תפרתי לי בגד עם כיסים

 

חדר הנוסף בבית סבי וסבתי ז"ל הכיל מיטה אחת לנכדות שבאו לבקר, כורסה ועליה ערימות של בגדים, כיסויי מיטה או כביסה שיש לקפל ומכתבה ענקית אחת ועליה מכונת תפירה אימתנית. מכל צידיה היתה מוקפת המכונה מדפים, קופסאות ושקיות שהכילו ערב רב של אמצעי תפירה: חוטים, בדים, מחטים, כפתורים בשלל צבעים ואצבעונים.

מתקרת החדר השתלשל מערך מורכב של גלגלות וזיזים, שביניהם התפתלו חוטים בצבעים שונים. אני תמיד התפלאתי איך סבתא יודעת מה קשור למה, איזו גלגלת מפעילה איזה חוט, ואיך לפתע פתאום המכונה הזו ניעורה לחיים כשסבתא היתה מתיישבת על הכיסא ומפעילה את פדל הרגל הנסתר מהעין.

עד לפני כ־40 שנה לא היתה כמעט אישה בישראל שלא ידעה לתפור ושלא היתה ברשותה (או ברשות אחת מבנות משפחתה) מכונת תפירה. מקצוע התפירה אמנם אף פעם לא פס מהעולם, אך עם השנים הוא הפך נחלתם של תופרות ותופרים מקצועיים בלבד שנדרשו לתיקונים ולעיצובים פרטיים של שמלות כלה וערב או עבדו בשירותיהן של חברות אופנה גדולות וקטנות.

רק בשנתיים האחרונות משהו השתנה והחזיר את התפירה הביתה. עשרות בתי ספר לתפירה ביתית, קורסים וסדנאות נפתחו, והאינטרנט החל להיות מוצף פורומים, בלוגים, אתרי אינטרנט וסרטוני יו־טיוב, המסייעים בלמידת טכניקת התפירה צעד אחר צעד.

עופרה צלאווי זיהתה את פריחתה המחודשת של התפירה הביתית והוציאה לפני כשנתיים וחצי מגזין תפירה ישראלי ראשון מסוגו בשם "גזרה עולמית". המגזין החדש מספק פתרון נוח לחובבי וחובבות התפירה, שעד עתה נאלצו לשבור את הראש עם מגזיני תפירה מיתולוגיים לועזיים כגון "בורדה" הגרמני.

"מגזיני תפירה מחו"ל סיפקו מענה, אך לא מספק", מסבירה צלאווי, "אז התחלתי להתעניין אם יש ביקוש למגזין תפירה ישראלי. ביררתי בפורומים ובבלוגים, וראיתי שיש עלייה של 30 אחוזים במכירה של מכונות תפירה. אנשים שתפרו בשנות ה־60, ה־70 וה־80 מזדקנים והולכים, והעלייה במכירות העידה על כך שיש דור חדש של תופרים ותופרות שמתעניינים בזה".

חזרה לעבודת הכפיים

לטרנד החדש תרמו כנראה סיבות לא מעטות, אבל העיקרית שבהן, אומרת צלאווי, היא דווקא הקידמה הטכנולוגית. "אנשים רוצים לחזור למלאכת הכפיים של פעם, לתהליך היצירה האישית שמעניק להם את יכולת הביטוי האישי - ליצור משהו שהוא ממשי, מקורי וייחודי להם.

"כשאת תופרת לעצמך בגד, את יכולה להיות בטוחה שלא תראי אותו על אף אחת אחרת ברחוב. בתוך עשר דקות בלבד יכולה להיות לך חולצה מהממת שהיא רק שלך - מקורית, בעיצובך, ובעלות זעומה ביחס למחירים  הגבוהים בחנויות".

על פי צלאווי, רכישת מלאכת התפירה היא פשוטה. עם ההבנה הבסיסית של תפעול מכונת התפירה, הטכניקה עצמה נלמדת במהירות והסיפוק היצירתי שמגיע בעקבותיה הוא אדיר. "יש הרבה יתרונות בלדעת לתפור", היא מסבירה, "אני, למשל, מוצאת הנאה בתפירה של פריטי לבוש מיוחדים עבורי, שאי אפשר למצוא בשום חנות. הרבה פעמים קורה לי שאנשים שואלים אותי איפה קניתי את החולצה שלי, וזה כיף אדיר להגיד שהכנתי אותה במו ידיי. כשאני קונה משהו בזארה, כולם יודעים שזה משם, אז לתפור בגד עבור עצמי זה הרבה יותר מיוחד. אני יודעת לתפור בדיוק עבור הפרופורציות שלי, ואני יכולה להחליט באיזה בד או צבע אתפור את הבגד הבא שלי".

וממש לא חייבים לוותר על השיטוט ברשתות הגדולות דוגמת זארה וקסטרו. "היום כשאני נכנסת לזארה אני שואבת השראה מהגזרות, ואם אני רואה פריט שאני אוהבת ועולה 300 שקלים, אני יכולה פשוט לחזור הביתה, לשחזר את הגיזרה שלו, ובעזרת בד שעלה לי שבעה שקלים למטר לתפור לעצמי משהו דומה", היא מוסיפה.

אז איך מתחילים? קודם כל נסו לגזור דברים ביד ולתפור עם חוט ומחט כדי לראות אם אתם בכלל נהנים מזה. אם כן, אפשר לעבור לשלב הבא - רכישת מכונת תפירה. אחרי שלומדים לתפעל את המכונה, זה כבר רק עניין של ניסוי וטעייה.

מבחינת מידות - בכל מגזין תפירה יש טבלאות מידה, וכך אפשר לדעת איזו מידה מתאימה לך ולבחור את הגזרות בהתאם. ב"גזרה עולמית", למשל, הגזרות מדורגות לפי דרגות קושי - מגזרות למתחילים ועד גזרות למתקדמים.

יצירתיות בהינף מחט

ואם בכל זאת קשה לכם עם לימוד עצמי, תמיד אפשר להירשם לאחד מעשרות בתי הספר לתפירה או הסדנאות שונות שתמורת כ־2,000 שקלים מעניקים ידע בסיסי עד מתקדם בעולם מגוון זה. אילנה ברטל, מנהלת בית ספר לתפירה חובבנית ומקצועית, מדריכה כבר ארבע שנים אוכלוסיות שלמות ברזי התפירה. "תפירה מבטאת את האישיות של כל אחד מאיתנו", היא אומרת, "כאשר אנחנו מעצבים בגד מסוים, מדובר בעצם בביטוי אישי של עצמנו. אנחנו רוצים להתבלט, אנחנו רוצים שיראו אותנו".

ברטל ביססה את שיטת הלימוד שלה על שיטת מדידה מיוחדת שבה התמחתה ביוון, וכיום היא משווקת מורשית שלה בארץ. מדובר בשיטה המבוססת על סרגל מדידה מיוחד, ההופך את חלק הארי של מלאכת התפירה - הוצאת הגיזרה - לפשוט ומהיר.

"מה שייחודי בשיטה הזו הוא קלות השרטוט של כל בגד", היא מסבירה, "אנחנו לומדים לעבוד עם הסרגל, והמדידה בעזרתו מקצרת את זמן שרטוט הגיזרה של הבגד בצורה משמעותית. אנחנו לא משתמשים בגזרות מוכנות, אלא לומדים לבנות גיזרה מאפס, בעזרת הסרגל. זה חוסך המון זמן. הוצאת גיזרה בשיטות מקובלות גוזלת בין שעתיים לחמש שעות. עם שיטת הסרגל, לעומת זאת, שרטוט הגיזרה מתקצר לעשר דקות עד חצי שעה גג, וזה מאוד משמעותי".

לדברי ברטל, אנשים שמגיעים לסדנאות שלה הם כאלה שחדוות היצירה מפעמת בהם, אנשים שמחפשים שינוי בחיים כגון הסבה מקצועית ואנשים שעובדים בבית ורוצים לעזור לכלכלת המשפחה: "אבל בלי קשר לזה, מדובר בריפוי בעיסוק: אני מכירה אנשים רבים שדרך עבודת התפירה נרגעים ומרגישים שהם נותנים ביטוי לחלק היצירתי שלהם".

חיסכון בהוצאות המשפחתיות

יתרון משמעותי נוסף בתפירה הביתית הוא החיסכון בהוצאות המשפחתיות. תיקוני בגדים ורכישת בגדים חדשים - לעצמכם או לילדיכם - יכולים להסתכם בהוצאה כספית גדולה, בעיקר בתקופה שלפני החגים.

"אין ספק שיש כאלה שבאים ללמוד תפירה משום שהם רוצים להפוך את המלאכה הזו למקצוע מכניס, או לפחות לעיסוק צדדי שיסייע בכלכלת המשפחה וישמש מקור הכנסה נוסף", אומרת ברטל, "מדובר באנשים שלא רוצים לתת תיקוני בגדים לתופרות מקצועיות, ובאנשים שלא רוצים להוציא כסף רב על בגדים ברשתות אופנה ומבקשים לחסוך על ידי יצירת בגדים על פי טעמם בבית. רבים מהתלמידים שלי למדו תפירה ופתחו עסק קטן מהבית. אחרים פתחו סטודיו והפכו את התפירה למקור פרנסתם העיקרי, ויש כאלה שהתפירה אצלם נשארת בגדר תחביב, אבל גם אז מדובר בחיסכון כלכלי".

יעל, אם לשניים בת 45 מגדרה, למדה תפירה "בשביל הכיף", כדבריה, אולם מהר מאוד הבינה שתוכל להתפרנס יפה אם תזנח את עבודתה בתור תזונאית ותצלול אל עולם הטקסטיל. כיום היא בעלת עסק מצליח לעיצוב מצעים. "ריגש אותי לדעת שאני יוצרת שמלה שבחנות היתה מתומחרת ב־500 שקלים לפחות, ולי הבד עלה 30 שקלים בלבד וכמה שעות עבודה. היום הגעתי לרמה שאני רק מעצבת ותופרת את המצעים במתפרה. אני יכולה לקחת גיזרה פשוטה ובעזרת מניפולציות בבד לעצב בגד מדהים שאי אפשר למצוא בשום חנות. הרבה פעמים קרה שראיתי גיזרה מעניינת באיזו חנות, וממנה הכנתי בבית עיצוב מקורי שלי בעלות של כחמישית ממחיר הבגד ששימש לי השראה".

לא רק תופרות

גם לעידו, בן 26 מתל אביב, קרץ תחום התפירה ברמה כזו שבימים אלה הוא שוקד על הסבה מקצועית ממעצב תפאורות למעצב אופנה. במסגרת תפקידו הוא התנסה בבניית סטים שלמים לסדרות, לפרסומות ולסרטי קולנוע, שבהם נדרש לכישורי תפירה בסיסיים, אבל מה שהכי מעניין אותו זה בגדים. "תמיד אהבתי את כל עניין הלבוש ומאוד עניין אותי לעצב בגדים שהם בדיוק אני - מבחינת המידה, הגיזרה והבחירה בסוג הבד ובגוון שלו. התחלתי ללמוד בבית עם ספר מקצועי לתפירה לפני כחודש וחצי, וכבר הכנתי לבת זוגי כמה פריטים מעשה ידיי. היא מעודדת את זה. היא הרי מקבלת בינתיים בגדים טיילור־מייד בחינם". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו