אחי היס"מניק

אחי היקר, שוטר יס"מ,

קודם כל, אני אוהב אותך. אני מעריך את העבודה שלך. אתה קם בבוקר והולך לריב. זאת העבודה שלך. אתה רב את הריב שלי עם אנשים שמחפשים לריב כדי לקבל תשומת לב. אתה הטמבון של המדינה, אתה חוטף במקומי. בכל יום אתה סופג התגרויות, עלבונות, קללות, נשימה של אנשים מופקרים אל תוך הפנים שלך, ריחות גוף, זיעה זרה עליך. אנשים מעזים לבייש אותך, לשנוא אותך בלי להכיר אותך, לסכן את חייך בלי לדעת מי אתה. אני מודה לך על זה ומחבק אותך במסגרת כללי הריחוק המקובלים.

קיבלת פיקדון יקר: את הזכות להשתמש באלימות באופן חוקי בשם המדינה. כי אין מצב שהמדינה מפסידה לאזרחים בשום מקרה, בשום הפרת סדר, בשום הפגנה, ואם זה דורש אלימות, אז אתה המפעיל שלה. אם המדינה, אגב, מוכנה להפסיד לאזרח בקרב כלשהו, אז בתוך שנייה מגיעים למצב שקורה בכמה מדינות בארה"ב, כשהשוטרים פשוט מתפטרים באלפיהם מחוסר גיבוי, מוקדי המשטרה לא שולחים ניידות גם לפשעים חמורים, והאזרחים נשארים חשופים לבריונים ולעבריינים. במדינה חפצת חיים יש שלב שבו חייבים כוח, ולפעמים הרבה כוח.

ועם זאת, אתה חייב לשמור על עצמך ועל התוקף המוסרי של המשטרה, בזה שלא תפריז. אם אתה יכול לדחוף לאחור, אל תיתן אגרוף לפנים, ובטח אל תשתמש בטייזר. רק במקרה חירום אמיתי. זה פועל, אין צורך לנסות סתם. ולא רק כי זה מצטלם רע מאוד, אלא כי זה גורם לך לצאת משלוותך ולהיות צד בקטטה. אתה לא. הקטטה היא בין האזרח למדינה. אתה לא הנושא. אתה לא במרכז. אתה שם רק לשמור על החוק.

זה לא נגדך, גם אם צועקים לך "היטלר", ואתה בכלל דור שלישי לשואה. שמור על נפשך. תן למילים של המפגינים והמתגרים להישאר ליד הפה שלהם. זה שהם מזהמים את האוויר לא אומר שאתה חייב לנשום אותו. קח מרחק רגשי. קח גם מרחק פיזי. חלק מהקהילות שמוחות עכשיו וטוענות לאכיפה בררנית מאכלסות כמויות של חולים ונשאים, שאינם נבדקים בפרינציפ ומקבלים גיבוי מחברי הכנסת חסרי האחריות שמייצגים אותם ושמכירים את המצב האמיתי. תתרחק.

אחי, תודה שאתה הולך מכות בשבילי. אני גרוע בזה ממש. אבל אם אתה רב בשבילי, תבחר בבקשה את הריבים הצודקים, במידה נכונה, וטפל בעצמך. תאוורר רגשות, לך לשיחות, תטפל בגוף הכואב, תאהב את עצמך. אתה בשליחות חשובה. ושוב, תודה.

מיקי

מזל

לפני שבוע יצאתי מבידוד, השבוע כמעט נכנסתי שוב. לבידוד הקודם נכנסתי כי היה באולפן תוכנית הבוקר אדם שהתברר אחר כך כחולה מאומת, ומכיוון שלא הקפדנו עד הסוף על תנאי האירוח, והוא ישב במרחק מטר וחצי ממני ומטלי מץ שותפתי, ושהה באולפן 20 דקות, הלכנו לבידוד. היה טוב, וטוב שהיה.

השבוע זה כמעט קרה שוב, אבל מזל גדול שיחק לנו. המזל הוא שלא שעיתי לבקשות של עמיתיי למלא את האולפן באורחים כדי שייראה כאילו שוקק אצלנו, אלא עמדתי על כך שכל אורח ייכנס רק לפרק הזמן שהוא מתראיין, ומייד ייצא, ושעל השולחן יסומנו מקומות הישיבה, כך ששני מטר בדיוק מפרידים בינינו לבין האורח, ובינו לבין המרואיין הבא אחריו.

והנה הגיעה לראיון הגברת חני בוזגלו, אמא של משפחת בוזגלו, לקדם תערוכה פרי מכחולה המוכשר. שעתיים אחרי שיצאה מהאולפן הגיעה תוצאה בדיקה שעשתה שבוע לפני כן, והיא התבשרה שהיא חיובית. שלילי ביותר.

אגב, אל תכעסו עליה, היא עשתה את הבדיקה ללא כל חשד לחיוביות, כחלק מצילומי סדרה, יחד עם בעלה ובניה. לא היתה חייבת בידוד בכלל, ולמרות זאת, בפוקס, עלו עליה.

מייד באו ממשרד הבריאות ודרשו להכניס אותנו לשבועיים בידוד. אמרנו: בואו נסתכל בהקלטת התוכנית. מדדו בסרט מדידה על פי הקלטת התוכנית, אמרו: נכון. ישבה רחוק. יותר משני מטר. חופשיים לעבודות.

מזל שהתעקשתי. בעצם, יותר שכל ממזל. כשראיתי את ההפקרות במרחב הציבורי, הבנתי שסגר נוסף אורב מעבר לפינה, ובצדק, והחלטתי לעשות הכל כדי להימנע מעוד 14 יום בבית בלי חיבוק משפחתי. אם כולם היו נוהגים כך, לא היה נשקל אפילו סגר.

מעניין אם הלקח יופנם הפעם, או שנצטרך לקבל על הראש עם פטיש יותר כבד, עד שנבין. או עד שייפתח לנו הראש.

avrigilad@gmail.com