כמו אוויר לנשימה: אל תיקחו לנו את בתי הכנסת

כמו כל העם היושב בציון, גם אני צופה בדאגה במשבר הכלכלי הפוקד אותנו עקב מחלת הקורונה. אין ספק, התמונות של משפחות רבות שמצבן הכלכלי מתדרדר במהירות, אחרי שנים רבות של עבודה קשה כדי להתפרנס בכבוד, שוברות את הלב. אבל חשוב לזכור, הכלכלה היא אמצעי, לא מטרה. הכסף שיש לנו בבנק הוא לא מה שחשוב לנו, אלא מה שאנחנו יכולים לרכוש באמצעותו. כל אדם שואף לחיים ברמה נאותה, שבהם הוא יכול לדאוג לו ולמשפחתו לתזונה מספקת ולקורת גג בטוחה. מעבר לכך, אנחנו צריכים כסף בשביל החיים עצמם: דברים כמו טיולים משפחתיים, תרבות, וקניית מתנות לילדים לימי ההולדת, הם כאוויר לנשימה עבורנו. נכון לומר, אם כן, שלא ממצבנו הכלכלי אנחנו מודאגים, כמו מהפגיעה באושר היומיומי שלנו ומרווחת החיים.

-השרים יכונסו בדחיפות; המל"ל ימליץ על התקהלויות עד 10 איש וסגירת בתי הכנסת והמסעדות

כמובן, יש הרבה דברים בחיים שעושים אותנו מאושרים, ואין להם מחיר כלכלי. דברים כמו אהבה לבני הזוג שלנו, אינטימיות משפחתית, ושייכות לקהילה חמה ואוהבת. גם בתי הכנסת שלנו הם כאלה. בית הכנסת הישראלי הממוצע הוא הרבה מעבר לבית תפילה – הוא מרכז קהילתי תוסס ושוקק חיים. עבור אנשים רבים, בית הכנסת הוא עיקר החיים הקהילתיים שלהם, וסגירה שלו היא פגיעה אנושה ברווחת חייהם. רבני קהילות רבים מעידים כי בתקופת הקורונה נוצרה מצוקה ממשית אצל חלק נרחב מהמתפללים. מצוקה זו נובעת מבדידות ומחוסר בטחון של אנשים שבין רגע איבדו את הקהילה שלהם, פשוטו כמשמעו. לצערנו, מדובר על פי רוב דווקא באלה החלשים ביותר, שאין להם מעטפת חמה במסגרת זוגית או משפחתית שאפשר לשרוד איתה את ימי הסגר הקשים כל כך.

דווקא משום כך היה צפוי שמקבלי ההחלטות בממשלה יעשו הכל על מנת להשאיר את בתי הכנסת פתוחים. כמובן, ההגבלות נחוצות, וראוי לאכוף אותן (ובאמת אנחנו רואים כעת הקפדה יוצאת מגדר הרגיל על ההנחיות בבתי הכנסת). אבל כל זה מתוך ידיעה ששמירה על שגרת חיים בסיסית בבתי הכנסת חשובה לא פחות משמירה על שגרת חיים של תרבות ופנאי.

לצערנו, הממשלה לא השכילה להבין את החשיבות של מוסד קהילתי-רוחני דווקא בתקופה כזו, שבה אנשים זקוקים כל כך לנחמה. הממשלה נלחמת על הכלכלה, ושוכחת מה מטרתה של כלכלה יציבה – חיים טובים, עלינו ועל כל ישראל. אמת, בתי הכנסת לא עונים על צורך כלכלי, אך הם עונים על צורך בסיסי בהרבה: על האושר, השמחה והבריאות הנפשית של הבאים בשעריהם.

דווקא בעת הקשה הזו, שבה אנחנו נדרשים לצמצם את רווחת חיינו באופן שלא הכרנו, אנחנו זקוקים לחיי הקהילה שמספקים לנו מרכזיים רוחניים בדמות בתי כנסת. ממשלה יקרה, אנא מכם, אל תיקחו מאיתנו גם את זה.

ואי אפשר בלי מילה נוספת על התפילות בבית הכנסת. בימים מורכבים כאלו, שבהם נגלית לנו כמה היכולת של האנושות מוגבלת מול בעיות לא צפויות, תמיד טוב להתפלל. אולי כך לא רק בעזרת מכון ויצמן, אלא גם בעזרת ה', נזכה לימים טובים יותר.

הרב עמיחי אליהו הוא יו"ר ארגון איגוד רבני קהילות.