתת לילד לבכות שעות, במשך כל כך הרבה חודשים, זאת התעללות ורמיסת הנפש שלו. איך ייתכן שגם הגננת וגם הסייעת הקבועה לא אמרו לי מילה?

"היום אני כבר לא בוטחת בגננות. מבדיקות שעשיתי הבנתי שיש הורים רבים שמחנכים את הילדים שלהם בבית, והשמיים לא נופלים. הם גדלים להיות ילדים יצירתיים, עצמאיים, ובעיקר מאושרים. עד לפני שבוע עוד התלבטנו, ואז החלטנו סופית שחינוך ביתי הוא כרגע הדבר הנכון עבור יותם ועבורנו".

חינוך ביתי הוא מגמה שהחלה בישראל באמצע שנות ה־90. שר החינוך דאז, אמנון רובינשטיין, שתמך ברעיון, הסכים לאשר את השיטה רק להורים שזוהי תפיסת עולמם. בשנת 2007 עתרה לבג"ץ קבוצה של כ־100 הורים, שהתנגדו להתניית האישור בכך שההורים יהיו בעלי גישה אידיאולוגית, ולקביעה שחילוקי דעות בין ההורים למסגרת החינוכית אינם עילה לבקשת אישור לחינוך ביתי. עוד טענו העותרים כי בהתאם לאמנת זכויות הילד, יש להורים זכות יסוד לקבוע את שיטת החינוך של ילדיהם, בלי שהמשרד יפקח על תוכנית הלימודים.

בפשרה שהושגה בין הצדדים הסכים משרד החינוך לאפשר להורים לקבוע את סוג החינוך של ילדיהם ואת תוכנית הלימודים, אך סירב לאשר חינוך ביתי באופן גורף. התניית האישור בהשקפת עולם נותרה בעינה.

בשנת 2009, בעקבות הפשרה, עודכן סעיף 2 בחוזר מנכ"ל תשס"ט 8א' בנושא החינוך הביתי, וכך נכתב בו:

"עמדת מערכת החינוך בישראל היא שמקומם של תלמידים בגיל לימוד חובה הוא במסגרת מוסדות החינוך, הפועלים בהתאם לאמור בחוק לימוד חובה התש"ט 1949, חוק חינוך ממלכתי התשי"ג 1953, וחוק הפיקוח על בתי הספר התשכ"ט 1969. בהתאם לתיקון 29 לחוק לימוד חובה, חלה חובת לימוד במוסד חינוך מוכר עד כיתה י"ב. לפיכך על משרד החינוך ועל רשות החינוך המקומית לפעול לחינוכו של תלמיד במוסד חינוך.

"עם זאת, יאושרו בקשות לחינוך ביתי במקרים שבהם ההורים מציגים השקפת עולם מגובשת ביותר, השוללת חינוך במסגרת בית ספר, או במקרים שקיימות נסיבות יוצאות דופן, מיוחדות וחריגות, שבעטיין יאפשר משרד החינוך פטור מחוק לימוד חובה להורים המבקשים שילדם לא ילמד במוסד חינוך מוכר, בתנאי שנמצא שהילד מקבל חינוך שיטתי המניח את הדעת בביתו.

"בכל מקרה מדובר בחינוך של ילד בודד או של ילדי משפחה אחת, ולא בהתכנסות לצורך לימודים של ילדי כמה משפחות יחד. חילוקי דעות או סכסוכים בין ההורים לבית הספר לא ישמשו עילה לאישור חינוך ביתי".

הורים לילד בגיל חובה, המבקשים להקנות לילדם חינוך ביתי, צריכים לפנות בבקשה אל מנהל המחוז, עם העתק למנהל המחלקה לחינוך ברשות המקומית שבה מתגורר התלמיד. מנהל המחוז הוא שמחליט אם לאשר את הבקשה ומודיע על כך למבקשים בתוך שלושה חודשים. כל עוד לא התקבלו פטור מלימוד חובה ואישור לחינוך ביתי, על ההורים להבטיח שהילד מבקר במוסד חינוך מוכר.

בטופס הבקשה לפטור מחוק לימוד חובה ולאישור לחינוך ביתי יש לפרט מדוע גישתם החינוכית של ההורים מחייבת, לטענתם, את חינוך ילדם במסגרת חינוך ביתי. משרד החינוך מאפשר גישות חינוך שונות, אולם על הגישה החינוכית המוצגת לספק את צורכי החינוך של הילדים ולהבטיח רכישת מיומנויות לימודיות, חינוכיות וחברתיות.

יש להציג בבקשה תוכנית מפורטת, שכוללת את היסודות הבאים:

* הילד ייחשף לתחומי ידע שונים בהיקף של לפחות 55 אחוז מתחומי הידע שבתוכנית הליבה במערכת החינוך, ובלבד שילמד מיומנויות לשון בשפת האם, מתמטיקה ומיומנויות חברתיות. נוסף על כך, ההורים והילד רשאים לבחור כל תחום ידע שהילד מגלה בו עניין.

* התוכנית תזמן הזדמנות מתאימה לילד להתייחס באופן נאות לקבוצת בני הגיל ולאחרים ולשתף עימם פעולה.

* התוכנית תאפשר את פיתוח כישורי הילד בפתרון בעיות, בניתוח, בסינתזה, בקומוניקציה, באיסוף מידע, בחקירה, ברפלקציה ובשימוש בטווח של טכנולוגיות, כולל טכנולוגיות מבוססות מחשב.

* התוכנית תפרט את דרכי ההערכה שמהן יהיה אפשר לראות שהלמידה אכן התרחשה בתוך התקופה שהוגדרה בה (במקום הבחינות בבתי הספר).

הבקשות מובאות לדיון בוועדה לחינוך ביתי, שבה יושב מפקח שמונה על ידי מנהל המחוז כרפרנט לחינוך ביתי, מפקח על בתי ספר או על גני ילדים, מנהל בית ספר, פסיכולוג חינוכי או יועץ חינוכי, המפקח על הביקור הסדיר, מנהל מחלקת החינוך ברשות המקומית וחברים נוספים, על פי החלטת מנהל המחוז.

הוועדה מקיימת פגישת הכנה, שמטרתה ללמוד את הבקשה ואת התוכנית שהגישו ההורים, ואחריה מבקר המפקח הרפרנט בביתו של הילד. הוועדה רשאית להעביר להורים הערות על תוכנית הלימודים שהגישו, לתיקונים ולהשלמות, וכן להפנותם לחומרי לימוד רלוונטיים וכו'. האישורים, אם הם ניתנים, תקפים לשנתיים לכל היותר, ואחריהן נדרש דיון מחודש בבקשה.

בחינוך הביתי אין, כמובן, שיטת הוראה אחת. יש הורים שנצמדים לתוכנית הלימודים של משרד החינוך, ויש כאלה שעובדים ללא תוכנית כלל, ופשוט זורמים עם הילד ועם תחומי העניין שלו. בהיעדר גוף כלשהו שירכז את ילדי החינוך הביתי ויחבר ביניהם, ההורים מוצאים זה את זה בקבוצות ברשתות החברתיות ובמקומות מפגש כמו "גן עם אמא". לגנים אלו, שפועלים ברחבי הארץ ונפוצים בעיקר לילדים עד גיל 3, יכולים ההורים לבוא עם ילדיהם לפעילות כמה פעמים בשבוע, בלי להתחייב למסגרת קבועה.

אם בעבר אפשר היה לאפיין את רוב ההורים שבוחרים בחינוך ביתי כ"פחות ממסדיים" ולעיתים "רוחניים", בשנים האחרונות אפשר למצוא ביניהם גם כאלה שאינם בעלי השקפת עולם ואג'נדה חינוכית מוגדרות. לא מעטים מאסו במערכת החינוך מתוך ההבנה שהיא לא מעניקה לילדיהם את הטוב ביותר.

אסיה קלניצקי (32) מטירת כרמל, כלכלנית במקצועה, היא אמא במשרה מלאה לשני בנים - גבריאל (4) ובנימין (שנה וחצי). שניהם נמצאים איתה בבית מיום לידתם. שנת הלימודים הקרובה תהיה השנה השנייה שבה היא ובעלה ארתור בוחרים להשאיר את בנם גבריאל בחינוך ביתי.

כשנכנסים לביתם קשה שלא להבחין בפינת המשחקים הענקית, שנמצאת בחלקו השני של הסלון, מאחורי הספה. כוננית ענקית בצורת בית מאחסנת בתוכה עשרות משחקי קופסה, צעצועים, חיות גומי, פאזלים ולגו. מול הכוננית פינת עבודה נמוכה, שכוללת שולחן לבן ארוך עם שני כיסאות לבנים תואמים, שעליהם יושב גבריאל כשהוא רוצה לצייר על לוח מחיק או לעבוד עם פלסטלינה.

בחדר השינה של הילד בולט קיר שלם שצבוע בשחור, ועליו מצוירים כוכבי הלכת ושמותיהם, באנגלית. הטלסקופ לצד הקיר לא משאיר מקום לטעות: אסטרונומיה היא הנושא המועדף עליו.

לצד המיטה מונחות גיטרות ואורגנית. "סבתא שלו מורה לפסנתר, וגבריאל כבר יודע לזהות תווים", אומרת אסיה בגאווה.

לדבריה, "חינוך ביתי הוא עניין של מיומנות והרגל. ברגע שבונים לו"ז עם כמה עוגנים במהלך השבוע, הימים מתמלאים בכל כך הרבה תוכן מגוון, עד שלפעמים קשה להאמין שהיום נגמר".

גם היא לא הגיעה אל החינוך הביתי מתוך השקפת עולם. "כשגבריאל נולד, הייתי איתו ארבעה חודשים, בעת חופשת הלידה. גם כשחזרתי לעבוד זה היה במשרה מצומצמת, ואמא שלי נשארה איתו בבית. את מה שלא הספקתי לעשות בעבודה, השלמתי בלילות.

"כשהוא הגיע לגיל שנה, והתחלנו להתלבט לגבי משפחתון, אמרתי לעצמי שאין מצב, הוא קטן מדי. אותו סיפור חזר על עצמו גם בגיל שנתיים. אני זוכרת שהייתי יורדת לטייל בגינה, עוברת ליד גן ילדים ושומעת משם תמיד בכי וצעקות. ידעתי שכל עוד הילד צעיר כל כך, אין לי סיכוי לדעת מה מתרחש בגן כשהדלת נסגרת. זה הרגיש לי כמו הפקרה של הדבר הכי יקר לי בעולם.

"כשהוא היה בן 3 כבר לא חששתי מאלימות, אבל הבנתי שהגישה ורמת הטונים של הגננות בגן לא מתאימות לי. היה ברור לי שאני זו שצריכה לתווך לו את העולם, כי אני אעשה את זה בצורה הטובה ביותר".

לא כל אחד יכול להיות בבית עם הילדים כל היום.

"נכון, חינוך ביתי לא מתאים לכל אחד. אני מאושרת מכל רגע שאני נמצאת עם הילדים בבית, ואין לי ספק שהבחירה הזאת היתה הנכונה עבור המשפחה שלי. לא אשקר ואגיד שאין רגעים שבהם אני מותשת ואומרת שנשבר לי, ושאני צריכה להזדכות על הילדים. אבל אלה משברים קצרים שעוברים. לשמחתי, יש לי בעל תומך, שדואג לחזור מהעבודה בשעות מוקדמות. הוא נותן לי לישון בבוקר כשהם מתעוררים, ואם אני צריכה קצת זמן לעצמי, הוא נמצא איתם. אין לי ספק שבלעדיו, החינוך הביתי לא היה מצליח.

"שנינו נכנסנו לעניין הזה מתוך ידיעה שנצטרך להקדיש לו זמן. בעלי מאוד אוהב לעשות איתם כל מיני ניסויים וללמד אותם, כך שלפחות פעם ביומיים הם עורכים ניסוי כלשהו".

את מאלה שמקפידים על סדר יום, או שהלמידה מתבצעת מתוך עניין ורצון של הילד?

"זה משולב. סדר ומבנה חשובים לי, ואני לא קיצונית בנושא הטלוויזיה, למרות שהיא נדלקת אצלנו מעט מאוד. אני מורידה מהאינטרנט תוכנית לימודית שמתאימה לגיל של גבריאל, רק כדי לסמן וי על מה שהוא יודע. אם יש דברים שהוא עוד לא יודע, אני משלימה אותם. לרוב זה לא קורה, והוא מתקדם הרבה יותר מבני גילו.

"הוא רק בן 4, וכבר דובר שלוש שפות: עברית, רוסית ואנגלית. בגלל שבעלי ואמו דוברי רוסית, החלטנו שהם ידברו איתו ברוסית, ואני בעברית. הוא כבר יודע לדבר ולכתוב ברוסית, הוא יודע לקרוא בעברית ברמה של לחבר כמה מילים, אבל ברמה יותר נמוכה מהרוסית. באנגלית הוא יודע אותיות, מדבר ומבין ממש טוב.

"שלא תחשבי שאני ישבתי ולימדתי אותו. הוא פשוט כישרוני לשפות".

איך גילית את זה בגיל צעיר כל כך, שבו רק מתחילים לרכוש שפה?

"זה התחיל כשהראינו לו ביוטיוב סרטונים של דמות אמריקנית בשם בליפי. כילד, הוא היה צופה רק בזה. בסביבות גיל שנתיים וחצי, כשאצל רוב הילדים מתפתח שלב שאלות ה'מה זה', גבריאל הסתובב בבית, ועל כל דבר שאל '?what's that'. זרמנו איתו. בכל פעם שהוא דיבר אלינו באנגלית, ענינו לו באנגלית. לאט־לאט המילים התארכו למשפטים, קנינו ספרי קריאה באנגלית, ופשוט התחלנו להקריא לו אותם. זה דרש מאיתנו אפס מאמץ".

את חושבת שאם הוא היה הולך לגן, היו מדכאים לו את הכישרון לשפות?

"לא, אבל בטח שלא היו שמים עליו דגש. יש לי חברה שהילד שלה בגילו של גבריאל. גם הוא היה מצוין באנגלית, אבל כשנכנס לגן בגיל 3, הפסיק לדבר באנגלית. הוא רצה להיות כמו כולם, ולהיות כמו כולם לא תמיד אומר להיות הכי טוב של עצמך".

לדברי פרופ' אריה קיזל מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, "מבחינה פדגוגית, אין ספק שילדים מתפתחים טוב יותר בסביבת ילדים אחרים. אבל כל זה בתנאי שיש בסביבתם גננת שלא הורסת את החשיבה העצמית שלהם, שלא ממשטרת אותם או כופה את דעתה לגבי מה נכון ומה לא נכון.

"הגנים כיום, כמו בתי הספר, הפכו למוסד ביורוקרטי, שיש בו סדר יום אחיד. נדרשת בו משמעת, שבמסגרתה ממשטרים ילדים ולא מאפשרים להם לבסס את האני שלהם. כל הזמן משטחים את העקומה ומושכים ילדים למטה. המסר שעובר הוא 'תהיה כמו כולם'.

"הורים שבוחרים בחינוך ביתי צודקים בהבנה שגנים הפכו להיות לא רלוונטיים. לצערי, במשרד החינוך משקיעים אנרגיה בתכנון העתיד, במקום להפוך אותו להווה וליישמו באופן מיידי. שמים פחות דגש על פדגוגיה ויותר על ארגון הגן למבנה ממושטר.

"החיסרון בחינוך ביתי הוא שהילדים ייפגשו בדרך כלל עם ילדים כמוהם, ומבחינת החברה, זאת צרה צרורה. אם אין אינטגרציה חברתית, זה מחזיר אותנו עשרות שנים אחורה".

אז מה הפתרון?

"להתנתק מהמחשבה שלמידה חייבת להתבצע במוסד חינוכי, ולהעביר את הלמידה למרחב היברידי. יש המון מרחבים כאלה. הלמידה יכולה להתבצע בגינה, ביער, בבית, בכפר עם הפרות, במוזיאונים, בבתי חולים, בגני חיות. אפילו הרחוב והשוק הם מרחבי לימוד שיכולים להיות יעילים מאוד.

"גן שבו הגננת מאפשרת למידה ונותנת מקום לדעות מרובות הוא האידיאלי להתפתחות הילדים. השפעתו של מבוגר שהוא איש מקצוע, שיכול לעזור במקום שבו הילד צריך תמיכה רגשית או תיווך, היא חשובה מאוד. 

"אני חושב שמשרד החינוך צריך להתיר התארגנות של הורים כקהילות קטנות, שבהן הם יחליטו על סדר יום שבועי, שבו נפגשים אחד עם השני, עם מנחה. באופן הזה הילדים ירוויחו, כי הם ייחשפו ליותר דמויות מבוגרות, והמרחבים הביתיים יהפכו בפועל לגנים".

ר' מתל אביב, מורה במקצועה, היא אמא לילד בן שנתיים וחצי. את בנה בחרה לחנך בבית, הן מתוך היכרות קרובה עם חוליי המערכת, והן בגלל החשש להשאיר אותו בידי מטפלות בפעוטון.

"אני לא סומכת על מטפלות, בטח לא בפעוטונים עד גיל 3, שבהם אין פיקוח ממשי ואין תוכנית לימודים מסודרת. המטפלות חסרות הכשרה חינוכית ולעיתים חסרות הכשרה כלשהי. כל אחד יכול לפתוח מסגרת כזאת אפילו בביתו.

"אמנם יש גם מעונות שמפוקחים על ידי משרד העבודה והרווחה, אבל הם אינם רבים ואינם מספקים מענה לכל האוכלוסייה. במעונות האלה יש מעט מטפלות ואין תוכנית חינוכית מסודרת. המטפלות נדרשות לעבור קורס הכשרה קצרצר, לעומת גננות של משרד החינוך, שמחויבות היום בתעודת הוראה ובתואר ראשון.

"אני מרגישה שילדים עד גיל 3, שהולכים לפעוטון, נמצאים כל הזמן במלחמת הישרדות. כל עוד הם לא מדברים היטב ולא יודעים לספר מה עבר עליהם, הם זקוקים למבוגר שיתווך עבורם. כשאין תיווך נכון, או כשאין מספיק מבוגרים בסביבה, הילדים לומדים דפוסי התנהגות הישרדותיים - לנשוך, לחטוף, לצעוק.

"ככל שהיכולות הוורבליות של הילד משתפרות, כך הוא יכול להבין טוב יותר סיטואציות חברתיות. הוא יכול לחכות בתור, לבקש, להסביר את עצמו. הוא יכול גם לספר אחר כך בבית מה עבר עליו".

כשהבן שלך יהיה בן 3, תכניסי אותו לגן?

"אני לא חושבת. הגנים סובלים מאותם חוליים כמו בתי הספר. ראשית, יש מעט מדי מבוגרים שמטפלים בהרבה מדי ילדים. למשל, בגן שיש בו פחות מ־30 ילדים התקן הוא גננת אחת וסייעת אחת, וכשיש יותר מ־30 ילדים, יש שתי סייעות. שנית, תוכנית הלימודים אחידה ולא גמישה, ומספר הילדים לא באמת מאפשר התפתחות אישית ראויה.

"אני מרגישה שכל מסגרות החינוך כשלו בהגנה על הילדים. אצל ילדים עד גיל 3 הכישלון המהדהד הוא בעיקר בהגנה על הילדים מפני אנשי צוות אלימים או רשלניים. אצל ילדים בוגרים יותר הכישלון הוא בהגנה מפני הצקות, הטרדות ופגיעות רגשיות מצד ילדים אחרים. למערכת אין כלים ממשיים להתמודד עם זה. אין סנקציות שאפשר להפעיל על ילדים אלימים או על הוריהם".

ר' בנתה לבנה תוכנית מסודרת לימות השבוע. "לפני הקורונה, כשכל הפעילויות התקיימו כרגיל, הלכנו פעמיים בשבוע ל'גן עם אמא', נפגשנו עם חברים בני גילו שנמצאים גם הם בחינוך הביתי ושהפכו למעין משפחה, ועשינו פעילויות תנועה בג'ימבורי.

"היום סדר היום קצת השתנה. אנחנו יוצאים לטייל בחוץ מוקדם בבוקר ובשעות הערב. יש לנו מפגשים קבועים עם כמה משפחות שנמצאות גם הן בחינוך הביתי, ואני מקווה שעם פתיחת שנת הלימודים יחזרו החוגים ויהיה אפשר לקיים פעילויות בחוץ, שכרגע קצת חסרות לנו".

כמה זמן מוקדש ללמידה?

"אני מאמינה שילדים יודעים להוביל את הלמידה שלהם בעצמם. אני לא בוחרת עבור הבן שלי את תחומי העניין, אבל מכינה מראש פעילויות לימודיות חווייתיות, אחרי שראיתי מה באמת מעניין אותו. אני אוהבת את הגישה המונטסורית, שמנצלת תקופות רגישות טבעיות לכל מיני תחומים ומאפשרת לילד להתקדם תוך שהוא מונע על ידי סקרנות".

אתם נותנים לו לצפות בטלוויזיה?

"כן. בהתחלה נשבעתי שהוא יגדל בלי, אבל עם הזמן הבנתי שטלוויזיה, כמו כל אמצעי אחר, יכולה להיות כלי חינוכי טוב. יש ערוצי ילדים עם תכנים חינוכיים שאפשר ללמוד מהם הרבה, ואני לא רואה בזה שום פסול. הטלוויזיה והמשחקים החינוכיים באייפד מאפשרים לו ללמוד בעצמו, וגם נותנים לי קצת מרווח נשימה".

יש לו חברים?

"יש ילדים שהוא מכיר ורגיל אליהם ונהנה בחברתם - חברים שהכרנו במפגשי חינוך ביתי בכל מיני מקומות. הוא ילד חברותי מאוד, ושמח לפגוש ילדים בכל מקום.

"האתגר העיקרי של החינוך הביתי הוא לייצר לילד מפגשים חברתיים יציבים. כדי שזה יקרה, צריך למצוא אנשים שאפשר להתחבר אליהם, שמתאימים לאורח החיים שלך. למשל, נתקלתי בהרבה משפחות 'רוחניות', כאלו שאוהבות פעילויות בטבע, וכו'. אני פחות מתחברת לזה. מכיוון שמספר האנשים בחינוך הביתי הוא ממילא לא גבוה, אז כשמכניסים למשוואה גם השקפת עולם, המנעד החברתי מצטמצם עוד יותר".

לימור ליברמן (46) מפרדס חנה, מאמנת אישית ורוחנית ויועצת להורים בחינוך ביתי, היא אמא של גאיה (21), עילאי (18), סול (15) וקשת (13), שמתחנכים בחינוך ביתי כל חייהם. הכניסה שלה לעולם החינוך הביתי התרחשה במקרה. "תמיד אמרתי שאת הילדים שלי אכניס לגן רק סביב גיל 3, כשהם יהיו גמולים ויידעו לדבר.

"כשגאיה הגיעה לגיל שנתיים וחצי, חיפשתי גן שיאפשר לי להכניס אותה רק לכמה שעות, פעמיים בשבוע. כשבגן סירבו, חיפשתי ילדים שנמצאים בבית. בתקופה ההיא עוד לא היו רשתות חברתיות. אני זוכרת שפרסמתי הודעה באינטרנט, באתר של הורים שנמצאים בבית עם הילדים שלהם. אחת האימהות ענתה להודעה והזמינה אותי למפגש חברתי עם אימהות וילדים נוספים באותו מצב. בפגישה ההיא נחשפתי למושג חינוך ביתי, וזה מייד הרגיש לי נכון וטבעי.

"כשחזרתי הביתה, בעלי ואני התחלנו ללמוד לעומק את הנושא. הגישה המרכזית של חינוך ביתי אומרת שלמידה מתרחשת באופן טבעי, תוך כדי חיי היום־יום, ואנחנו כהורים רק צריכים להיות נוכחים בחייהם. זה התחבר לי למה שהרגשתי.

"היום, 20 שנה אחרי, אני מבינה שבחרתי נכון. הילדים שלי למדו את מה שהם רצו, לא את מה שהכתיבו להם. הבן שלי, בן 18, הוא כבר מאלף כלבים, יש לו ידע בתחום שלבני 30 אין. הוא אדם חברתי מאוד, והוא עשה בגרות של חמש יחידות אנגלית, כי הוא רצה".

לדבריה, בחודשים האחרונים היא עדה להתעניינות גוברת של הורים באפשרות של חינוך ביתי. "בעקבות הקורונה נכפתה על הורים רבים השהייה בבית. רבים גילו שהלמידה בסביבה הביתית עושה לילדיהם טוב, ושוקלים מעבר קבוע לחינוך ביתי. מעבר לכך, יש הורים לילדים בגנים, שהיציאה לחל"ת, בשילוב עם הפחד מפני אלימות בגן, היו עבורם טריגר להישאר בבית עם הילדים".

מה שואלים אותך?

"יש שאלות טכניות, איך מגישים את הבקשה לחינוך ביתי ומה רושמים בטופס, אבל דוגמאות לכך אפשר למצוא כמעט בכל אחת מהקבוצות של חינוך ביתי ברשתות החברתיות. מעבר לזה, הורים לחוצים מאוד מכך שאין להם כישורי הוראה וחוששים שהם לא יצליחו להעניק לילד את סביבת הלמידה הנכונה שתפתח אותם.

"אני מסבירה להם שילדים בגילאי גן צריכים בעיקר שיאהבו אותם, ושייתנו להם לחקור את העולם בדרכם ובקצב שלהם. עניין הקצב שלהם הוא קריטי. אין צורך להכין אותם לכיתה א', או ללמד אותם את האל"ף־בי"ת. לכל ילד קצב משלו.

"כשאין את הלחץ הזה של עמידה בתוכנית לימודים, נוצר אצל הילד שקט נפשי, שבאמת מאפשר למידה. חשוב לדעת שבדרך כלל ילדים מפתחים קשיים לימודיים כי לחצו עליהם. בחינוך הביתי, כשהלמידה מותאמת אישית לילד, לא מתפתחים אצלו בעיות למידה או דימוי עצמי נמוך אם הוא עדיין לא יודע לקרוא בגיל 7. ילד שבשל ללמידה ילמד קרוא וכתוב בתוך שלושה חודשים.

"כשהורים שואלים אותי איך לפתח את הילד, אני תמיד אומרת שלא צריך לעשות שום דבר מיוחד. תנו להם לשחק, להרכיב פאזלים, לטפס על עצים, לצבוע בצבעי גואש, לשמוע סיפורים - ותראו איך למידה מתרחשת בכל יום בכל מקום. כשמגיע חג סוכות, תבנו ביחד סוכה ותדברו על החג. כשמכינים ארוחת צהריים, תכינו אותה ביחד, ועל הדרך הילד ילמד גם מידות וכמויות".

לדבריה, "בניגוד לדעה הרווחת שילדים בני 4-3 זקוקים לחברת ילדים סביבם, ילדים בגילאי גן לא צריכים להיות שמונה שעות עם ילדים אחרים. מספיק שהם נפגשים בגינה עם ילד או שניים, וזה עונה על הצורך החברתי. כמו כן, בקבוצות שברשתות החברתיות יש מידע רב על פעילויות עם ילדים נוספים, בין שזה במוזיאון ובין שזה בפארק".

ליברמן בוחרת לנפץ את המיתוס שחינוך ביתי מתאפשר רק לבעלי אמצעים. "הורים שמדברים איתי תמיד אמרו לי שאני יכולה להרשות לעצמי חינוך ביתי, כי בעלי שמואל הוא עובד הייטק, ויש מי שמפרנס בבית. אני יכולה להגיד לך שגם אם בעלי לא היה הייטקיסט, הייתי מוצאת דרך לקיים את החינוך הביתי. הכל עניין של סדר עדיפויות.

"נתקלתי בלא מעט אימהות יחידניות, שהן עצמאיות ויכולות לעבוד מהבית, או יכולות לעבוד בשעות גמישות. נתקלתי גם במשפחות ששינו את סדר העדיפות שלהן כדי לקיים חינוך ביתי. הם לא טסים לחו"ל, גרים בבתים קטנים יותר וחיים יותר בצנעה, כדי שיוכלו להעניק לילדים שלהם את החינוך המיטבי שהם רוצים". 

ד"ר גיל גרטל, חוקר בתחום החינוך ומחבר הספר "בית או ספר", מדגיש כי "מה שהילדים לומדים בבית מההורים משפיע על עתיד הילד הרבה יותר מאשר מערכות חינוך פורמליות. למעשה, עד גיל 3 הילד רוכש את סט הכלים שיעמוד לרשותו כשייצא אל העולם".

גרטל מתכוון לעולם המושגים ולאוצר המילים, שבעזרתם יפרש הילד את העולם, וכן לחוסן אישי. "כשהורים הולכים עם הילד ברחוב ואומרים לו 'הנה ציפור', או 'מי רואה משהו אדום', הם גורמים לכך שהילד יצבור תשתית מושגים, שתשפיע על היכולת שלו ללמוד. כדי ללמוד ש־1+1=2, צריך עולם מושגים שלא נלמד בשום מקום. תפיסת כמות ותפיסת מספר מתפתחות בגיל צעיר מאוד, מתוך אינטראקציה עם ההורים. ככל שילד מגיע עם סל של אוצר מילים גדול יותר, כך יהיה לו קל יותר להבין את הגננת, מאשר ילד שמגיע עם סל מצומצם".

מה בנוגע לחוסן אישי?

"חוסן אישי מתפתח מאינטראקציה עם אנשים קרובים. הילד מבין את עוצמתו האישית מתוך היחס שהוא מקבל. ילד שיגיע בעתיד לגן עם ביטחון עצמי גדול, ויידע שיש לו לאן לחזור ושאוהבים אותו - ייפתח לילדים אחרים ולא ייבהל מלחלוק צעצוע. ילד שחולק צעצוע הופך מייד להיות אהוב על ידי הגננת ועל ידי שאר הילדים".

ד"ר גרטל כתב לאחרונה דו"ח עבור משרד החינוך, שסוקר את המחקרים על חינוך ביתי בעולם. המחקרים בחנו את ההישגים הלימודיים ואת הכישורים החברתיים של תלמידי חינוך ביתי בכל הגילאים, בהשוואה לתלמידים במסלולי לימודים אחרים, כמו ציבורי ופרטי.

בדו"ח נכתב, בין השאר, כי "תלמידי החינוך הביתי מתפתחים באופן תקין, ואין אישוש לעמדה שלפיה תלמידי החינוך הביתי הם בודדים או מתבודדים. אחת הסיבות לכך היא שילדים בגיל צעיר אינם זקוקים לחברים רבים - מספיק חבר אחד או שניים, שאיתם יוצרים קשר מעצים. ילדים בחינוך ביתי מתנסים בקשרים חברתיים עם ילדים בקבוצות גיל מגוונות. הורים לילדים בחינוך ביתי הם לרוב מעורבים יותר בחיי הקהילה, ולכן חווים סיטואציות חברתיות מגוונות".

ממצאים דומים עלו גם מארבע עבודות דוקטורט שנערכו בארץ. גרטל: "תלמידים בחינוך ביתי חווים רמה נמוכה יותר של מדדי דיכאון ועצבות מאשר תלמידים במערכת החינוך. ילד יכול להיות בודד גם כשהוא בתוך המון, ויכול להיות חברותי גם בדרך למכולת. חינוך ביתי גם תורם לפיתוח תכונות כמו יזמות, משום שהילדים מתנסים בלמידה עצמאית".

אם זה כל כך טוב, למה משרד החינוך לא מאפשר חינוך ביתי לכל מי שרוצה?

"בישראל יש בהלה מהנושא הזה. מעדיפים להסתיר אותו, לא נותנים מידע מסודר. לאחר פרסום הדו"ח שהכנתי עבור משרד החינוך, הוזמנתי לפגישה במשרד. סיפרתי שם שבצרפת יש מערכת למידה מרחוק במחשב, שבמקור בכלל נועדה לאזרחים צרפתים שמתגוררים מחוץ לצרפת. יש להם שיעורים מוקלטים ומשחקים, ואחת האוכלוסיות שהם מעודדים להשתמש במערכת היא ילדי החינוך הביתי.

"לתומי שאלתי למה בישראל אין דבר כזה. התשובה שקיבלתי מאחד הנוכחים היתה: 'השתגעת? אם הם (הורי החינוך הביתי) לא רוצים אותנו, אז אנחנו לא רוצים אותם'. לצערי, זאת גישה שאין לה מקום בקרב מי שמתעסק בחינוך.

"הייתי מצפה שיקימו במשרד החינוך יחידה שמבינה ורואה חינוך ביתי, שתהיה זאת שנמצאת בקשר עם ההורים ותיתן להם מענה לשאלות. יחידה שתעניק תמיכה, ואפילו תכוון את מי שזקוק להכוונה. במקום זה, שולחים למשפחות מפקחת, שאין לה בהכרח הכשרה בנושא או גישה חיובית אליו".

הממונה במשרד החינוך על תחום החינוך הביתי, סימה עובדיה פורצנל, מסרה בתגובה:

"בישראל קיים חוק לימוד חובה לכל ילד וילדה מגיל 3 עד גיל 18. החינוך הביתי מוסדר באמצעות פטור מחוק לימוד חובה. הפטור ניתן להורים רק לאחר שהציגו השקפת עולם מגובשת השוללת חינוך במסגרת מוסד חינוך, או במקרים שקיימות נסיבות יוצאות דופן, מיוחדות וחריגות, וזאת בתנאי שהגורמים המוסמכים השתכנעו כי הילד עתיד לקבל או מקבל חינוך שיטתי, המקנה לו מענה לסך צרכיו וכולל מיומנויות למידה וידע, מיומנויות וכישורים חברתיים ורגשיים.

"משמעות קבלת הפטור היא שהורה מקבל על עצמו, במקום משרד החינוך, את האחריות המלאה לתכנון, ליישום ולהערכה של לימודי ילדו ולהתקדמותו, וכן לספק את כל צורכי החינוך והלימוד של הילד, לרבות העשרה לימודית ומענה לצרכיו הייחודיים או לפי מאפייני הילד וצרכיו החברתיים והרגשיים.

"כשהורים מקבלים פטור מחוק לימוד חובה לשם חינוך ביתי, הם פטורים מחובתם לשלוח את הילד למוסד חינוך מצד אחד, ומשרד החינוך פטור מלספק להם כל שירות שלו זכאי תלמיד".

michali100@gmail.com 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו