כבר שבועיים שהקרקע שאני עומדת עליה רועדת. היום הקרקע נפערה, ואני מרגישה שאני נופלת אל בור ללא תחתית. כואבת, זועמת, עצובה, שבורה. מה לא עשינו כדי להיות האחרונים ברשימה שאף אחד לא רוצה להירשם בה?
כמה תפילות היו בי ששום הורה לא יעמוד במבחן הבלתי נתפס הזה. כמה תפילות היו בי ששום ילד לא יסבול במקום שאמור להיות הכי שמח. כמה כאב יש בתוכי. איך אפשר להביע את הכאב הזה במילים? איך אפשר להמיר דמעות במילים?מסתכלת על הילדים המתוקים האלה יושבים מבוהלים, אוהבים בדרכם הטהורה את המפלצות האלה, ונשברת.
צילום: משה בן שמחון
הצפייה בסרטונים ריסקה את מעט התמימות שעוד נשארה בי, באמונה שרוע כזה לא יכול להתקיים. לפני שנה זו הייתי אני, יושבת בחדר חקירות יחד עם בעלי וצופה בסרטוני האימה שהוקרנו במקרן שבו כרמל מעודה פגעה בבנים שלי.כל סרטון שראיתי ניפץ את הלב שלי עוד ועוד. כל מבט אימה, נפילה, קשירה, סטירה, הטחה, כל כאב שהם עברו שם פילחו את גופי. הכאב הזה עדיין כאן.
עוד בנושא:
פרשת ההתעללות בפעוטון ברמלה: הוארך מעצר כל החשודים
ההתעללות ברמלה: כל הצוות במעצר
פרשת הפעוטון: סייעת מסרה עדות מפלילה
אני לא מפסיקה לבכות, על הילדים שלי, על הילדים במפלצתון של טולי, על כל ילד שנפגע בגן שלו, על ילדים שנפגעים ברגעים אלו ממש, רק שעוד לא גילינו.אני מאחלת לילדים האלה להיות מוקפים בחום ואהבה למשך שארית חייהם, הניצחון שלהם יהיה להיות מאושרים על אף הרוע. שנה עברה, אותו כאב, השחקנים התחלפו.
עד שלא תהיה חקיקה, אכיפה והחמרה בענישה, אני יודעת וכולכם יודעים שהסרטונים הבאים בדרך.
הביא לדפוס: ירון דורון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו