כך "תרמה" הקורונה להתפוררות האיחוד האירופי

פגישה מסקרנת ורבת סמליות התקיימה בלונדון לפני כשבועיים. מצידו האחד של השולחן ישב הפוליטיקאי הבריטי נייג'ל פרג', חוזה הברקזיט. מצידו השני - הסנאטור האיטלקי ג'אנלואיג'י פרגונה, עיתונאי לשעבר שחולם להוביל את מדינתו בנתיב שהותווה על ידי פרג', החוצה מן האיחוד האירופי. אם מישהו עוד חשב ששני הג'נטלמנים התכנסו כדי לדון בסיכויי קבוצות הכדורגל האהובות עליהם לזכות בליגת האלופות, כעבור כמה ימים באה ההודעה הרשמית: פרגונה מקים את מפלגת איטלקזיט.

מדוע דווקא איטליה? תושבי ארץ המגף מרגישים ששותפיהם לאיחוד בגדו בהם פעמיים: בשבועות הראשונים לפרוץ מגיפת הקורונה, כאשר בתי החולים ומערכות הרפואה בצפון איטליה קרסו מרוב חולים; ושוב, בחודשים האחרונים, כאשר התחילו להצטייר ממדי הנזקים הכלכליים ועלה הצורך בסיוע כספי מיידי. בשני המקרים, אומרים האיטלקים, מוסדות האיחוד האירופי והמדינות החברות בו זנחו אותם.

לא עניין של ימין ושמאל

סקרי דעת הקהל ממחישים את השינויים הגדולים ולא משאירים מקום לספק באשר לתמורות בעמדת הציבור. כך, אם משווים את המצב היום לעומת 2002, כאשר התמיכה של האיטלקים בחברות באיחוד הרקיעה שחקים ועמדה על כמעט 80%, מגלים שהנתון הזה פחת בחצי. על פי מחקר אחר, 42% מן האיטלקים תומכים בעזיבת האיחוד. אפילו בצרפת, הרואה את עצמה, לצד גרמניה, כאחד משני עמודי התווך של האינטגרציה האירופית, רק 39% מן הנשאלים סבורים שלחברות באיחוד יש השפעה חיובית על ארצם. מתברר שחוסר שביעות הרצון מחזון "ארה"ב של אירופה" הפסיק להיות נחלת השוליים. 

יתרה מזאת, התערערות האמון וצמיחת הטינה כלפי הביורוקרטים מבריסל פשתה בימין ובשמאל, ואין כמו המפגש בלונדון כדי להדגים זאת. בניגוד לפרג', איש הימין השמרני, פרגונה האיטלקי מגיע לזירה מהאגף השמאלי הפופוליסטי. אם ניזכר בלקחי הברקזיט, ניווכח שניצחון המצדדים ביציאה מן האיחוד האירופי לא היה מושג אילו רק מחנה פוליטי אחד היה תומך בו. ענייני הקורונה רק זירזו את הפרמוט מחדש של המערכות הפוליטיות ברבות ממדינות היבשת, ואלה חדשות רעות מאוד עבור הפרויקט האירופי המשותף.

הנשיא פוטין // צילום: אי.פי.אי

תומכי האיחוד מתנחמים בעובדה שראשי המדינות החברות בו בכל זאת הצליחו להגיע להסכמה בעניין החבילה לשיקום כלכלי של נזקי הקורונה. התוכנית שתעלה קרוב ל־2 טריליון יורו תכלול מענקים והלוואות בסך 750 מיליארד יורו למדינות האיחוד ועוד ערוץ סיוע רב־שנתי בסך יותר מטריליון יורו. המנה שתגיע לאיטליה תהיה הגדולה מכולן. 

הבשורה אמורה לשכך את הכאב האיטלקי, אלא שעוד לפני שזה יקרה - אם יקרה - היא גרמה לכאבים במדינות שנפגעו פחות ושלא ממש ששות לממן צרות של אחרים.

הוותיקות והמסורבלות

שר האוצר הסלובקי, למשל, ביקר קשות את הרעיון של האחריות המשותפת לחובות, והגדיר אותו כ"לא רחוק מטירוף". הוא אפילו לא דאג להסתיר למי כוונתו. "איטליה מייצרת את החוב הגדול ביותר ועושה הכי פחות רפורמות, אז מדוע שתקבל הכי הרבה?" תמה. 

אמירתו החריפה מסמנת את המציאות החדשה של האיחוד האירופי ומבטאת את חוסר היכולת לגבש צעדים שכולם יסכימו עליהם. פעם אלה הפערים הערכיים, ופעם פערי ההכנסה - הסיבות לריבים הפנימיים יכולות להשתנות, אך המחלוקת הופכת למרכיב קבוע ותמידי בנוף האירופי, שרק לא מזמן התגאה בהרמוניה מושלמת. 

חודשי המגיפה רק החמירו את המצב בכך שנסכו ביטחון עצמי נוסף במדינות "אירופה החדשה". אין זה סוד שבשני העשורים הקודמים החברות החדשות באיחוד, המשוחררות הטריות מכבלי הקומוניזם הממוקמות במזרח היבשת, רחשו כבוד גדול כלפי המדינות במערב אירופה, ונהגו להישמע לדעתן. לא סביר שחוסר האיזון הזה יישמר, במיוחד לאור תוצאות הביניים של פגיעת המגיפה, אחרי שחולשת "אירופה הישנה" נחשפה לעיני כל. הרי דווקא המדינות הוותיקות, החזקות והעשירות (צרפת, איטליה, בלגיה, ספרד) נפגעו יותר וגילו את חוסר האונים שלהן, זאת בשעה שמדינות מזרח אירופה היטיבו להתמודד מול האתגר - הן בפן הבריאותי והן בפן הכלכלי. 

הפגיעה הגבוהה ביותר בתל"ג, למשל, נרשמה ברבעון השני של השנה בספרד, בפורטוגל ובצרפת, והקטנה ביותר בליטא (קטנה פי שלושה לעומת ספרד). בפרמטרים החשובים מכולם - מספרי המתים ושיעור התמותה מקורונה - ההובלה של המדינות במזרח אירופה ברורה אף יותר. אם כך, למה שיבטלו את עצמן מכאן והלאה מול העמדות של פריז, ברלין או בריסל?  

דינמיקת החיכוכים באיחוד האירופי מגולמת היטב במערכת היחסים העכורה בין מוסדותיו לבין ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן. חוקים מיוחדים שהתקבלו בהונגריה בתחילת משבר הקורונה - כמו הנהגת מצב חירום בלתי מוגבל בזמן והסמכת הרשות המבצעת להוציא צווים להגנה על בריאות הציבור, תוך היחלשות הפיקוח מצד הפרלמנט - זכו לביקורת מצד האיחוד.

"לא מתיישבים לחלוטין עם הערכים האירופיים", כינו אותם בהחלטת הפרלמנט האירופי, וביקשו להטיל על הונגריה סנקציות. 

עברו כמה חודשים, והתברר שההונגרים הצליחו לרסן את המגיפה טוב יותר מכל מדינות מערב אירופה שתקפו אותם.

וכשהמטרה של טיפול בהתפרצות הנגיף הושגה, הפרלמנט ההונגרי הצביע בעד ביטול מצב החירום, בניגוד גמור לציפיות מבקריו של אורבן בבריסל שכבר חזו להונגריה עתיד שחור של הידרדרות לדיקטטורה. אותם מבקרים לא ישנו את יחסם אל ראש ממשלת הונגריה, אבל ספק אם לביקורת שלהם בעתיד יהיה תוקף מוסרי בעיני אזרחי האיחוד מן השורה. אחרי שחברות האיחוד וראשי המנגנונים שלו גילו אפס סולידריות בעיצומו של המשבר הבריאותי, יקשה עליהם להטיף מוסר דווקא למי שידע לשמור על החשוב מכל, על החיים.

בניגוד לפרגונה באיטליה, אורבן ובעלי בריתו השמרנים בפולין, סלובניה ומדינות נוספות ביבשת, אינם מבקשים לפזר את האיחוד האירופי, אינם מפקפקים ברלוונטיות שלו, וגם אינם רוצים להוציא ממנו את מדינותיהם. תקוותם היא לשנות את הדנ"א של האיחוד, כדי שיפסיק לכפות על המדינות החברות אג'נדה מונוליטית של ערכי ויתור על לאומיות ועל מסורת. אין לדעת אם היעד הזה מציאותי. היריבים הגיאופוליטיים של האיחוד האירופי היו מעדיפים תוצאה אחרת, והם יעשו מאמצים להרחיב כל סדק במבנה האירופי המשותף. 

בימים שבאיטליה גופות המתים נערמו בבתי החולים, ומבריסל לא באה כל עזרה, הרוסים דאגו לשלוח אליה את הסיוע שלהם. כשבקשות לעזרה הופנו לסין, הן נענו בחיוב. אפשר להתווכח על מידת היעילות והכנות של המחוות מצד מוסקבה ומבייג'ין. באשר לאפקט התודעתי שלהן, לעומת זאת, אין שום פקפוק, והוא לא יימחה במהרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו