"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בתוך ההתלבטות, נתניהו מעדיף שגנץ יחליט בשבילו

לפי כל ההערכות, מי שיתקפל בעימות הנוכחי בין השניים הוא גנץ • לא רק כי יש לו יותר מה להפסיד, אלא בעיקר כי אין לו את התמיכה הפוליטית הדרושה • פרשנות

,עודכן

עד שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון בני גנץ מסכימים לגבי משהו ומופיעים יחד בפני התקשורת, כאילו בכוונת מכוון היתה זו ההצהרה הקצרה אי פעם.

נדמה שזה פרק הזמן שמרשים לעצמם שני האישים להיות זה במחיצת זה, אחרי תקופת מתיחות בלתי נגמרת ביניהם. ההתלבטות של נתניהו אמיתית: האם לפרק את החבילה כבר עכשיו, בשלהי אוגוסט, המועד שבו צריכה הממשלה לאשר תקציב; האם כדאי שהכנסת תתפזר מאליה; או שמא יש לחכות לתחנת היציאה הבאה: סוף מארס 2021, המועד האחרון לאישור התקציב הבא.



דבר אחד בטוח: בעודו מתחבט בשאלה הכנה מתי מצבו יהיה גרוע יותר, אז או עכשיו - אין בכוונתו לשלול שום אופציה, וזה אומר תקציב חד־שנתי. הוויכוח, אם כן, הוא לא בין שתי גישות כלכליות, אלא שאלה של ניצול הזדמנות פוליטית. נתניהו רוצה להשאיר את הפתח פתוח, וגנץ בדיוק להפך, מעוניין לסגור אותו.

לפי כל ההערכות, מי שיתקפל בסופו של דבר הוא גנץ. לא רק כי יש לו הרבה יותר מה להפסיד, אלא בעיקר כי אין לו את התמיכה הפוליטית הדרושה לקרבות מסוג זה מקרב חבריו.

ביומיים האחרונים הופצו שלל ספינים שנועדו להוריד את גנץ מהעץ: מתרחיש של הקמת ממשלה חלופית בראשות נתניהו ללא בחירות, דרך מציאת עריקים מכחול לבן שישתפו פעולה עם ממשלה ימין צרה, ועד למרוץ אפשרי של רמטכ"ל נוסף, גדי איזנקוט, שידחק את רגליו של גנץ לתקווה החדשה של השמאל, שתסתיים גם היא באכזבה מהדהדת.

מה שמעניין בהפצת התרחישים והספקולציות הוא שכולם מגיעים מכתובת אחת. וזה לא נתניהו, אלא בכירים בכחול לבן שמעוניינים לקפל את העומד בראשם.

דחייה לאין קץ

על פי הסימנים בשטח, נראה שנתניהו עוד לא קיבל את ההחלטה. נטייתו הטבעית לדחות עד אין קץ הכרעות גורליות נתקלת הפעם בחישוב פוליטי קר, שלפיו מצבו רק יורע עם הזמן ולא להפך: הקורונה תעשה שמות בכלכלה הישראלית, יותר אנשים יאבדו את נכסיהם, ונוסף על כך, החל מחודש ינואר ייצא ויבוא נתניהו לבית המשפט המחוזי בירושלים שלוש פעמים בשבוע, כשהעדויות של עדי התביעה ועדי המדינה ייוודעו ברבים וישמשו נגדו דווקא בזמן הקריטי של קמפיין הבחירות.

בתוך ההתלבטות נראה שנתניהו מעדיף שגנץ יחליט בשבילו. אם יתעקש עד הסוף, הבחירות יהיו כבר בנובמבר השנה. אם יתקפל, ייאלץ לסחוב עד מארס ולקוות לנס שיאפשר לו לעבור את יום הבוחר איכשהו בשלום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר