"הכוחות שלנו נגמרים" - משפחת פורת, עלומים
ג'ולי (36) ונעם (44) פורת הורים לארבעה ילדים: אורי (15), אלון (9.5), אלה (6.5) ורותם (4), והם גם מגדלים כלבה בשם ליבי. המשפחה מתגוררת בעלומים, שם בסמיכות לשדות פרצה השבוע שריפה מבלון תבערה.
"הקורונה היא שגרת חירום מתמשכת, ואנחנו חיים בשגרת חירום תמידית בגלל צבע אדום ובלוני תבערה שנאלצנו להתרגל גם אליהם", אומרת ג'ולי. "החופש הגדול למעשה נמשך מפורים כיוון שלא באמת היתה חזרה מלאה לשגרה. אנחנו כמשפחה נכנסו כבר שלוש פעמים לבידוד, וזה העלה ומעלה המון חששות.
"הילדים מאוד חששו שאם מישהו מאיתנו אמור להיות בבידוד, הוא לא יוכל להיכנס לממ"ד ולהיות עם כולם. אלה דברים שאתה צריך לתת עליהם מענה. מצב ביטחוני מתוח זה הדבר האחרון שהיינו צריכים, כי עיקר המשאבים שלנו מושקעים בהתמודדות עם הקורונה".
עוד לדבריה: "את השריפות אנחנו לא תמיד רואים, אבל מריחים ויודעים שקורה משהו באוויר. זה משפיע על כל המשפחה ומעלה שוב את רמת הלחץ, החרדה והמתיחות. אנחנו משתדלים לשדר חוסן כי זה נותן אופטימיות, אבל המציאות זו מציאות, חייבים לשים לזה סוף כי זה גומר את הכוחות".
מה הילדים עושים בחופש?
"נאלצנו לשנות את אורחות החיים שלנו ומי שסייע לנו רבות זו הקהילה, המועצה והמתנ"ס. בתקופת הבידוד החבילות עם חומרי היצירה הגיעו אלינו עד הבית. הביאו השבוע לקיבוץ קרקס שהיה אפשר לצפות בו בדרייב אין, ובנוסף יש פעילות וסדנאות דרך הזום, יש בזום חוג ריקודים".
מאת: נועם (דבול) דביר
"אי ודאות ביטחונית וכלכלית" - משפחת בן שושן, נתיב העשרה
"ממש לא נעים לראות עשן מיתמר כל פעם ממקום אחר. הרי אנחנו יודעים מה הכוונות של הבלונים האלה. ואז מגיעות התגובות של צה"ל. ויש רעשים ובומים. כשילדים שומעים רעש של ירי, זה לא משנה אם אתה אומר זה משלנו, הם נבהלים באותה מידה", אומרת יפעת בן שושן, 50, תושבת נתיב העשרה, נשואה ואם לשני ילדים, בגילים 13 ו־9.5.
לצד השריפות, אין תחליף לשהות הממושכת בבית לאור המשבר הבריאותי. "הקורונה שיבשה לנו את החיים, נוסיף על זה את השריפות", מציינת בן שושן. "אנחנו לא הולכים לפעילות מחוץ לבית. אין בריכה ציבורית בקיץ, לראשונה בתולדות נתיב העשרה. רואים פחות ילדים בחוץ, ועכשיו חופש גדול, כך שהם יושבים המון מול מסכים. שריפות וקורונה וחופש גדול משעמם.
עוד בנושא:
טרור חקלאי בעוטף עזה: 11 מוקדים של הצתות במועצה האזורית אשכול
דיווח: בעזה איימו בחידוש בלוני הנפץ
מהבוקר: 60 שריפות בעוטף עזה בעקבות בלוני התבערה
"הקורונה גברה על כל הנאות החיים שלנו, ולכן מסתגרים בבתים ואין פעילויות תרבותיות.המצב הבלתי נסבל הזה גרם לכך ששני הילדים שלי רוב הזמן בבית. הם לא הולכים לחברים בגלל הקורונה. אין להם מה לעשות, משועממים, ואין מענה. כדי להתמודד עם המציאות הלא נעימה בחוץ, זה המון זמן מסכים, ברמות שלא ידענו אותן קודם - טלוויזיה וטלפונים ומחשבים. זה הביא אותם לכך שהם הפכו אדישים וחסרי מוטיבציה. התקופה ממש לא נורמלית. פעם זה היה אי ודאות ביטחונית, עכשיו זה אי ודאות כלכלית, חינוכית וחברתית, ואף אחד לא נותן לנו פתרונות".
מאת: גדי גולן
"פחד בלילות" - משפחת אוזן־טנר, קיבוץ כרמיה
"החופש הגדול, נגיף הקורונה והשריפות, זאת תופעה שמעולם לא חווינו עד כה. השילוב הזה הוא בעיה עצומה לכל אחד ואחד", מספרת סיוון אוזן־טנר, מקיבוץ כרמיה, 47, נשואה ואם לארבעה ילדים בני 17, 15, 10 ו־8."בלוני הנפץ והתבערה הפכו להיות שגרה בחיינו בימים האחרונים. השריפות מקיפות אותנו מכל עבר, בכל שעות היום ובלילות נשמעות התקיפות של צה"ל".
אוזן־טנר מרגישה שהיא בסיטואציה אבסורדית: "בין הרקטות לבלוני נפץ, אני מעדיפה את הבלונים. כשיש רקטות מפחיד לצאת מהבית. בלונים עפים להם בנחת למעלה, ואתה יכול להתגונן מפניהם, כל עוד הם לא נופלים בשדה". אוזן־טנר מתמודדת עם שאלות העולות בקרב ילדיה המבולבלים. "הילדים הקטנים שואלים הרבה שאלות, והם יותר מפוחדים. אצלם בלונים זה שמחה וחגיגה, ועכשיו זאת מילת גנאי, סדרי עולם השתבשו אצלם. הם רואים את זה, מדברים על זה עם חברים, רואים את זה בחדשות. שניים מהילדים, הקטנים, אף טופלו במרכז החוסן. לא לגמרי עזר הטיפול, לצערי.
"הילדים מתמודדים עם לא מעט פחדים, שקיימים ביום־יום, והם מגיעים ותופסים אותם בעיקר בלילה, רגע לפני השינה. אחרי כל סבב לחימה יש אצל הילדים רגרסיה. וקשה מאוד להתמודד עם זה. החופש הגדול, נגיף הקורונה והשריפות התמזגו להם למצב בלתי נסבל, כבר תקופה לא קצרה".
מאת: גדי גולן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו