תנו לצה"ל לנצח את הקורונה

הערפל הכבד שנחת עלינו סביב המלחמה בקורונה מוביל להחלטות משמעותיות בנושא פיקוד ושליטה, אבני היסוד בכל מלחמה וניהול מערכה. הדיון בשלב זה הוא מי ינהל את המערכה - מי המפקד? השמות שעלו עד כה סירבו, ניתן לומר באלגנטיות. הם כנראה יודעים למה.

עיקרון אחדות הפיקוד הוא עיקרון על בצבאות השונים, ותכליתו היא להסדיר את מערכת היחסים שבין הדרג הפוקד ובין הדרג המבצע. בשפה פשוטה, העיקרון הזה מסדיר את תחומי האחריות והסמכות הניתנים בידי בעל תפקיד, וכי הוא נושא באחריות הבלעדית והכוללת לתהליך אותו הוא מוביל.

מכאן, שלמערכה יש "מנהל" אחד והוא אותו מפקד. הדבר הזה בא לפשט את ההבנה כי ריבוי "מנהלים" למערכה יוביל להחלטות לא עקביות, לשינויים תכופים, לחוסר אחידות, ומלחמות אגו, וכלל התופעות האנושיות אשר אנו מכירים היטב כאשר נדרש להפעיל סמכות וכוח.

העניין הזה מהותי בהקשר המשך ההתמודדות עם הנגיף הערמומי. כלל המערכות כבר הבינו שנדרש כאן ריכוז מאמץ רב-מערכתי כדי להתמודד עם הבעיה, ושרים, לרבות ראש הממשלה, מתקשים לייצר את ההישג הנדרש. מכאן החשיבה למנות "מפקד" שירכז את מאמציו אל מול הקורונה, שהתפקיד שלו בהגדרה יהיה להתעסק רק בעניין הזה.

ההחלטה הזו מורכבת, כיוון שהחלטה על מינוי "מפקד" כזה מחייבת שימונה לו גם מטה, ויינתנו לו הסמכויות הנדרשות. ברור שכל זה לוקח מהשרים וממשרדיהם סמכויות הניתנות לאותו מפקד, וזה פוגע כביכול בניהול המשרדים וביכולות שלהם – ומכאן מלחמות האגו סביב ההחלטה על המינוי עצמו.

במאמר הקודם אותו כתבתי על המערכה נגד הנגיף נגעתי בשלושה כשלים מרכזיים: ההסברה, הבידוד, והמשמעת. בראייתי, אלו שלושת הצעדים בהם צריך להשקיע מאמצים שיובילו למקסימום שינוי במינימום צעדים. חייבים לזכור: ניתן לבצע מיליון פעולות, השאלה היא מה יהיה המחיר שנשלם, וכמה זה יהיה אפקטיבי. שלושת הצעדים דלעיל אמורים ליצור שינוי התנהגות בציבור, מתוך הבנת המצב והצרכים, בכדי להוביל לאורח חיים נורמלי, תוך מזעור הפגיעה במשק.

האם מפקד-על כזה יכול להועיל למאמצים האלה?

אם אתם שואלים אותי - אני ממש לא בטוח. איני רואה תועלת ב"הצנחה" של דמות כזו או אחרת לנהל מאמץ רב-מערכתי בהינתן שנידרש לבזר אליו סמכויות מתוך המשרדים עצמם. רק הכאוס שייווצר כתוצאה מהמהלך הזה לא יחזק את האמון של האזרחים בהנחיות, ובטח לא את ההבנה שלהם.

עוד בנושא:

הקורונה בישראל: מספר החולים הפעילים משתווה למחלימים

משרד הבריאות משנה את ההנחיות לאיתור מגעים עם חולי קורונה

שיא נדבקים ביממה מאז פרוץ המגפה

עשר שכונות תחת סגר - היום השלישי: עימותים בין חרדים לשוטרים בירושלים

מכאן שאני רואה שתי אפשרויות. האחת - לקחת את צה"ל ולתת לו את הסמכות, נאמר בידי סגן הרמטכ"ל, שיוביל את המערכה בקורונה בכל האמצעים שעומדים לרשותו, זאת מתוך ההבנה שהרמטכ"ל עצמו נדרש למכלול שלם של דברים שאינם קשורים לקורונה.

אפשרות שנייה היא למנות שר מתכלל אחד לכלל המאמצים. מתוך הממשלה. שתהיה חבורת שרים שכפופים לו והוא יוביל. הצנחה של בעל תפקיד ש"נתפר" לעניין, מעין "פרוייקטור" - לא תעבוד תחת המציאות הקיימת. לא סתם האלוף נומה סירב לקבל את התפקיד הזה. ניתן להניח שיש עוד שיסרבו.

"אחדות הפיקוד" חשובה בכדי לנצח כל מערכה, כל שכן המערכה הנוכחית. אולם בהינתן המאמצים הנדרשים והדינמיקה הקיימת, לא נכון לבנות תפקיד, אלא לתת את הסמכויות בידי בעל תפקיד אמין, שמסוגל לתכלל את המאמצים הדרושים ולהוביל תחת ההבנה המדינאית של העניין את המערכה הזו.

בהינתן שבידי צה"ל יש שלל יכולות, בייחוד פיקוד ושליטה, ומערך עורף מוכן ומיומן – הגיעה העת לתת בידיו את האחריות על ניהול המערכה הזו, ולהתקדם.

במציאות הישראלית של היום, נדמה שרק צה"ל יכול להיות מוסכם על מרבית האוכלוסייה. היום, אחרי שהפוליטיקה נכנסה לכל תחום, ונוצר מצב שכל בעל דעה מנצל בציניות את אי הוודאות, החולשות והמצוקות - נכון שהאחריות תהיה בידי הגוף הממלכתי והאמין ביותר. מאז ומעולם צה"ל זכה לאמון הגבוה ביותר מכל מוסדות המדינה. כך גם היום. יש בידיו כל הנדרש, וכל שנותר הוא להחליט להעביר לידיו את האחריות לנצח את המערכה הזו.

הכותב הינו מפקד חטיבה לשעבר בצה"ל, כיום חוקר יחסי צבא וחברה