אחת מקלישאות הכדורגל קובעת ש"אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך". דומה שבצה"ל היו שמחים לאמץ את המשפט הזה, וליישם אותו על הפיגוע שסוכל בלילה שעבר (ראשון) ברמת הגולן.
זה היה מהפיגועים שהכל בהם עבד לטובת הצד הישראלי. האויב היה חלש וחובבן, הכוח שעמד מולו היה דרוך ומדויק, והתוצאה הסופית חדה וברורה - 4-0 - בלי סימני שאלה מי ניצח ומי הפסיד ובלי מסיבות עיתונאים מיותרות.
זה נובע, בראש ובראשונה, מאופי הגזרה. הגבול הסורי, בשונה מהלבנוני, נוח לפעולה. אין בו חוקים ברורים, אין בו הרתעה הדדית, הכל בו מותר. היתרון בו של צה"ל על האויב - כל אויב - הוא עצום. בלתי ניתן לערעור.
זה מתבטא בחופש הפעולה של חיל האוויר מעל שמי סוריה, וגם בחופש הפעולה לאורך הגבול הקרקעי. גם העובדה שיש לישראל כתובת ברורה לגבות ממנה מחיר - ממשלת סוריה - עושה לצה"ל את החיים יותר קלים, וכמובן העובדה שהאויב מנגד חלש ומאיים הרבה פחות מזה שניצב מצידו השני של הגבול הלבנוני.
זה בא לידי ביטוי בתקרית האחרונה. צה"ל, יש רושם, היה מוכן לה היטב. ההימצאות במקום של הכוח הקרקעי מיחידת מגלן (והסיוע האווירי) לא נראית כעניין מקרי. כתמיד, נדרשה שליטה בזמן אמת במודיעין ובאש כדי לסגור מעגל, אף שהאויב לא היה מקצועי במיוחד: ההליכה הלא מבצעית, ההגעה הגלויה לגדר, החזרה בהליכה זקופה - לרגעים זה נראה כמו טיול של צעירים בחופשה, ובוודאי לא כמו חוליית טרור מיומנת בדרכה לפיגוע.
לסמוך רק על עצמנו
בעבר כבר פעלו חוליות בגזרה הזאת. אחת מהן, של דרוזים מהכפר חאדר, גם הצליחה לפוצץ זירת מטענים שפצעו ארבעה חיילים, בהם אחד קשה. גם למטען אתמול - לו התפוצץ בסמוך לכוח רגלי - היה פוטנציאל קטלני. הוא הונח בתוך שטח ישראל, באזור שבו גדר הגבול לא חופפת לתוואי הגבול, מסיבות טופוגרפיות. לכן גם התלונן צה"ל על הפגיעה בריבונות ישראל בפני אנשי כוח אונדו"ף, שאחראים על הפרדת הכוחות באזור.
כמו בלבנון, גם בגולן הישועה לא תגיע מהאו"ם. צה"ל יכול וצריך לסמוך רק על עצמו. בגזרה הזאת פועלים שלל גורמים וארגונים - בהם שלוחים של חיזבאללה - אם כי נראה שאת הפיגוע הזה עשו גורמים מכוח קודס האיראני. אפשר שזה היה ניסיון הנקמה של איראן על הפגיעה במפעל הצנטריפוגות בנתנז, בראשית החודש שעבר.
לקריאה נוספת:
• האם אהוד ברק הוא המנוע מאחורי מחאת הדגלים השחורים?
• אולמרט: "שרון רצה לכלול בהתנתקות 17 יישובים בגדה"
• פרשנות: החשבון בין צה"ל לחיזבאללה נותר פתוח
מעבר לעובדה שמדובר בעוד ניסיון נקמה איראני שכשל, יכולה ישראל להתעודד משני עניינים נוספים: הראשון הוא שאיראן מחפשת נקמה קטנה, טקטית, כזאת שלא תגרור אותה להסלמה ולהתכתשות רחבה עם ישראל. והשני הוא שהיכולת המבצעית שלה בסוריה מוגבלת מאוד, והיא מתקשה להוציא לפועל גם פיגועים מקומיים פשוטים לכאורה.
אבל אסור לצה"ל להתבשם יתר על המידה מההצלחה הזאת בגולן. אמנם המשחק האחרון שלו הסתיים בתבוסה לאויב, אבל מי שעמדה מנגד היתה לכל היותר קבוצת נוער. האתגר העיקרי שלו היה ונותר בגבול הלבנוני, שם נמשכת כוננות השיא בהמתנה לנקמת חיזבאללה על הרג הפעיל שלו לפני שבועיים בדמשק.
צימרים וכוננות
חיזבאללה טרם הבהיר היכן ומתי הוא מתכוון לפעול. לכאורה הוא יכול למתוח את צה"ל עד לקצה. לשגע אותו בהקפצות, למרוט לו את העצבים. מנגד, גם ישראל יכולה לשגע אותו, ואת הלבנונים. הפרסום הבלעדי ב"ישראל היום" על הנחיית שר הביטחון בני גנץ לפגוע בתשתיות של מדינת לבנון על כל פגיעה בחייל או באזרח ישראלי עוררה דאגה רבה בלבנון. לבנון נתונה במצב חברתי, בריאותי וכלכלי קשה, והדבר האחרון שהיא זקוקה לו הוא מלחמה.
גם חסן נסראללה קורא את הציבור הישראלי, וער למצב הכלכלי-בריאותי-פוליטי אצלנו. בניסיון לאזן את המשוואה, הבהירו בביירות שתקיפת תשתיות בלבנון כמוה כהצהרת מלחמה. נאמן למשוואת העין תחת עין שחביבה עליו (או ליתר דיוק: דם תחת דם), הוא ביקש לשדר כי ינקום לא רק את הרג אנשיו, אלא ירחיב את המשוואה גם לפגיעה בתשתיות ישראליות על כל פגיעה בתשתיות לבנוניות.
לישראל אסור למצמץ בסיטואציה הזאת. אין לה עניין בהסלמה בגבול הצפוני, אבל לחיזבאללה יש בכך עוד פחות עניין ממנה. אם הארגון רוצה לשחק צ'יקן בגבול לבנון - שיהיה. כל עוד ישראל מצליחה לקיים כוננות שיא בצבא, ובמקביל לקיים שגרה אזרחית שבה הצימרים מלאים והתיירות בצפון פורחת - אפשר לחיות עם זה, גם לאורך זמן.
זה דורש עצבים חזקים, וסבלנות. ככל שעובר הזמן יורדת הלגיטימציה לפיגוע של חיזבאללה, כי הוא מתרחק מההקשר המקורי שלו. התקווה בישראל היא שהארגון יסתפק בפעולה סמלית, ויירד מהעץ. ואם לא? בפיקוד הצפון נערכים לכמה ימי קרב, בעצימות גבוהה, שבמהלכם ייגבה מחיר יקר מחיזבאללה וממדינת לבנון, במטרה לחזק את ההרתעה ולהבטיח תקופה ממושכת של שקט בצפון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו