חיים בסרט: ראיון עם במאי הסרט על כוכבי נבחרת בלגיה

"ביקשתי מאדן שיצטרף לשיחה, הוא דווקא התעניין מאוד, אבל קצין העיתונות של ריאל הסביר שמדובר בפרוצדורה. אתה יודע, מדובר בריאל מדריד". בשיחה מביתו בבריסל, תומאס בריקמו, במאי הסרט "אדן הזאר וכריסטיאן בנטקה: האיחוד" (שתוכלו לראות ב־yes דוקו, yesVOD ו־Sting tv), אומר את הדברים כמתנצל, ומתעקש שעבור הזאר אלו הרגעים שבהם הוא מבין שהוא שחקן ריאל על כל המשתמע מכך.

"כי כמו שאתה רואה בסרט, הוא ממש לא הכוכב הגדול הזה שעושים ממנו", ממשיך בריקמו, "הוא הכי נגיש ורגוע, ובשבילו לשחק בברנבאו זה כמו הכפר שהוא גדל בו בבלגיה. הוא ראה את הסרט על הלפטופ שלי כמה שעות לפני שהוקרן בטלוויזיה הארצית בבלגיה. אתה מדמיין את רונאלדו או את מסי מתנהגים ככה? הם או מי מטעמם היו יושבים בחדר העריכה ובודקים כל פריים. גם כששאלתי אותו מה הוא חושב על התוצאה, הוא עשה לי סימן עם היד שהכל בסדר. זה הוא, הוא לא מתרגש".

הסרט מביא את סיפור שני החברים הכי טובים מנבחרת בלגיה, זאת שעל פי התוכניות היתה אמורה להיות עכשיו בשלבים האחרונים של אליפות אירופה בכדורגל, ואולי אפילו בגמר שהיה אמור להתקיים בתחילת השבוע. מצד אחד הזאר, מצד שני כריסטיאן בנטקה - הבלגי ממוצא אפריקאי של קריסטל פאלאס.

הסרט כמובן מביא את סיפורם של שני הפכים לכאורה: מצד אחד - כוכב שגדל באזור כפרי ורגוע, עם הורים תומכים, ולמרות מבנה גוף קטן וצנום הפך להיות כוכב; מצד שני - חברו הטוב ביותר, נער שגדל בשכונה הכי קשה של ליאז', עם הרבה פשע וגזענות וגם נתונים גופניים אדירים.

הנטייה של הבמאי היתה לוותר על העניין הגזעני ולנסות להבין את הסוד של נבחרת בלגיה, שעשתה חצי גמר מונדיאל ויודעת שהיורו הבא יהיה הצ'אנס האחרון של הדור הכי מוכשר שלה מאז ומעולם: "זה לא שאין אצלנו גזענות באצטדיונים, אבל הנבחרת היא משהו אחר. הם גדלו כולם ביחד - נוצרים, אפריקאים, מוסלמים, ולכן זה נראה להם ולנו מאוד טבעי. הרבה יותר טבעי, נניח, ממה שמתרחש בנבחרת צרפת. ויותר מזה, כמי שמלווה אותם וצפוי ללוות אותם גם ביורו הבא, אני חייב להגיד לך שהם ממש לא סנובים ולא מסתובבים עם האף למעלה, בניגוד, ניחשת נכון, לנבחרת הצרפתית".

במהלך הסרט הזאר מסביר שהיו תקופות שבהן שאלו אותו למה אין לו חברים לבנים בנבחרת, וכל החברים שלו אפריקאים. בריקמו טוען שדווקא התשובה שלו - "אני מרגיש קצת אפריקאי" - מנפצת את השאלה די בקלות: "יש בשני הגיבורים של הסרט משהו שמכתיב את העניין כולו - הם לא מתלוננים, יודעים להתמודד עם מה שיש, ומזכירים לעצמם שבסך הכל מדובר בכדורגל. בנטקה אולי גדל באחת השכונות הקשות של בלגיה, אבל הוא לא מרגיש שהיה חסר לו משהו אי פעם, כי היה לו את הכדורגל. הזאר, מבחינתו, כל הזמן מרגיש שהוא בא בשביל ליהנות, וההורים שלו, שהם מורים, מזכירים לו מתחילת הדרך שלא יתרגש מהכדורגל יותר מדי".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות