"תשאירו את החלונות של המכוניות פתוחים. עדיף קצת חול על המושבים מאשר לגלות שאין לכם שמשות. הולך להיות פיצוץ", כך קיבלו את פנינו השריונרים של חטיבה 188 בצאלים ביומו האחרון של התרגיל הגדודי. הם לא שיקרו. לאחרונה נורה הפגז האחרון בהחלט של מרכבה סימן 3 בחטיבות הסדירות של צה"ל, במקביל להסבה של לוחמי השריון למרכבה סימן 4.
צילום: גיל קרמר // עריכה: עדן בראל
יותר מ־25 שנה לאחר שפאר היצירה הישראלית עזב את מפעלי מרכז השיקום והאחזקה של צה"ל בבסיס תל השומר והשתתף במבצעים רבים ובמלחמות, הגיע הזמן לאפסן את הכלים הישנים במחסני החירום, שם ימתינו למילואימניקים שימשיכו להתאמן עליהם. ולראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, החל מספטמבר הקרוב ישמש את הלוחמים הסדירים סוג טנק אחד בלבד, שנחשב לטוב בעולם.
החום בשטחי האימון הענקיים של בסיס צאלים בלתי נסבל, אבל בניגוד לאגדה על השריונרים שמטגנים ביצים באמצעות שמן מנוע על הטנקים, הטנקיסטים של 2020 נהנים ממנות קרב משודרגות במזגן בתוך מרכבה סימן 4 חדישים. "מהניילונים", כהגדרת מפקד גדוד 74, סגן־אלוף איתי זעפרני, ברגע של הפוגה בתרגיל האינטנסיבי.
"המערכת החדשה מאפשרת מרווח פעולה הרבה יותר חופשי" // צילום: אורן כהן
"עד כמה שאנחנו אוהבים את מרכבה סימן 3 הגיע הזמן לקפוץ דור", אומר תת־אלוף גיא פאגלין, ראש מנהלת תוכנית המרכבה והרק"מ במשרד הביטחון (מנט"ק), שמוביל בשנים האחרונות את ההצטיידות בטנקים המתקדמים, "כניסת מרכבה סימן 4 לחטיבה 188 חותמת את המעבר של החטיבות הסדירות כולן לאותם טנקים, שעליהם מעילי רוח', עם יכולות ברמה הגבוהה ביותר, שהדיוק שלהם הוא מהטובים בעולם - בשטח אורבני ובשטח פתוח.
"בשטח פתוח יש לטנק סיכויי פגיעה קרובים למאה אחוז, ובשטח אורבני הלוחמים יודעים לפגוע בחלון ולהוריד מחבל בצורה כירורגית ומדויקת בלי נזק אגבי".
תא"ל פאגלין. "האויב שמולנו לרוב פועל בחתימה נמוכה" // צילום: דוברות משרד הביטחון
סגן־אלוף טל אלקובי, מפקד גדוד 53 לשעבר, שהטנקים בפיקודו הם אלו שירו את הפגז האחרון בהיסטוריה של סימן 3 בסדיר לפני כחודש, מציין שמבחינתו מדובר בלא פחות מהיסטוריה, אירוע שעליו יספר לנכדיו: "אנשים לא מבינים את גודל המהפך, מי שלא שריונר לא יבין זאת לעולם. יש חיבור בין אדם למכונה, בדיוק כמו בשיר. אני מאוהב בסימן 3. אמנם יש פחות אלקטרוניקה בטנק, אבל זה גם אומר שיש פחות מה שיתקלקל. סימן 4 הוא כמו רכב מפואר - כשנדלקת נורה המנוע פשוט לא עובד. בסימן 3 הכלי עובד. בשריון אומרים שמה שלא עובד בכוח, יעבוד בעוד יותר כוח, ואם עדיין לא עובד - תביאו פטיש חמש ותסגרו את הבעיה".
"סימן 3 היה חיה אחרת"
30 שנה אחורה. כמעט עשור לאחר כניסת טנקי המרכבה לחיל השריון, שירתו עדיין לוחמי חטיבה 188, בתחילת שנות ה־90, על טנקי "שוט קל" שעימם לחמו הקצינים הוותיקים במלחמת יום הכיפורים. למרות השיפורים שהוכנסו בהם בצה"ל הבינו שהגיע הזמן לעלות רמה.
"במלחמה בגזרה זו לטנק יהיה תפקיד מרכזי מאוד" // צילום: אורן כהן
ב־1990 נכנס טנק מרכבה סימן 3 לשירות בחטיבה. פאר היצירה הישראלית, גאווה כחול־לבן עם תותח 120 מ"מ, מיגון מתקדם, מערכת בקרת אש מתקדמת, מנוע שמפיק 1,200 כוחות סוס ויכולות עבירות גבוהה ביותר שמסוגלת לעמוד בתנאי השטח הקשים של רמת הגולן. אך טבעי היה שהחטיבה שכמעט חוסלה כולה במלחמת יום הכיפורים תקבל את הטנק המתקדם ביותר שידעה ישראל לייצר.
"קיבלנו צ'ק פתוח לנסיעות אימונים. החטיבה לא עצרה, ביום ובלילה", נזכר מי שהיה המח"ט ב־1990, אלוף (מיל') וחבר הכנסת לשעבר איל בן ראובן. "בדקנו כל מערכת בדקדקנות. בחנו איך הטנק נכנס לשטח אש, איך הוא דוהר בשטחים שונים. הכניסו מזגנים לטנקים, ולכן הורדתי פלוגה לבקעת הירדן בקיץ כדי לבחון את המערכת - הם היו בתוך הטנק ומאחור ישבה אחות עם מד חום כדי לבדוק כמה זה יעיל".
צילום: יניב זוהר // עריכה: עדן בראל
ב־1995 נכנסו טנקי 3 ב"ז לשירות בחטיבה, כשאת ההסבה ביצע תא"ל (מיל') חנן ברנשטיין, כיום מנכ"ל עמותת יד לשריון שמפעילה את מוזיאון השריון בלטרון. באותם ימים היה צה"ל בפעילות עמוקה ברצועת הביטחון בלבנון, והטנק המתקדם השתלב היטב בקרבות מול חיזבאללה.
"לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שטנקים שלנו נכנסו למבצע. היה אירוע לא פשוט עם טנקי מג"ח של חטיבה אחרת שהחלו לפרוס זחל באמצע פעילות, עם שני הרוגים לצנחנים", נזכר בן ראובן. "הקפצנו את הטנקים שלנו על מובילים. כשהם חזרו פנימה, לישראל, גוררים אחריהם את הטנקים הישנים, ראו שזו חיה אחרת, טנק מעולם אחר".
מרכבה סימן 3 הפכו לחוד החנית של צה"ל בלחימה במוצבים בלבנון, במבצע ענבי זעם, באינתיפאדה השנייה (אז אפילו הותאמו במיוחד ללחימה ביו"ש, עם עמדת צלף מיוחדת בחלק האחורי), במלחמת לבנון ב־2006 ובמבצעים בעזה. "סימן 3 הוא טנק מעולה ומבחינת היכולות שלו הוא מסוגל להתמודד היטב עם הטנקים שעוד נשארו לצבאות האויב, ואפילו מול T-90 רוסי מתקדם", מדגיש בן ראובן.
"כמו להחליף לטלפון חדש"
ההבנה שלמדינת ישראל יש אתגרים שונים מאשר מלחמת טנק בטנק, הביאה את ראשי המערכת להחליט לעלות מדרגה. תא"ל פאגלין: "אנחנו מפעילים תמרון שמטרתו להתמודד עם אתגרים אחרים לגמרי, ויש לו תפקיד חשוב במיגור האיום על העורף הישראלי. האויב שמולנו לרוב פועל בחתימה נמוכה וצריך לגלות אותו ולטפל בו. אנו פחות עוסקים בימים אלו באויבים שנעים בכלים גדולים, אלא ביכולות שיסייעו לנו לאתר חוליות טרור בשטח הלחימה האורבני".
כבר במלחמת לבנון השנייה גילו הלוחמים שמולם לא נמצאים טנקים, אלא אויב נסתר בהרבה. טילי נ"ט דוגמת "קורנט" ו"מטיס" הפכו לאימת השריונרים, מכיוון שהם יכולים לחדור גם את טנק מרכבה סימן 4.
מג"ד 74 איתי זעפרני // צילום: אורן כהן
בישראל לא נותרו מאחור והציגו את מערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח", שנבחנה לפני מלחמת לבנון השנייה אך הפכה מבצעית אחריה. בעשור הבא חומשו לוחמי שתיים מתוך שלוש החטיבות הסדירות בטנקים מסוג סימן 4, שבהם מערכת "מעיל רוח" להגנה בפני טילי נ"ט. המערכת סיפקה את החותמת הרשמית מבחינת מומחים ביטחוניים רבים ברחבי העולם והפכה את מרכבה סימן 4 לטנק הטוב עולם. "מערכת ההגנה האקטיבית שלנו מאפשרת לנו מרווח פעולה הרבה יותר חופשי מול מתאר איומים, שהוא הרבה יותר חמור במקומות אחרים", מסביר תא"ל פאגלין.
"למרכבה סימן 4 יש מערכת בקרת אש מתקדמת עם סיכויי פגיעה מעולים, שמגבירים בצורה דרמטית את הקטלניות שלו. כמו כן, הוא מסוגל לקלוט מערכות מתקדמות ולחבר אותן בצורה פשוטה, וכוח חישוב גבוה ועוצמתי - כמה עשרות מחשבים ומאות מעבדים שמדברים זה עם זה ויודעים להתמודד עם כל האתגרים בזירה".
אבל ככל שמרכבה סימן 4 סיפק חידושים, נותרו לוחמי חטיבה 188 בצד, עם טנק שהפך פתאום מיושן. הם שירתו בגזרות פחות מאוימות, דוגמת גבול מצרים, מכיוון שהטכנולוגיה עקפה אותם בסיבוב. גאוות היחידה לא נעלמה, אבל משאת ליבו של כל לוחם היא להגיע לשדה הקרב.
המח"ט - אל"ם ניר רוזנברג // צילום: אורן כהן
בצה"ל הבינו את הבעיה והחלו בהטמעה של מרכבה סימן 4 בחטיבה 188. לאחר תרגיל חטיבתי גדול לפני כמה חודשים בטנק הישן, החל גדוד 74 של החטיבה, תחת פיקודו של סגן־אלוף זעפרני, לקלוט את סימן 4. בימים אלו מתחילים גם שני הגדודים הסדירים האחרים של החטיבה לקלוט את הטנקים המתקדמים. וכאמור, לצד היתרונות הברורים של סימן 4, מרכבה סימן 3 נותר אחד הטנקים החזקים באזור, מה שמשדרג גם את יכולות המילואים. "מדובר בהחלפה של טנק מצוין בטנק הטוב ביותר בעולם", מדגיש תא"ל פאגלין.
"זה חתיכת שינוי", אומר מפקד החטיבה, אלוף משנה ניר רוזנברג. "זה כמו להחליף טלפון מדור חדש. יש שלב שגם אם אתה מאוד אוהב את מכשיר האייפון 4 שלך זה כבר פשוט לא מספיק".
טנק עם עצמאות לוגיסטית
בשעות הצהריים המוקדמות אנחנו דוהרים בעקבות הטנקים בג'יפ של גניש, קצין בפלוגה המסייעת של החטיבה שמשמש קצין הבטיחות של התרגיל הנוכחי, דואג שהירי המסיבי לא יסכן חיי אדם. יוסי, הנהג, מנסה להביא אותנו אל הטנקים בעודו מתחמק מבורות עצומים שהותירו אחריהם הכלים בעודם נוסעים במהירות אדירה בשטח שבו כלים יבשתיים פשוט לא אמורים לנסוע. "כבישים? במקום שאליו אנחנו נוסעים לא צריכים כבישים", נאמר בסרט "בחזרה לעתיד", ונדמה שבשריון כבר מזמן הפנימו את האמירה הזו. אין מקום כמעט שבו טנק לא מסוגל לנוע, בצפון או בדרום, בחול או על סלעי בזלת ענקיים.
איל בן ראובן. "הפעם האחרונה שצה"ל פעל כמו שמצופה עם טנקים היתה ב־1982" // צילום: אורן בן חקון
אנו עוצרים בראש גבעה אקראית, כמה עשרות מטרים מהטנקים הרועמים, ואחרי שמוודאים שהירי הופסק ושהכלים עצרו. סא"ל זעפרני מוריד את הג'נטקס (קסדת השריונר), מוחה חול ממצחו ומספר כי מדובר בעולם אחר: "הטנק הזה לוקח לקצה את הדרישות מהלוחמים. זה ממש מטוס 'אדיר' יבשתי. נלחמתי כדי להיות מפקד הגדוד הראשון שעובר הסבה לסימן 4 כי אני רואה בכך זכות גדולה ומהלך היסטורי. סימן 3 זו מכונת מלחמה קטלנית, אבל סימן 4 זה משהו אחר לגמרי. זו מכונת היבשה המשוכללת ביותר שיש, וכעת קיבלו אותה מי שיהוו את קצה החץ במלחמה, שזה אנחנו. אני לא מקנא במי שיפגוש בנו".
"אני סוגר עוד מעט 25 שנות שירות בחטיבה", מספר מפקד החטיבה, אל"מ רוזנברג. "גדלתי לתוך הסימן 3 והייתי איתו בשלוש מערכות. יש לנו חיבור עמוק לסימן 3, אבל אחרי שסיימנו את כל הנוסטלגיה יש כאן מערכת בעלת יכולת אחרת. וחשוב לציין גם פה את האמירה של אבי טנק המרכבה, אלוף ישראל טל (טליק) - 'האדם שבטנק ינצח'. אל לנו להתהדר רק באמל"ח ולתלות בו את היכולת המבצעית שלנו".
בחטיבה מנצלים את האימון הגדול גם להצטיידות בכלים חדשים ומתוחכמים שצפויים לשנות את פני המלחמה הבאה בעומק האויב. במלחמת לבנון השנייה נוצר מחסור בדלק ובציוד, מה שאילץ את הצבא להכניס פנימה מכליות או להצמיד ציוד לצריחי טנקים. מאחורי הטנקים בתרגיל נראו גרורים מיוחדים שהופכים את הטנק לכלי שמסוגל לנסוע למרחקים גדולים במיוחד כשעליו ציוד מתקדם ודלק לאורך זמן.
"מבחינתנו, למרות שפיזית אנו מתאמנים בצאלים, אנו בלבנון", אומר אל"מ רוזנברג, "אמר לי מפקד יחידת עורב גבעתי, שמבצע איתנו את האימון, שאימון לילה כזה הוא לא עשה. יש כאן תקיפות של מטוסי קרב, דברים שלא רואים בדרך כלל.
"לקחנו על עצמנו לחקור ולהתאמן קשה על היכולת לבצע תמרון עמוק בלבנון כשכל הלוגיסטיקה עלינו. גרור כמו שאפשר לראות על הטנקים כאן מסוגל לשאת אלפי ליטרים של דלק, שיחזיקו פלוגת שריון ליום נוסף של לחימה".
"הגרורים הללו, שפותחו בחטיבה הטכנולוגיות, גם מאפשרים לטנק להכניס לשדה הלחימה ציוד מסוגים שונים, מה שמגדיל את העצמאות הלוגיסטית של החטיבה המתמרנת", מסביר תא"ל פאגלין.
חושבים כבר על סימן 5
14 שנים חלפו מאז מלחמת לבנון השנייה, והמתיחות בגבול הצפוני מזכירה שוב שפוטנציאל ההתלקחות תמיד קיים. בחסות האירועים האחרונים יודעים בצה"ל שכנראה זה רק עניין של זמן. חיזבאללה מתחמש, בסיוע איראני, ומספיק אירוע גדול אחד כדי להבעיר את הגזרה הצפונית. במקביל, ברצועת עזה, שאליה ירדו לאחרונה לוחמי גדוד 74, הכל יכול להתרחש בטווח זמנים של דקות או שעות.
"במלחמה בצפון לטנק יהיה תפקיד מרכזי מאוד", אומר אלוף (מיל') בן ראובן. הוא מציין כי בעיניו השימוש בשריון במלחמות ובעימותים האחרונים לא היה נכון, וקורא לשינוי על מנת להביס את האויב במלחמה הבאה: "לצערי, צה"ל לא הוכיח את עצמו במלחמות האחרונות. הפעם האחרונה שצה"ל פעל כמו שמצופה עם טנקים היתה ב־1982, מכיוון שבמלחמות האחרונות לא הפעלנו צבא יבשה כמו שצריך. יש לטנקים תפקיד מפתח - לנוע קדימה ולעשות את העבודה כמו שצריך".
אבל בצה"ל מעריכים כי כעת הכוחות מוכנים הרבה יותר טוב למלחמה עתידית, בצפון או בדרום. "העובדה שחטיבה 188 עוברת את ההסבה היא שדרוג רציני של יכולת ההכרעה של צה"ל", אומר תא"ל פאגלין.
"במקביל לעבודה בנושא מרכבה 4 אנו עוסקים בפיתוח הדור החמישי של טנק המרכבה - הברק. מדובר במהפכה בעולם התמרון. הוא מאפשר לנו להכניס יכולות שלא היו קודם בשדה הקרב, ואנו נפגוש אותו בקרוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו