כל מי שקרא את הארי פוטר יודע שהאלכימאים ביקשו לעשות את הבלתי אפשרי: להפוך מתכות פשוטות לזהב - המתכת היקרה מכל. ובכן, לא מדובר רק בסצנה מתוך ספר דמיוני, והיו כאלו שבאמת ניסו לעשות את הבלתי אפשרי. אחד מאותם אלכימאים היה המקובל רבי חיים ויטאל, תלמידו של המקובל האר"י ז"ל, שהקדיש שנים רבות לחיפוש אחר המתכון המנצח. השנה אנו מציינים 400 שנה לפטירתו.
רבי חיים ויטאל התעסק באלכימיה וגם בצורפות וכתב על כך באריכות בחיבורו "ספר הפעולות", חיבור שהוא "אחד הספרים העשירים והמרתקים בספרות המרשמים היהודית", כפי שטוען ד"ר אורי ספראי, שאף כינה את רבי חיים ויטאל, המקובל שנודע כגדול תלמידי האר"י ומוסר תורתו, בשם "צורף האלוהות" – בשל הקשר שבין הצורפות והאלכימיה ובין תיקון הנשמות הקבלי. בספר שכתב ואייר המקובל הצפתי נשמרו מסורות, מרשמים רפואיים, סגולות, קמעות, נוסחאות וחישובים שונים ומגוונים, שבחלקם התנסה רבי חיים ויטאל באופן אישי ואת חלקם קיבל מאחרים. חלק ניכר בספרו מוקדש לאלכימיה ולצורפות, החל מאופן הכנת כור המצרף וכלה בהדרכות לזיוף מטבעות וצביעת נחושת כך שתיראה כמו זהב, תחת הכותרת "פעולות הקימ"ייא בענין ז' המתכות".
"עלייתה של חכמת האלכימיה התרחשה ככל הנראה במאה הראשונה לספירה באלכסנדריה", מסבירה ד"ר יעל בוכמן, שחקרה את כתביו של המקובל בספרה "רפואה מעשית לרבי חיים ויטאל", "האלכימאים קיבלו את תורתו של אריסטו, שגרס שכל דבר בטבע שואף להגיע לשלמות, והם הסיקו כי מתכת פחותה שואפת להגיע אל דרגת שלמותו של הזהב – אך בעוד שבטבע תהליך השכלול מתרחש במעמקי האדמה ואורך זמן רב, האומן בבית המלאכה או המדען במעבדת המחקר יכולים להחיש את התהליך". מהיוונים הגיע האלכימיה אל תרבות האסלאם דרך מרכזי התרבות במצרים, סוריה ופרס; במקביל רעיונות חדשים הגיעו מסין והאלכימיה התפשטה גם אל המערב.
במהלך התפשטותה בעולם הגיעה האלכימיה גם אל היהודים ששכנו באותן ארצות ובהם גם רבי חיים ויטאל, והאלכימיה הפכה לתשוקתו הסודית. ביומנו האישי של רבי חיים ויטאל, "ספר החזיונות", הוא מספר איך כשהיה בן עשרים וארבע הוא השתקע לחלוטין בלימוד תחומי הצורפות והאלכימיה והקדיש להם שנתיים וחצי. עיסוקו זה גרר ביקורת נוקבת של הסובבים אותו ובמיוחד האר"י, שראה בהתעסקות במלאכות אלו ביטול זמן יקר של לימוד תורה, ולפי עדותו האר"י אמר לו "שראה כתוב במצחי פסוק 'לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף'", פסוק הנזכר בספר שמות, וזאת "לרמוז אל עוון ביטול זמן שבטלתי בחכמת אל כימיי"א". עדות עצמית זו על ההשתקעות הממושכת של ויטאל בתחום הצורפות והאלכימיה מצטרפות לכתביו מהם ניכרת פעילותו הענפה בתחום, ההתנסויות המגוונות שחווה, בקיאותו בידע של זמנו וקשריו הנרחבים עם הצורפים והאלכימאים שבסביבתו. אכן, נראה שאחרי שהאר"י נפטר, שב רבי חיים ויטאל לעסוק באלכימיה.
רבי חיים ויטאל לא התעניין בתורות הפילוסופיות של האלכימיה, אך קיבל את התיאוריה שעמדה בבסיסה: אפשר להפוך במעבדה מתכות פשוטות כמו בדיל ועופרת – לזהב. ואכן, באחד עשר דפים ב"ספר הפעולות" מביא רבי חיים ויטאל קרוב למאה מרשמים העוסקים בהיבטים שונים של האלכימיה, ובהם: טיפול במתכות, טיפול בכליו של האלכימאי, דרכים להבחנה בין מתכות דומות, דרכים לזיהוי מתכות לא טהורות ולהבחנה באיכויות של זהב וכסף, שיטות לניקוי וטיהור מתכות – וגולת הכותרת: מרשמים לשינוי סוגי מתכות, שאחד מהם הוא אפילו מייחס לרמב"ם, לא פחות: "לעשות מן הבדיל זהב, להרמב"ם ז"ל אל תלמידיו".
אז האם הצליח רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, להפוך לבסוף עופרת לזהב? לא, לפחות לא במובן הפיזיקלי, אבל לאחרונה הוצע למכירה דף נייר פשוט שעליו כתב רבי חיים ויטאל בכתב ידו סגולות ומרשמי קבלה מעשית ואלכימיה, ובהם גם הדרך הסודית לזיקוק מתכות והפיכתן לזהב; הדף הדקיק נמכר לקונה אלמוני ב-30,000 דולר, כך שנראה שבסופו של דבר רבי חיים ויטאל אולי בכל זאת מצא את הדרך להפוך חומרים פשוטים לזהב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו