ההצבעה שתעניק הצצה לשיקולי נתניהו

נתניהו מעולם לא תמךבפסקת ההתגברות. לעומתו, חלק מבכירי הליכוד ורוב מוחלט של תומכיו הפכו את הקרב המוצדק מול בג"ץ לדגל גדול לנפנף בו. נתניהו הבין את הפוטנציאל האלקטורלי ואפשר להם, אפילו רמז שהוא איתם, עד למבחן המעשה שבו, כרגיל, חזר לעמדותיו הרגילות שלפיהן אין לפגוע במעמד בית המשפט.

ההצעה של איילת שקד לפסקת ההתגברות שתעלה היום להצבעה לא תאושר, אולם אופן הצבעתם של חברי הליכוד יאפשר הצצה למערכת השיקולים של ראש הממשלה - האם ללכת בקרוב למערכת בחירות או להישאר לעת עתה עם ממשלת האחדות.

מבחינת כחול לבן, פסקת ההתגברות היא קו אדום. הפרה של ההסכם הקואליציוני מצד הליכוד, כפי שהמליץ יו"ר הסיעה מיקי זוהר, עשויה להוביל לתמיכת כחול לבן בוועדת חקירה לפרשת הצוללות (גם היא עולה היום להצבעה על ידי יש עתיד) ולפירוק ודאי של המסגרת הקיימת.

דווקא בימים שבהם נחשפה צביעותו של בית המשפט במלוא הדרה, שבה ועולה החשיבות של פסקת ההתגברות. בשנת 93', נזכיר, בכיכר פריז, כאשר מפגיני ימין ביקשו להפגין מול ביתו של יצחק רבין שהוביל את הסכמי אוסלו, קבע המאור הגדול אהרן ברק כי "יש לאזן את זכות ההפגנה עם זכות הפרטיות של ראש הממשלה, בני ביתו ושכניו". רק לאחרונה דחו ממשיכי דרכו של ברק עתירה של שכני בלפור, ולא הוציאו צו מניעה למפגיני השמאל.

אנשי הסיעות החרדיות, שמשגרים איומים לעבר נתניהו שלא יעז לפרק את הממשלה וללכת לבחירות, מאיימים עם אקדח ריק מכדורים. נתניהו הוא מועמדם היחיד. המכשול היחיד של נתניהו הוא החשש מפני הבאות. בסקרים הליכוד לא יציב, וכך גם גוש הימין. על פי כל ההערכות, הצרות הגדולות עוד לפנינו. אין שום היגיון פוליטי ללכת לבחירות. מאידך גיסא, לתת לגנץ את ראשות הממשלה בעוד שנה וקצת - גם לא בדיוק עומד בגבולות ההיגיון.