עד שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ מסכימים לגבי משהו ומופיעים יחד בפני התקשורת, כאילו בכוונת מכוון היתה זו ההצהרה הקצרה אי פעם.
נדמה שזה פרק הזמן שמרשים לעצמם שני האישים להיות זה במחיצת זה, אחרי תקופת מתיחות בלתי נגמרת ביניהם. ההתלבטות של נתניהו אמיתית: האם לפרק את החבילה כבר עכשיו, בשלהי אוגוסט, המועד שבו צריכה הממשלה לאשר תקציב; האם כדאי שהכנסת תתפזר מאליה; או שמא יש לחכות לתחנת היציאה הבאה: סוף מארס 2021, המועד האחרון לאישור התקציב הבא.
דבר אחד בטוח: בעודו מתחבט בשאלה הכנה מתי מצבו יהיה גרוע יותר, אז או עכשיו - אין בכוונתו לשלול שום אופציה, וזה אומר תקציב חד־שנתי. הוויכוח, אם כן, הוא לא בין שתי גישות כלכליות, אלא שאלה של ניצול הזדמנות פוליטית. נתניהו רוצה להשאיר את הפתח פתוח, וגנץ בדיוק להפך, מעוניין לסגור אותו.
לפי כל ההערכות, מי שיתקפל בסופו של דבר הוא גנץ. לא רק כי יש לו הרבה יותר מה להפסיד, אלא בעיקר כי אין לו את התמיכה הפוליטית הדרושה לקרבות מסוג זה מקרב חבריו.
ביומיים האחרונים הופצו שלל ספינים שנועדו להוריד את גנץ מהעץ: מתרחיש של הקמת ממשלה חלופית בראשות נתניהו ללא בחירות, דרך מציאת עריקים מכחול לבן שישתפו פעולה עם ממשלה ימין צרה, ועד למרוץ אפשרי של רמטכ"ל נוסף, גדי איזנקוט, שידחק את רגליו של גנץ לתקווה החדשה של השמאל, שתסתיים גם היא באכזבה מהדהדת.
מה שמעניין בהפצת התרחישים והספקולציות הוא שכולם מגיעים מכתובת אחת. וזה לא נתניהו, אלא בכירים בכחול לבן שמעוניינים לקפל את העומד בראשם.
דחייה לאין קץ
על פי הסימנים בשטח, נראה שנתניהו עוד לא קיבל את ההחלטה. נטייתו הטבעית לדחות עד אין קץ הכרעות גורליות נתקלת הפעם בחישוב פוליטי קר, שלפיו מצבו רק יורע עם הזמן ולא להפך: הקורונה תעשה שמות בכלכלה הישראלית, יותר אנשים יאבדו את נכסיהם, ונוסף על כך, החל מחודש ינואר ייצא ויבוא נתניהו לבית המשפט המחוזי בירושלים שלוש פעמים בשבוע, כשהעדויות של עדי התביעה ועדי המדינה ייוודעו ברבים וישמשו נגדו דווקא בזמן הקריטי של קמפיין הבחירות.
בתוך ההתלבטות נראה שנתניהו מעדיף שגנץ יחליט בשבילו. אם יתעקש עד הסוף, הבחירות יהיו כבר בנובמבר השנה. אם יתקפל, ייאלץ לסחוב עד מארס ולקוות לנס שיאפשר לו לעבור את יום הבוחר איכשהו בשלום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו