אבוי, גם לימנים יש ערכים!

כבר מימיה הראשונים של מדינת ישראל טרדה שמועה זדונית את מנוחת אזרחיה: ייתכן שיש בקרבנו ימנים. בתחילה, נטו בני־גוריון לזלזל, אם כי סממני ימין מובהקים הגיעו בדרך־לא־דרך (כלומר הקלפי) לכנסת, וחלקם אף הצליחו בדרך־לא־דרך להתפרנס גם בלי פנקס אדום, השד יודע איך. ייתכן שהקימו לעצמם עסקים פרטיים, הנוכלים.

למרות שביעות הרצון הכללית מהיעדרו של הימין מהבמה הציבורית ומהשפעה על דעת הקהל (לא היו להם תחנות רדיו, למרבה המזל), אירעה תקלה מצערת. בשנת 1977 עלה הליכוד לשלטון יש מאין, ובראשו ברנש מקריח עם מבטא פולני בשם מנחם בגין.

לאחר שנתלה על צוואר הימין, ליתר ביטחון, שלט אזהרה: "סכנה! פשיזם!" ניסו המומחים לפענח את אישיותו הקולקטיבית, וכמובן שהצליחו: ראשית, הם לא מצביעים בעד, אלא נגד, כדי לעשות דווקא לבן־גוריון, או לגולדה או ליצחק רבין, או לאליטות. שנית, הם צ'חצ'חים שלא יודעים להצביע נכון, והם גם לא עשו צבא. כלומר עשו - אבל בתור שי"ן־גימ"לים. לך תסמוך עליהם שיידעו מה טוב למדינה. או להם עצמם.

ההסבר הניח את דעתם של מדעני החברה במידה כזאת, שבחירתו של ראש ממשלה ימני שני - הפעם גוץ משופם עם מבטא פולני בשם יצחק שמיר - לא זעזעה אותם יותר מדי, שכן תקלות היסטוריות מתרחשות לעיתים יותר מפעם אחת. התקלה אכן תוקנה, ברוך השם, עד שליכודניק לוחמני בשם אריק שרון נבחר לראשות הממשלה - וזו טעות ששרון עצמו תיקן כשערק מהליכוד אחרי הבחירות וביצע את ההתנתקות.

נראה שכמו אחרי המבול - קלו המים. הימנים הרשמיים באחריות מהיצרן הלכו למפלגת קדימה לעשות שלום, והותירו אחריהם שאריות מוזרות וקולניות של פשיסטים. אנחת רווחה נשמעה בסלון המדינה כשהימין שינה את דרכיו ועזב את ספינת המצורעים של הליכוד. לבושי מחלצות, עמד העם הנכון על החוף, עם קוקטייל ביד, והריץ דאחקות בדבר יכולתם של בבונים לנווט ספינה. 

מה רבה היתה ההפתעה, אם כך, כאשר מתוך מחנה הימין הכושל צמח ראש הממשלה המצליח ביותר בתולדות ישראל, והתחיל לעשות סטרייקים בקלפי כמו ההוא מ"ביג לבובסקי" - ושימו לב לדימוי הקולנועי, שמשרה תוקף אינטלקטואלי לניתוח שלי. 

במלאת עשור לשלטונו הלא־מובן של נתניהו פיצלו המדענים כוחות. חלקם הסתגרו במעבדה כדי לברר כיצד לעזאזל נבחר דיקטטור מושחת מסית ומפלג לראש ממשלה. גם אם לא מצאו תשובה ניצחת, לפחות הצליחו לייצר במעבדותיהם שלושה כתבי אישום שחומרתם הרשימה רק את הלבורנטים, אך בכל זאת נראו יפה על שלט. 

מדענים אחרים ארגנו סדנת דרבוקות ארומתרפית שכותרתה: "איך לא להעליב ימנים". הסדנה העניקה כלים מעשיים להתמודדות עם התיאוריה הוותיקה שעל פיה ימנים מצביעים ימין רק כדי לעצבן. כזכור, מדי בחירות ניצב המצביע הימני בפני האפשרות להצביע לכל מה שנכון וצודק ויפה, נזכר בנאום הצ'חצ'חים של דודו טופז או במנשקי הקמעות של גרבוז - ואז מתגברים עליו יצריו החייתיים והוא נוקם עם פתק מחל. בסדנה התאספו המשתתפים - כולם מהמחנה הנכון - הקשיבו לעצמם ברוב קשב, ישבו בתנוחת לוטוס סביב מדורת זרדים ריחניים שליקטו בעצמם והיכו בתופים במקצב אחיד. את התיפוף ליוו במנטרה שניסחו עבורם שני טייסים, שלושה פרסומאים ואמן מיצג:

"ימנים הם בבונים

זאת ידוע לכל

אם נדבר בנימוס

הם יצביעו לשמאל".

הסדנה זכתה אמנם לכתבה מפרגנת באולפן שישי ושער במוסף של "ידיעות אחרונות" אך לא הניבה את הניצחון המיוחל בקלפי. איש אינו יודע למה. 

היו גם כמה הוגים סוררים, קופרניקוסים של תקופתנו, שטענו כי למעשה מצביעי ימין מפגינים שיקול דעת ערכי ופוליטי, ממש כמו מצביעי שמאל בכבודם ובעצמם. לא היה מנוס אלא לשלוח את הפסיכופתים הללו לאבחון פסיכיאטרי, ולעבור במחיר רגשי עצום לשלב הבא: ומה אם יש משהו בדבריהם? מה אם הימין מצביע ימין כי הוא חושב שהוא צודק, ולא מפני שהוא מרגיש שהוא נעלב?

בשנת 2020 נשמעה פה ושם השערה רדיקלית: מחנה הימין אמיתי כמו מחנה השמאל. יש לו השקפת עולם, ערכים ומטרות. נורא מזה: יש לו גם ביקורת מנומקת. וכל אלה - לא שמאלנים, ואינם עולים בקנה אחד עם מאמרי מערכת, פרשנים פוליטיים ואפילו לא עם בית המשפט העליון. כמו כן, רמז העורך הראשי של הנועז שבעיתונים, "הארץ", שיש אפשרות, גם אם קלושה, שהימין, על נציגיו, דובריו ומצביעיו לא הולך לשום מקום. 

מאמר מטלטל זה כמו התריס נגד המדע. כיוון שהמחנה הנכון נהג בשנים האחרונות להחליף את מנהיגיו באותה התדירות שבה הוא מחליף מברשת שיניים, קבעו חכמיו ששיטה זו טובה גם למחנה הימין, ותשיג תוצאות דומות. כל שיש לעשות הוא להיפטר בכל דרך מראש הממשלה של מחנה הימין. אם לא בקלפי - בבית המשפט. ואם לא בבית המשפט - בבג"ץ. ואם לא בבג"ץ - בהפגנות. אין ספק שתוכנית זו היתה נוחלת הצלחה אלמלא שכחו מבצעיה את האיסור הנושן, ובכל זאת העליבו את הבבונים: בשלטים גסים, התפשטות על מנורה, התפשטות קרקעית וסתם ניג'וס שאין לו סוף. אילו רק היו מוותרים על הבלונים האמנותיים! הכל היה נראה אחרת!

אין להאשים את המחנה הצודק. עצביו התרופפו. שנים של הדחקת קיומו של הימין הממשי יכולות לערער גם את הנפש החסונה ביותר. במצב רגשי עדין זה קשה לצפות לשינוי משמעותי בתפיסת עולמם, בעיקר כשהם עומדים על גשרים ובצמתים, והם צודקים מכדי לנהל איתם שיחה. הנפש נכספת ללחוש להם: "זה לא עניין של נימוס, אלא של מהות. גם אם תדברו איתנו לטינית לא נהיה שמאלנים". אבל אז מתחלף האור ברמזור, המכוניות ממשיכות בדרכן, והם עדיין שם, עם השלט ביד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו