אלכסנדר לוקשנקו, שמחזיק בתואר נשיא בלארוס כבר 26 שנים, אוהב לראות את רחובות עיר הבירה שלו מסודרים, נקיים ורצוי ריקים מאדם. כשאין אנשים, הסדר יישמר, ואין דבר שחביב על לוקשנקו יותר משמירת הסדר הנוכחי על כנו. דא עקא, שבשנת 2020 שום דבר לא הולך על פי התוכנית.
לוקשנקו אולי חשב שהתסריטים שנוסו בבחירות הקודמות יעבדו גם הפעם. המתכון לניצחונותיו הקודמים הורכב ממנה גדושה של שימוש כוחני ובוטה במנופי השליטה על תהליך הבחירה וספירת הקולות, ואליה התווסף יותר מקורטוב של הפחדה. נדמה היה שאוכלוסיית המדינה כבר התרגלה אליו ואל שלטונו הבלתי נגמר, עד שרק מעטים יעזו לקרוא עליו תיגר. בשנים עברו לוקשנקו עשה הכל כדי להמחיש למתנגדיו בפועל ובכוח: היציאה נגדו גוררת סיכון ממשי לחייהם. אנשי האופוזיציה הושתקו, גורשו מן המדינה, הואשמו בעבירות פליליות ונזרקו לכלא. במקרים אחרים הם הועלמו כליל.
מה השתבש הפעם בדרך הפעולה של הרודן הבלארוסי? הוא פשוט הגדיש את הסאה. "במקום ללכת על זיוף 'צנוע' יחסית, לוקשנקו ביקש להמציא לעצמו שיעורי תמיכה מנקרי עיניים של 80%, ואת החוצפה הזו אפילו אנשים נטולי עניין בפוליטיקה כבר לא יכלו לשאת", אומר בשיחה עם "ישראל היום" רומן פרוטסביץ', העורך הראשי של פורטל החדשות הבלארוסי "נקסטה".
קשה לקבוע בדרגת ודאות גבוהה כמה קולות קיבל לוקשנקו מאזרחיו באמת. יש הגורסים שהתמיכה בו לא עולה על אחוזים בודדים, ובשל כך הודבק לו ברשתות החברתיות הכינוי הלעגני "סשה 3%". סביר שזוהי הערכת חסר. לאורך שנות שלטונו היו קבוצות לא מבוטלות שמסריו קסמו להן. הגמלאים, עובדי המפעלים הממשלתיים, תושבי העיירות הקטנות והכפרים - כל אלה הסתפקו ביציבות שלוקשנקו מסמל.
גם במערכות הבחירות הקודמות המשטר לא בחל בזיופים, כדי לספק את התוצאה המקווה ל"אבא" (זהו תרגומו של הכינוי האהוב יותר על לוקשנקו), אך בכל זאת ביסוד התוצאה הזאת עמד בסיס תמיכה לא קטן. שנת 2020 בישרה שבסיס התמיכה התפוגג כמעט לחלוטין.
"תחליפו את התוצאות"
כיאה לרודן מצוי, לוקשנקו שולט ללא עוררין בתקשורת המסורתית של בלארוס. על כן, את החדשות האמיתיות נותר לחפש רק במרחב האינטרנטי. אם לשפוט על פי הרשתות החברתיות, הרי החיפוש אחרי תומכי לוקשנקו יהיה בגדר משימה בלתי אפשרית. אם יש כאלה, הם משום מה מסתירים את דעותיהם. את כל היתר באינטרנט דווקא לא ניתן להסתיר.
זיוף לא צנוע. לוקשנקו // צילום: רויטרס
כך, יומיים אחרי נעילת הקלפיות, ויום אחרי שמהדורות החדשות הרשמיות דיווחו על התוצאות (כ־80 אחוזים ללוקשנקו, כ־10 אחוזים לנציגה האופוזיציונית הראשית סבטלנה טיחנובסקיה, ואחוזים בודדים לכל השאר), הרשתות החברתיות "התפוצצו" למשמע הקלטת סתר מהעיר ויטבסק, שנעשתה בליל הבחירות. בהקלטה נשמע בכיר בשלטון העירוני מתשאל את חברי אחת מוועדות הקלפי באשר לתוצאות ההצבעה.
מדובר במסמך מרתק שחושף את אופיו של כל משטר רודני. "איך קרה שזאת (סבטלנה טיחנובסקיה) קיבלה אצלכם כל כך הרבה?" שואל הבכיר בטון גוער. "זה מה שספרנו", משיבים חברי הוועדה בבהלה מפני הבאות.
"חברי ועדת הקלפי בקומה האחרת ספרו נכון יותר, ולכן אצלם התוצאה נכונה, וידאנו שכך הוא המצב בכל האזור שלנו", נזרק הרמז.
חברי ועדת הקלפי בבלארוס הם עובדי מדינה התלויים בכל גחמה שלטונית. כשהבכיר נוכח לדעת שבלי הוראה ברורה זה לא ילך, הוא מספק להם אותה: "עכשיו תחליפו בפרוטוקול את התוצאות של מועמדת מס' 3 (טיחנובסקיה) ושל מועמד מס' 4 (לוקשנקו)". הוראתו כמובן מבוצעת.
לפיכך, בהנחה שמה שנעשה בוויטבסק שוכפל ברחבי המדינה כולה, סביר לשער שטיחנובסקיה גברה על לוקשנקו בפער גדול. אגב, תוצאות הקלפי שהוצבה בשגרירות בלארוס בישראל מאששות הנחה זו.
קהלים חדשים ברחובות
הפער המשפיל בין האמת לזיוף הוציא לרחובות בלארוס המונים זועמים. לבלארוסים נוצרה ברבות השנים תדמית של עם כנוע, סתגלן ובעל אורך רוח. אולם, אפילו לסבלנותם הגיע הקץ. אחרי שלוקשנקו חיסל באופן עקבי את כל האופוזיציה, אף אחד לא ציפה להתנגדות בהיקף גדול כל כך.
לדברי אלס ביאליטסקי, ראש ארגון זכויות האדם הבלארוסי "ווסנה" ("אביב"), המאפיין המרכזי של המחאה הבלארוסית מודל 2020 הוא היעדר ההנהגה. לסבטלנה טיחנובסקיה, המועמדת בעל כורחה, שהגישה את המועמדות אחרי שבעלה, מתמודד האופוזיציה בעל הסיכויים הגבוהים, נעצר, לא עמד הכוח להנהיג את פעולות המרי. קשה לבוא אליה בטענות: אחרי תחילת ההפגנות היא נחטפה על ידי כוחות הביטחון ו"טופלה" על ידיהם במשך שלוש שעות. בסוף "הטיפול" שוחרר סרטון וידאו, ובו קראה טיחנובסקיה המבוהלת למפגינים לעצור, וציינה שחיי הילדים מאוד חשובים לה. כעבור כמה שעות התברר שהותר לה לצאת לליטא השכנה.
"ואז התברר שהיעדר המנהיגות אינו בהכרח מכשול", מוסיף ביאליטסקי. "זאת מחאה עממית אמיתית, בלי יד מכוונת, ועם הרבה כבוד אנושי. קהלים חדשים התעוררו".
השבוע, אחרי כמה לילות של עימותים, שני הצדדים נערכו להסלמה אלימה עוד יותר. בין המפגינים נפוצו מדריכים להכנת אפודי קרב בתנאי בית. השבתת האינטרנט היא אמצעי נוסף בידי הרשויות המנסות למנוע מהציבור בבלארוס ובעולם לקבל תמונת מצב אמיתית על המתרחש. להערכתו של ביאליטסקי, לוקשנקו לא יבחל בשימוש בצעדי דיכוי אכזריים וקטלניים.
גם ביאליטסקי טעם את נחת זרועו של המשטר. אחרי שנתפר לו תיק פלילי, הוא נאסר וישב בבית סוהר. "הטקטיקה של המשטר לא משתנה", נשמעת תחזיתו המרירה והמפוכחת. "אין יותר מקום במתקני הכליאה. האם הדיכוי יעבוד? כל מה שקורה בארצנו כל כך חדש בשבילי, שלא אוכל להתנבא אם הפחד נעלם".
אך לפחד ולהפחדה שני צדדים. ניסיון משטרים רודניים אחרים מוכיח שגם חלקים מהמשטר לא חסינים מפניהם. אם נחישות המחאה תישמר ומצבו של לוקשנקו יחמיר, עושי דברו של הנשיא לא ירצו לטבוע עימו. במקרה כזה אחד ממנגנוני הביטחון עשוי לעבור צד - אם לא מתוך ערכים אז לפחות מפחד מהבאות. זאת, אם כן, השאלה הגדולה שתכריע את גורל הפגנות החופש בבלארוס: מה יבוא קודם - שבירת רוח העם או סדק בחומה הבצורה לכאורה שמגינה על המשטר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו