שלום אסייג לא מתנחם בעובדה שהוא מככב בימים אלה בשני תפקידים ראשיים בשני ערוצי טלוויזיה שונים. "לא הופעתי מאז חודש מארס, זו הזיה. כל ההופעות שתוכננו לי לפורים, לפסח, לעצמאות - הכל בוטל".
ממה אתה מתפרנס כרגע?
"היה את 'צחוק מהמצב' ברשת, שם עבדנו בתקציבים אחרים מאשר בימים רגילים, אבל התפרנסתי וגם פרנסנו הרבה משפחות מסביב. זה נגמר כי היתה תחושה שהקורונה נגמרה, אבל בינתיים היא חזרה. עשיתי תפקיד בסדרה על אתי אלון, וגם זה עזר לי קצת. מעבר לזה אין שום הכנסות. כולם מבינים שכל עוד אין חיסון, המצב לא יחזור לקדמותו, אבל אני כן מקווה שנוכל לעשות לפחות דברים לטלוויזיה".
אתה זכאי למענקים?
"שולי ביותר. הפרנסה המרכזית שלי היא מופעים, וטלוויזיה זה בונוס. בתקופה שאני מצלם סדרות, אני לוקח צעד אחורה בהופעות, כי אני לא חזיר. אני רוצה להגיע לעבודה מרוכז ולא להעמיס. אבל בארבעת החודשים האחרונים לא הופעתי ולא הכנסתי כסף. הכל בוטל".
כתבת: לי מור // צילום: משה בן שמחון
יש שחקנים שעובדים בעבודות חלופיות. זה משהו שעל הפרק מבחינתך?
"אני מקווה שלא אגיע לזה, אבל לא יודע מה יהיה אם המצב ימשיך ככה עוד כמה חודשים. אני לא יכול לשבת בבית שנה בלי להתפרנס.
"זו תקופה שהרבה אנשים בקנטים. לא רק עובדי הבמה למיניהם, אלא גם האמנים בעצמם. יש לי תחושה שקצת שכחו את התחום הזה. בתי מלון נפתחו, המסעדות נפתחו, אבל לאמנים אף אחד לא נותן להופיע, למרות שאנחנו עובדים כמו כולם ומשלמים מסים כמו כולם.
"נכון שיש כמה שמרוויחים יותר, אז מה? יש בארץ תחושה שאם מישהו מרוויח יותר ממך, צריך להעניש אותו, כי הוא הרוויח ועכשיו הוא צריך לסתום את הפה. אבל זה שמישהו מרוויח יותר, לא צריך להיות על חשבון מי שאין לו מה לאכול".
****
מה דעתך על גלי המחאה?
"אני חושב שברגע שהכניסו פוליטיקה לסיפור, זה מזיק למחאות הספציפיות, שנועדו למחות על הכאב ועל המצב הכלכלי. פתאום אתה רואה במחאה דגל פלשתין או שלטים על הכיבוש, וזה מאבד מהעניין עצמו.
"ההפגנות עכשיו איבדו כיוון. אלו לא רק אנשים שקשה להם, אלו לא אלה שאין להם אוכל, אלא 'עלא באב אללה'. הכל מהכל. יש שם הרבה פרובוקציות ודברים מוזרים.
"אני מרגיש שהתקופה היא רעה מאוד. העם משוסע ומפולג, ואני מבין שיש משבר עולמי שדווקא התחלנו אותו טוב ואיבדנו כיוון".
היית בהפגנות?
"אני לא בן אדם של הפגנות, מעולם לא הייתי בהפגנה. אני יכול להפגין מהבית (צוחק). אני עושה דברים בדרכי. אני יכול להתראיין על זה, אני יכול לכתוב על זה".
וכך, למשל, בלי שהתכוון, בראיון של אסייג לצופית גרנט היא שיתפה אותו בתחושותיה הקשות ובטענות שלה נגד השלטון. היא הופתעה מהתשובה שלו. "אני לא מסכים איתך", שלף אסייג, "היו לי פה תקופות הרבה יותר קשות. כמו תקופות הפיגועים, שלא יכולתי לעבור ליד אוטובוס. אם אני צריך לשים אצבע על התקופה הקשה ביותר, זו היתה התקופה שאתה יוצא מהבית לקניון ואתה לא יודע אם תחזור הביתה".
תומכי הימין בטוויטר קפצו על המציאה ודאגו להפוך את התשובה לוויראלית. "אני עומד מאחורי מה שאמרתי", אומר אסייג, "החיים עצמם קודמים לאיכות החיים, ובתקופה ההיא החיים היו על הפרק. אתה יודע שאתה יוצא מהבית, ויש סיכוי טוב שלא תחזור. יכולת לעמוד בתור למועדון או לקניון, ואתה עם פוטנציאל לא לחזור הביתה. זה היה עניין של חיים ומוות באמת. היום אנחנו נלחמים על איכות חיים".
חשבת שזה יהיה ויראלי?
"מנסים לעשות מזה הון פוליטי. אני אמרתי משהו מהלב, כי זאת האמת שלי. זה לא שאין לי טענות נגד הממשלה. יש הרבה דברים שלא נעשים כמו שצריך, דברים שהייתי מקווה ומצפה שייראו אחרת. בעניין הספציפי הזה, איך שצופית הציגה את הדברים, לא הסכמתי איתה".
לשיטתך, אמנים צריכים להשמיע את הקול שלהם?
"כרגע אמנים צריכים להביע את הכאב שלהם, כי הם הוזנחו. צריך לזכור שאמנים הם לא אנשים עשירים, ואי אפשר להגיד לנו 'לכו תחליפו מקצוע'. למה שאני אחליף מקצוע? זאת העבודה שלי, אני משלם מסים כמו כולם, וצריך לדאוג לי כמו שדואגים לאחרים. עיניי אינן צרות במסעדות או במקומות אחרים שנפתחו, זה מצוין שפתחו ואני חושב שאין ברירה. אבל אם מסעדה יכולה להכניס 50 איש, למה אי אפשר לקיים הופעה בחוץ עם 50 איש?"
הופעה של 50 איש היא רווחית עבורך?
"בהופעה של 50 איש אני לא מרוויח שקל, אבל לפחות הסאונדמן והתאורן ירוויחו. לפחות להתחיל להניע את הגלגלים".
הרבה אמנים שמדברים על פוליטיקה חוטפים על הראש.
"נכון, כי במדינה הזאת זה 'או שאתה איתי, או שאתה אויב שלי'. אין אמצע. אנחנו במצב של שסע עמוק. היו כבר תקופות כאלה בעבר, וזה עצוב. אני מקווה שאחרי הקורונה נתחבר מחדש, עם פחות שנאה. זה באמת אחד הדברים שמבאסים אותי".
אסף אמדורסקי יצא נגד ראש הממשלה בפומבי. מה חשבת על הדברים שלו?
"אני לא חולק איתו אותן דעות. אני חושב שהוא עושה נזק למחאה של האמנים, כי הוא הפך את זה למחאה פוליטית. אתה לא יכול למחות על המצב הכלכלי סביב הקורונה ולהפוך את זה לימין־שמאל ולצעוק 'ראש הממשלה, אתה מושחת'. וואלה, הוא ניצח בבחירות, יש משפט, ובוא נראה מה יהיה. אם ייצא אשם - יתפטר, ואם ייצא זכאי - ימשיך. אתה רוצה להחליף אותו? לך לקלפי".
אולי דיבר מתוך ייאוש?
"יכול להיות, אבל היו שלוש מערכות בחירות, וזה המצב כרגע. מה אתה רוצה לעשות? בשנה האחרונה הייתי בבתי ספר (כדי לבחור; ע"ס) יותר מאשר כשהייתי תלמיד".
למי הצבעת בבחירות האחרונות במארס?
"לא הצבעתי, כי היתה לי תחושת מיאוס מכל מה שקורה. אין היום ימין ואין שמאל - כולם מבטיחים ומשקרים, ואתה רואה מה קורה. איפה עמיר פרץ? איפה שמולי? איפה גנץ? אנשים שאמרו דבר אחד, ורגע אחרי עשו את ההפך".
מצד שני, לא להצביע לא עוזר לכלום.
"נכון, אבל זה היה יום שהייתי עסוק, וביחד עם התחושות הקשות, החלטתי לוותר".
****
אסייג (51) נשוי לאירנה (34), מורה במקצועה, ואבא לדניאל (27) מנישואיו הראשונים, למאיה (5 וחצי) ולנדב (שנה). הוא סב לשני נכדים.
"אני אגיד לך את האמת", הוא אומר כשאנחנו נפגשים בבית קפה ברמת החייל, "היה בקורונה גם משהו מקסים, במיוחד בתקופת הסגר. הכל היה בהתחלה, פתאום אנחנו בתא המשפחתי, הרבה זמן איכות רק עם הילדים והאישה".
הוא נחשב לאחד הקומיקאים והשחקנים העסוקים בישראל. מככב בפריים טיים של רשת כבר שנים, בהתחלה ב"צחוק מעבודה" (שעלתה ב־2008 ושודרה במשך תשע עונות, כולל עונת הקורונה "צחוק מהמצב"), ובשבע השנים האחרונות בסדרה שיצר, "שנות ה־80".
בימים אלה הוא עושה לראשונה תפקיד דרמטי שאין בו שום נגיעות קומיות, בסדרת המשטרה החדשה של כאן 11, "מנאייכ" (ראשון ושני ב־21:15). תפקיד שכנראה יזכרו לו הרבה זמן, ושעשוי גם להיות נקודת מפנה בקריירה שלו.
אסייג מגלם את איזי בכר, חוקר בכיר במח"ש, שהיה קצין משטרה ונאלץ לפרוש ממנה אחרי שחשף פרשת שחיתות ביחידה שלו, ימ"ר תל אביב. כבר 12 שנים הוא במח"ש, מתוסכל מחוסר התוחלת ומהקומבינות שהן מנת חלקם של חוקרי היחידה. העלילה מסתבכת כשהוא נדרש להצטרף לחקירה שבמרכזה עומד חברו הטוב ברק (עמוס תמם).
איך שלום אסייג מגיע לגלם חוקר מח"ש?
"אני מכיר את יוצר הסדרה, רועי עידן, עבדנו יחד בעבר. כשהוא כתב את הסדרה, הוא סיפר שעבר לו בראש שאני צריך לעשות את התפקיד. אני מודה שלא כל כך רציתי, הייתי עסוק בדברים אחרים, בין היתר בסרט של 'שנות ה־80', אבל אמרתי לו, 'שלח לי לקרוא'.
"קראתי שני פרקים ברצף, בלי לנשום. הסיפור תפס אותי בן־רגע, ומבחינת הדמות, זו חתיכת אתגר. דמות שלא עשיתי אף פעם, של מישהו עם חיים מלנכוליים, קשיים בזוגיות, קשיים בחברות, רודף צדק ונלחם כדי שהצדק ייצא לאור. גם כששיחקתי בדרמות, תמיד היו נגיעות קומיות. פה זה הארד קור".
למה הוא חשב דווקא עליך?
"לא יודע, גם הוא וגם המפיק יואב גרוס חשבו שתפקיד דרמטי ראשי יכול לשבת עלי בול. מבחינתי, הגיע הזמן לפתוח את עצמי לעוד אפיקים. בעבר סירבתי להרבה דברים, אבל פה אמרתי: זה זה".
איך התכוננת?
"נפגשתי עם חוקר מח"ש אחד ודיברנו. אבל בעיקר זו היתה עבודה שלי עם עצמי ועם הבמאי אלון זינגמן".
הזדהית עם הדמות?
"בוא נגיד שלא הייתי רוצה להיות במקומו. הוא בסיטואציה קשה מאוד, צריך לחקור מידע שהוא קיבל על החבר הכי טוב שלו. מצד אחד הוא רוצה לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר, מצד שני זה חבר שהוא כמו אח. אם אני במקומו, הייתי מתפטר. לא הייתי עומד בזה".
אחרי יום צילומים הלכת הביתה עם התפקיד?
"בטח, זה הולך איתך. בימי צילום של סצנות עם עצבים, הייתי באמת עצבני. גם ב'שנות ה־80' כשיש דברים מרגשים, אתה מרגיש את זה אחר כך. למשל, כשהכנסנו ספר תורה. הגעתי הביתה והרגשתי מוצף, כי התחברתי רגשית.
"כדי שתפקיד ייצא טוב, אתה חייב להרגיש. אתה חוזר מבואס, אתה חוזר שמח, ואתה יכול גם לחזור עצבני, אחרי סצנות של כעס. היו גם ימים שחזרתי מרוקן. הגעתי הביתה ולא היה לי כוח לאף אחד".
בנובמבר 2019 נפגשו המציאות והעבודה על הסדרה, כשאסייג נחקר באזהרה בחשד לקבלת דבר במרמה באמצעות אחיו, סגן ראש עיריית טירת כרמל, מוריס אסייג. בדיוק בבוקר שבו אנחנו נפגשים מודיעה המשטרה על גניזת התיק, אבל את הטראומה הזאת אסייג לא ישכח.
"ההודעה הזאת של המשטרה עושה לי כיף גדול, כי האמת יצאה לאור. יש יריבות פוליטית, וניסו להדביק לי ולאחי משהו על כלום. עד עכשיו לא יכולתי לדבר על זה כי התיק היה בחקירה".
איך הזמינו אותך לחקירה? דפקו לך בדלת?
"התקשרו אלי בבוקר וביקשו שאגיע. הם היו בסדר גמור, קיבלו מידע וחקרו, שאלו מה שרצו ועניתי. אבל הכותרות היו מפוצצות. התחושה היא מאוד לא נעימה, אבל כשאתה יודע את האמת, זה אחרת. אם הייתי עושה משהו והייתי יודע שתפסו אותי, התחושה היתה אחרת. זה עדיין מעצבן, אבל עם האמת שלך אתה רגוע יותר ויודע שיום אחד האמת תצא לאור".
לפחות לקחת מהם טיפים לתפקיד?
"הייתי כבר בעבודה על התפקיד, ועל הדרך הסתכלתי איך הם עובדים".
****
בארץ יש תחושה שתפקיד דרמטי צריך להיות מבוצע בידי שחקן מאוד רציני.
"כן, יש קיבעון מחשבתי. קשה לתעשייה פה להכיל מולטי־טאלנט. קח, לדוגמה, את שלום מיכאלשווילי. הוא שחקן מדהים, שיכול לעשות את התפקיד הכי דרמטי בעולם, ומצד שני, הוא גם הכי מצחיק בעולם ויכול לעשות את הדמויות הכי מטומטמות".
יש סיכוי שנראה אותך מעכשיו רק בתפקידים דרמטיים?
"התפקיד הזה הוא לא שינוי בקריירה שלי, כי אני אשאר בדרן ואמשיך לעשות סטנד־אפ ואמשיך לעשות קומדיות. כשאתה בא לצלם דרמה, אתה בא לעבודה, ובצילומי קומדיה אנחנו לא מפסיקים לצחוק. זו התנהלות אחרת, זה כיף ברמה אחרת".
באישיות שלך אתה יותר דרמטי או יותר מצחיק?
"גם וגם. אנשים חושבים שכאשר אתה בדרן, אתה מצחיק כל היום. אז לא. כשאני עם החבר'ה ויושבים ושותים, צוחקים המון. אבל בחיים אני בן אדם רציני. יש משפחה, יש ילדים, יש צרות, יש דאגות לעתיד ודאגות לפרנסה. אני עובד בתחום לא צפוי. אני עובד ומייצר כל הזמן קדימה, כי אחר כך זה ייגמר ואף אחד לא ידאג לי".
יש פחד מהעתיד?
"כל הזמן. הפחד שיום אחד זה ייגמר. אני מתמודד איתו דרך עשייה. מחפש כל הזמן מה הדבר הבא, מה הטרנדים הבאים ומה האפיקים החדשים שלי. מזכיר לעצמי לא לנוח על זרי הדפנה ולא לחשוב שאם היום אני בשיא, אז עכשיו אפשר לנוח. בתעשייה הזאת אתה כוכב, כוכב, כוכב, ואז, יום אחד - זהו. הכל נגמר. שוכחים אותך, והופ, יצאת מהלופ. זזת הצידה, נכנס מישהו אחר, ואתה בחוץ.
"אני בן אדם מאוד ריאלי, אני יודע שיום אחד זה יקרה. אני לא יותר טוב מהרבה כוכבים גדולים שעשו דברים גדולים ונשכחו אחר כך. אבל אני פשוט מנסה לחשוב בצורה ריאלית, וכשאני יודע שהאופציה הזאת קיימת, אני משתדל להתכונן אליה ולהרחיק את היום הזה כמה שיותר".
אתה עכשיו בפריים טיים של שני ערוצים, כאן 11 ורשת, ועדיין מפחד?
"בסופו של דבר, אני לא ילד. אני בן 51. עכשיו אני עובד הרבה, אבל יכול להיות שבעוד שלוש שנים כבר לא אעבוד. לרוב, אלה שהפסיקו לעבוד הם אלה שלא חשבו על היום הזה. אלה שחשבו שהכל בסדר, ושתמיד יציעו להם ותמיד יבואו אליהם, ואמרו לעצמם - הנה, אני בתפקיד ראשי, מה, לא יבואו? ולא באו. ונגמר הסרט.
"היתה לי שיחה לא מזמן עם חבר קרוב מאוד מוכשר, אחד הכוכבים הגדולים בארץ, ועכשיו הוא בתחושה שהוא יצא מהלופ הזה. אמרתי לו: אתה חייב לייצר לעצמך. אתה רק מחכה שיציעו לך, וזה באמת עבד כל השנים, אבל אם לא תיזום, תזוז הצידה. זה תחום שאתה צריך לעשות בו סלטות, ואם לא תעבוד ותיזום, זה לא יקרה".
בגלל החששות האלה אתה גם מחושב כלכלית?
"אני בן אדם שלא חסך. הרבה שנים בזבזתי כסף על כל מיני שטויות, וגם עשיתי עסקים שהפסדתי בהם כסף. בשנים האחרונות אני יותר שקול ויותר חושב קדימה, אבל לא קל. יש גם את דניאל, שאני עוזר לו".
אתה חושש בשבילו?
"ברור שאני חושש בשבילו. יש לו כבר שני ילדים, הוא גרוש ויש לו מזונות והוצאות, והוא עוד לא תקע את היתד בתעשייה. יש תקופות יותר טובות ויש פחות. אני כאבא תמיד נמצא בגב שלו, אבל אני מאוד שמח שהוא נכנס לנישה של הכתיבה וכתב חמישה פרקים ב'שנות ה־80'. זו נישה שיכולה לפתוח בפניו עולם שלם".
אם זה היה תלוי בך, היית ממליץ לו ללכת לתחום אחר?
"אני לא יכול להמליץ לו לעשות משהו אחר, כי זו דרך חיים. אני לא רוצה שהוא יחיה את החיים רק במרדף אחרי כסף, אלא שיגשים את עצמו. הוא מוכשר, אז אין סיבה שהוא לא יעשה את זה".
****
במשך השנים אסייג היה מטרה קלה עבור מבקרי הטלוויזיה. היו שזלזלו ביכולות שלו ובהומור שלו. כל זה משתנה עכשיו, לנוכח התפקיד החדש. אחרי שידור שני הפרקים הראשונים השבוע, נרשם קונצנזוס בין כל המבקרים: זה תפקידו הטוב ביותר של אסייג.
"אסייג מתגלה כהפתעה של ממש ומשתמש בכל הנוכחות שלו כדי לכבוש את המסך", נכתב בוואלה. "שחקן מעולה, מינימליסטי, בלי שטיקים ורצון להתחבב על הקהל או על עצמו, חשוף לגמרי בתפקיד קשה ומאתגר".
אסייג קורא את הביקורות ונהנה מכל רגע. דווקא עכשיו, כשהוא יוצא מאזור הנוחות שלו, יש לו עדנה.
הופתעת מהביקורות?
"הערכתי שבגלל שזאת דרמה, ושזה לא משהו שאני יצרתי, המבקרים ייגשו לעניין בצורה יותר נקייה, ויהיה להם יותר קל להגיד מילים טובות. האמת היא שזה כיף, במיוחד כשהביקורות והקהל בדעה אחידה על הסדרה ועל התפקיד שלי".
בדרך כלל אתה קורא ביקורות?
"תמיד. אני לא חושב שכל דבר שאני עושה הוא קדוש וכולם יאהבו. לגיטימי שיהיה גם מישהו שלא יאהב. אבל כשיש אנטי אוטומטי, דעה שמבקר גיבש עלי עוד לפני שראה אותי, ולא חשוב מה אני עושה, זה מעצבן. הדעה הזאת כבר יושבת על הדף, ומתוך זה זולגות המילים. כלומר, הוא לא בא נקי".
קיבלת הרבה תגובות השבוע?
"כמויות מטורפות. הטלפון לא מפסיק לצלצל".
צפית בכל הפרקים אחרי העריכה?
"בטח".
אתה אובססיבי לתוצאה?
"כן, הכל מפריע לי. מימיקה לא נכונה, משהו שנחתך שנייה לפני הזמן. אני לא מוותר. אמנם לא יצרתי את זה, אבל זה חלק ממני, זה בלתי נפרד ממני, ואני אובססיבי שזה ייראה הכי טוב בעולם".
יכול להיות שגם קשה לעבוד איתך?
"לא, כי ברגע שאתה עובד עם צוות טוב ויש הבנה, רוב הדאגות האלה לא קיימות. אלון הוא במאי מעולה והליהוק בסדרה היסטרי".
איך היתה העבודה עם עמוס תמם?
"הוא שחקן נדיר. אני מכיר אותו שנים, ואני באמת אוהב אותו. היה כיף לשחק מולו, הכל היה יותר קל. כשאתה משחק עם תותחים, זה מוציא ממך יותר".
הפרקים האחרונים של סדרת הקאלט "שנות ה־80", בכיכובם של בני משפחת אסייג, משודרים בימים אלה (רשת 13, חמישי ב־21:30). עכשיו עובד אסייג על ההכנות ל"שנות ה־90", שעליהן הוא מדבר לראשונה.
"'שנות ה־80', כמו שהיא כרגע, מוצתה. אני מודה שהרגשתי ככה כבר בעונה הקודמת. הסדרה צריכה רענון מאוד רציני, אבל צריך גם לשמור על אלמנטים שאוהבים ושצברו כוח. משפחת אסייג תהיה הלב גם ב'שנות ה־90'. חלק מהשכנים יישארו וקרו איתם דברים במהלך השנים, ייכנסו דמויות חדשות. יהיו גם דמויות שלא ימשיכו, וכאלה שיצטמצמו משמעותית".
מה השיקול אם להשאיר דמות?
"האם יש לה מה לספר, או שהיא מיצתה את עצמה. זה לא קל, כי עדיין יש דמויות מאוד אהובות, אבל אתה צריך לחשוב איזו דמות יכולה לסחוב עוד עונה. אני כן חושב שפנים חדשות ותקופה חדשה יעשו זעזוע ויעוררו עניין. ברור גם שיהיו כאלה שיגידו, 'אם זה לא המשיך ובלי ההוא, אין סדרה'.
"בעונה הראשונה היתה חנה פינצטה, ובסוף העונה היא עזבה את הארץ והיינו צריכים להחליף את הדמות. גם בסדרות הכי גדולות נפרדים מהגיבורים הכי גדולים".
העלילה תצא מטירה?
"אנחנו נעבור לימים שבהם הייתי בצוות בידור באילת, שם גם פגשתי את דבי, גרושתי, וכל הסלט הזה. אנחנו נחבר בין העולמות. זה עולם שלם של תוכן".
מה עם מורדי?
"מורדי הוא דמות שתמשיך קדימה, אנחנו נעשה איתו דברים מעניינים".
כשיצאת לדרך עם הסדרה, חשבת שהיא תחזיק כל כך הרבה?
"האמנתי שזה יצליח, אבל לא ברמה כזאת. לא חשבתי שזה יהיה קאלט וייגע בכולם, גם בילדים וגם במבוגרים. זה מאוד משמח. כיף לראות את התהליך שהסדרה עשתה".
מה סוד הקסם שלה?
"הנוסטלגיה. נוסטלגיה היא תמיד יותר טובה. לא משנה כמה קטן וקשה זה היה, בעיניך זה היה גדול ומאתגר. אתה מסתכל על נוסטלגיה בעיניים ורודות".
זאת נוסטלגיה מסוג מאוד מסוים.
"לא, כי רוב המדינה חיה אז ככה. זה העניין עם הסדרה הזאת. בכל מקום שאליו אני הולך, אומרים לי, זה הסיפור של השכונה שלי. גם בתל אביב".
****
בשנים האחרונות יצא שהופעת בעיקר בפרויקטים שאתה יצרת.
"כן, אני מעדיף לעשות דברים משלי. יותר קל לי איתם כי אני שולט בהם, או לפחות זו התחושה שלי. אם אני משחק בסדרה של מישהו אחר, אני אעשה את המקסימום, אבל אני לא יכול לחתום שזה ייצא כמו שאני רציתי. אני בטוח שגם פספסתי עבודות בדרך, אבל תפסת מרובה לא תפסת. פה גם יואב מעורב, ומה שהוא מוציא מהידיים שלו טוב".
סירבת להרבה הצעות?
"סירבתי רק בגלל אילוצי זמן, או כי היו דברים שלא אהבתי. נגיד, היו לי הצעות לתפקידים ראשיים בקומדיות שלא הצחיקו אותי. אמרתי, מצטער, זה לא מצחיק אותי, זה לא מספיק חזק".
אתה עושה אודישנים?
"לא. מי שרוצה אותי, לוקח אותי. אני יכול להרשות לעצמי לא לעשות. לא ממקום מתנשא, חס וחלילה. אני פשוט לא טוב באודישנים, אודישנים זה מקום לא טוב. יש כאלה שמומחים לאודישנים, אני לא.
"בתחילת דרכי עשיתי כמה וכמה אודישנים, וזה תמיד היה סוגר אותי. אף פעם לא הייתי טוב במבחנים, היו לי שם תחושות קשות ולא נעימות. בגלל שרוב הזמן אני עושה דברים משלי, אז אין בעיה. כששיחקתי ב'משאית', הבמאי ערן ריקליס פנה אלי, וזה היה יותר מפגש ושיחה ופחות אודישן. וב'מנאייכ' בחרו אותי מראש".
איך אתה עם ריאליטי?
"אני לא צופה בריאליטי. אני מבין למה אנשים מתחברים, אבל אני לא מתחבר".
אז מיותר לשאול אם תלך ל"הישרדות".
"אני מקווה שתהיה לי האופציה להגיד לא לריאליטי, גם אם יציעו לי סכומים מאוד גדולים. 'האח הגדול' ו'הישרדות' זה לא בשבילי, ואני מקווה שלא אצטרך. אם תשמע שהלכתי, תדע שהייתי נואש לכסף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו